בית יצחק אורח חיים רצז

ומה זרעו בחיים אף הוא בחיים ואין להתאבל על אודות הסעודה כמצרים. ובזה יש לפרש "ויתמו ימי בכי אבל משה" כי הלא הניח לנו תורה שבכתב אשר ממנו יצא מתוק ולא חסרנו דבר ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אשר בעונותינו הרבים אבדנו את כל בנפילת קרן התורה והושם מתוק למר ממש כמו שעושין לתינוק הנגמל מחלב אמו ובני עלי' המה מועטים המחזיקים בניהם ללמוד תורה שבעל פה כמו ש"ב הרב הגדול הדרת ישראל ותפארת משפחתינו מ' יעקב נפתלי הירץ זצלה"ה אשר במקום גדולתו הי' ענותניתו ואיככה אוכל להתאפק מלאונן על פטירתו. וכל הדברים שלמעלה נוכל לפתור עליו כי מי לא יודע רחמיו וחסדיו וצדקת פזרונו לכל הפושט יד בממונו ובגופו לכתת רגליו להיות גדול המעשה לקבץ מן העיר לעזור לעניי ישראל ונגד מי מלומדי תורה לא הי' עניו ליקרם ולכבדם עם שהי' גדול מהם כי מלתא אלבישיהו יקירא והנה אף שלא הגיע לימי זקנה הי' זקן שקנה חכמה הרבה וכבר נתרבה בכל מדות טובות אשר בתורת ד' חפצו וגדל את כל זרעו ע"פ מדותיו ומה זרעו בחיים אף הוא בחיים ובודאי יאות לכון למבכי להולך מאתנו אבל לי יאות למבכי ולמספד בעת אשר אני רואה שנעימת מכתביו אשר הריץ אלי מדי חדש בחדשו לא יתרבו עוד ומהשם אנכי שואל להאריך ימינו עד ביאת הגואל. להשלים הטוב אשר לא פעלנו ולתקן את אשר נואלנו ויבולע המות לנצח ומחה ד' דמעה מעל כל פנים וירום קרן תורתו ומעז יצא מתוק אכי"ר. שמואל וואהל

סימן ח

דרוש ומספד מר על הלקח ממני בני יחידי הרב החריף ובקי רך בשנים ואב בחכמה מ' אדרן ז"ל נאסף אל עמיו י"ז אדר פה פרעמישלא שנת תרל"א

(א) במדרש ר"פ ויחי כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו על הארץ הלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף נ"ל לפרש עפ"י מדרשם ז"ל פ' הי' יודע ד' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וביארו דבמה שהאדם מסגל במצות ובמע"ט בכל יום היום ההוא קונה שלימותו ובמה שהאדם עושה עבירות היום נפגם. כמ"ש האלשי"ך הקדוש בביאור המקרא איפוא האיש אשר עשית עמו היום (רות ב) שפי' עפ"ד חז"ל יותר ממה שהבע"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב ע"כ במעשה הצדקה וחסד שעשה בועז עם רות שניהם תיקנו היום ולכן שאל איפה האיש אשר עשית עמו היום. והנה מדה הצדיקים לסגל בכל יום מצות ומע"ט וללמוד תורה למען לא יחסר לו יום א' משנותיו . אשר ע"כ נאמר בזוה"ק באברהם ואברהם זקן בא בימים שלא הי' חסר אף יום א' משנותי'. וכן יש לפרש ע"ד הרמז ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון שהי' ימי' מחוברין שלא חסר לה אף יום א' אשר לא נטעה זרועי' לצדקה. וזה כונתם במדרש אמור פ' כ"ח שבע שבתות תמימות תהינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצש"מ. ואמרו חז"ל חגיגה ט' מעות לא יוכל להתקן זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית וכונתם שבאם לא סיגל יום או לילה א' במצות היום כמ"ש חז"ל במדרש שוחר טוב שבע ביום הללתיך זו ברכת ק"ש שחרית וערבית הלא חסר לו אותו יום ואין שנותי' תמימות וא"א לתקן זולת בתשובה מאהבה שזדונית נעשה כזכיות כאשר שאול ישאלו כנ"י מאת הקב"ה השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שאנו מבקשים שהקב"ה יקבל תשובותינו מאהבה שיעשה זדונות כזכיות ואז יתחדשו ימינו. וכ"ז לוטת במדרשם ז"ל כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים וסמכו זאת אקרא יודע ד' ימי תמימים מלשון חיבה שהקב"ה אוהב ימי תמימים אשר באמצעות הצדיקים הימים באו לשלימותן וליקר מציאותן. והנה צלו של כותל מחובר ביחד וכן צלו של אילן חזק אמנם צלו של עוף בשעה שהוא עף ויפרוש ככפי' אז האור זורח בין הכנפים ואין הצל מחובר ביחד וזה שאמר הלואי שיהי' ימינו אף שאין להם מציאות חזק לפחות כצילו של כותל שיהי' הימים מחוברים ביחד שיסגלו בכל יום ויום מצות ומע"ט. אבל בעוה"ר היא כצלו של עוף שאין מחובר יחד. וכן אין בכחנו להכתיר מציאות זמנינו יום יום שלימות תקונו ע"ד שאמר המלך החסיד בתהלותי' למנות ימינו כן הודע וזה כונתם בילקוט פ' שלח היש בה עץ אם אין זה איוב ששנותי' כעץ ומגין על הארץ כעץ ולפי אשר ביארנו כונתם רצוי' ששנותי' מחוברים יחד כעץ אשר התחברות החלקים חזק ואמיץ וכן הוא הגבר אשר הי' שנותי' תמימים ומחוברים באמצעות תום דרכו וצדקת פעולותי'. וכן ה' בני ז"ל איש תם וישר הוגה בתורת ד' ואך צל תורה תחייהו עד להפליא כעץ שתול על פלגי מים כפן שרשי' ודליותי' לשתות מבאר מים חיים אשר אך בזאת השביע בצחצחות נפשו. עליו אוכל לאמור כמ"ש חז"ל בשבת בדוד כל יומא דשבתא הוה יהיב וגריס כולי יומא ההוא יומא דבעי למינח נפשא קם מלאך המות קמי' ולא יכול לי' דל"ה פסיק פומי' מגירסא הו"ל בוסתנא אהא מלאך המות סליק ובהיש באילנא נפיק למיחזי סליק בדרגא איפחת דרגא מתותי' אישתיק ונח נפשי' וביאור הדבר כי כל עוד שהיה עסיק בתורה טל תורה החייהו כאשר אמר המלך החסיד לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני ומ"כ לא שלט בו מלאך המות. וזאת ראיתי אצל בני ז"ל גם בעת חליו לעת שקד על דלתי התורה פניו האירו כלפיד מרוב שמחתו ודבקתו בתוה"ק חבל על האי שופרא דבלי בארעא

(ב) ובילקוט ריש קהלת שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל ופי' דוד אביי כצל עובר וכו' שמואל אמר כצל של דבורה שאין בו ממש. כוונת שמואל עפ"י מדרשם ז"ל ר"פ דברים אר"י ב"ר סימן מה הדבורה הזאת מה שהיא מסגלת היא לבעלים כך כל מה שישראל מסגלים מצות ומע"ט הם מסגלים לאביהם שבשמים ורמזו בזה שאין לעשות המצות להתגדר או להתפאר. אך לעשות רצון הבורא יתברך. וזה אשר יעץ המלך החכם בחכמתו מי יודע מה טוב לאדם בחיים שיעשם כצל ובא שמואל ופי' כצל דבורה שאין בו ממש ואל יחשוב עצמו למאומה אך כל פעולותי' יהיו לאבינו שבשמים כדבורה אשר דובשה לבעלי' כאמור וראשית דברי המדרש דברים הנ"ל אמרו אלה הדברים מה הדבורה הזו דובשה מתוק ועוקצה מר כך הן ד"ת כל מי שעובר עליהן נוטל אפופסן שנא' מות יומת הנואף והנואפת מחללי' מות יומת וכל מ' שמקיים אותה זוכה לחיים רמזו בזה חז"ל לדבר אשר הראיתי לדעת בקונטרס שיח יצחק שמה שצותה תוה"ק לענוש החוטאים ולהעבירם מן העולם לא כונה לענות החוטאים ולהכותם מכת בלתי סרה אך להחיות הכנסיה ישראלית כמו אם יחלה אבר א' באדם אז ההכרח לחתוך האבר ולזרה אותו הלאה לבל ישחתו כל חלקי הגוף ע"י חיבורם להאבר הנשחת וכן אנו רואים פעולת הדבורה הטביע הקב"ה בטבעה להפריד הרע מטוב בענין נפלא עד שהרע נבדל לדבר מר ורע בשפל התחתונה. והטוב נשאר נקי מכל סיג וחלאה ויהי למתוק. וכן צותה תוה"ק להבדיל הרשעים ולהעבירם מהעולם למען מי שיקיים התורה יהי כצמר נקי בלא חלאה וזוהמה. ואולי גם לזה כיון שמואל שיעשה ימי' כצל של דבורה שיפריד הרע מטוב ולא יהי' שום תערובת רע בטוב

(ג) והנה בני הנביאים שאלו את אלישע בעת עלה אליהו שמימה (מלכים ב' ב') הידעת כי היום לוקח אדוניך מעל ראשיך כונתם כאשר אנכי חזיתי איך בני ז"ל מת בעוה"ר נתתי בני בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי ד' יכפר לי. אמנם גם במיתת כל צדיק וצדיק ההכרח על כל איש לחשוב כי בעונו מת כאשר צדיקים יאספו בעון הדור ולכן שאלו בני הנביאים לאלישע הן אמת אנחנו נדע שאדונינו לוקח מעלינו שאנחנו אשמנו בזה האם גם אתה אדון הנביאים ידעת שהוא לוקח מאתך וידך במעל הזה והשיב גם אני ידעתי. וזה ג"כ מענת אליהו הנביא לאלישע על שאלתו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי אם תראה אותי לוקח מאתך שתהי' שפל בדעתך וגבר מנותן לשפוט על מפעלך אשר בעונותיך אסתלק ממך ואז תזכה לאור גדול כמדת הענוים אשר אור גדול זרוע להם ויש לפרש מקרא הידעת כי היום לוקח אדוניך מעל ראשיך בפשטות דהנה האנשים הקרובים להחולה לא יוכלו להציג מצב החולה ברע כמו האנשים שאינם קרובים עד"מ בבוא הרופא הבקי עפעפי' ישורו שלא יארכו ימי החולה ויאמר כי השעות טפחות לו ועכ"ז הקרובים עוד יקוו לבריאתו כי הדבר מאוד נגע בלבם ואין בידם להציג השמה והשערוריה כל עוד נשמה באף קרוביהם ע"כ אמרו בני הנביאים אנחנו אינם קרובים כ"כ ובידינו להציג מסך סף רעל המקרה לא טוב אך הידעת גם אתה שהיום יוקח אדוניך אחרי שאתה קרוב יותר אולי שערי התקוה עוד פתוחות לך. ואמר גם אני ידעתי החשו מלהתפלל אחרי שכבר נגזרה גזרה והנסיון הורני בעוה"ר פי' הפסוק

(ד) ואמרו בש"ס דכתובות ח' ר"ח ב"א מקרי' דר"ל הוה שכיב לי' ינוקא וכו' דברי' ליהודא ב"נ מתורגימיני' א"ל קים אימא מלתא כל קביל ינוקא פתח ואמר וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאביו ואמו מנאצים להקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים וא"ד בחור הוה וכו' עד על בחוריו לא ישמח וכו' ומקשה אתי לנחומי' לעורי קמצער לי' ומשני ה"ק חשוב את לאתפוסי אדרא. ולכאורה במה שהתחיל וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאביו ואמו מנאצים להקב"ה בזה ציערו מאוד. ואיך משמע מדברים אלו שהוא חשוב לאתפוסי אדרא. אדרבא משמע שאביו ואמו חטאו ונאצו להקב"ה ונ"ל עפמ"ש בנזה"ה להבין הענין דצדיק מגין על הדור ולפרקים הצדיק