בית יצחק אורח חיים רצח

נאסף בעון הדור ומכפר על הדור כ"ז כשהצדיק בכלל הגזרה ועפ"ז פי' דברי חז"ל בתענית כ"א בסורא הוית דברתא ובשיבבותא דרב לא הוית דברתי' סברי מיני' משום זכותא דרב דנפיש איתחזי להו בחלמא רב דנפישא זכותא טובא הא מילתא זוטרא לרב אלא משום האי גברא דשייל מרה וזיבורא לקבורא ולכאורה איך קאמר דנפישא זכותא טובא הא מילתא זוטרא והלא יש בכלל מאתים מנה ואם הוא נפישא זכותא מ"מ הכי אינו מגין ולכן מפרש עפ"י מה שאמרו חז"ל דמה שאמרו כיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע דוקא בצדיק שאינו גמור אבל לא בצדיק גמור. א"כ בצדיק גמור שאינו בכלל הגזרה אין השכונה ניצלת בעבורו אך בצדיק שא"ג שאז גם הוא בכלל הגזרה כל השכונה ניצלת בעבורו ולכן קאמר לא בזכותא דרב דנפיש זכותא אלא בשביל האי גברא דהוא אינו צדיק גמור וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין והי' בכלל הגזרה ובע"כ ניצול כל השכונה בעבורו ובזה פי' מקרא קודש האף תספח צדיק עם רשע וגו' האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים צדיקים אשר בקרבה מה שקשה להבין דבתחלה התפלא שימות צדיק עם רשע משמע שלא ביקש אך על הצדיק ואח"כ ביקש עבור כל המקום ואח"כ קאמר עוד הפעם חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע שוב התפלל אך על הצדיק אך הפי' לפי הנ"ל נכון מאוד וזה ביאור הקרא האף אם הוא עידן רותחא ואף הצדיקים בכלל הגזרה דבעידן ריתחא עונשין אעשה כדאמרינן מנחות מ"ג והצדיקים עוברים בעשה דהוכח תוכיח א"כ תספה צדיק עם רשע דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין. א"כ האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים צדיקים אשר בקרבה דאחרי שהם ג"כ בכלל הגזירה א"כ יגינו על כל העיר חלילה לך להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע. אחרי שהצדיק ג"כ נכלל א"כ השופט כל הארץ בהכרח שלא יעשה משפט והדברים עמוקים ובזה פרשתי מקרא קודש כי רגע באפו חיים ברצונו. הכונה דמה שהקב"ה כועס רגע כמ"ש חז"ל בברכות כמה זעמו רגע. זאת חיים ברצונו דע"י כן הצדיקים בכלל והם מגינים על הדור. וזה דקאמר האי מתורגימיני' לר"ל וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאביו ואמו מנאצין להקב"ה הכונה שהקב"ה עושה עידן ריתחא רגע למען יהי' הצדיקים בכלל הגזרה ויכפרו על הדור וזה דקא"ל חשוב את לאתפוסי אדרא אמנם אם אמרו זאת על האלקי ר"ל לא נאמר זאת עלי איני חשוב אך אדע שבעוני נאסף בני ומה אני ומה חיי

(ה) אמנם זאת נאמר מ"ש חז"ל ברכות נגעים ובנים אינם יסורים של אהבה ומקשה ובנים לא אילימא דהו"ל ומתו והאר"י דין גרמא דעשיראי ביר. ופרש"י דגברא רבא כר"י לא באו לו יסורין שאינו של אהבה ומשני אלא דל"ה לי' כלל ועל פרש"י יש לדקדק דהכי לא מצינו גדולים וצדיקים שלא הי' להם בנים כלל ואיך הם הוכחו ביסורין שאינו של אהבה ונ"ל לפרש עפמ"ש ביערות דבש דברי הגמ' ברכות ז' מזמור לדוד קינה לדוד מבע"ל אר"ל בן אבישלום משל למה"ד דומה לאדם שיצא עליו שט"ח לאחר שפרעו שמח כן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך הי' עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עליו כיון דחזא דאבשלום הוא שמח. מה שקשה להבין דבתחלה אמרו ששמח שפרע שט"ח ואח"כ אמרו שמא עבד או ממזר דלא חייס משמע ששמח שבנו יחוס עליו. ועוד הכי אבשלום חס על אביו ולכן פי' דבבוא על אדם מקרה לא טובה ר"ל אז אם בוא יבוא שלא כדרך הטבע וידע שמאת הקב"ה הוא יפשפש במעשיו ויעשה תשובה והדבר יתהפך עליו לטובה. ועכ"פ יקבל ענשו על חטאיו ולכן יש לשמוח בזה. אמנם כשבוא יבוא על האדם מקרה אשר יוכל לתלות שהוא בדרך הטבע ומגור תסובבהו אולי לא יפשפש ע"י כן במעשיו בזה יהי' עצב דאולי לא נפרע מחטאיו אך הוא בדרך הטבע. וע"כ אמרו שדוד הי' שמח שנפרע שט"ח והוא מחולל מפשעיו. וזה מה דסיימו שהי' אומר שמא עבד או ממזר דלא חייס עליו ובדרך הטבע שיקום עבד על אדוניו כיון דחזא אבשלום הוא שמח דזה הוה שלא כדרך הטבע ומאת ד' ליפרע לו מעונותיו

ובזה פי' מקראי קודש (ירמיה ט') על מה אנחנו יושבים פה האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי ד' אלהינו הדימנו וישקנו מי ראש כי חטאנו לד' קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה דצריך להבין מה להם לבוא אל ערי המבצר אם גם שם ידמו אמנם זה ביאור הקרא על מה אנחנו יושבים דבעיר פרוצה אין חומה נוכל לתלות שמה שאויבנו יבואו עלינו הוא בדרך הטבע האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם ואז נדע כי ד' אלקינו הדימנו וישקנו מי ראש כי חטאנו לד' קוה לשלום ואין טוב דשם בערי המבצר מקום מקוה לשלום ועכ"ז אין טוב לעת מרפא והנה בעתה הדבר גלוי לעין כל כי מאת ד' הוא

וזה שאמרו חז"ל אהא דבנים אינן יסורין של אהבה והאר"י דין גרמא דמשיראה ביר. ומדנקט ר"י זאת לחידוש איך הקב"ה הוכיחו במכאוב שלא כדרך הטבע והוא מחולל מפשעיו ע"כ יסורין של אהבה הוא ואת אשר יאהב ד' אותו יוכיח לנקות אותו מכל חלאה וזוהמה וע"כ משני היכא דל"ה לי' יכול להיות שהוא בדרך הטבע אינו יסורין של אהבה כאמור והיכא דהו"ל ומתו הוא עונש שלא כדרך הטבע והוא יסורין של אהבה לנקות מחטאים ומעונות יסרתני ד' ואוסר

ד' יגדור פרצותינו ברחמיו ונפש בני תהי' צרורה בצרור החיים ואותנו ינחם בכפלים למחות דמעה מעל פנינו ולשמח נפשותינו בבנים וב"ב חיים וקיימים משתעשעים בתורתיך ועושי מצותיך לרפאות שבר לבבנו מהרה אכי"ר

הגהות ומפתחות רמזי הענינים הנדברים בפנים הספר אפס קצהו יראה הקורא ובמפתח לסדר הש"ס ימצא מבוקשו

סימן א בדבר עשיית טליתים ויש בצמר חשש תערובת פשתן אם מותר לערב צמר גפן שיהי' רוב כנגד הפשתן ובדין סילק את מינו כמי שאינו. ודין אם בס' טומאה ברה"ר מהני ס"ס להחמיר ודין בהרת ושער לבן באו בב"א מה דינו וקו' גדולה מנזיר נ"ח על שי' מהר"ם דהא דצמר ופשתים פוטרין שלא במינו דוקא צמר ופשתים ביחד ביאור משנה דכלאים פ"ט מ"א ותשו' הר"ן סי' נ"ז ותשב"ץ ח"ב סי' ד' ישוב קו' תוס' פסחים ט'. נדה י"ט מנחות כ"ג. ביאור דברי הר"מ פ"ג דכלאים קו' גדולה מתוס' זבחים ע"ד אתוס' יבמות פ"ב

סימן ב בענין הנ"ל ובדין ביטול היתר בהיתר פלפול עצום בזבחים ע"ח ודין אם המיעוט מסנהדרין מוכרחים להגיד כמו הרוב וטעם על מה לא עשו ב"ש כדבריהם ובדין כלאים בבגד בלא הציצית ודין הטיל למוטלת ובל תוסף ביאור דברי הר"מ פ"י דכלאים וירושלמי פ"ב צ"ע על ח"ס יו"ד סימן פ"ג. ישוב קו' תוי"ט פ"א מ"א דמקואות ודברי הר"מ פ"ו מחומ"צ קו' על ריטב"א יבמות ט"ו וישוב דברי ב"י סי' י"א שכ' דהיכא דיכול לקיים אח"כ בלא דחי' אין עשה דוחה לל"ת מה שקשה מש"ס דשבת דמשני דליכא אחר ופלפול במג"א סי' י"ג

סימן ג פלפול עצום בסוגיא דמנחות מ"ב ובדין אם נשים מותרין לקשור ולטוות ציצית ואם חייבות בבנין ביהמ"ק ובדין אם מ"ע להעיד הוא מ"ע שהז"ג ופלפול בר"ה ל"א וסוכה מ"א. ישוב לדברי הר"מ שפסק דכלאים בציצית דחוי' ובמנחות מ"א משמע הותרה כמ"ש תוס'. ותי' על קו' תוס' סוכה ט' וקושיא בשבועות ל' ביאור דברי הר"מ ה' בית הבחירה והוכחה נפלאה מב"ב ד' דנשים ועבדים חייבין בבנין בהמ"ק

סימן ד בדין אם במצות ציצית שייך מצות לל"נ. ובדין אם מוכרי כסות חייבין בציצית למ"ד כלי קופסא חייב בציצית. ואם עשה חמור מל"ת ובדין ח"ש לענין חיוב עשה ובדין יבום בקטנה אם מקיים מצות יבום. ישוב קו' השואל במג"א סי' ח' לענין לועג לרש. ושיטת מהר"ם דבשאר מינים אינו פוטר רק צמר ופשתים ביחד מה שקשה מנזיר נ"ח ופלפול נחמד במנחות מ' לענין מלל"נ קו' על ההמ"ג דיוצא מעשה מותר מש"ס דחולין ק"ך תי' על קו' תוס' ריש יבמות דקטנה לר"מ תתיבם ממנ"פ. ותי' על קו' הגאון ר"ע על תי' תוס' דקיבלה עלי' מיבמות ס"א וקו' תוס' יבמות ס"ו. וביאור דברי פירוש המשניות נדה ר"פ בא סימן פירוש דברי תוס' נדה מ"ו. השגה