בית יצחק אורח חיים רצג

הזה בימי אחשורוש שהקב"ה מסרם ביד אומה שפלה והי' הדבר לאות על ידם בידעם שזאת תפארת עדים ומגן קרנם. ולכן אמר הדר קבלוהו בימי אחשורוש

(יב) התועלת הב' שיש מהרב ואשר הוא חוב קדוש להשליך נפשו מנגד בדבר הנוגע ליסוד הדת כמאמר חז"ל אם הרב דומה למלאך ד' יבקשו תורה מפיו כי מפיו כידודי אש יתמלטון. ואמרו חז"ל בברכות כ' מ"ש ראשונים דמתרחיש ניסא וכו' עד אלא משום דמסרו נפשייהו אקדושת השם ואמרו חז"ל בילקוט יונה א"ר נתן לא הלך יונה אלא לאבד עצמו לים שנאמר שאוני והשליכוני אל הים וכן אתה מוצא באבות ובנביאים שנתנו נפשם על ישראל משה אמר ואם ככה אתה עושה לי הרגני ודוד אמר הנה אנכי חטאתי ואלה הצאן מה עשו ובילקוט תשא משה נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תו"מ נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנאמר כי שחת עמך

ואמרו חז"ל על משה רבן של ישראל לפי שנתעצל אצל זמרי לפיכך לא ידע איש את קבורתו ובסוטה אמרו וכבר שלחה מלכות אצל גיסטרא של בית פעור הראוני איך משה קבור בעמדו למעלה נדמה להן למטה למטה נדמה להן למעלה. ויש לבאר עפמ"ש בדרוש לז' אדר דלפי שהי' משה צינור הממשיך אור התור' משמים לארץ הי' ההכרח שיהי' מובחר האנושי ושיהי' מדת הענוה שבו עד קצה האחרון ושלא יהי' במדותיו שום מתנגד למדת הענו' ולכן אף שכל אדם הצורך שיהי' בו ב' מדות מדת הענוה ומדת הרוממות ע"ד שנאמר ויגבה לבו בדרכי ד' ובזה הכח יאזר חיל לרדוף שונאי ד' ולהתגבר עליהם לא כן משה רבינו שהי' נחוץ לו התפשטו' מדת הענוה עד קצה האחרון ולכן אמרו חז"ל במדרש פ' תצוה כשאמר הקב"ה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה ולכן אמר לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי הכונה דמדת הענו' עד קצה האחרון לפרקים לא טוב ולולא תורתך שעשועי שהי' לו הצורך למדה זאת אז אבדתי בעניי ואמר זאת בעת שנבחר אהרן לכ"ג כמו שמבואר בדרוש הנ"ל דע"י שהי' לעשה נפש הרוחני למעלה מטבע אנושית הי' שפע שבע רצון ההשפע' ע"י אהרן. ולכן אמרו חז"ל מי שעמד למעלה לקברו של משה נדמה לו למטה והכונה לפי שמשה רבינו מת מחטא מי מריבה וביאר בעל העקרים דחטא משה הי' מה ששאל להקב"ה ולא גזר בעצמו על הסלע שיתן מים והי' רואין כל ישראל שהטבע נכנעת לפני בעלי תורה ואמנם ענות משה הי' הסיבה לחטאתו ולכן אמר מי שעמד למעלה שהי' מעלה גדולה בעיניו שהיו בו מדת הענוה בסאה גדולה כל כך לפי שע"י כן קיבל התורה כאמור נדמה לו למטה שלפרקים ההכרח להשתמש במדת הרוממות ומי שעמד למטה שחשב זאת לחסרון נדמה לו למעלה דע"י כן הי' ראוי שתנתן התורה ע"י

פנו נא הביטו איך נחוץ שיהי' בהרב מדות הגבורה לעמוד כשחל על משמרת התורה ומי לנו גדול מרבן הגאון זצ"ל אשר הי' כאש בוער למי שלא שמע לדבריו כאשר זאת צורך גדול לדת אלהי להשליך נפשו מנגד ומי יעמוד על הפרץ לגדור גדר בדור יתום הלזה

(יג) התועלת השלישי הוא אשר ישגיח על עניים ודלים לתמכם ונסעדם לראות שבני דורו ימלטו מצרות נפשות אביונים הנאנחים והנאנקים. ומצות צדקה וגמ"ח גדולה מאוד אשר על ידה נבדת השמים יערפו אגלי טל וכל ההשפעה אך מכחה כמבואר במדרש פ' אמור על הקרא וירא לכרובים תבנית יד אדם א"ר ברכי' זו הצדקה שאדם עושה ביד שמעמיד עליונים ותחתונים שנאמר וצדקתך אלקים עד מרום ע' פתח הבית מ"ש וכמה גדול כח הצדקה עפעפינו ישורו ממאמר הילקוט וירא והוא יושב ישב כתיב בקש לעמוד א"ל הקב"ה שב אתה סימן לבנך מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבים ושכינ' עומד' שנאמר אלהים נצב בעדת אל ובזה נוטה כונה עמוקה. דהנה המקרא אלהים נצב בעדת אל סובב הולך על דבר המשפט שהקב"ה נצב אצל הב"ד בהשפטם לבל ינוזו מלשפוט צדק. וכבר נתעורר בעל עקידה על חלק המשפטים אחרי שכל המלאכות והעסקים והחקירות לפי מדריגות הנוסח אשר בו יהי' העסק נבדל. הנה חלק המשפטים אשר החומר והנושא גשם כסף וזהב מהראוי שלא יהי' יקר כל כך לפי הצורה שבו לעומת שאר חלקי התורה צורות נכבדות מופשטות מחומר ולמה החדיר הקב"ה כל החרדה הזאת. אמנם הדבר נכון בהשקיף על יקר הכסף אשר היקים מעמיד האדם על רגלו בעשותו צדקה ומע"ט קונה עולמו בשעת ח' בהחיותו נפשות האומללים והנדכאים אז יבחן כי חלק המשפטים יקר הערך והנושא עלה יעלה ממצב שפלותו אל מרום שבתו וע"ז נסמך תמיד משפט לצדקה. והנה אחע"ה הי' הראשון אשר נתעלה בשכלו לגמול חסד וצדקה עם רעהו כאשר הנביא רמז עלי' במקרא קודש מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. וע"י גם חלק המשפטים לבש בגדי רקמתו עד שהקב"ה נצב בעדת אל כאמור. וזה כונתם במדרש שאברהם אבינו ישב על פסח האוהל לראות עובר ושב להכניסו לביתו כפרש"י להשפיע מדת חסדו וצדקתו וביקש לעמוד א"ל הקב"ה שב ועשה כמדת צדקתך ואתה סימן לבנך שבכחך הגדול אשר תלמד לבנך לעשות צדקה וחסד יתעלה חלק המשפטים עד שבניך ישבו למשפט ושכינה עומדת להשקיף עליהם לבל ינגפו רגליהם על תרי נשף בהשפטם והענין יקר וכן עשה הגאון מלבוב צדקה וחסד עם כל דורו

(יד) התועלת הרביעי והחוב הקדוש העמוס על הרב הוא להלהיב בני דורו ליראת השם ולאהבתו יתברך בכל פעולה ודיבור כמאמר חז"ל בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין אותו עסקת באמונה קבעת עתים לתורה וכו' ואפ"ה אי איכא יראת שמים אין ואמרו חז"ל מאן דאית בי' תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ולא מסרו לו מפתחות החיצוניות

ואמרו חז"ל במ"ק אמרו לשמואל נח נפשי' דרב קרע עלי' תליסר מני אמר אזל גברא דמסתפינא מיני'. ויש להבין איך הצטער כ"כ על גבר שהי' מתירא ממנו ואמנם הכונה כמ"ש חז"ל אבו יראה מילתא זוטרתא אין לגבי משה מילתא זוטרתא הוא ופירשו שהי' משה מלא ביראה כ"כ עד שהיראה הי' נובעת גם לאחרים כמו כלי מלא שנשפך מחמתה גם למקום עמידתה וכן אמר שמואל אזיל גברא דמסתפי מיני' הכונה שהי' מלא כ"כ ביראת שמים עד שיראתו נטפה גם עליו נטפי מר. כן הי' הגאון מלבוב מלא ביראת שמים עד שהי' משפיע יראת שמים לכל בני דורו

(טו) ועתה נחפשה דרכינו אם אבדנו גאון וצדיק אשר קבלנו ממנו התועליות האלו איך נחוץ להשלים התכליתים האלו שיהי' כל או"א לומד תורה וישגיח שילמדו גם אחרים ושישליך כל א' נפשו מנגד לטובת ישראל ושיתן כ"א צדקה כברכת ד' הטובה עליו ע"ד שאמר הקרא קחו מאתכם תרומה לד' והכונה ע"ד שאמרו כבד את ד' א"ת מהונך אלא מגרונך והיינו מדבר הנחוץ שיצמצם מאכילתו ויתן לעניים ולכן אמר קחו מאתכם ממה שנחוץ לכם ושיהי' כל או"א מלא ביראת ד'

וזה ביאור מאמר הפונה קדימה אמר הקב"ה למלאך טול רב שבהן וכשראו העם איך נטלו מאתם הרב שהי' שלם בד' מעלות ותכונות תכליתית האלו השלימו עצמם בד' ענינים יקרים האלו ובהשחית ראה ד' וינחם. מה ראה. חד אמר יעקב ראה והוא מדת התוה"ק המיוחסת ליעקב איש תם יושב אוהלים וחד אמר אפרו של יצחק ראה שהוא מדת מסירת נפש להשליך נפשו מנגד לטובת ישראל. וחד אמר כסף כפורים ראה והיא מרת הצדקה. וחד אמר ביהמ"ק ראה שהוא תכונת יראת שמים ע"ד שאמר וממקדשי תיראו שהוא שער השמים לירא מלפניו יתברך כן יראה וינחמנו מעצבונינו ומיגון לבנו

(טז) ונבאר מקראי קודש ביחזקאל ל"ז היתה עלי יד ד' וגו' ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואומר אד' ה' אתה ידעת. בהקדם ביאור דברי הש"ס דסנהדרין שאלו רומיים את ריב"ח מנין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות א"ל תרווייהו מן המקרא הזה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה ודילמא וקם העם הזה וזנה א"ל נקוטו מיהו פלגא בידייכו שיודע מה שעתיד להיות איתמר נמי אר"י משום רשב"י מנין שהקב"ה מחי' מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר הנך שוכב . והדבר יפלא דאחרי שהקשו בגמ' ומסקי דלא מוכח אלא דבר אחד איך מייתי איתמר נמי להוכיח על ב' הדברים ונ"ל בעזה"י דהנה העקרים ח"ד חקר איך יהי' השכר הנצחי אם לגוף אם לנפש ופי' מ"ש חז"ל עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן תכונה שיהי' התחי' לגוף הזה שגם לו שכר חלף הפעולה. לא לנפש לבד שהוא הכח המתעורר והמתנוטע ומסבב הפעולות ולעומת זה יש סברא שאחרי שהגוף מוכרח לעשות כפי אשר הנפש תנועתו אין לו שכר בעמלו אך לנפש לבדה. ואמנם אחרי שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות והנפש גם היא מוכרחת במקצת אם כי אין לנו חלק להבין מחשבותיו יתברך כמ"ש הקדמונים. ולפ"ז עיקר השכר המיועד הוא אשר הוציא מחשבת הקב"ה מכח אל הפועל וזאת יגיע גם לגוף חלף אשר הי' הנני יקר להוציא לפעולת אדם רצונו יתברך. וזה ששאלו מנין שהקב"ה מחי' מתים הכונ' באותן הגופים כפי המבואר שם בסוגיא. ויודע מה שעתיד להיות ומוכח מקרא ומקש' ודילמא וקם העם הזה וזנה ומשני נקיט מיהא פלגא בידייכו שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות וממילא ידעי' מזה שמגיע שכר גם לגו מוציא מכח אל הפועל רצונו יתברך ולכן בצדק אמר שם איתמר נמי דתרתי ש"מ

וזה הפי' בקרא דיחזקאל בן אדם התחיינ' העצמות האלה האם יהי' תחיית המתים לאותו הגו נושא הנפש ואומר אד' ה' אתה ידעת הכונה דאחרי שאתה ידעת א"כ עיקר השכר אשר הביא רצונו יתברך מכח אל הפועל גם לגו שכרו ופעולתו לפניו תי' יחי' כן יערה עלינו ד' רוח ממרום מלך ביפיו יחזו עינינו וזכותו של הגאון הצדיק ז"ל תגן עלינו ועל כל העיר ועל כל ישראל. בלע המות לנצח ומחה ד' דמעה מעל כל פנים: