בית יצחק אורח חיים לב

כמו כן כבוד שמים והרי מצילין תיק הספר עם הספר למבוי המפולש ועכ"פ חמור מאוד כבוד ס"ת ותפילין ולפ"ז כמו בכבוד הבריות דוחה בשב ואל תעשה כ"כ בכבוד התפילין ואמנם מ"ה אין מכניס כאן רק זוג זוג דיעביר על ב"ת והוא קים ועשה ואמנם כבר ביארו המ"ל והאחרונים בביאור רחב בענין לבישת כלאים אי מה שאינו פושט הוי קום ועשה וביארו בזה דכשתחלת הלבישה הוי בהיתר הוי כשב ואל תעשה לא כן כשתחילת הלבישה באיסור ומעתה שפיר הקשה השאג"א דבתחילת הלבישה יכוין שלא לצאת ואינו עובר על ב"ת ואי דאח"כ ישכח ויעבור על בית כשתחילת הלבישה בהיתר הוי שואית וכבוד הבריות דוחה אותה כש"כ כבוד שמים. וממילא מיושב דברי רש"י לשיטת התוס' שתי' בברכות כ' דמה שכבוד הבריות דוחה לאו דנזיר משום דהוי לאו שאינו שוה בכל ודוחה אף בקום ועשה ומעת' אי שבת לאו ז"ת וליתא בנשים ואין עוברין ג"כ על ב"ת והוי לענין תפילין האיסור ב"ת לאו שאינו שוה בכל ולידחי מפני בזיון כתבי הקדש ומ"ה תירצו דאיסור ב"ת משויא כמשא ושבת איסור שוה בכל ואינו נדחה מפני כבוד הבריות וממילא מיושב קו' הנ"ל לשיטת רבינו יהונתן דנימא באמ' בשב' אינו עובר בב"ת ורק הואיל שבחול עובר ל"ה דרך מלבוש דבחול כה"ג הוי שרי שנים שנים משום בזיון כתבי קודש דל"ש סברת רש"י ודוק היטב ואמנם אשים מחסום לפי כי עוד צריך להתיישב בזה ובגוף הסברא אין לתמוה דהרי להר"ן במ"ע א"צ לפזר כל ממונו רק להיות שוא"ת דהוי כמו כבוד הבריות ועיין פ"י בפסחים בסוגיא אפשר ולא קמכוין שנשתמש ג"כ בסברא כזו ויש לדבר הרבה לסתור ולבנות ואקצר

(ז) ועתה נחזור לדבריך הנה העירות לר"ע נמי נהי דס"ל מדאורייתא אין איסור להניח תפילין בשבת מ"מ מדרבנן אסור כמ"ש האחרונים בכמה דוכתי וליתא איסור דרבנן ולישויא כמשא וע"כ איסור דרבנן משויא כמשא דהרי עיקר ב"ת בב' זוגות הוא מדרבנן כמ"ש הטו"ז וחילקת דדבר שהוא אסור בחול משויא כמשא ולא דבר שהיא אסור רק בשבת נכונים דבריך ולי נראה בהבנת הדברים עפ"י דברי המ"ל בה' סוטה שכתב דאף דבבעל ביאה אסורה דרבנן ל"ה מנוקה מעון ומדאורייתא אינו שותה היינו דוקא היכא שבעל ביאה שאסורה תמיד אבל בבעל ארוסתו בבית חמיו שלמחר תהי' מותרת לו הוי מנוקה מעון מדאורייתא והוא הדברים שדיברנו דאיסור ב"ת שאסור תמיד משויא כמשא מדאורייתא משא"כ איסור שהוא אסור רק בשבת הן אמת כי יש לפלפל בזה לר"י בסוכה כ"ג דס"ל דאיסור דרבנן לא מיקרי ראוי מדאורייתא ויש לחלק ודו"ק ואמנם נפלאת עליך שאתה מסופק בדברים אלו והדבר מוכרח דאל"כ תיקשי על כל הני מתניתין דבמה אשה יוצאה דקתני אינה יוצאה ואם יצאה אינה חייבת חטאת וליתא איסור דרבנן ולישויא כמשא וליחייב חטאת אלא היא שדיברנו דאיסור שבת בדרבנן לא משויא כמשא מדאורייתא ודו"ק היטב ובגוף קו' השאג"א לדברי רש"י דאיסור ב"ת משויא כמשא מסוגיא דהקומץ דלמ"ד ג' מצות הן היוצא בג' ציצית פטור וליתא איסור בל תגרע ולישויא כמשא נ"ל דל"ק כלל דנ"ל ברור דסברת רש"י ל"ש רק בתכשיט דמותר לצאת בו ואם הוא איסור ל"ה תכשיט ומ"ה הוי כמשא אבל בלובש בגד באיסור לא אתי איסור ומשויא כמשא ותדע דאל"כ הלובש כלאים בשבת יחייב משום שבת ולא מצינו כן הגם שהפ"מ נסתפק בזה בסי' י"ג אבל הדבר ברור דאינו חייב כרת וסקילה בבגד כלאים בשבת ועוד דא"כ יאסור בכלאים בציצית בשבת כיון דהוי כמשא אין עשה דוחה ל"ת ועשה דשבת וא"ל דכיון דע"ד הל"ת דכלאים אין כאן משא דכ"ז אי כלאים בציצית הותרה משא"כ אם נאמר דדחוי' הוא אדרבה לימא דליהוי כמשא והעשה לידחי בשבת והן אמת כי הרבה יש לדבר בזה לשיטת המרדכי דבשבת ל"ה עשה כיון שאינו יכול לעשות ציצית בלא"ה יש לעיין בזה ואיך לובש כלאים בציצית וע"כ כלאים ם הותרה כמו שמותר בלילה אבל עכ"פ לשיטת הפוסקי' דדחוי' הוא מאי איכא למימר ועוד דהרי תיכף כשלבש דל"ה עשה לשיטת תוס' יבמות דהעשה ל"ה רק אחר שנתעטף וליהוי מתחלה כמשא ואח"כ לא לידחי העשה והרבה יש לדבר בזה אך זאת א"צ לפנים דל"ש כ"ז רק בתכשיט דכיון דאיסור הוא ל"ה תכשיט אבל בבגד הכי אם איסור הוא ל"ה בגד ומעתה דוקא בב' זוגות תפילין דהתפילין השניים לא יצא בהן שום מצוה ול"ה תכשיט והוי כמשא משא"כ בג' ציצית באותן ג' ציצית מקיים מצוה והוי תכשיט והיא עושה איסור בהבגד שלובש דאז עובר על בל תגרע ואטו אם איסור הוא ל"ה בגד ודו"ק כי הסברא ברורה ודע כי בעיקר הקו' שהקשה השאג"א על רש"י דאם איסור ב"ת משויא כמשויא איך מכניסין זוג זוג ניתי איסור דושמרת ולישויא כמשא י"ל כעין שכ' התוס' שבת צ"א גבי הא דזרק כזית תרומה לבית טמא שהקשו למ"ל כזית והרי לר"י חצי שיעור אסור מה"ת ונימא דמיגו דהוי שיעור לענין טומאה והרמה הוי נמי לענין שבת ותירצו דדוקא כזית דהוי שיעור נלקות עניו זר האוכלה ע"ש ד"ה הכא י"ל דוקא איסור ב"ת דחשוב ללקות עני' משויא כמשא משא"כ ושמרת לר"א דל"ה רק עשה לא משויא כמשא וי"ל דהסוגיא קאי לר"ח ודוק מיהו למה שכתבו התוס' שם דבאיסור עשה נמי אמרינך מיגו שוב י"ל דאיסור עשה נמי משוה למשא לר"א ודוק והרבה יש לדבר בענין זה וקצרתי כעת

(ח) וששאלת על הר"ן שתי' לקו' התוס' דניליף דנשים חייבות בציצית מסמוכין ותי' הר"ן דכיון דאיצטרך לכלאים בציצית תו ל"ה מיפנה למידרש סמוכין והקשית דהרי התוס' הקשו דניליף מכיבוד אב מדהתם לא דחי מכלל דבכ"מ דוחה ותירצו דציצית הוי עשה שאינו שוה בכל ומעתה קשה דנוקי קרא לסמוכין דנשים חייבות בציצית וממילא ל"צ קרא לכלאים בציצית דניליף מכיבוד אב ובאמת ל"ק כלל דדברי התוס' אמורין רק לה"א דכיבוד מיירי בשחוט לי בשל לי וקמ"ל קרא דבעלמא דחי ושפיר הקשו משא"כ למסקנא דמיירי במחמר וקרא איצטריך לגופא דלא דחי וליכא למילף דבעלמא דחי ול"ק כלל מכלאים בציצית ושפיר תי' הר"ן. ואמנם במה שישבת קו' התוס' וביארת דברי התוס' יבמות שכתבו דלמאן דיליף מראשו ע"כ ס"ל דנשים חייבות בציצית וביארת דלדידי' ע"כ נשים חייבות בציצית מסמוכין יפה העירות ועפ"ז יש ליישב מה שקשה על דברי התוס' מדברי התוס' ד"ה שהקשו דאדרבה דילמא קרא אתא במקום גדילים לא תלבש שעטנז ותי' דמנ"ל בלאו קרא דדחי וקשה לפ"ז למאן דיליף מראשו דע"ד ל"ת ובלא קרא דחי דילמא כלאים בציצית אסור וקרא אתיא להיפוך והוא קו' גדולה ולפי דבריך ניחא דהא דבלאו קרא דחי ע"כ לבתר דציצית נשים חייבות והוי עשה השוה בכל וכיון דהא דנשים חייבות ע"כ מסמוכין שוב ליכא לאוקמי לסמוכין לאסור כלאים בציצית דאיצטריך לנשים ומעתה ממ"נ כלאים בציצית שרי דאי קרא לנשים דחייבות ל"ה מופנה וכלאים בציצית שרי מראשו ואי קרא אתיא לנשים מסברא הוי שאינו שוה בכל וליכא למילף מראשו ולא איצטריך ההיקש לסמוכין לאסור רק להיתר כלאים. משא"כ אם נאמר כוונת דברי התוס' דס"ל בלא"ה נשים חייבות דלילה זמן ציצית תיקשי כהנ"ל מנ"ל באמת כלאים בציצית דילמא קרא אתיא כקו' התוס' וזה ביאור יפה בדברי התוס' ודוק

ואמנם במה שהקשית בדברי התוס' דף ג' ביבמות שתירצו מאשת אח ליכא למילף כיון דמצותו בכך וליכא לקיים המצוה בלא דחי' והקשית דא"כ איך יליף ממצורע דהתורה גילתה שמותר לגלח כל שערו והרי התם נמי א"א לקיים מצותו בע"א נפלאתי דכבר הרגישו התוס' במקומן ביבמות וכתבו דגולח את כל שערו דמצורע מקיים בשער דהיתר וביאור דבריהם אף דעשה קאי על כל השער מ"מ עיקר המצוה הוה בשאר השער עיי"ש עוד כתבו דאפשר לקיים בנמרט השער ראשו וזקנו עיי"ש

(ט) והנה ראיתי דברי פלפולו ביבמות דף כ' בקושית התוס' שם ד"ה מיתיבי והוטב בעיני ואמנם לפענ"ד יש לישב קו' התוס' בדרך זה דהנה ראיתי בישועות יעקב בה' ר"ה סי' תקפ"ו בשם בנו דהא דהיכא דאפשר לקיים אין עשה דוחה לל"ת היינו דוקא לכתחלה אבל בעבר ועשה שפיר קיים המצוה ול"ה מה"ב דזה רק לכתחלה כיון דיכול לעשות בהיתר למה ידחה לל"ת ותמהתי עלי' מגמ' מפורשת דיבמות דהרי רבא אמר דמדאורייתא העשה אינו דוחה לל"ת כיון דאפשר בחליצה והקשה בגמ' לרבא מהא דאם בעלו קנה ומסיק בתיובתא ולהנ"ל מאי קושיא דנהי דלכתחלה אין עשה דוחה לל"ת מ"מ כיון שכבר בעל לא עשה עבירה כלל וקיים העשה ואמאי ל"ק וע"כ דלא כסברא הנ"ל ואמנם גם בחור חדש פסחים ובפ"מ ראיתי סברה זאת כעת לא נודע לי מקומו ומדה טובה אינה חוזרת דבזה מיושב קו' התוס' דלעיל דאמרו בגמ' דחייבו לאוין מדאורייתא לא חזיא ליבום מקרא דיבמתו שפיר מקשה רבא מהא דאם בעלו קנה דכיון דגלי קרא דאין עשה דוחה לל"ת ודאי אף בדיעבד ל"ק היבמה דלא עשה מצוה בהיבום אבל למה דמשני רבא דמ"ה אין עשה דוחה לל"ת כיון דאפשר בחליצה ס"ל לרבא דזה רק לכתחלה שיכול לעשות בהיתר למה ידחה אבל אם כבר יבם שפיר העשה דוחה לל"ת ול"ק לרבא אך הגמ' לא ס"ל סברא זאת דכיון דאפשר לקיים שניהם הוי מה"ב ולא יועיל היבום ומקשה מואם בעלו קנה והנה התוס' הקשו בחולין דף פ"ה וביומא דף ס"ד בהא דאמרינין שם בחולין בשוחט עגלה ערופה אותו ואת בנו ר"ש פוטר וחכמים מתירין והקשה בגמ' דעגלה ערופה שחיטה ראוי' היא דכיון דשחט לא נאסר כלל ומ"ה אמרו אינה משנה והקשו התוס' דנימא דעריפת' זו היא שחיטת' ומיירי בעורף ומ"ה ר"ש פוטר וחכמים מחייבין עיי"ש ולפי הנ"ל מיושב שפיר דכיון דמקיים עשה בהעריפה איך אפשר שיחייבו רבנן באותו וא"ב הרי העשה דוחה לל"ת ואין לוקין ע"ז ונהי נמי דנוקי בהי' אפשר לעשות עגלה אחרת והיכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת מ"מ כבר כתבתי דרבא סובר דבדיעבד לא לקי ע"ז כיון שמ"מ קיים עשה ואף אם נאמר דעגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים ואיכא במחוסר זמן עשה ול"ת כמו שכתבו התוס' חולין דף ע"ח ד"ה מנין מ"מ הרי דעת הריב"א דהיכא דעשה דוחה לל"ת ועשה אין לוקין עלי' בעבר ועשה ועוד לא לכל מילי עגלה דומה לקדשים דהרי מומין אין פוסל בעגלה וה"ה מחוסר זמן ואין כאן רק ל"ת ועוד לפי מה שכתבו התוס' זבחים ל"ג דעשה החמורה דוחה לל"ת ועשה ה"ה עגלה ערופה הוי עשה דרבים וכן כתוב המג"א ס' תמ"ו דעשה דרבים דוחה אף שלא בעידנא ודוקא בלתו"ע ושלא בעידנא לא דחי ובעגלה ערופה שהיא בעידנא ודאי אין לוקין ובהכי נ"ל אף למ"ש לעיל דלא כאחרונים הנ"ל אלא דהיכא דאפשר לקיים שניהם אף בדיעבד אינו יוצא המצוה מ"מ בעשה דרבים דאלים טובא ודאי יוצא אף באפשר לקיים שניהם דהותרה לגמרי כיון דל"ב בעידנא ועוד נ"ל דכיון דבאמת לא שחיט אותו וא"ב ורק דעריפתו