בית יצחק אורח חיים רפט

וכיסו וכעת נראה לפרש בדרך תוכחה עפמ"ש במדרש ריש איכה וצבא תנתן על התמיד בפשע בפשעה של תורה כ"ז שישראל משליכין דברי תורה לארץ הגזיר' על ישראל מצלחת שנאמר ותשלך אמת ארצה ואין אמת אלא תורה והכונה להם שהתורה היא לבוש מלכות ואין ללמדה אך לתכלית לקיים מצות הבורא ית"ש ולהשלים הנפש. אך הלומד תורה לתכלית גשמי והלימוד סבה לתכלית דבר פחות הוא מקיל בכבודה וזה אמרם כ"ז שישראל משליכין ד"ת לארץ שעניני ארץ מגמת ומטרת לימודו אז גזירתן מצלח' ובדקדוק אמרו חז"ל הלומד לשמה זוכה לדברים הרבה ובמדרש אמרו זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. ולכן אמרו שצריך זירוז ללמוד לשמה ביותר במקום שיש חסרון כיס ואולי ע"י כן ילמוד לתכלית פחות הערך. ע"כ אחי ורעי התאוששו ושימו לבבכם על דרכיכם

(ד) ואמרו בשבת קי"ח אר"י א"ר אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו בהם אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו והקשה מהרש"א מברכות פ"ב שעל מה שרפו ידיהם מדברי תורה בא עמלק . וי"ל עפמ"ש במדרש ויקהל עשה לך קהילות ודרוש להם ה' שבת בשבת והיוצא מדבריהם ז"ל שמצות שבת ללמוד תורה ולקיים שלימות הנפש. וזה הטעם שבדברות ראשונות נאמר כי ששת ימים עשה ד' וכו' שיורה ששבת הוא לאות על בריאת שמים וארץ . ובדברות אחרונות נאמר זכר ליציאת מצרים לפי ששבירת הגוף זכר ליצי"מ ומצות שבת לקנות שלימות הנפש זכר למעשה בראשית לפי מה שיתבונן האדם מהבריאה שנברא האדם בגוף להורות שהוא התכלי' שבא בסוף. וכשנברא האדם ונברא התכלי' שבת הקב"ה מלברוא יותר ותכלי' האדם הוא הנפש כמ"ש בפתח הבית על כן זכר למע"ב לאות על קנין השלימות בשבת קודש והנה מה שיצאו ביום השביעי ללקוט לא חיללו שבת שהרי לא מצאו. אך מ"מ לא למדו בשבת זה ולא קיימו מצות שבת כדת מה לעשו' ולכן הטיבו אשר דברו שרפו ידיהם מד"ת שזה הי' עיקר החטא הדור אתם ראו המכשלה הגדולה אשר בינינו בעוה"ר כי כל יום השבת יבלו אך בדברי ריק והבל וטיול והחוב הקדוש על כל איש ואיש אף על בעל מלאכה ועוסק במסחר ללמוד תורה בשבת איש כפי מדריגתו

(ה) והנה י"ל בדרך צחות לקחת מוסר דברי המכילתא הובא בטור הטעם שקורין שבת הגדול לפי שלקחו ישראל איש שה לפסחו מבעשור וקשרו אותו בכרעי המטה ושאלו המצרים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם וכו' הנה מה שסיפר בזה המאמר שקשרו אותו בכרעי המטה נ"ל לפרש לפי שהדת הישראלי יבדל מדתות זולתו שבדתו' אחרו' עיקר הדת הוא בבתי התפילו' שלהם אך בביתם ובמעונתם אין מקושרים בדת והדת הישראלי עיקרו בבית משכבו ובביתו לשמור שבת ונדה ולבל יתגאל במאכלות אסורות וע"ז נאמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי לכל פעולה ובכ"מ הצורך לשמור חוקי ומצות ד'. וע"ז מרומז שהי' הטלה שהוא מזל המצרים קשור במטה שהכניע הקב"ה כח המזל לפני קדושת ישראל אשר ישמרו חוקי ד' על משכבם ולכל עת וזמן ע"ד אמרו בלבבכם על משכבכם ומזת יש להוכיח איך החוב על כל איש ישראל להזהיר לב"ב שישמרו פתחי נדתן ובעוה"ר רבים חללים הפילו

(ו) ונחזור לדברי המדרש שהצגנו בפתח דברינו אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם אריב"ל שבטו של לוי פנוי הי' מעבודת פרך ומקודם יבוארו דברי המגיד שאמר כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח. ואלו הן פסח מצה ומרור. והכונה נ"ל דהנה נשמת האדם תראה בג' כחות שונות כח החיות והוא התנועה בלי רצון ויראה פעולתה בכח הגידול והצמיחה ובה' פעולותי' המושך והמחזיק והמעכל והדוחה והמוליד בדומה. וכ"ז תפעול גם בשינה בבלי דעת הב' הכח המתעורר ויראה פעולתו בכח המדמה והזוכר ויתעורר ברוחו למדות שונות כעס חמלה וחנינה שמחה ותוגה וכח זה יראה במקצת גם בבהמה שיש לה כח המדמה והמתעורר

הג' הדעת והיא הבחירה הרצונית ודעת עצמו אשר בזה יבדל מבהמה וכח זה יראה בפקחות השכל אשר ישיג מושכלות והוא הדבר אשר האדם כאחד ממלאכי מרום וימאס ברע ויבחור בטוב והוא עצם רוחני נבדל לדעת קצת יבקע כשחר אורו אחרי עלותו במעלות החכמה והמדע לחדש עליו הוי' רוחניות ולדעת חז"ל בעת הולדו יכהן פאר בצורה הזאת כמו שאמרו בנדה שמלמדין אותו כל התורה ומקצת חוקרים רצו מפאת כן להמציא דעה נפסדת שאין לשפוט האדם על מפעלו אם טובה או רעה כי בפעולתו הנעשה בגופו ע"י כח המתעורר הוא משתתף בבהמה ונתעורר בו מצד סבות שונות אשר הוא עושה כן בהכרח. אך על מחשבות האדם בעניני אמונות ודעות יש להאשימו דזאת תלוי ברצונו וחפצו וכפי הנראה שקרח הי' מעדת כת הזאת הנפסדת שאמר אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום וזאת התורה לבדה אחרי שאין האדם בידו כי בשני הכחות ישתתף לבהמה וכבר סתרו זאת חז"ל ואמרו הרשעים הם מסורים ביד לבם אבל הצדיקי' לבם מסור בידם. והכוונה שאם אמנם הכח המתעורר בל יבוא מעצמו ויתפעל ע"י מראות וחזיונות עכ"ז ביד האדם לעצור ברוחו הן להפך תשוקותי' מהיפך אל היפך או לפעול בתשוקותי' בדרך ישר וטוב וגם כח המתאוה ביד האדם להניעו לחפצו ורצונו. והנה י"ל דמצות אכילת פסח מצה ומרור מורה על תיקון ג' כחות האלו פסח הוא תיקון הנפש המשכלת העצם רוחני הנבדל כי הוא מורה על אחדותו יתברך אשר פסח על בתי בני ישראל וע"כ אמרו בבית אחד יאכל ראשו על כרעיו ועל קרבו להורות על האחדות ואכילתו הסעודת מצוה אשר הנפש המשכלת מקושרת בגוף על ידה ונהנית ממנה ע"ד הקרא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמה סכין בלועך אם בעל נפש אתה כמ"ש בעל העקדה פ' ויחי והנפש הזאת המשכלת מתיחסת למוח ומצה מורה על מדת עניוות והוא תיקון המדות וכח המתעורר המתיחס ללב. ומרור הוא לתקן כח החיות ויראה כחה בהאות אכילה תכסף לכל נתח ערב ונעים ובאכילת מרור לאות שמררו המצרים חיי אבותינו ישביח שאון המית התשוקה הזאת וכח זה מהיתה לכבד ואף שהנפש אחת כחותי' יתראו בג' איברים הללו וג' מצות האלו יסבבו ג' תשוקות שבאדם הערב והמועיל והטוב אל פנה יקרת הדת על צירי היראה לשמור בכל אלו את דרך עץ החיים וע"כ אמרו במדרש בא פיסקא החודש הזה לכם הה"ד בי מלכים ימלוכו וכונתם כי במצות החודש הזה יתוקן ג' כוחות שבנפש המתיחסות למוח לב וכבד אותיות מלך, ובכח המצות ימלוכו האיברים האלו מקום משכן בת מלך ויכהנו פאר וע"כ אמר ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח כי שלשתן ילבישו הנפש היקרה עדי תפארת ונזר העטרה. והנה ידוע המחלוקת אשר נולד על ברכי הפיליסופים ובעלי תוה"ק וחכמי האמת. והי' הראשון אלכסנדר הפרדוסי אשר לא בא לחקר אלוקי ולדעתו הנפש הוא הכנה לקבל שלימות ההשכלה לא זולת זה ולדעתו לא נשאר אחרי המות אך שלימות ההשכלה לא לכל ישראל אך מי שנפשו גבוה והוא ידבק בשכל הפועל וע' באפיקי יהודא דרוש מי חטאות איך ד' מראות נגעים יצמחו מדיעה זאת הנפסדת אבל לא כן דעת תוה"ק אך שהנפש נצוצה מתחת כסא הכבוד עצם נבדל באה בשלימות בעת הבריאה מכותרת בתכונות יקרות כעצם השמים לטוהר כמאמר הגמ' נדה קודם שנברא הילד מלמדין אותו כה"ת עיין בבעל עקדה שהוא רמז על שלמות הנפש והנפש נתונה בגו שיוציא שלימתה מכח אל הפועל להוציא יקר מזולל לעשות מלאכת האלכימיאה לקחת מפרי האדמה להניח לפני ד' ולעומת זה כל ישראל יש להם חלק למוה"ב כי טוהר נפשותם מזוקקות שבעתים

(ז) והנה יש מופת לדעת חז"ל מהשופט הפנימי אשר בנפש כי הנה כן דרכו להתחרט ולהתעצב על מעשה הרע ולשמוח על מעשה הטוב כמאמר הקרא שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און והנביא ירמיה אמר תיסרך רעתך ומשבותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך ד' וכו' ולא פחדתי אליך ופי' העקרים שראוי שתיסר אותך הפעולות מצד טבען לא מצד פחדתי ע' בעקרים ח"ג פ"ו שהאריך בתכונת הנפש הזאת וזה לאות שהנפש בא תבוא הנה משובצה בנופך ספיר הקדושה והטהרה והאלשיך הקדוש פי' מקראי קודש ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט ויהי אחרי כן ויך לב דוד וגו' ויאמר דוד לאנשיו חלילה לי מד' אם אעשה הדבר הזה לשלוח יד במשיח ד' ופי' דדוד הי' מסופק אם רשות בידו להכות לשאול אחרי שהוא רודפו וקודם שעשה שום דבר לא ידע אם יש בזה עול לכן כרת כנף המעיל ועשה מקצת הפעולה ואז שפטו השופט הפנימי וכאשר התחרט ויכהו לבו אז ידע כי חלילה לנגוע במשיח ד'. והנה בעקרים שם חקר אחרי שיוכל האדם להבחין הפעולות הטובות והרעו' מתוך הצער או מתוך השמחה שימשך לנפש אחר עשייתן למה חייבה החכמה העליונה להמציא דרך בו יודעו הדברים הנרצים אצל ד' והבלתי נרצים ע"י השפעת שפע הנבואה על העם הקדוש ע"י איש נבחר למעלה מטבע האנושי ועיי"ש פ"ז. אמנם י"ל דההכרח מצד השופט הפנימי א"א לדעת קודם הפעולה בעיד התשוקה בוערת בלבו רק אחר הפעולה שכבר נכבו גחלי התאוה כאמור ולכן הוא בטובו יתברך השפיע שפע נבואתו לדעת קודם הפעולה איזה דרך שיבור לו האדם. ובזה פירשתי מקראי קודש אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו הכונה דאף שהאדם בעצמו יכול לדעת הדרך הטוב לאחר הפעולה ע"י השופט הפנימי אבל הקב"ה רצה שיהי' יראתו על פניכם ולא תצטרכו לחטא ואח"כ לדעת הדרך הטוב. אמנם יש בו עיד טעם נחמד עפמ"ש בפתח הבית אות . כי במה שהאדם עושה פעולת הטוב מצד השכל יש בו