בית יצחק אורח חיים רצד

סימן ה

לכבוד הספידו של אדם גדול אעתיק מה שכתבתי אז הנוגע לענין זה

שלום וברכה וכ"ט להמופלג החריף מ' מאשיל נ"י ב"א החריף הגביר מ' סענדר נ"י מקראקא

אשר שאלת בהא דר"ע שהי' מכה עצמו על ר"א שנפטר עד שהי' דמו שותת לארץ וכ' התוס' בסנהדרין ס"ח ויבמות י"ג דמשום שרט לנפש ליכא דמשום תורה קעביד כדאמר הרב' מעות יש לי ואין שולחני להרצותן. והקש' דנהי דלא התכוין רק משום תור'. אבל מ"מ אסור משום פסיק רישא ונהי די"ל כיון דעביד בשביל תור' הוי כעוש' שריטה על ספינה שטבעה בים דממעט מקרא אך אינו דומה דכאן דעביד שריט' לנפש בשביל התור' הוי פ"ר כיון שיש לו מת ועושה שריטה. הנה י"ל דלא הי' פ"ר לעשו' חבלה וגם התוס' לא הקשו רק לס"ד דהוכה בשביל ר"א ואיך לא חש שמא יעשה חבורה. ולכן תי' דלא נתכוין רק להכות רק בשביל התורה ואף אם יעשה חבורה הוי דשא"מ ופ"ר ל"ה איברא דלדעת רש"י בכורות כ"ה שפי' אהא דס"ל לריב"מ בשתי שערות שראשן משחיר גוזז במספרים ול"ה פס"ר כיון שאין מתכוין לגזיזה רק לתקן הפרה היה הכא אף שמכוין לשריטה כיון שאינו מתכוין לנפש רק בשביל התורה ל"ה פס"ר אבל התוס' חלקו על רש"י שם ובדף ל"ד. ועיין בתוס' ביצה ל"ג דהיכא דמכוין לעשות מה שהוא עושה לא מיקרי דשא"מ ולעיל סי' ו' אות ד' כתבתי שסותרים לדבריהם בכתובות דף ו' ד"ה ואת"ל בסופו ולפי דבריהם בכתובות דמיקרי דשא"מ י"ל כיון דגלי קרא דדוקא שריטה לנפש חייב היכא דאין מכוין לנפש א"ח משום פס"ר. מיהו גם בקציצת בהרת כ' הרשב"א שבת קל"ג אף שמכוין לקציצה כיון דכתיב השמר בנגע הצרעת הכונה שלא יטהרנו אלא בהוראת כהן. וע"כ אם הוא קוצץ שלא לטהרה אך לשם מילה הו"ל דשא"מ ומ"מ הו"ל פס"ר. וה"ה הכא אף דכתיב לנפש כיון ששורט לנפש רק משום התורה הו"ל פס"ר ולכאורה י"ל עשה דכבוד התורה דוחה ל"ת דשריטה ואף דאיכא כמה לאוין דגדידה ושריטה. ואם הוא שורט לעצמו עובר בב' לאוין בשריטה כמו מקיף לעצמו מ"מ עשה אחד דוחה כמה לאוין וע' בשבועות ל' דעשה דכבוד התורה דוחה עשה דועמדו. וע' מ"ש בתשובה בסוף ספרי הקטן שיח יצחק וכבוד מת ה"ח עדיף דלא איתיהב למחילה ומה"ט אמרו במגילה דכבוד התורה עדיף ממקרא מגילה ואין מועד בפני ת"ח כש"כ חנוכה ופורים וכ' התוס' אף שמבטלין ממקרא מגילה דעדיף מעבודה אך התוס' הקשו שפיר דכיון דכתיב סתם ושרט לנפש וכו' אף ת"ח בכלל ואין עשה דוחה לל"ת כיון דגילתה התור'. ולזה תי' דהיכא דמכוין לנפש באמת אין חילוק בין ת"ח משא"כ היכא דבשביל תור' עביד לא גילתא התור' בפירוש ושוב עשה דוחה לל"ת אף דאמרינן בשבועות דבאיסורא אין חכמה ואין עצה ות"ח צריך להעיד שם משום דאיתיהב למחילה. מיהו ל"מ דעשה דכבוד התורה ידחה לל"ת בקום ועשה בל"ת תשוה בכל כמו דכבוד הבריות א"ד לל"ת בקום ועשה בל"ת השוה בכל. ועוד דאפשר לקיים שניהם שיקיים כבוד התורה בדבר אחר ולא שישרוט שריטה ושמעתי שבתשו' מאהבה כ' כנ"ל דעשה דכבוד התורה דוחה ול"נ: ובגט פשוט סי' קכ"ד כ' בישוב הקו' בגט שכתבו בכתובת קעקע איך כשר והרי הסופר עבר אלאו ופסול וכ' דהוי משאצל"ג דא"צ לכתובת קעקע רק לגט. וזה צ"ע דמשאצל"ג חייב בשאר איסורין לכ"ע. ושמא כונתו דהוי פס"ר דלא ניחא לי' כשיטת הערוך דאף בשאר איסורין אין איסור אבל אין הלכה כערוך

(ב) ובעיקר קושיתך י"ל לפמ"ש במרכבת פ"א דשבת דכל היכא דאפשר למיעבד בלא פס"ר כי עביד נמי בפ"ר לא מיקרי פס"ר וחילי' מזבחים צ"א ברש"י שכ' דכיון דאפשר למיעבד בטיפין דקות לא מקרי פס"ר. ולפ"ז יש ליישב קושיתך כיון שאפשר להכות שלא יעשה חבורה ל"ה פס"ר כשאינו מכוין לחבורה רק להכאה. והנה במרכבת האריך מאוד בפרט זה שם ובה' כלאים הובא בפתחי תשובתה סי' ש"א ואחרי כל האריכות לא ביאר הסברא דמה בכך שאפשר הדבר לעשות בלי פס"ר מ"מ עתה עושה בפ"ר שהרי מזלף יין בטיפין גסות וא"א שלא יכבה. ולכן נלע"ד עפ"י דברי רש"י מנחות ל"ח ע"ב ד"ה מידי ציבעא גרים ותוס' שם שפי' דקרא ברוב טליתות מיירי שהם לבנות וכיון דכתיב הכנף מין כנף הוה כאלו כתב בהדיא תן לבן תחלה. ולכן אפילו בטלית תכלת לבן קודם עיי"ש

ולפ"ז נאמר דהיכא דא"א הדבר לעשות זולת זה הוי כנכתב בפירוש עד"מ לו לא הי' אפשר לזלף יין בלי כיבוי אף שנאמר בקרא לא יכבה הוי כנכתב בפירוש שלא יזלף. ולכן כשמכוין לזילוף ולא לכיבוי עובר משא"כ כשאפשר לזלף בלא כיבוי ל"ה כנכתב בפירוש וא"ע בזילוף כשאינו מכוין לכיבוי. וכן במילה בצרעת אף שנכתב בפירוש השמר בנגע צרעת וכונת הקרא שלא יכוין לטהר כמ"ש הרשב"א. כיון דאם חותך א"א שלא יטהר הוה כנכתב דפירוש שלא יחתוך. והרי הוא מתכוין לחתוך וחייב אף אם אינו מכוין לטהר. וכן בכלאים כשלובש להבריח המכס כיון שא"א בלי חימום הוה כנכתב בפירוש שלא ילבוש להבריח מכס. ולפ"ז בהך דר"ע כיון שאפשר להכות א"ע שלא יעשה חבור' ל"ה כנכתב בפירוש שלא יכה וכשמכוין להכות ואינו מכוין לחבור' ל"ה פס"ר. ומיושב קו' הנ"ל לשיטת רש"י בזבחים. ולפמ"ש במרכב' המשנה פ"א דשבת דר"ע דס"ל ב"ק קי"ג מותר ללבוש כלאים להבריח המכס ס"ל פ"ר ג"כ אינו איסור. ואביי ורבא ל"א רק מודה ר"ש בפ"ר ולא ר"ע מיושב קו' בפשיטות אבל דברי' צריכין ביקור ולפי שהענין רחב מאוד וצריך עיון רב אקצר הפעם. ואתה בן אחי יקירי שקוד בלימודך וצלח ורכב על דבר אמת והנני דודך הדו"ש באהבה ומברכך ובזש"ק

סימן ו

דרוש לז' אדר תרל"ג ובו הספד על הגאון המפורסים מ' ליבוש נ"ז זצ"ל מברעזאן אביו של הגאון המפורסים מ' יוסף שאול הלוי אבד"ק לבוב ועל ש"ב נ"ד הרב הה"ג מ' נפתלי הירץ בערינשטיין מלבוב נאספו בחודש שבט תרל"ג

(א) דוד המלך ע"ה אמר תפלה למשה איש האלהים ואמרו במדרש זש"ה וזרח השמש ובא השמש לא שקעה שמשו של משה עד שזרחה שמשו של יהושע. ולהבין קישור הדברים למה שאמר תפלה למשה איש האלהים נ"ל עפמ"ש בגמ' בהמן ששמח שמחה גדולה שהפיל פור ונפל על ירח שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד. להבין מת זה שבז' באדר נולד הרי מ"מ מת בז'. נ"ל דמה ששמח על מיתת משה הוא דהנה מזל אדר הוא מזל דגים ואמרו בגמ' דע"ז י' ותעשה האדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו וזה מה ששנינו שאלמלי מוראה איש את רעהו חיים בלעו ע' ברטנורה וע"כ עפ"י המזל יש כח לאומות הגדולים בכח ומספר לבלוע ולהרע לישראל ולעומת זה נולד משה רבינו אשר הוכיח בשבט שפתיו בתורה הקדושה לבל יבלע רשע צדיק ממנו ואת הרשע שהכה ישראל תמית בשבט שפתיו ובכח משה רבינו ע"ה אין ביד המזל להרע לישראל כמאמר הקרא ויוציא משה את העם לקראת האלהים כי הוציאם מכח המזל תחת ממשלת אדונינו יתברך ובראות המן שמשה רבינו מת בחודש אדר בתחלת החודש בעוד כח המזל בתקפו וגבורתו שמח לאשר יוכל להרע לישראל אימת גבור על חלש. אבל לא ידע דבחודש זה זרחה שמשו של יהושע מזרעו דיוסף שברכו וידגו לרוב בקרב הארץ ואמרו חז"ל מה דגים שבים אין עין הרע שולט בהן ועליו נאמר שאין זרעו של עשו נופלים אלא ביד זרעו של יוסף וביד יוסף הכח לשלוט על מזל דגים שענינו שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו ולאשר הקש' למדרש למה לא נתקבל תפלת משה איש האלהים אשר הי' בכחו לשדד המזל ולשבור תקפו ואיך מת בחודש אדר מזל דגים שכל הגדול מחבירו בולע חבירו והוא הי' מתנגד לענין זה וע"כ אמר וזרח השמש שכבר זרחה שמשו של יהושע בחידש זה המפרק כחו של מזל דגים מברכתו של יעקב. וזה כוונתם על שמחת המן ולא ידע שבחודש זה מת משה אבל בחודש זה נולד משה היינו שזרחה שמשו של יהושע שהוא מזרעו של יוסף מפרק כח המזל לבל יהי' אימת גבור על חלש

(ב) והנה מהראוי לקונן ולבכות על מיתת אדונינו מרע"ה כדאיתא בספרים ומבואר ברא"ש פ' ע"פ דאומרים בשבת במנחה צדקתך צדק על שנסתלק משה רבינו בשעת המנחה ואם בשבת מצדיקין עליו הדין איך מהראוי לבכות כבנות יענה ביום הזה אשר בו חלקת מחוקק ספון ונוסף ע"ז שנאסף ידידי הגאון המפורסים מ' ליבוש זצ"ל מכירו הייתי היטב שהי' גאון וגדול ומימיו לא מש מתוך אהלו של תורה ושבר גדול נשמע מלבוב שנאסף אל עמיו הרב הגדול המפורסים מ' נפתלי הירץ ב"ש ת"ח גדול וגביר נכבד נזר תפארת ישראל ומהראוי לשפוך דמעות ולקונן ולבכות על הני תרי גברא רברבי מוקירי ואצילי מדינתינו. אשר מעולם לא נהנו מטל התורה ופזרו צדקות הרבה ואהבת התורה הי' נזר ומגן קרנם. והי' גדולים בתורה ובחכמה ובשלימות ויראת ד' הי' אוצרם עליהם נאמר מ"ש חז"ל אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהגינו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה. כמ"ש זה כבר אם כי רע ומר למדינה אשר אבדה השר אשר המשרה על שכמו ונשארו באין שר ומושל. אבל מאוד גדול מזה משרת מונים אם נאסף ונאבד הרב החובל מהספינה והיא נשארה באין