בית יצחק אורח חיים שא

על הנקה"כ והטו"ז שנעלם מהם גמ' עירוכין י"א דמוכח להדיא דמסייע יש בו ממש ובדין זר וכהן שעשו עבודה א' אי העבודה כשיר ובדין ב' גיטין וביאור ענין כל שאינו בזא"ז ובדין שנים שעשו מלאכה ודין ס' ברכות להקל ואם ערופת עגלה בעי כהן ודין עבודת טמא בבמה וישוב קו' המחבר בדין זר אי מותר לשחוט תמיד בשבת מסנהדרין נ"א. תי' על הקו' המפורסמת למה מלאכת קרבן ד"ש יעשו ע"י שנים. ובש"ה קו' בחולין ט"ו וישוב דברי ר"י מאורלייניש בע"ז ל"ד דשבעת ימי המילואים היה למשכן דין במה

סימן לו פלפול על הקו' למ"ל קרא דמותר למול בשבת והרי חובל א"ח רק משום מפרק ובעי דם כגרוגרות ובמילה ליכא כגרוגרות וקו' למה פריעת מילה דוחה שבת הלא לא היה לפני הדיבור ומבואר כמה דיני חובל ודיני מילה ואם עביד מלאכה ח"ש אי פטור מתשלומין מדין קלב"מ ופלפול בפסחי' ע"ג. ואם טומאת ע"ז נדחה בציבור ואם חייב לאחר שחיטת הרוב משום נטילת נשמה ודין נגעים טהורים ואם שבת הוה עול"ת

סימן לז בענין הנ"ל ובדין יבלת ובדין מכשירין שא"א לעשותן מע"ש ואם בעינין תיקון בשעת הקלקול ובענין אי איסור טריפה חל על איסור טמא ביאור תוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו התמוהין מאוד ובדין מחוסר כפורים שחל ח' שלו בשבת בע"פ ביאור דברי תמים דעים אמאי ל"ג במילה שמא יעברנו ותמוה על מהרלב"ח דבכלים לכ"ע תחומין ל"ד

סימן לח דרוש בסוגי' דשבת מ"א וק"ו וקל"ב ויומא ל"ד בסוגיא דפ"ר ודשא"מ וישוב קו' הת"ש סי' כ"ח והרבה קו' בענין הנ"ל

סימן לט בקהל שגזרו על איזה דבר בחרם ועבר א' אם מעכבין מילת בנו ע"י כן. ישוב קו' תוס' בנדה ז' אר"א דשמותי הי' איך הניח תפילין ודברי ספרי פ' בהעלותך ודברי ריב"ש ופלפול על הב"י יו"ד סי' של"ד אהא דאיך חל נדוי על דבר מצוה

סימן מ' בענין הנ"ל ואם עשה דמילה דוח' לתו"ע דנדר ואם נשים אתניהו בערבות ואם היכא דפשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירך. ובדיני מילה בשבת ומילה בצרעת ואם בב' מלאכות חייב בדשא"מ לר"י ואם עשה דיבום קאי גם על האשה ופלפול ביבמות כ'. וישוב לדברי חידושי הר"ן סנהדרין נ"ד בענין עול"ת דאלמנה לכ"ג התמוהין מיבמות כ'

סימן מא פלפול בשבת כ"ד בסוגי' דאין שורפין קדשים ביו"ט ביאור מחלוקת האמוראים בענין לימוד דאין שורפין קדשים ביו"ט המבואר בשבת ובפסחים ולא נודע למ"ל ד' לימודים ובסוגיא דשבת קל"ב ופסחים ס"ז וישוב קו' העולם בענין היתר מצטרף לאיסור בפסחים מ"ד מזבחים צ"ז וביאור דברי המכילתא בענין שריפת קדשים עיין היטב בפנים

סימן מב בדין אם מותר לילך ביו"ט ב' של גליות שחל ביום ו' חוץ לתחום למול בן בשבת שאחרי'. וביאור דברי מהרש"א שבת ק"ל ודברי הכ"מ סוף פ"ב דמילה. ואם מותר לאכול בט' באב שנדחה על מילה שלא בזמנו ובדין עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה ביו"ט ובדין תחומין י"ב מילין ובדין שבות דשבות דברי נוב"י תנינא סי' מ"ד ודברי ש"ך יו"ד סי' רס"ו. והרבה דיני תחומין והשגה על תשו' זרע אמת בענין זה וביאור כמה סוגיות

סימן מג לישב דברי תוס' ב"ב ע"ט שכ' דמשנה לאחר שתשחרר מיירי בח"ש וחב"ח ואמאי הוה דשלב"ל והרי בידו לקדשה עכשיו לחד לישנא בגיטין מ"ג וקידושין מח"ע אי הוה קידושין שאמס"ל וישיב הקו' אתוס' יבמות י' דקידש ולא בעל אסור מדרבנן מה שקשה מסוטה מ"ד ודין אשלד"ע ואם קידושין תופסין היכא דא"ח רק אשם

(הג"ה בפנים אות ד' כתבתי דהר"מ קאי למשנה ראשונה כמ"ש הלח"מ פי"א מנזקי ממון דהר"מ קאי כמה פעמים למשנה א'. ואמנם לפמ"ש בהפלאה ובטיב גיטין ד' מ"ג דישראל שבא על חצי' שפחה ולדה חצי ישראל וחצי עבד. ובזה אין כופין לשחרר גם למשנה אחרונה דתוס' הקשו ימכור עצמו בעבד עברי ויהי' מותר בשפחה ותי' דמשחרר א"י למכור עצמו משא"כ בזה דחצי ישראל יכול למכור עצמו ואין כופין וכ"כ בט"ג ומיירי הר"מ בכה"ג ודע דמה שתמה בטיב גיטין שם אהא דממעט בא על שפחה חרופה קטנה מקרבן משום דהיא אינה לוקה ואיך משכחת שפחה חרופה קטנה מאורסת לעבד עברי ואיך קיבלה קידושין כיון שאין לה אב. י"ל לשי' רש"י דקידושי קטנה כי גדלה גדלה בהדה ולמפרע הוה קידושין ע' מ"ש סי' מ"ד אות ה"ו א"כ משכחת שנתארסה בקטנותה ונבעלה ואח"כ נתגדלה סד"א דמייתי קרבן כיון דלמפרע הוה ארוסה ודו"ק. ומ"ש בט"ג דמשכחת ש"ח קטנה בישראל שבא על ח"ש דהוה בתה חצי' ישראלית וקיבל אבי' קידושין כ"כ בפמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ב סוף אות כ"א ובפמ"ג שם נסתפק אח חצי ישראל אם זוקק ליבום ואם בן חצי ישראל פוטר מיבום ולדעתי תלי' במחלוקת אם מקצת בתולה ככל בתולה ובכור אפי' מקצת בכור ובן חצי ישראל פוטר דכתיב אין לו עיין עלי' וזעיר שם בפמ"ג צ"ע מ"ש לענין אי חצי ישראל מיבם דדוחה עשה לל"ת וזה ליתא דצד עבדות משתמש בא"א איסור כרת וע' מנחת חינוך פ' תקצ"ז תקצ"ח נסתפק בכ"ז ולא הביא כל דברי הפמ"ג האלו)

סימן מד דרוש להכנסה לבר מצוה בסוגי' דמופלא הסמוך לאיש נדה מ"ו ובענין קידושי קטנה כשגדלה אי חלין למפרע ובסוגי' דקטן או"נ אי ב"ד מצוין להפרישו שבת קכ"א ויבמות קי"ד ובדין דם שבשלו במנחות כ"א ובדין דם קרוש לישב קו' הגאון רע"א בתוס' שבועות כ"ג. ובשיעור חיוב לדם אם בכזית או ברביעית ובדין אם בתרומה מב"מ בטל לר"י וישוב קו' ביבמות ס"א וקו' בנדה מ"ז

(הג"ה נשאלתי מב"א הרב החריף מ' גדלי' נ"י בהא דתנו במשנה דיבמות צ"ט בכהנת שנתערב ולד' בולד שפחתה. דקתני ואין מטמאין למתים ומיירי בקטנים דבסיפא קתני הגדילו התערובת ומוכח מזה דקטן אוכל נבילות ב"ד מצוין להפרישו ואמאי לא פשיט מזה בדף קי"ד. הנה בפשיטות י"ל דמשנה איירי דלא ליטמא להו בידים כדמשני בדף קי"ד לקרא דאמור ואמרת. ואולם י"ל דהתוס' הקשו הא דלא קתני ואין סופגין את הארבעים ותמה מהרש"א דהרי המשנ' מיירי בקטנים. אמנם י"ל דבהא דקתני הגדילו התערובת ישחררו זא"ז משני בגמ' כופין אותן ומשחררין. ולדעתי אין כופין עד שיהי' בן י"ח דחיוב פו"ר הוא מבן י"ח. כדאיתא במשנה דאבות וע' ברטנורא דיליף מדכתיב י"ט אדם. והגם דהב"ש כתב סי' א' משום דחייב ללמוד מקודם וזה ל"ש בחצי עבד דאסור ללמוד ושמא אף במצות דחייב אין ללמדו כדמשמע קצת בכתובות כ"ח מ"מ לטעם הברטנורא ורש"י אין חילוק ולפ"ז מיירי רישא ג"כ בבן י"ג וסיפא מיירי בבן י"ח. ובהכי נלע"ד לישב לשון הגמ' יבמות ק' דמקשה בגמ' ישחררו זא"ז והרי כופין ומשני אימא כופין וכו' הא דלא משני תני כופין נ"ל דבאמת כיון דאין כופין עד בן י"ח מה מקש' בגמ' דילמא פי' הגדילו הוא ן י"ג אך מקשה מדהו"ל למשנ' לאשמועינן דכופין כשהגיע זמן ולזה משני רבא אימא כופין היינו דלשון ישחררו סובל נמי דכופין ונקט סתם משום דמבן י"ג אין כופין ובהכי נ"ל לישב קו' הגאון ר' ישעי' בגיטין מ"ב דמקש' מר' משרשי' ולא מקשה ממתני' להנ"ל נכון דבמשנה י"ל דמיירי בבן י"ג דאין כופין ול"ה מחוסר ג"ש ולכן אוכלין בתרומה ולכן מקשה מר' משרשי' דקתני משחררין משמע דכופין ועכ"פ למ"ש מיושב ק' ב"א הנ"ל והרב' יש לפלפל וע' מ"ש סי' י"ח בסוגיא הנ"ל. וזה דלא כמ"ש בעטרת חכמים חלק אה"ע סי' ל"א דכופין מבן י"ג ויש סברא לומר למאן דס"ל ב"ק י"ב עבדי כמקרקע דמי אפי' במילי דרבנן אין קטן יכול למכור עבדים שירש מאבי' פחות מבן כ' כמו קרקע ולפ"ז אולי אין כופין פחות מבן כ' ומיושב קו' מהרש"א וקו' ב"א הנ"ל בפשיטות דכיון דביבמות מיירי בעבד שירש מאביו אין כופין לשחרר זא"ז פחות מבן כ' דהרי נותן שטר על דמיו והוה כמוכרו לו מיהו להלכה עבדי כמטלטלי במילי דרבנן ויש לעיין בכ"ז וע' גיטין מ' חד"ה וכתיב משמע ג"כ דעבדי כמטלטלי לענין הפעוטות

) סימן מה בדין מה שנטמא ממי חטאת אם חוזר ומטמא מי חטאת לישב דברי תוס' פסחים ס"ט ופלפול נחמד בענין שמא יעבירנו שם וביאור דברי ירושלמי יומא פ' ש"ש ופלפול עצום בדין הזי' בשבת וביוה"כ ובדין אי מותר לספות לקמץ אד"ר מה שקשה מחולין צ"א ובדין פכים קטנים לטומאת משא. ישוב קו' תוס' חולין ב' וקו' מתוס' מנחות ס"ט אנדה כ'

(הג"ה. ע' דרוש וחידוש להגאון רע"א פסחים ס"ג ברש"י שכ' בטעם דר"ל דבעי שהלחם יהי' בעזרה דבעי על בסמוך ואמאי ל"ק דר"ל כשיטתי' דיצא קודם זריקה נפסל ודברי' מבוארין בירושלמי יומא פ' ש"ש שהובא בפנים עיי"ש)

סימן מו בדין הקדש בשבת ע"י מופלא הסמ"ל ובענין שחיטת קטן ואם יש שליח לקטן במידי דאיתא בדנפשי' ובדין שחיטה בתמיד בזרים בשבת וביאור דברי ירושלמי תרומת בענין שליחות לקטן ודברי המכילתא פ' בא ושחטו אותו בין בחול בין בשבת ופרפרת נאה בפסחים כ"ז בתנור שהסיקו בעצי הקדש ובדברי הט"א בטעם דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל. וביאור דברי תוס' ע"ז מ"ט ד"ה שאם נטע

סימן מז בסוגי' דמפירין נדרים בשבת שבת מ"ו ובדין אנוס בתקנתא דחז"ל היכא דתחילתו בפשיעה פלפול בתוס' שבת ד' ובדין נותר ודין מוקצה לח"ש ופלפול בש"ס דנדרים ע"ט ופ"ב

סימן מח בדין אי אשם בעי סמיכה פלפול בנדה ע' ובדין נזיר שא"י לגלח כל השערות א"ח לגלח מקצתן