בית יצחק אורח חיים רצ

שכר בעולם הזה אבל אין הפעולה נותנת עוז לנפש לחייב העוה"ב אך מצד המצוה וכן פי' העקרים והי' מעשה הצדקה שלום ועבוד' הצדקה השקט ובטח עד עולם הכונה דפעולת הצדקה תצמיח שלום ותיקון המדיני. אך הצדקה מצד העבודה פועלת השקט ובטח עד עולם גם אחר המות א"כ הי' הדבר בהכרח להשפיע שפע נבואתו שיהי' כמצוה ועושה למען תאור הפעולה על הנפש לעולמי עד. והנה לדעת חז"ל דרך האמת והברור שהנפש עצם נבדל נצוצה מתחת כסא כבודו בתכונת יקרות והקב"ה נראה ונתנה לתוך הגוף להוציא יקר מזולל להביא שלימות הכוחני לפעול' אדם באמצעות הגוף על כן כל ישראל יכולים לבוא לתכלית הזה אך לדעה הנפסדת מהפרדוסי אין כל ישראל יכולין לבוא לתכלי' זה אך המשכיל ואף גם הוא לא יעשה צמח בפעולות הטוב אך עיקר תלוי בשלימות ההשכלה

(ח) ובמדרש רבה פ' י"ז בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם וכו' הביא לפניהם את הבהמ' וכו' העבירן לפני אדם א"ל זה מה שמו וכו' ואתה מה שמך א"ל אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדם. כל המפרשים תמהו בזה למה לא קרא לעצמו ע"ש הנפש היקרה. כי אך זאת תפאר' האדם לא מה שנברא מן האדמה והטיב אשר דבר באפיקי יהודה ח"ב כי מה שהקב"ה נתן בו נשמה ונפש המשכלת אין זאת תפארת האדם אך מה שיוציא יקר מזולל בפעולת המעשיו' באמצעו' הגו זאת תפארתו לעומת המלאכים משרתי עליון אשר אין להם שלימו' המעשה אך שלימו' ההשכל' ולכן קרא לעצמו אדם להיות מלאכת האלכימי' תפארתו. ובזה בארנו דבריהם ז"ל (יבמו' ס"א) אתם קרויין אדם ואין אוה"ע קרוין אדם עפ"ד המדרש ילקוט וירד ד' על הר סיני משל למלך שקבע קרמוסין בני רומי לא יחסין לסורי' ובני סורי' לא יחסין לרועי וכיון שהשיא בתו מסוריא התיר קרטוסין כך עד שלא ניתנת תורה השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם ומשנתנה תורה ומשה עלה אל האלהים. ובמ"א הגירסא אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים אל עליונים ולוטה בדבריהם הענין הזה שקודם מ"ת לא הי' באפשרי לקנו' שלימו' הנפש אך בדברים רוחנים שלימות ההשכלה קראים שמים ולא הי' מבוא לבוא לאיזה מדריגה גבוה במעשה אשר יעשה האדם וחי בהן לחיי עלמא אך לאחר מ"ת בההגלו' אדונינו יתברך והופיע בהר הקודש להשמיע דברות קדשו אז נתעלו באמצעות מרע"ה פעולת העשי' בקיום המצוות בלבוש גשמי לבוא על ידם לשלימו' הנפש והאומות שלא נתן הקב"ה להם תורה נשארו על עמדם ואין להם רק שלימו' ההשכל' לכן אמר אתם קרוין אדם שזאת תפארתכם מה שאתם מוציאים יקר מזולל באמצעות שלימו' המעשה ע"ד הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה והנחתו לפני ד' אלוקיך ואין אוה"ע קרוין אדם שלא זאת תפארתם אך שלימות ההשכלה ולא זאת שלמת חדרתם שנבראו מן האדמה

וכן יש לפרש מ"ש בגמ' דשבת פ"ח ואף מלאך המות מסר לו מתנה למה בשכר שקראוך אדם וכונתם כי הוא מסר לו סוד מצות קטורת מעלה עשן אשר בענן יראה בבואו אל הקודש ובזה מרומז כמו האדים העולים מן הארץ ישובו לעננים באויר וימלאו גשם נדבות רב ברכות כן פעולת האדם בעשיות המצות מתמר ועולה למעלה להרעיף דשן ושפע רצון משמי על. ולכן אמר בשכר שקראוך אדם עושה מלאכת האלכמיאה. ולכן בישראל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה בן עוה"ב לפי שבישראל שלימות המעשה עיקר

(ט) וזה כונת מרע"ה זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ואמרו בילקוט אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהי' כלכם בדעה א' ועצה א' לשרת לפני המקום. והכוננ לפי שישראל נכספו לקבלת פני השכינה בבנין המקדש כמ"ש רש"י ולזה עמדו צפופים והתבודדו במחשבתם אולי יהגנה להם אור האלהי ואמר משה זה הדבר אשר צוה ד' תעשו אתם אין לכם אך שלימות העשי' ואז יראה אליכם כבוד ד' כי הוא בכבודו יתברך יראה אליכם לא שאתם תשכילו אותו על דרך הפילסופיא כי לא זאת תפארתכם. וע"ז אמרו במדרש אותו יצה"ר תעבירו מלגבכם הכונה שהדיעה נפסדת שאין מבוא לבוא בשער ד' אך בשלימות ההשכלה. ולכן לא יוכלו כל ישראל לבוא לתכלית השלימות תעבירו מלבבכם אך תהי' כלכם בדעה א' ובעצה א' כי כל ישראל יוכלו לבוא לתכלית הנרצה באמצעות פעולת העשי' כאמור. והנה פרעה הרשע תפס בשיטת הפרדוסי אמר לכו נא הגברים ועבדו את ד' כי לעבוד ד' נחוץ שלימות ההשכלה ואין יכול לעבוד רק א' בעיר לא כל אדם ולכן אמר אתם למה ודבריכ' למה שאתם משכילים ואנכי הרואה תפארתכם ולכן אתם תעבדו את ד'. ודבריכם למה שכל ישראל ילכו לחוג במדבר לעבוד ד' הן רבים עתה ע"ה אשר אין להם חלק בשלימות ההשכלה למה השבתם אותם מסבלותם כדת מה לעשו' שאתם תהי' פנוי' לעבדות ד' והעמי הארץ יעבדו את האדמה. ומשה רבינו השיב לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך וכו' לפי ששלימות המעשה עיקר עבדות ד' וכל ישראל מוכשרים לעבודת ד'

(י) וזה הי' הויכוח שבין החכם והרשע בדברי המגיד. כי הנה החכם שואל מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אתכם הכונה דאחרי שהוא מאמין בשלימות הנפש הנצוצה מתחת כסא הכבוד ובאמצעו' השופט הפנימי מעצמו יש לו הבחנה לדע' איזה דרך הטוב למה הוצרך הקב"ה לצוות ע"ז. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא יאכלו דבר אחריו למען ישאר הטעם כל הלילה כן הקב"ה חפץ שתשאר הפעולה אחר המות לזכות לחיי העוה"ב ומדריגה גבוה כזו א"א להשיג אך ע"י מה שאנו עושין המצות מצד הקבלה כמצוין ועושין ולא מצד השכל וההכרה מעצמינו. אמנם הרשע אשר הולך בדרך הפרדוסי שכל השלימות אך שלימות ההשכלה ואין בחלק המעשים חפץ וקנין לזכות לחיי העוה"ב שואל מה העבודה שהוא עבודת הגוף לכם אנו אין לנו חלק אך בשלימות ההשכלה ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים ואלו הי' שם כדעת שלו לא הי' נגאל כ"א דרכו דרך הטוב והאמת כי אז פרעה אמר בצדק לכו נא הגברים ועבדו את ד' ואז לא הי' נגאל. כן אחי ורעי שמרו משפט ועשו צדקה מצות ומע"ט ואז ד' ישקיף משמים עליכם לטובה

סימן ד

דרשתי בלבוב ביום ג' ט' לחודש אדר שני ובו הספד על ש"ב הרב הגאון רשכב"ה צדיק יסוד עולם נשיא הלוים מ' יוסף שאול הלוי נאטינזאהן האבד"ק לבוב זצלה"ה בעהמ"ח ס' מפה"י וי"ש ושו"ת שואל ומשיב אשר נאסף אל עמיו כ"ז אדר ראשון שנת. אבל יחיד עשי לך כי גדל הכאב מאד (תרל"ה)

(א) ירמיה המקונן קרא בחיל בשם ד' התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעת ועפעפינו יזלו מים כי קול נהי נשמע מציון איך שדרנו בושנו מאוד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותנו. להבין למה הצורך לקרוא למקוננות אם השבר גדול יתעוררו מעצמם לבכי נ"ל כי הנה אם א' יחזיק בידו אבן טוב ויפול מידו יבכה כבנות יענה על אבדן כלי תפארת אך אם ישליך מעצמו ארצה בשחט נפש הכלי חפץ אם כי אח"כ נפשו עלי' האבל יבוש לבכות כי הוא זה אשר איבד מעצמו הכלי יקר. אך אחרים ישתוממו עלי' איך איבד כלי תפארת כן אמר הנביא התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה וגו' ותמהרנה והשאלה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה כי אנחנו נבוש לבכות מעצמינו כי בחטאינו נעשה כ"ז וידנו הי' במרד ובמעל כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בושנו מאוד כי עזבנו ארץ כי אנחנו מעצמינו עזבנו הארץ הקדושה וע"י כן השליכו משכנותינו. כן אנחנו הפעם באבדנו גאון הדור בחטאינו עלה המות בחלונינו ולקח את עטרת ראשינו. עלי' נאמר (מקרא בזכרי' י"ח). הילל ברוש (הם אילנות קטנות) כי נפל ארז אשר אדירים שדדו הלילו אלוני בשן כי ירד יער הבציר (היא עיר לבוב אשר הי' עיר מבצר בעת ישב בה גאון עולם ועתה נהייתה ליער קול יללת הרועים (המה הרבנים מכל המדינות) כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים (המה צעירי ת"ח אשר הריני אליו יום יום שאלתם והוא השיב להם) כי שדד גאון הירדן ומי יאיר להם עתה הדרך ישכון אור עלי' נאמר מקרא (עמוס ח') והי' ביום ההוא נאום ד' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לתרץ ביום אור. ואמרו חז"ל זה יומו של יאשיהו והכונה לפי שבכל יום ויום תבוא השמש ותזרח ואין זה צער לכל העולם כי בעת יבא השמש במדינתינו אז תזרח במדינה אחרת נוכח רגלינו לא כן לו תבוא השמש בצהרים נכל העולם נפש מי בל תמס יהלוך ויהי כמים בכל חלקי העולם כן המשילו חז"ל מיתת זקנים לביאת השמש בערב שאף אם רע נגוף אם יגוע אבל לנפש אשר קנתה שלימו' מה טוב המו' אמנם מיתה איש צעיר לימים נמשל לביאת השמש בצהרים שרע לגוף ורע לנפש ועתה אסיפת הרב הגאון זצ"נ נמשל ביתר שחת לביא' השמש בצהרים לכל העולם שיוסף הי' שליט על הארץ הוא הי' המשביר לכל המדינות כלם באו לשבור אוכל ומזון הנפש וכל חלקי העולם יבכו עליו כבנות יענה. וע"כ הורידו דמעה אנשי לבוב ופלגי בכי אשר בך נאסף נזר תפארת ארון הקודש כמוהו

(ב) ומלבד זה אשר הי' גאון עולם וצדיק הי' איש שלום וטוב לב ובעל גמ"ח ועליו נאמר מאמר הקרא ויקח משה את עצמות יוסף עמו ואמרו חז"ל חכם לב יקח מצוות זה משה שכל ישראל הי' עוסקין בבזה והוא הי' עוסק בעצמות