בית יצחק אורח חיים רצה

תופס משוט בלב ים זועף ורב מצולה בסכנה גדולה כן אנחנו כהיום הזה בדור יתום הלז אשר פעמים רבות המו גלי האפיקורסית לפרוץ פרצה ולהרוס גדר שגדרו הראשונים כאשר רוח החפשית והמינות מתחולל במדינתינו וחשב לשבר סלמי הדת והרב הגדול מ' הירץ ז"ל לחם מלחמות ד' ועמד בפרץ בעיר לבוב להעמיד הדת על תלו. והרב הגאון מ' ליבש נ"ז בכל כחו ומאודו התאמץ לבל ישוב הרוח החדשה המפרק מוסדות הדת בשערי העיר ברעזאן ומי ילחום עתה מלחמות ד' להציל נפשות רבות לבל ינגפו רגליהם להפיג אחת על רצפת המתעים הפורצים גדר התורה. ובהמות שאון דכים ישאפו להכשיל כל נערי בני ישראל שכלם ישליכו נזר תפארת הדת ומה תהוי עלן בדור יתום ואלמן הלזה

(ג) והנה להבין מקראי קודש ויהי אחרי מות משה עבד ד' ויאמר ד' אל יהושע בן נון משרת משה לאמור משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן וכו' רק חזק ואמץ מאוד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי. להבין מלת לאמור במקרא זה: וגם דברי הגמ' עירוכין ט"ז ג' אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל א"ל לא בשמים הוא אר"י א"ר בשעה שנפטר משה רבינו לג"ע תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו ג' מאות הלכות ונולדו לו ז' מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להורגו א"ל הקב"ה לומר לך א"א לך וטורדן במלחמה. להבין איך הקב"ה יצוה לטרוד במלחמה לשואל בדבר הלכה. ויבואר עפ"י מקראי קודש סוף האזינו עלה אל הר העברים וגו' על אשר לא קדשת' אותי בתוך בנ"י כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא וגו' ומקרא דכי מנגד אינו מובן דמשמע דהוא נתינת טעם וביארתי עפ"י מדרשם ז"ל פ' ואתחנן אתה החילות אר"ל אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף יכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ א"ל הקב"ה מי שהודה בארצו יקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו. ביארנו כונת דבריהם. לפמ"ש האלשיך הקדוש בפ' בהעלותך על מקראי קודש מאין לי בשר לתת לכל העם הזה שכתב דלפי איכות נפש הרועה כן הוא השפע אל עם מרעיתו על ידו וע"כ לא יאות שפע לישראל בזכות משה רק מן שהוא מזון עליון מתיחס אל איכות גדולת נפשו אך לא דברים עכורים ארציים כבשר וכיוצא בו. והאריך שם שע"כ הסכים הוא יתברך למנות אנשים שעל ידם יושפעו בספוק צרכיהם לפי שמשה עיקר ענינו הי' ללמד תורה עיי"ש ולפי דרכו בקודש יובן מה שהנתבאו אז השני אנשים במחנה משה מת ויהושע מכניס. לפי שכחו של משה הי' להשפיע מזון הרוחני ואמנם משבאו לארץ נפסק המן כי רצונו יתברך שישבעו מטוב הארץ ארץ אשר עיני ד' דורש אותה ואחרי שענין ההשפעה הזאת לא יאות שיושפע ע"י משה ע"כ לא הכניס משה לארץ אך יהושע הכניסם. וע"כ בעת ישראל התאוו תאוה למזון הגשמי והסכים הקב"ה שיהי' באמצעות הזקנים נתגלה אז הנבואה משמים שגם לארץ הקדוש' מתנגד יכניסם להאכילם מטוב הארץ שהוא לא לטבעו ולזה אמר מרע"ה מי יתן והי' כל עם ד' נביאים כי אז יהי' לכלם מזון הרוחני מזון העליון המתיחס לנשמת משה ואז גם הוא יוכל לבוא לארץ וע"כ אמרו במדרש יוסף הודה בארצו משה לא הודה בארצו הכונה שאיכות נפשו לא הי' להשפיע דברים ארציים אך עניני רוחניות וע"כ לא נכנס לארץ (ומה שאמר אח"כ במדרש שיוסף אמר כי גנב גנבתי מארץ העברים ג"כ הכונה ע"ד זה שיוסף תודה בארץ הקדושה שהי' כפי איכות טבעו והוא הי' המשביר לכל הארץ משא"כ משה שכל השפעות מזון הגשמיי לא הי' כפי טבעו) וזה כונת המקראות הנ"ל עלה על הר העברים על אשר מעלתם במי מריבת קדש מדבר צין. שאלו הי' מדברים לסלע והי' קידוש השם גדול הי' ישראל בארץ הקדוש' במדריגה גבוה מאוד וגם בארה"ק הי' מזונם רוחני מתאחד לתכונת משה. אמנם יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י על כן אך מזון הארציות מנח כוסם המתנגד לתכונת מזגך כי מנגד תראה את הארץ אחרי שמזון הגשמי מתנגד לתכונת נפשך לכן ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל ובמקרא קודש הוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלהים מרומז הענין הזאת אחרי שמשה הי' במדרגה גבוה מאור עומד בין ד' ובינינו לקבל תורה משמים ולתתה על הארץ ע"כ לא הי' לפי מדרגתו להשפיע עניני מזונות. וע"כ אהרן יהי' לך לפה הרצון להשפיע הצרכים ואתה תהי' לו לאלהים להשפיע עניני אלוקית

(יד) ואחרי שמת משה אמרו לא בשמים הוא כי לא עת הפעם להוריד תורה מן השמים כי לענין זה ההכרח למדרגה גבוה מאוד וכששאלו את יהושע ונשכחו ממנו ההלכות. וא"ל שאל והשיב לא בשמים הוא ורצו להרגו לפי שהי' נגד כבודם שישא נזר הקודש שלהם איש אשר אינו במדריגה גבוה להוריד משמים גשם מטרות התורה. וא"ל הקב"ה צא וטרדן במלחמה והכונ' הראה להם נפלאות תמים דעים בעניני מלחמות הארץ הקדוש' ואז יבינו הדבר לאשורו שאלמלא גם אתה היית במדרגה גבוה בתכונת נפש הרוחני להוריד תורה משמים כאדונינו משה גם עתה לא באת לידי מדה זו להביא ישראל לארץ הקדוש' כאמור. ומייתי ראי' שנאמר ויהי אחרי מות משה דקדקו מלת לאמור ופירשו שהקב"ה צוה זאת לאמור לישראל להתרפס דעתם אשר אין בכחו להוריד תורה משמים וצוה לאמור משה עבדי מה הכונה משה שהי' עבדי להוריד עוז מבטחת משמים לארץ מת אחרי שאין בטבעו ותכונתו להשפיע אך מזון הרוחני ועתה יהושע קום עבור את הירדן וכו' רק חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי (לא תוסיף ולא תגרע). ובזה תפעול לבל יתגעשו נגד יהושע כדברי הגמ' ומכ"ז הביטו וראו איך נתעלה נשמת משה רבינו המובחר במין אנושי אשר לא הי' מעולם עד עולם איש קדוש במדרגה גבוה כזו כאשר מקרא קודש קראו עומד בין ד' וביניכם הרצון שהי' ממוצע ואיך יש לבכות על מות המובחר מהיצורים שבעולם

וכן צר לי מאוד על מות הני תרי המובחרים שבבעלי בתים ממדינתינו אשר לא השתמשו בכתרה של תורה והי' למחסה ולמסתור לת"ח ושקדו על דלהי התורה והי' גדולים בחכמ' ובירא' והגאון מהר"ל בחייו לא רצה ליהנות גם מזה להוציא חיבוריו על פני תבל מרוב הענוה אשר התלבש וכהן פאר

(ה) ואמרו חז"ל בסנהדרין א"ל האי צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא כי קבר למשה במה טבל וכ"ת במיא והא כתיב מי מדר בשעלו מים א"ל בנורא טביל דכתיב כי הנה ד' באש יבוא ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבא באש יעבירו במים. ע' בחיבורי הקטן שיח יצחק מ"ש. וכעת נ"ל לפרש דהנה בחטא משה רבינו רבו הדיעות והרמב"ם אמר שחטא במדת הכעס במה שאמר שמעו נא המורים והמקדים כ' שחטא משה רבינו הי' על שלא הראה כחו ועוצם ידו שהטבע נכנע לפני איש האלהים עד שהוצרכו משה ואהרן לברוח מפני הקהל אל פתח אהל מועד ולא עשו מעצמם כמו שאמר אליהו ואם איש אלקים אני תצא אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמישיך ויהושע אמר בעצמו שמש בגבעון דום וכן עשו התנאים רחב"ד ור' פנחס בן יאיר וכן עשה אלישע וע"כ תתראה בזה כמסתפק בכח שבידו שישתנה הטבע על ידו. והנה לדעת הרמב"ם הי' החטא בתכונ' האש הכעסני ששפך אדונינו חמתו על ישראל והכעס מידה פחותה. ולדעת העקרים הי' בהיפך שהרא' משה מדת הקרירות והעניוות לירא ולבלי לעשו' מה שעליו לעשות לצות ולפקוד על הטבע לשנותה כפ' חפצו ורצונו. וזה כונתו במה ששאל לר"א אלהיכם כהן היא והוא מקור הצדק והיושר כי קא קבר למשה במה קטבל הכונה במה רחץ השאלה הגדול' על מות מבחר היצורים כמוהו ומה חטא משה וכ"ת במים היינו שחטא במדת הכעסני ולא ירד למ' הדעת לקרורי נפשו אך כאש שפך חמתו והא כתיב מי מדד בשעלו מים והיינו מי יוכל לשלוט ברוחו ולבוא עד סוף הקרירות כאשר נתעל' אדונינו במדותיו יתברך להיותו ארך אפים. א"ל בנורא הכונה כדרך שפי' העקרים שלא הי' לו האש התמימות להראות בכחו נפלאות לשלוט בטבע דכתיב כי הנה ד' באש יבוא לפרקים יתקדש שם שמים ע"י מדת האש והוא הראות כחו הרב ע"ד שנאמר ויגבה לבו בדרכי ד' ומי סלקא טבילותא בנורא הכונה וכי המד' הזאת מעוטרת ומוכשרת לעבודה אדון כל א"ל אין דכתיב כל דבר אשר לא יבוא באש תעבירו במים והכונה דטוב לאדם שיעבוד בשתי כחותי' במדת האש והוא הכח המתעורר יתלבש בהפעל פעולת הטוב אשר עליהם מצוה כמצות עשה. ולעומת זה במצות ל"ת ואשר ממנו נזהר וזה דבר אשר לא יבוא באש יעבור במים ויאחז במדת הקרירות כמ"ש הבינה לעתים צנים פחים בדרך עקש היינו שלמצות עשה אשר נצטוה לעשות הוא בקרירות ולמצות ל"ת אשר ממנו מוזהר הוא חם שומר נפשו ירחק מהם

(ו) ואמנם מדת אדונינו מרע"ה אשר לא התלבש במדה זו הי' לפי רוב ענותנותו אשר לא הרהיב בנפשו כאשר אמרו ואנחנו מת. ואמרו חז"ל גדול מה שנאמר במשה ממה שנאמר באברהם וע"כ הצטדק משה רבינו בפ' ואתחנן ואמר אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וכו' אעברה נא והרצון שאחרי שהראה לו הקב"ה את תוקף גדלו איך לא יבוש לחשוב עצמו כדבר מה בראותו כבוד אדונינו יתברך וע"כ אין לו אשמה במי מריבה אשר לא התלבש במדת העוז ע"ד ויגבה לבו בדרכי ד' וע"כ אעברה נא

(ז) ואמרו חז"ל במת השתמש משה בז' ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא והכונה דהנה הבגדים נקראים מדות כמ"ש העקדה פ' תצוה ובכל המדות ההכרח לשנות מידותי' לפרקים כגון במדת החמלת והחנינה ההכרח לפרקים שלא לחמול כמ"ש בתורה על מסית לא תחמול ולא תכסה וכן במדת האהבה אמר דהמע"ה תכלית שנאה שנאתים. וע"כ אמרו ביומא כ"ג שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו ומרומז בזה דשאול באחת לפי שלא הי' לו אך הכונה אחת עדת הטוב ועלת'