בית יצחק אורח חיים לג

הוי שחיטה מחשובת המצוה והיכא דל"ה שחיטה רק מפאת חשובת המצוה בזה העשה דוחה לל"ת אף באפשר לקיים שניהם דהותר לגמרי דכל האיסור ל"ה רק מפאת המצוה והעשה דוחה זאת [וכבר כתבתי כן לעיל סי' ה' אות ג' דהיכא דהאיסור הוא מצד אחשבי' ל"ה רק איסור גברא והיכא דעשה דוחה לל"ת באיסור כזה הותר לגמרי כמו שבת שהותר אצל חולה] ועל כן א"א לומר שילקה משום או"ב לכ"ע ומיושב קו' התוס' בטוב טעם ואף אם נדחה כל זה ונאמר דאם יש לו עגלה אחרת חייב מלקות על ששחט או"ב מ"מ איך תני סתמא דחכמים מחייבין והרי אם אין אחרת פטור ואיך קתני סתמא ומה שיכול ליערף למחר אין חייב מפאת כן כיון שעשה מצוה בשעתו כמ"ש הפוסקים

(יא) והנני מעתיק לידידי פרפרת נאה ביבמות בסוגיא הנ"ל בדף כ' דשם פליגי באשת כ"ג באלמנה אם פוטרת צרתה וכתב אדונינו מהרש"א דמשמע דפליגי דוקא לענין צרתה אבל היא גופה אף אם אינה עולה ליבום נפטרה בגט ותמה בשעה"מ דא"כ מאי מקשה שם מואם בעלו קנה דילמא היא גופה קנו לפטרה בגט כמ"ש מהרש"א דל"פ רק לענין צרתה והיא תימה רבתא על מהרש"א ז"ל ומה שתירץ בשעה"מ דמשמע לגמ' דאם בעלו קנו אף בשוגג והמהרש"א לא כתב רק מטעם דקדושין תופסין כיון דל"ה רק חייבי לאוין וזה דוקא במזיד אבל לא ביאת שוגג דל"ק רק ביבמה וכיון דבשוגג קונה משמע דמדאורייתא מתיבמת ומ"ה מקשה הש"ס שפיר כבר דחה דבריו באבני מילואים סי' קע"ד דביבמה אין שום קדושין תופסין מהיבם כמ"ש תוס' דף מ"ט ורק היבום מועיל ואם ס"ל לר"י דביאת כ"ג פוטר צרתה הוא רק מטעם יבום ואף בשוגג עיי"ש ומה דאיתא בש"ג בחולץ ליבמתו ואח"כ עשה מאמר הרי זו מקודשת קדושין גמורין זה דוקא אחר חליצה דנפקע זיקה אבל קודם חליצה ל"מ קדושין רק יבים עיי"ש שהאריך ולפענ"ד לישב דברי מהרש"א הנה בנוב"י תנינא סי' נ' רצה השואל לומר דאף דקדושין תופסין בחייבו לאוין זה דוקא בכסף ושטר אבל לא קדושי ביאה וסברה זאת יש לחזק במסמרות נטועים דכיון דבאמת הי' הסברא דלא יהי' קדושין תופסין וכ"מ דארל"ת אעל"מ ורק דילפינן מחלולין היא עושה ואין עושה ממזרים משמע דקדושין תופסין א"כ י"ל זה בקידש בכסף דלע"ע לא עשה איסור כל כך דלדעת התוס' יבמות י' בקידש ולא בעל לא עשה רק איסור דרבנן שמא יבעול ואף לדעת התוס' ב"מ י' דאם בעל אח"כ לוקה על הקידושין מ"מ בעת הקדושין לא עשה איסור אם לא יבעול לא יעבור וגם אם יבעול אינו עובר בשעת קדושין רק בלאו אחד ולכן התורה אמרה שקדושיו קדושין משא"כ בקידש בביאה דעובר על לא יקח ולא יחלל ביחד מנ"ל שיועילו הקדושין בעובר על ב' לאוין ועוד קדושי ביאה אינו קונה רק בגמר ביאה ועובר על ג' לאוין ומנ"ל שיקנה בזה דאין ראי' מקרא ואמנם הנוב"י כתב דכיון דיכול לקנות האשה בכסף אף בביאה קונה כמו דל"א בשוחט בשבת כ"מ דארל"ת כיון שיכול לשחוט בחול עיי"ש ובהגה שם שם שעשה סמוכין לזה מזה דמהני תנאי בביאה אף דא"א לקיים עי"ש כיון שמועיל תנאי בכסף עיי"ש

ולפ"ז נאמר ביבמה חייבי לאוין דלא קניא בביאה דבזה אמרינין כ"מ דארל"ת דל"ש לומר דיכול לקדשה בכסף דהרי ביבמה אין קונה רק בביאה ול"ש סברא הנ"ל וקשיא על המהרש"א שכתב דבחייבי לאוין לכ"ע קונה אותה בביאה ולישב זאת נאמר לפי דברי השלטי גבורים המובא לעיל דלאחר חליצה מאמר קונה מדאורייתא והטעם דכיון דפקע זיקה הוי כאשה דעלמא חייבי לאוין ומעתה אם היא חייבי לאוין והוא מייבם אותה מרצונה קניא שפיר כמו כל חייבי לאוין ואי כ"מ דארל"ת הרי יכול לקדשה בכסף ואי דאין קדושין גומרין בה מ"מ בידו לחלוץ לה ולקדשה בכסף ושייך תירוץ הנוב"י בפרט אם שניהם רוצים ומ"ה הואיל ויכול לקדשה בכסף ל"ש כ"מ דארל"ת ודוק והנה בדף פ' מייתי הגמ' הברייתא דאם בעלו קנו ומקשה דהברייתא ע"כ ר"ע דסריס אדם בר חליצה ויבום ולדברי' חייבי לאוין כחייבי כריתות ומשני האי תנא תנא דבי ר' עקיבא דס"ל מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מח"ל דלאו דשאר ל"ה ממזר והנה נ"ל דמחזיר חליצתו הוי ח"ל דשאר כמו מחזיר גרושתו ועיין תוס' יבמות מ"ט וכן היא להדיא בתוס' יבמות י' שכתבו דמוכח דמתני' ס"ל אפי' ת"ל דשאר תופסין קדושין מדלא קתני גרושתו וחליצתו ומעתה לר"ע ל"ש סברא הנ"ל ולפ"ז הסוגיא נכונה מאוד דר' יוחנן ור"א פליגי רק בצרתה אבל היא גופה סגי לה בגט דאף דמדאורייתא ח"ל אין מתיבמות דאין ע' דוחה לל"ת הואיל ואפשר בחליצה מ"מ ל"ה רק ח"ל דאיסור א"א פקע וכמו כל חי חייבי לאוין קונה בביאה ואי דנימא כ"מ דארל"ת הרי יכול לחלוץ לה ולקדשה בכסף כמ"ש בשם שלטי הגבורים והגמ' מקשה שפיר מואם בעלו קנו דהרי הברייתא ר"ע ואי ס"ד דמדאורייתא ל"ח ליבום ואינה פוטרת צרתה אף היא גופה ל"ק מטעם כ"מ דארל"ת דלר"ע ל"ש לומר כדכתיבנא דיכול לחלוץ לה ולקדשה בכסף דהשתא הוה ח"ל דלאו דשאר ואם יחלוץ לה יהי' ח"ל דשאר ואין קדושין תופסין לר"ע ומדקתני אם בעלו קנה ש"מ דמדאורייתא חזיא ליבומי דמדאורייתא עשה דוחה לל"ת ופוטרת צרתה וזה תירוץ נחמד ונעים בישוב דברי המהרש"א התמוהים מאוד וזה אין להקשות איך חל איסור חליצה על איסור פצוע דכא הרי אין איסור חל על איסור דכיון שכולל האחין דמעיקרא הי' מותרין בה ועכשיו אסורין נאסרת עלי' באיסור כולל וז"ב

ואם נאמר כדעת השואל בנוב"י והנראה דגם הנוב"י אין חולק בזה דהא דמקשה בתמורה והרי אלמנה לכ"ג דנימא כ"מ דארל"ת ומשני דילפינן מקרא דחלולין הוא עושה לא הקשה רק אאלמנה לכ"ג וגם התי' קאי דוקא על זה וביאור הדבר לדעתי דהנה דוקא באלמנה לכ"ג או בגרושה קידש ובעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ומ"ה מקשה ונימא אקידושין לבד כ"מ דארל"ת כיון דעובר בלאו אקדושין כמ"ש התוס' ב"מ י' משא"כ מפצוע דכא או ממזר לא הקשה כלל דבזה בקידושין לבד ליכא לאו כלל דלא כתיב לא יקח ומ"ה לא הקשה מזה ולפ"ז באלמנה לכ"ג כיון דילפינן מקרא דחלולין הוא עושה וגלי קרא דקידושין תופסין באיסור ה"ה בביאה קונה וה"ה ביבמה קונה באיסור אבל בפצוע דכא דליכא איסור בקידושי כסף מדאורייתא אין ה"נ דבקדושי כסף קונה אבל בביאה הדרן לכללא דכ"מ דארל"ת וניחא דברי מהרש"א בפשיטות דדוקא באלמנה קונה ופוטרה בגט לכ"ע משא"כ בפצוע דכא אס"ד דמדאוריית' נא חזיא ליבומי אין קונה בביאה והקשה בגמ' שפיר ודוק היטב ואכ"מ

והנני ידידו וד"ש באהבה יצחק שמעלקיש

בשולי המכתב הנה בפנים כתבתי לישב קו' התוס' חולין פ"ב אהא דלא משני דמיירי בעורף וחייב באו"ב לרבנן וכתבתי דאינו לוקה דאתי עשה ודחי ל"ת ואף דאפשר לקיים שניהם מ"מ בעבר ועשה אינו לוקה כמ"ש האחרונים ודחיתי זאת מיבמות כ' דמקשה לרבא מואם בעלו קנו הרי דכיון דאפשר בחליצה אף בדיעבד העשה ל"ד לל"ת וכעת ראיתי שדברינו נכונים דהנה בל"ז יש לישב קו' התוס' בחולין הנ"ל דהא דעריפת' זו שחיטת' היינו דוקא שהערופה כשרה ויוצאין מצות הערופה אבל בערף או"ב הוי מה"ב ולא יצאו ידי חובתם וכיון דהערופה פסולה אינו חייב משום או"ב ולא עוד אלא דבזה לכ"ע מה"ב דאורייתא כמ"ש הרשב"א ביבמות ק"ג ובטורי אבן ר"ה כ"ח דהיכא דאם נימא דלא יצא המצוה לא יעבור העבירה אמרינין דאינו יונא המצוה שלא יעבור ולכ"ע מה"ב דאורייתא (והובא לעיל בש"ה סי' ב') א"כ כשערף או"ב ונימא דהערופה פסולה לא עבר כלל אינו יוצא המצוה לכ"ע ואינו חייב מלקות ול"ק קו' התוס' אמנם לאחר העיון יפה הקשו התוס' דכמו דקורע בשבת יצא ידי קריעה וטעם הדבר משום דהזמן גורם האיסור ל"א דא"י משום מה"ב וכמו דאמרינן בירושלמי תמן הוא גופה עבירה ברם הכא איהו קעבר עבירה ה"ה באו"ב כיון דאך היום אסור לשחוט הוי רק איסור גברא ול"ש מה"ב [ובזה תמוהין בעיני דברי הנוב"י, וחתנו הרב מוהר"ז שהקשו בנוב"י קמא בסוף החיבור אדברי ריב"א בפסחים מ"ז שכתב דמ"ה לא ליחייב אחרישה דיו"ט אף דהוי עול"ת משום דהל"ת נדחית עכ"פ והקשו דהוי מה"ב ול"ק העשה ולקי על הל"ת ול"ק להנ"ל דכיון דהזמן גורם ל"א מה"ב כשיטת הירושלמי הנ"ל ולדעתי גם בחולין קמ"א בשלוח הקן ל"א מה"ב דהאיסור תלי במקום ובזמן וכמו דהיכא דאיסור יש לו החלות בזמן ל"א מה"ב כן היכא דהאיסור יש לו התלות במקום כמ"ש הנוב"י תנינא סי' ט' לענין כ"מ דארל"ת קצת כעין זה וע"כ ל"ק גם שם קו' הנוב"י] ושפיר הקשו התוס' מיהו לשיטת המ"כ בשם ספר א"מ היבא בפ"ח סי' תנ"ד דלא ס"ל כירושלמי מיושב קו' התוס' כנ"ל ואמנם אם נימא דל"ה מה"ב שפיר מיושב דברי הראשונים דכיון דעשה דוחה לל"ת אף באפשר לקיים שניהם מ"מ בעבר ועשה אינו לוקה כיון שקיים עשה ול"ק מיבמות מהא דמקשה אם בעלו קנו דשם הוי מה"ב וכיון דלכתחילה עשה אינו דוחה לל"ת דאפשר בחליצה הוי מה"ב ומ"ה לא ליקני בדיעבד משא"כ באו"ב דל"ש מה"ב וכיון דקיים העשה לא לקי ומיושב קו' התוס' שפיר שבתי וראיתי דכל דברינו ליתא ויפה הקשה התוס' דנוקי שערף הראשון ושחט השני ופליגי אי חייב אשני משום או"ב וכשערף הראשון ל"ש מה"ב ולא דעשה דוחה לל"ת וע"כ צ"ל הכי לר"ל בשוחט לע"ז דקתני במתניתן שם ומוקי ר"ל בראשון לע"ז עיי"ש ולפ"ז ה"ה בעגלה ערופה נמי הכי היא אמנם עכ"ז דברינו נכונים דר"י פליג שם אר"ל ומוקי לה בשני לע"ז וחייבי מיתות שוגגין חייבין מלקות וי"ל דפליגי בזה דהנה במתניתין קתני חייב משום או"ב וזה יתור לשון וס"ל לר"י דזה קאי על כל המשנה וקמ"ל דכל המשנה מיירי בשני וחייבי מיתות שוגגין חייב מלקות ור"ל ס"ל משמעות המשנה דמיירי בשני לא קאי רק אסיפא ולא ארישא ורישא מיירי בראשון וכן כתוב בלב ארי' שם ולפ"ז לר"י דס"ל דכל המשנה מיירי בשני שפיר קאמר עגלה ערופה אינה משנה דכיון דהמשנה מיירי בשני ליכא למימר בעורף דעשה דוחה לל"ת ולקי משום או"ב כנ"ל ולא ניחא לאוקמא מתניתין בראשון כנ"ל ודרך אגב אשים מקום למרגניתא טבא אשר עלתה בידי בעזה"י בישוב דברי אדונינו מהרש"א בקדושין נ"ז תד"ה כפרה כתיב שכתב דמסתמא לא פליג ר"י על ר' ינאי רבי' דס"ל עגלה ערופה נאסרה מחיים משום דכפרה כתיב עיי"ש ודבריו תמוהים מאוד מסוגיא דחולין פ"ב דהרי אמרינין דר"י אמר עגלה ערופה אינה משנה הרי דמותר בהנאה עיין פ"י ושעה"מ ה' רוצח שתמהו בדבריו ובאמת היא דבר תימא ולישב דבריו הקדושים נ"ל הנה בקידושין נמצא שם