בית יצחק אורח חיים רצו

לו לדעת במעשה דאגג שחמל עלי' וחטא בזה חטא גדול (וזה כונה הגמ' דאמעשה דאגג כתיב נחמתי עיי"ש) ודוד בשתים דהתלבש בעדות שונות האמורות למעלה ולא עלתה לו לדעת ובזה יש לפרש מקרא ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שמואל א' ט"ו) הכונה ששמואל קרע כנף מעיל שאול כפי' המפרשים ורמז לו דבכל בגד עושין כנף שלא תתפשט הבגד ותקרע וכן לכל מדה יש גבול לאמור עד פה תבוא וההכרח שלא לעבור גבולו. ואחרי שלמידת חמלתך אין לך גבול ההכרח לקרע הכנף ואמנם לפי שמשה רבינו הוצרך לקבל התורה וההכרח שיהי' לו מדת הענוה עד קצה האחרון ע"כ לא התלבש במדות המתנגדים לטבעו בשום פעם וזה כונתם בחלוק לבן שאין בו אימרא שלא הי' שום ענין המתנגד למדת הטוב

(ד) הנה בעינינו ראינו כמה גדול מדת הענוה ומדת האמת וכן התלבשו הרבנים הגדולים אשר הזכרנו ורחוק עתה מהמציאות גבירים נכבדים אשר מדת האמת נושא דגליהם ולא ידברו א' בפה וא' בלב ובמנחות ל"ז הביאו תוס' מדרש שאשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם שיש לו ב' ראשים לפני שלמה המלך ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים וכיוצא באשתו בראש אחד וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם מי שיש לו ב' ראשים שאל שני חלקים ובא לדין לפני שלמה. ויש לפרש דבריהם ז"ל ע"ד המוסר דהאשמדאי שהוא ראש המזיקים הוציא מן הארץ אדם שיש לו ב' ראשים היינו אדם חנף המראה פנים בפנים ומראה עצמו כירא והולך בדרך הטוב ובאמת רוח אחרת עמו ולפרקים עושה פעולת הטוב ולעתים ישליך צבי תפארתו וילבש בגדים כמדו והרא' לו שבעוה"ר אדם כזה יתבע שני חלקים בארץ הנשי' הכוזבת לעומת האיש האמת אשר לא לפניו חנף יבוא אשר אך חלק קטן ודל לו בארץ כאשר האמת נעדר' באמצעו' המזיקים אשר רבו כמו רבו ובאו לפני שלמה שהוא בחכמתו יוכיח במישור שהאמת תוציא זרעה כגנה זרועי' תפריח

(ט) ואמרו בשבת קנ"ג וסבבו בשוק הסופדים בני גלילאי אמרו עשה דברי' לפני מיטתך בני יהודה אמרו עשה דברים לאחר מיטתך ול"פ מר כי אתרי' ומר כי אתרי'. והכונה לדעתי כי הנה ת"ח העוסקים בתורה וברוב השכלתם יחוקקו בעט ברזל דבריהם לעד אשר ע"י כן שפתותם דובבות בקבר דבריהם זכרונם בספריהם ולעומתם ימצאו עשירים נכבדים אשר צדקות פזרונם מגן קרנם והנה ע"י הת"ח המחוקקים נמצא שלימו' גם אחר המות לעת יצאו דבריהם לאור עולם אמנם להעשירים אך בעוד אדם שליט ברוחו וכל הון יקר אתו יוכל לקנות שלימו' בנפשו באמצעות מעשים טובים. והנה בגליל הי' עשירים גדולים כמ"ש תוס' בחגיגה כ"ה. אבל לא הי' בני תורה כ"כ כמו ביהוד' כדאיתא בעירובין נ"ד לכן אמרו עשה דברים לפני מיטתך הכונה שיעשה פעולות לצדקה בעודו בחיים ובני יהודה שהי' מוכתרים בתורה אמרו עשה דברים לאחר מטתך היינו שיראה לקנות שלימו' הנפש ולזכות בני דודם אף לאחר המטה עוד דבריהם יאירו ויהיו למזכרת נצח. ולכן אמרו מר כי אתרי' ומר כי אתרי' וכן הרבנים האלו עשו דבריהם לפני המטה ולאחר המטה

(י) והמלך הקדוש אמר בשירותי' צרור המור דודי לי בין שדי ילין. נ"ל עפמ"ש חז"ל (חולין קל"ט) מרדכי מן התורה מנין שנאמר קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינין מרי דכי ובדבריהם לוטה כונה עמוקה. דהנה המן הי' הצר המעיק לישראל להרוג ולאבד כי לדעתו המזוהמת יכול הגבור לעשות עם החלוש מה שירצה ומרדכי שפט בצדק כי כל אדם הוא תכלית לא סיבה ויש לו זכות ומשפט לבלי יעשוק אותו ולבלי לכוף כאגמון ראשו. והנה המור כפי דעת רמב"ן הוא נעשה על לב הצבי בעת יצא לדרור ישמח ברוח הצח על נאות דשא ומזה לקחת הוכחה מוסר שאם החי' בלי דעת ותבונה לא טוב לה לכרוע תחת אסיר ובעת צאתה לחפשי משמחת לבה נעשה בלבה שמן מור איך יכרע האדם איש לעמיתו לשלול ממנו זכיותיו ואיך רע ומר לו לישא עול סבלת אדם כמוהו על צווארו ולכן אמר מרדכי מה"ת מנין איך הוכיח מרדכי במישור לבלתי כרע תחת המן ולבלי ינוח וישקוט אשר יגזלו וישללו זכות ומשפט רעהו שנאמר מר דרור שמקריבין בשמים אלו. על המזבח ומזה הוכיח כדת מה לעשות כאמור. ולכן אמר המלך המשודר צרור המור דודי לי שהקב"ה ישקוף עלי לטובה לבלי ישא עול הגבור ממנו על שכמו ומשמחת חירותי בלבו יעשה שמן המור. וכן הרבנים הגדולים הנזכרים לא העמיסו שום עול על איש והיו לנס לכל בני דורם לעשות משפט צדקה וחסד בפעולותיהם הנשגבות יזכרם אלקינו לטובה וזכות אדונינו מרע"ה יעמוד לכל ישראל להרים קרן התורה וקרן יהודה וירושלים

סימן ז

מאהבת נפשי לדודי הרב החריף הגביר הישיש הירא וחרד מושלם במעלות ומדות זקן שקנה חכמה מ' שמואל וואהל נ"י מטיסמניץ כעת מקום משכנו בק' יאסי. אעתיק פה מכתבו לשום לו מזכרת בספרי

(א) איתא פ"א מס' תענית בשינוי קצת אבל במקום אחר ראיתי נוסח זה. וכבר הי' מסובים בסעודה אצל ר' יעקב אמרו לו אמור לנו דברי תורה אמר להם אין משיחין בסעודה לאחר שאכלו אמר להם יעקב אבינו לא מת. א"ל וכי בחנם חנטו חנטייא וספדן ספדייא א"ל מקרא אני דורש: מה זרעו בחיים אף הוא בחיים

ונ"ל ע"פ דאיתא בזהר דף רמ"ה ע"ב ובגין כך נשמתהון דצדיקייא עלאין על כל משיריין דלעילא. ואי תימא אמאי נחתין להאי עלמא ואמאי אסתלקו מני' למלכא דאיתיליד לי' בר שדר לי' לחד כפר ר למרבא לי' ולגדלא לי' עד דיתרבי ויולפין לי' ארחי דהיכלא דמלכא. שמע מלכא דברי' רב וברחימן דברי' שדר מטרוניתא בגיני' ואעיל לי' להיכלא וחדי עמי' כל יומא. כך קב"ה אוליד בר במטרוניתא ומאי הוא נשמתא קדישא שדר לי' להאי עלמא דיתרבי ויולפון לי ארחי דמלכא. כיון דידע מלכא דברי' אתרבי ועידן למייתי להיכלי' ברחימו משדר למטרוניתא בגיני' ואעיל לי' להיכלי' נשמתא לא סלקא עד דאתית מטרוניתא בגינה ואעלתי' בהיכלי' דמלכא ויתיבת תמן לעלמין. ועם כל דא אורחא דעלמא דאינון בני כפר בכאן על פרישו דברי' דמלכא מנייהו. חד פקח אמר להון על מה אתון בכאן וכי לאו ברי' דמלכא הוא ולא אתחזי למידר יתיר בנייכו אלא בהיכלי' דמלכא. כך משה דהוה פקח אמר בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו

להבין וכי דרך מלך לשלוח בנו ל לכפר שיולפון לו ארחוי דמלכא? ל אך ידוע שהרבה מדות טובות צריכים למלך ועל כולם חסד ורחמים וצדקה ויראה ועכות יותר מכולם שבמקום גדולתו תהא ענותנותו. ומדות הללו אין יכולת להרגיל עצמו בבית מלך כי למי יעשה חסד וצדקה? ל ועל מי ירחם? או מדת ענוה הלא מלך גאות לבש? אך בני כפר הדחוקים בפרנסתם ובזיעת אפם יאכלו לחם שם יוכל להרגיל עצמו במדות הללו. שם יראה בשפלותם. שם יוכל לרחם עליהם. ולעשות עמהם חסד וצדקה ולחלק להם כל טוב אשר נשלח לו מבית המלך. ולמי שאינו צריך לזה עכ"פ יודיעם וישמחם במכתבי המלך. וכאשר ידע המלך דברי' אתרבי ולמד כל המדות טובות הללו אעיל להיכלי'. כך נשמת הצדיקים אינם יכולים להשלים עצמם בכל מדות שהתורה דורשת מהם שהוא תרי"ג עיטין כאשר השיב מרע"ה למלאכים בעת קבלת התורה. שדר לה לכפר להאי עלמא. וכיון דידע שהשלימה עצמה בכל המדות ועידן למייתי לה להיכלי' ע"ד ידע בעל התאינה מתי ילקט התאנים. שדר בגינה ועאיל לה להיכלי'

(ב) ועוד איתא שם דף ר"ח ע"א פתח ואמר מהאוכל יצא מאכל דא צדיק דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו, יצא מאכל דאלמלא ההוא צדיק לא יפוק מזוני לעלמין ולא יכול עלמא לקיימא. ומעז יצא מתוק אלמלא תוקפא דדינא לא יצא דבש מאי דבש תורה שבע"פ דכתיב מתוקים מדבש ונופת צופים ומעז דא תורה שבכתב דכתיב ד' עוז לעמו יתן יצא מתוק דא תורה שבע"פ. והנה בעליית נשמח הצדיק לאביו שבשמים אחר שלמד כל מדות טובות והי' חכם שומע לעצת התורה ומלמדה לאחרים דרך לעשות אגודות אגודות הללו בוכים שחסר מהם האוכל אשר ממנו יצא מאכל כמו מבן המלך בכפר אשר חלק להם והנבונים שבהם בוכים שהלך מהם אשר עוז לו שיצא ממנו מתוק אמר להם משרבע"ה לא תתגודדו ע"ד לא תבכו למת אך בכו בכה להולך מאתכם אבל לא על דבר הסעודה. רק על דבר הנופת צופים כי הבוכים על אודות המאכל הוא בחינת מצרים כמ"ש בזהר דף רמ"ט אבל כבד זה למצרים ומאי טעמא אתכנת אבלותא דא למצרים דהא אבל ישראל מבעיא לי' אלא הכי אמרו כל האי זמנא דהוה יעקב במצרים אתברך ארעא ופסק כפנא בגיני' וע"ד מצראי עבדו אבנותא ואהכני עלייהו. ועפ"ז יש לפרש המאמר אשר התחלנו

(ג) וכבר היו מסובים בסעודה אצל ר' יעקב ר"ל שהיו נזינין בזכותו ע"ד כל העולם. נזונין בשביל חנינא בני. אך לא הי' להם הסעודה לעיקר רק בנופת צופים לכן אמרו לו אמור לנו דברי תורה. והוא רצה להודיע להם בקיצור מה שיאמר להם בסוף א"ל אין משיחין בסעודה ר"ל בהסתלקות הצדיק אין להצטער (מלשון מרוב שיחי) על אודות הסעודה. ואח"כ אמר להם יעקב אבינו לא מת ר"ל יעקב איש ת"ם לא נתהפך למ"ת ותמותו ושלימותו במקומו עומדת אצל זרעו ומה זרעו