בית יצחק אורח חיים לא

לשבת למאי אתי וע"כ לאיסור להניח לשמרן דל"ל לנשים כנ"ל דבלא"ה עוברין בב"ת וקשיא אמאי זוג זוג ומקשה שפיר ודילמא ס"ל נשים סומכות רשות וקרא כמו בכל התורה אתיא לפטור וה"ה בשבת ומ"ה מכניסן זוג זוג ודו"ק היטב כי הדברים נכונים ועמוקים והוכיח דר"מ לא ס"ל כן וה"ה בשבת אתיא קרא לאיסור ואמאי מכניסין זוג זוג וע"כ שבת ז"ת ודו"ק ויש להמשיך הפלפול בכ"ז לענין פסח ועיין בלשון הריטב"א קידושין בישוב קו' התוס' ממעקה דכל היכא דהל"ת בא לחזק העשה ליתא בנשים וליתא לדברינו ואין כן דעת התוס' עוד נ"ל דמש"ל דושמרת דממעט שבת מתפילין מרבה נשים שעוברין בשבת אם מניחין תפילין כיון שהוא לאו ונשים הוקשו לכל עונשין שבתורה יש לדחות דכיון דבכל יום אינן בעשה להניח אין עוברין בשבת אם מניחין בלאו כמו דאמרינין בר"ה ד' ה' כל שאינו בהבאה אינו בכל תאחר ה"ה וכ"ש בנשים דאינן חייבין בימי חול בעשה דתפילין אין עוברין בשבת בלאו ודו"ק ויען כי הרבה יש לדבר בכ"ז קצרתי

(ג) ובקו' השאג"א על הרמב"ם שפסק דמכניסין זוג זוג ולדידי' אסור להניח תפילין בשבת נ"ל ליישב דאף דס"ל להרמב"ם דלשמרן אסור להניח בלילה מ"מ בשבת מותר להניח לשמרן ועפ"י השאג"א שביאר כנ"ל דע"כ קרא אתי לשמרן דלשם מצוה בלא"ה עובר על ב"ת ונ"ל לפי זה דלפמ"ש הריטב"א בסוכה ד' ל"א אהא דאמרינין בסנהדרין דהיכי דהאי לחודא קאי אין עובר בב"ת וכן אמרינין בסוכה אי לולב א"צ אגד כ"א לחודא קאי ואין עוברין על ב"ת בה' מינים ואמאי בכהן שעולה לדוכן והישן בשמיני לוקה אע"ג דבכל יום לחודי' קאי. עיי"ש שכתב אבל מורי נרו מפרש דכל היכי דאמרינין האי לחודא קאי ליכא משום ב"ת ובכהן שעולה לדוכן כיון שהכל עולה עם פרישת כפים הו"ל כלולב לר"י דצריך אגד ול"א האי לחודא קאי והישן בשמיני ל"א האי לחודא קאי כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בנתים עיי"ש ולפ"ז י"ל ברור דבלילה עובר על ב"ת בתפילין דכיון דביום הוי מצוה ותיכף הוי הלילה כשמניח בלילה עובר ול"ש לחלק בין תחלת הלילה לסופה דהלילה הולך תיכף אחר היום ואין הפסק בנתים והוי כישן בשמיני בסוכה משא"כ בשבת ביום כיון שיש הפסק לילה בנתים דאין עלי' בלא"ה המצוה שוב אמרינין האי לחודא קאי וכעין דאמרינין באתרוג דמיפסקא לילות מימים ואינו עובר על ב"ת והוא דבר חדש ולפ"ז בשבת לשמרן מותר וקרא אתי לאסור בכיון לשם מצוה דאינו עובר על בל תוסף ומ"ה פסק מכניסין זוג זוג ולא מכוין לשם מצוה משא"כ קרא דמיעט לילה ע"כ אתי' למניח לשמרן דבמניח לשם מצוה בלא"ה עובר על בל תוסף כמ"ש השאג"א ודוק

(ד) ולי בסוגייא הסרה פלפולים ואעפ"י שלא העליתי אותם על כור הבחינה לא אמנע מהציג קצתם ויהי מה והוא בישוב דברי הרמב"ם הנ"ל שפסק דמכניסין זוג זוג ולא חייש לאיסור שבת והנ"ל דהנה הקשו באחרונים והשאג"א על הגמ' דקאמר מ"ה רק זוג זוג דיעבור בב"ת וס"ל מאצ"כ ולשיטת התוס' והר"י דבמכוין להיפוך שלא לצאת לכ"ע לא יצא ובוודאי אינו עובר על ב"ת יתכוין להיפך ויכניס שנים שנים והדברים עתיקים ובאמת לכאורה אין הדברים מובנים דבשלמא אי צ"כ אמרינין לי' שלא יכוון לצאת ובודאי יעשה כן משא"כ אם אינו מכוין כלל יוצא המצוה ועובר בב"ת ורק שיכוין להיפך והאיך ניתן לו מכשול כזאת ואם ישכח בדרך ולא יכוין כלל יעבור בב"ת ובודאי ישכח בדרך ולא יכוין כלל ויעבור בב"ת ובלולב הוא רק רגע אחד יכוין להיפך משא"כ כאן והנ"ל הנה משמע מכל הפוסקים דלענין ב"ת לא בעינין שיכוין להוסיף ורק דהדבר תליא שיכוין למצוה אי מצוות צריכות כונה ואי מצות אצ"כ לא בעינין כונה כלל וכונה להוסיף ודאי לא בעי זולת מה שהבאת מדברי הר"ן ובאמת לא מצאתי להר"ן ז"ל עד הנה שיצטרך כוונה להוסיף ובאמת הדבר תמוה וטעמא בעי ואמאי תלוי בכונה לשם המצוה ולא בעי כוונה להוסיף והרי בכל התורה דשא"מ מותר ומוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו ובשבת בעינין שיכוין למלאכה ולא ידע שאסור ובנזיר יכוין לתלוש שער וכאן אסור להוסיף וליבעי שיכוין להוסיף ועוד אם אינו מכוין להוסיף ויודע שיש איסור בהוספה ורק הוא מכוין למצוה איך יתכן שילקה ע"ז הרי הוא טועה בדבר מצוה וע"כ בעי שיכוין להוסיף ועוד אמאי תלה הגמ' פלוגתת ר"ג ורבנן במצות צ"כ ולא תלי לה בדשא"מ ובזה פליגו דלמ"ד שנים שנים משום שאינו מכוין להוסיף רק להציל או אף למצוה והוי דשא"מ (ובאמת בדבר זה הרבה יש לדבר בדברי התוס' ביצה ל"ג שכתבו אבל הכא מיכוין לעשות מה שהוא עושה וכו' ואין הבנה לדבריהם דהרי שם אין מכוין לבנין רק להעמיד הקדירה על הכירה וכן בביעתא הכי יש לו כונה לעשות אהל והוי דשא"מ כמו שהקשו שם ומה זה שכתבו דמתכוון לעשות מה שהוא עושה וצ"ל בכונת דבריהם דהרי בכל דשא"מ לא לחנם הוא עושה והוי דשא"מ וביאור הדבר דבכל מקום יש לו כונה מיוחדת כגון בגורר הגרירה אין שייכית להמלאכה משא"כ בהעמדה כוונתו להעמיד וזה גופא הבנין ובתפילין נמי י"ל כן כוונתו ללבוש תפילין וזה גופא הוי הוספה על התורה ואולי מ"מ כשאין כונתו באמת להוספה רק למצוה או להציל הוי כמו מוכרי כסות ואם אינו מכוין להוסיף הוי דשא"מ וכן כתבו התוס' בכתובת דף ו' ד"ה ואת"ל בסופו וז"ל שהוא מתכוין לבטלה ואינו מתכוין לעשות כלי ושייך פסיק רישא הואיל ואינו מתכוין לעשות כלי והיא ממש היפך דברי התוס' ביצה הנ"ל ועיין מנחות מ' משמע נמי דבעי כוונה להוסיף עיי"ש)

אך באמת הדבר נכון דהרי בכל דבר שאין מתכוין אם הוא פסיק רישא אסור ומוכרי כסות מיירי בענין דל"ה פסיק רישא כמ"ש התוס' וכאן כשלובש ב' זוגות ע"כ עובר בב"ת ומ"ה אסור אף באינו מתכוין ומ"ה תלי לה הגמ' במצ"כ ולא בדבר שאין מתכוין ומעתה שפיר הקשו האחרונים והשאג"א דאמאי לא יכניס שנים שנים ויכוין להיפך ול"ק מה שהקשיתי שמא ישכח ולא יכוין כלל ויעבור על ב"ת דז"א דהרי אינו מכוין להוסיף ואינו עובר ופסיק רישא ל"ה דהרי יכול לכוין להיפך ובאמת מתחילה כיון להיפך והוי ממש כגרירה והיא דבר נחמד בהבנת הקו' ואמנם נ"ל בישוב קושיתם דהרא"ש בביצה דף כ"א ע"ב גבי מכבדין בין המטות ביו"ט הביא דר"ג ס"ל דשא"מ אסור ומעתה ר"ג דס"ל שנים שנים ע"כ ס"ל מצ"כ ואינו עובר על ב"ת דל"ל דס"ל מאצ"כ ורק שמכוין בהיפך שלא לצאת דבודאי ישכח בדרך ולא יכוין כלל ויעבור על ב"ת ואי דאז יהי' דשא"מ הרי הוא ס"ל דשא"מ אסור ואין להקשות דאכתי תיקשי לת"ק דס"ל זוג זוג ואימא לא שנים ויכוין להיפך כנ"ל די"ל דהגמרא ס"ל דהת"ק ר"מ כדמשמע בגמ' דקאמר א"ה לר"מ זוג א' נמי לא ור"מ ס"ל נמי דשא"מ אסור כמו שמוכח בבכורות דף כ"ה דפליג עם ר"ש גבי בכור שאחזו דם ומ"ה שנים לא דיעבור על ב"ת ואם יכוין בהיפוך שמא לא יכוין באמצע ודשא"מ אסור

(ה) ובזה נלפענ"ד ליישב דברי רש"י התמוהין שכתבו דאתי איסור ב"ת ומשויא כמשא ותמהו בזה דמה איכפת לי' אי מצד איסור ב"ת אסור ולהנ"ל י"ל עפ"י דברי הפוסקי' שהקשו מסוגיא דעירובין אסוגיא דהנחנקין דמשמע דהאי לחודא קאי ואינו עובר בב' זוגות בב"ת ותי' זקני הט"ז סי' ל"ד ס"ק ב' דהא דאמרינין בעירובין דעובר בב"ת היא מדרבנן ומעתה לשיטת רש"י שבת מ"א ותוס' בכורות כ"ה דר"י נמי מודה באיסור דרבנן דשא"מ מותר תיקשי נהי נמי דר"מ ס"ל מאצ"כ ועובר בב"ת יכוין שלא לצאת ואי דשמא ישכח ולא יכוין יהי' דבר שאין מתכוין ול"ה פסיק רישי' ובאיסור דרבנן דשא"מ מותר ומ"ה תירץ רש"י דכיון דאסור מדרבנן בב"ת הו"ל משא מדאורייתא ועיין לקמן וחייב משום שבת וכיון דאיסור דאורייתא הוא חיישינן שמא ישכח ואיסור ב"ת משויא כמשא ועובר מדאורייתא ובדאורייתא דשא"מ אסור ודוק היטב ועפ"י הנ"ל יש להעלות פרפרת נאה בישוב דברי רבינו יהונתן שכתב דאף אי שבת לאו ז"ת ואינו עובר על ב"ת מ"מ אסור להכניס שנים כיון דבחול אסור ללבוש ב' זוגות שוב ל"ה דרך מלבוש ותמהי עליו דאיש ל"ל לש"ס לומר דפליגי אי לעבור שלא בזמנו בעי כונה ות"ק ס"ל דל"ב כונה ונימא דכ"ע ס"ל דבעי כונה ורק הואיל דבחול הוי ב"ת דבחול הוי בזמנו ל"ה בשבת דרך מלבוש והוא קו' גדולה ועיין מהרש"א ומג"א סי' ש"א שדחקו לישב זאת ומלבד דברי ר"י הרי סברא זו מוכרחת מהגמ' דאמרינן בסוגיא התם דרך מלבושו כחול שויא רבנן ולהנ"ל הדבר נכון מאוד דת"ק ע"כ ס"ל שלא בזמנו נמי לא בעי כונה ובשבת עובר בב"ת ואי דיכוין שלא לצאת ודאי ישכח ולא יכוין כלל ואי יהי' דשא"מ וב"ת איסור דרבנן ודשא"מ מותר מ"מ מצד איסור ב"ת הוי כמשא והוי איסור דאורייתא משא"כ אם נאמר דבאמת בשבת אינו עובר בב"ת בשום פעם דבעי כונה ורק הואיל דבחול אינו יכול לצאת ל"ה דרך מלבוש יכול ללבוש בשבת ויכוין שלא לצאת ובחול כה"ג שרי דאינו עובר על ב"ת ואם ישכח יהי' דשא"מ באיסור דרבנן ובחול ל"ש דאיסור משויא כמשא וע"כ אפילו בשבת עובר על ב"ת והיא דבר נחמד כפתור ופרח וממילא עפ"י כל הנ"ל מיושב דברי הרמב"ם הנ"ל דאמרינין זוג זוג דנהי דס"ל להרמב"ם דלשמרן נמי אסור כמ"ש השאג"א מ"מ י"ל דבמכוין שלא לצאת אף להרמב"ם שרי אם מכניסן זוג זוג ויכוין שלא לצאת ואי דשמא ישכח יהי' דשא"מ והוא ס"ל דשא"מ מותר ועוד דהרי להרמב"ם אין איסור רק להניחן בשבת ולא שחייב לחלצן מדאורייתא וכיון שמניחן בהיתר ע"י כוונה להיפך אח"כ לא איכפת לן דהרי אין החיוב לחלצן ובזה מיושב אמאי לא שנים שנים או דבשנים שנים לא ס"ל מקום יש בראש כמ"ש המג"א ודו"ק היטב כי הרבה יש לדבר בכל זה

ו) ולולא דמסתפינא לחדש דבר חדש הוי אמינא פלפלת חדא עוד בישוב דברי רש"י והוא דנ"ל לכאורה דכמו דאמרינין בברכות גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה **(הג"ה ושייך לס' ה' אות ח"י מה שכתבתי שם דהעזרה הי' מכוסה היא טעות הקולמס דהעזרה הי' מגולה במקום מזבח כדאיתא בפ' המשניות לאבות וע' רמב"ם ה' ב"ה פ"ה ה"ז דארבע לשכות שבעזרה לא היו מקורות וכ"ה במשנ' דמדות ובכ"ז לדעתי לא הי' אפשר לסכך שם דהוי מוסיף על הבנין כדאיתא בחולין פ"ג ושמא הואיל והוי רק לז' ימים לא מבטל לי' ול"ה מוסיף על הבנין וצ"ע:)**