בית יצחק אורח חיים רצב

טרודים בבקשת הצרכים ממצוה הרב להשגיח ע"ז שילמד לבני דורו דת ומדת המוסרי כמאמר חז"ל ויקהל משה עשה לך קהילו' ברבים ודרוש להם ה' שבת בשבת ה' חג בחג. ואמרו חז"ל סנהדרין צ"ט אר"ל כל המלמד את בן חבירו מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו ר"א אמר כאלו עשאו לדברי תורה רבא אמר כאלו עשאו לעצמו. הנה רבא הוסיף על האמוראים הקודמים במה שאמר כי אור הלימוד שמלמד את בן חבירו חוזר עליו בעצמו וזה מ"ש כאלו עשאו לעצמו ומי לנו גדול בתורה כהגאון מהרי"ש זצ"ל אשר האיר על כל העולם באור תורתו ותשובותיו הנשגבות

(ח) ואמרו חז"ל במדרש בראשית פ' צ"א כד דמך ר' סימן בר' זביד עאל ר' אילפא ופתח עליו והחכמה מאין תמצא וגו' תהום אמר לא בי הוא וגו' ד' דברים הן תשמישו של עולם וכלם אם אבדו יש להם חליפין ואלו הן כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יקח ואבן יוצק נחושה ת"ח שמח אין אנו מוצאין תמורתו וביאור לדבריהם ז"ל לפי שכל א' מהדברים שחשב יש להם שורש בעולם התחתון אבל התורה יש לה שורש בנפש המשכלת הנאצלת מהעולם העליון וכל ת"ח יש לו חלק בהתורה וכ"כ בנזה"ק וע"כ אף אם אמרו חז"ל וזרח השמש ובא השמש מ"מ אותו חלק בהתורה שנאבדה במיתת ת"ח זה אין לה תמורתה. ובזה פי' בנזה"ק מ"ש חז"ל בהלוית המת למאן דקרי ותני ס' ריבוי דנטילתה כנתינתה ויש להבין הכי ח"ו ניטלה תורה מישראל בשביל מיתת ת"ח א' ועוד כבר אמרו וזרח השמש וכו'. אבל כונתם דחלק התורה של אותו ת"ח נאבד מהעולם כאמור. וזה שאמר ר"א הובא למעלה במלמד בן חבירו תורה כאלו עשאו לד"ת לפי שהוא מוציא חלק התורה של תלמידו מכח אל הפועל. ובזה יש לבאר מדרש רבה פ' נצבים אם ברכת בתורה לעצמך אתה מברך וביאור הדבר לדעתי עפמ"ש בספרי היראים דע"י הברכה שאדם עושה מתרבה כח השפע וסמכו זאת בדרך רמז על מאמר חז"ל אין הברכה שורה אלא ע"ד הסמוי מן העין שענינו דע"י הברכה נתרבה כח הצמיחה והגידול וכח זה סמוי מהעין וביארתי בזה דברי חז"ל כל הנהנה מהעה"ז בלא ברכה כאלו מעל בקדשי שמים לפי שהוא ממעט המציאות ע"י האכילה אך ע"י הברכה נתרבה כח השפע וכשאינו מברך הוא גוזל וממעט הדמות ובזה סרה קו' תוס' בברכות כ' בהא דמיבעי' לן אי נשים בברכת המזון דאור' ופירש"י לפי שאין להם חלק בארץ והקשו דא"כ כהנים ליבעי' לן שגם להם לא הי' חלק בארץ ולפמ"ש האיבעי' הוא לפי שאין להם חלק בארץ אין כח בידם להרבות כח השפע בברכתן משא"כ בכהנים דכל עיקר השפע על ידם שנוטלים תרומת ומעשרו' כמ"ש המפרשים ואמרו כשאינו מעשר רעב של בצורת בא דכל עיקר השפע ע"י הכהנים ולכן לא מיבעי' לן בכהנים ולפמ"ש דכח התורה היא בנפש האצולה בת"ח וכבר אמרו בקידושין ת"ח שמחל על כבודו מחול משום דאורייתא דילי' היא ולכן אמרו אם ברכת בתורה לעצמך אתה מברך דבנפשך נתרבה כח התורה ואם אמרו זאת בכל ת"ח כמה גדול השבר אשר אבדנו גאון הדור מרן דכולא תלמודא וכל הפוסקים כשלחן ערוך לפניו להשיב ולפלפל ללמוד וללמד להבין ולהורות. ועד להפליא הי' אהבתו לתורה וכל חייו הי' תלויין בה כאשר אמר המלך החסיד לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני וביאור הדבר כמו שלא ישכח האדם צרכי הגוף כי רעב וכי צמא כן לא ישכח פקודי אורי' כי הוא חייו

(ט) ואמרו חז"ל במדרש פ' פקודי ובראשית פ' מ"ב זבדי בן לוי ור"י בן פטרום וריב"ל כל או"א קראו בשעת מיתתן אחד קרא ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק מים רבים אליו לא יגיעו והאחד קרא מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך והא' קרא כי בו ישמח לבנו ובן עזאי קרא יקר בעיני ד' המותה לחסידיו. וביאור הדבר עפמ"ש בבעל עקדה בנעילת שערים אם כי יש לכל עושה מלאכה שמחה בכל עת וזמן שיגמור חלק מהמלאכה אך עיקר העונג הוא באחרונה בעת יגמור המלאכה יבוא לתכליתו וע"כ אמר המלך החכם טוב יום המות מיום הולדו וע"כ מראה הקב"ה לצדיקים בעת מיתתם המתוקן לעתיד לבוא והם שמחים כמבואר במדרש פקודי הנ"ל

ואמנם לדעתינו אינו דומה שמחת עושה המלאכה שבכל חלק וחלק לא בא לתכליתו וע"כ אין לו רק שמחה חלקית. אמנם הצדיקים בשעה שלומדים תורה ועושין מצות בכל מצוה ומצוה או בכל לימוד הוא בא לתכליתו כי אך זאת הוא תכלית חייו וע"כ בכל מצוה ולימוד יש להם שמחה תכליתית ולכן אמרו במדרש פ' וירא אתה אמרת יקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבנך אתה אמרת ורחצו רגליכם חייך שאני פורע לבנך וכן בכל פעולה. ונחזי אנן אם אומן עושה כלי יקר או מורה שעות אם ישולם לו חלף עבודתו עבור כל גלגל או יתד אז המלאכה יעלה לחשבון גדול. אמנם לו יחשב המלאכה בכללות ולמה בהמצוה שעשה אברהם הבטיח לו הקב"ה שכרו עבור כל פעולה אך דעת לנבון נקל דבכלי חפץ התכלית יתמלא בעת נגמר כל החפץ בכללות. אמנם בעשות המצוה בכל פעולה ופעולה יושלם התכלית כי תכלי' המצות הוא עשיית' ומי שזוכה לראות השמח' והשתפכות הנפש של הצדיקים בעת עשיית המצות יבין הדבר לאשורו. ולכן הקב"ה משלם עבור כל פעולה ופעולה. וזה דלא כמ"ש בעקידה שאין שמחה תכליתית רק ביום המיתה. ובזה נתוכחו במדרש חד אמר ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים שהוא יתפלל שהקב"ה ישמרו מיד יצה"ר וחד אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כמ"ש בעל עקידה שאז בעה"ב יש לו שמחה תכליתית וחד אמר כי בו ישמח לבנו חולק על הראשון שאין לו שמחה תכליתית רק בעוה"ב והוא אמר עולמך תראה בחייך לפי שבכל מצוה יש לו שמחה תכליתית כמש"ל וכן אמר בן עזאי יקר בעיני ד' המותה לחסידיו דהן אמת שיש לצדיקים שמחה תכליתית בכל עת עשיית המצוה. אך בעיני ד' יקר עת המות כי בא מועד לשלם שכר כי זאת שמחת הבורא ית"ש לשלם שכר

(י) ואמרו במדרש איכה פיסקא טומאתה בשולי' כד דמך ר' יוסי ממולחיא סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא וסליק עמהון ר' יצחק והוה תמן חד סב בעי למיזל ומיפתח עלוי ולא שבקונה א"ל ר"י פסאקא קדם אילן אריותא דאור' את פתח פומך א"ל ר"י שבקינה דהוא גבר סב ויעול וישתבח באתרי' עאל ופתח מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר ב' שבמשנה תורה ומחורבן ביהמ"ק בתוכחת כתיב והפלא ד' את מכותך ובחרבן כתיב ותרד פלאים אבל בסילוקן של צדיקים כתיב לכן כה אמר ד' הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמים ובינת נבונים תסתתר א"ר יצחק פסאקא יהי גברא דין ברוך פומי' א"ל ר"י אלו לא שבקתי' מין הויין שמעין דא מרגניתא ורוח הקודש צוחת ואומרת ראה ד' והביטה כי הגדיל אויב כרו לי זדים שיחות ר' אבא אמר לא תקח האם על הבנים וכאן אם על הבנים רוטשה ר' אבא בר כהנא אמר להכרית עולל מחוץ ולא מבתי כנסיות בחורים מרחובות ולא מבתי מדרשות להבין מה חידש בזה ההוא סבא עד שאמר ר"י פסאקא יהי גברא דין ברוך פומי' גם למה אמר ברוך פומי' ולא בירך אותו בעצמו. ואמנם הי' קשה לו על מקרא זה שאמר ואבדה חכמת חכמיו הקדים הפעולה ובינת נבוניו תסתתר הקדים השם לפעולה גם איזה הפלא יש שהקב"ה התפלא ע"ז. ולכן פי' הוא דקאי על מיתת צדיקים שמתו לפני זמנן ולכן אמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה הכונה שנסתלק קודם שהקב"ה העד עלי' שימות אך נאסף בפשע הדור ואמר שהקב"ה יתפלא איך החטא גרם שתאבד חכמת חכמי' לפמש"ל דבמיתת הצדיק נאבד חלק חכמתו. ואף אם החטא גרם הי' להיות שבינת נבוניו תסתתר ולא שיאבד לגמרי וזאת הוא ההפלא ופלא וכיון שלא נודע לו פי' המקרא אך מקריאת הקרא וקול קורא לכן אמר יהי גברא דין ברוך פומי' ורוח הקודש צוחת ראה ד' והביטה כי הגדיל אויב וביארו דברי רוח הקודש כרו זדים שיחות אשר לא כתורתיך לפי שלא למדו הבחורים תורה ונמצאו בחוצות עוללים ובחורים ולא בבתי מדרשות ולכן בעוה"ר החטא גורם למיתת צדיקים דתורה למי אם נפרצה הפרצה בעוה"ר וכן במוה"ר עלה המות בחלונינו בעון ביטול תורה ונאסף הצדיק אך בחטאינו

(יא) הביטו נא וראו איך נחוץ לימוד התורה לאחב"י ואמרו חז"ל בשבת פ"ח ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית א"ל אם אתם מקבלין התור' כו' מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבה אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש ולהבין אם באמת יש להם טענת אונס למה כפה אותם הקב"ה ויובן לפמ"ש הגאון מהר"ל מפראג דישראל אין להם מציאת אך בתוה"ק ולכן אמרו חז"ל אשריכם ישראל בזמן שאתם ערצש"מ אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט וכשאין עושין רצש"מ הקב"ה מוסרן ביד אומה שפלה לפי שאין לישראל מציאו' אך בתור' וכשאין שומרין התורה המה בשפל המדריגה ולכן הי' התורה הכרחיו' לישראל כי היא חייתם וההכרח לכוף אותם כי לא נכוף מחוקי המדינה להאדם אם אין רוצה לאכול בשר ולשתו' יין אך אם לא ירצה לאכול אף להחיו' נפשו וימות ברעב החיוב לפתוח פיו ולתת לו בע"כ לאכול וע"כ לא כפה לאומות כי יש להם מציאו' זולת התורה ואין זה חייתם. ופירשנו בזה מ"ש חז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה ב"ק ואמרה מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו והכונה כי הנה מלאכי השרת מוכרחין במעשיהם ואין להם בחירה. ואחרי שהתורה חיותן של ישראל והחיוב לכוף אותם הם מוכרחים לקבל' התור' כמלאכי השרת והנה בדבר שהבחירה ביד האדם לעשו' מה שיצוה עליו או לחדול יאמר אשמע ואדע אם לעשות. אמנם מה שיעשה על כל אופן אומר אעשה ואשמע לכן אשר אמרו נעשה ונשמע הוא לשון שמלאכי השרת משתמשים בו לאו' על הבנה שכלי' שהתורה נושא דגליהם. וזולתה אין להם מציאו'. אמנם אח"כ שכחו ישראל הענין היקר