בית יצחק אורח חיים רפח

א"י ד' מאות פרסא הכונה כיון ששמעו אוה"ע שאין בע"ז ממש נתרשלו מעבודתם ולא הי' להם שום אמונה והחל השיד והגזל להשתרר בא"י אמרו אולי ח"ו מרחמים עליו מן שמיא דמן השמים מסכימים שלא לגלות שקר שלהם למען ייראו לפחות מאמונתם א"ל נביא שדי' בדודא דאברא וחפי' לפומי' הכוונה שלא רצו לגלות ולבטל כל יצרא דע"ז אך הניחו אותו בתוך עופרת הכונה שיש מיני מתכת זהב כסף נחושת ובדיל הוא המתכת הגרוע אשר אך בהריחו אש יתך ויזיל כמים שמו זאת למשל שהניחו יצרא דע"ז בתוך מתכת קל שבכל עת שירצו ימחה בתוך אש ההתבוננות ומי הדעת ויהי' לאפס ותוהו או י"ל הכונה שהניחו אותו בתוך עופרת שהוא עפר ולעת האדם ישח וישפל יהי' כעפר או אז יכנע לבבו הערל ומי הזדונים הגאה והגאון יצרא דע"ז ימאס ויבוטל כאמור

(ט) וכאשר מדת הענוה מדה יקרה. כן תכלית' להצמיח השלום בישראל כי כל א' יחשוב עצמו כאפס ותוהו. אך בהצטרף לכללתו מציאתו חזק ולכן אמרו חז"ל חבור עצבים אפרים הנח לו בזמן שישראל עושין שלום ביניהם אפי' הן עע"ז מוחלין להם והכונה שאם ידעו ליקר מציאתם הכללות ע"ד האמור אז נמחל עון ע"ז שבא ממדת הגאוה כנ"ל. וזה עיקר הכפר' ביוה"כ בעת שישראל עושין שלום ביניהם והקב"ה משגיח עליהם בכללות והכללות הוא טוב ובר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון והקב"ה צופה על כל או"א ולכן יש לחרוד מאימת הדין עד יוה"כ שישראל עושין שלום ויתאחדו לתכלית אחד לאהב' את ד' ובעל החשבון רואה זאת איך הכללות חשוב במספר העיגול הנקרא נוללע שהוא אפס ומאומה ועכ"ז אם במספר המאה יחסר תוארו חסר תשעים מהמספר ומאלף יחסר תשע' מאות כן הגוי הזה בפ"ע אינו נחשב מאומה ובכללות מצטרף לחשבון גדול ובצדק אמרו חז"ל וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנאוהו חבירו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם כי ההכרח לכל דבר מצוה ומנין לבל יחסר המזג ויצטרפו כל אחד לטובת העדה והקהלה וכל עדת ישראל

(י) ויסוד התשוב' לקבל עליו שלא לחלל שבת כי אמרו חז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו וביאור כוונתם עפ"י דבריהם כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר אז תתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך. ע"כ אם הוא מענג את השבת ועושה תשובה ושואל מאת ד' שימחול לו כל עונותיו נותנין לו משאלות לבו ומוחלין לו. וזה מ"ש במשנה יו"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה לפי שקול השופר מעורר חרדה ויראה כמ"ש הבעל עקדה ובשבת הקב"ה מקבל תשוב' מרוב שמח' ועונג וא"צ לקול חרדה אמנם במקדש הי' ירא' גדול' מאהב' דמה"ט אין עשה דוחה ל"ת במקדש למ"ש הרמב"ן דעשה כנגד האהב' ול"ת כנגד יראה ואהב' גדולה מירא' על כן עשה דוחה לל"ת לא כן במקדש דשם יראה גדולה דכתיב ומקדשי תיראו ואין עשה דוח' שם ולכן במקדש היו תוקעין אף בשבת. ובזה מבוארין דברי המדרש שהצגנו בסוף דרוש הקדום דאדם ראה קין שיצא שמח והכיר שעשה תשוב' מתוך שמחה. ולכן פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. כן ד' יקבל תשובותינו ונשמור מצותיו בלב שמח

סימן ג

דרוש לשבת הגדול

(א) מדרש רבה פ' ה' ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן מהו למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם אריב"ל שבטו של לוי פנוי הי' מעבודת פרך

נ"ל לפרש עפמ"ש החוקרים שנימוסי מצרים הי' כי כל יושבי' היו נחלקים לכתות ומצבות ולכל מצב הי' זכיו' ושעבודים משונים ממצב אחרת מצב הכהנים מצב הצבא מצב בעלי מלאכה ולכל מיני המלאכות ג"כ מדרגות מיוחדו' והמדרג' הנמוכה מכלן הי' העבדים והי' הנימוס ודת הממלכה שלא תצא שום מדריגה ממחיצה הראשונ' לדורות עולם וישראל היו עבדים לפרעה וכפי נימוסיהם לא היו יוצאין לעולם וע"כ אמר המגיד אלו לא הוציא הקב"ה וגו' משועבדים היינו כי אף אם היינו יוצאין לחרות בע"כ אבל הנימוס לא ישתנה.. אך בעת שהוציא הקב"ה את ישראל אמר פרעה הרי אתם ב"ח הרי אתם לעצמיכם כמבואר במדרש והנה הדת והנימוס הזה שהי' במצרים הי' לאות על אמונת המצרים שהכל תלוי במזל ע"כ אם נולד איש במשפחה ומדרגה עליונה נשאר לנצח הוא ובניו אחריו מהשרים והפחתים לא כן אם נולד רש במחשכים הושיבותו עד לנצח כן דעותיהם שונות בעניים ודלים לדעתם אין לתמכם ולסעדם ע"ד ששאל הצדוקי לר"ג אם הקב"ה אוהב את העניים מפני מה אינו מפרנסם. כן רדפו אחרי בני ישראל ועבדו אותם בפרך אחרי שנולדו בעם עבדים למו ומזלם רע כמאמר הקרא ראו כי רעה נגד פניכם ופי' חז"ל שראה מזל מאדים כנגדם. אמנם לא כן תתחייב הדת האלהית והשכל הישר האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים ולפעמים יקרה שאיש בער נולד במשפחת הסגנים והפחתים וחכם וצדיק בשפל המשפחה ואמרו חז"ל מפני מה אין ת"ח מצוים לצאת מבניהם ת"ח שלא יאמרו ירושה הוא לנו וע"כ אמרו ג' שמות יש לו לאדם א' שקרא לו הקב"ה וא' שקרא לו אביו ואמו חביב הוא האדם שנקרא בשמו ופי' הבינה לעתים שהוא שלמות שקנה לעצמו כן הדת תתחייב שיעזור האדם לחבירו אף אם מזלו לא טוב כי יש בכח האנושי ללחום נגד המזל ואין מזל לישראל ע"כ אמר הקב"ה לאברהם צא מאצטגיניות שלך כ"א הראת כחך הגדול לגמול חסד ולתמוך צדק ללחום נגד משטרי השמים גם אתה צא מאצטגיות שלך הרבה ארבה זרעך

ולפי שדקדקו בדברי פרעה שאמר למה משה ואהרן תחת אשר הי' לאמור כמשפט הלשון אתם משה ואהרן למה תפריעו לכן אמרו במדרש אתם למה ודבריכם למה שאם הדבר כאשר אתם אומרים שאין לאדם להשגיח על הלידה והבטן אך רוח הוא באנוש ונשמת שדי תבינהו למה בחר הקב"ה בשבט לוי מכל שבטי ישראל אשר ע"כ בחר פרעה גם הוא להיותם פנויים מעבודה כהני משרתי עליון וזאת לאות ששלימות האדם קשור בו מלידה ומבטן ורשות וזכות לנולד במצב גבוה לעבוד עבודת עבד בהנולד במצב נמוך הנכבד בהנקלה ולא השיג' דעתו המזוהמת כי עיקר הדבר תלוי במי שמכוין להבדל מגילולי התאוות ודורש את האלהים בכל לבבו ונפשו ולכן זכו שבט לוי להיות לגיון המלך לפי שנבדלו מדרכי העולם לעבוד את ד' כמ"ש רבינו הרמב"ם ז"ל ספי"ג מהל' שמטה ויובל וז"ל הזהב ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ולוים כו' יעו"ש

(ב) ואמרו במדרש שיר השירים פיסקא גן נעול בזכות די דברים נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לה"ר ולא נמצא בהם א' פרוץ בעריות ובדבריהם ז"ל השליכו נצוצי ברק אור נוגה על כל תהלוכות ומשמרת פקודי בני ישראל שיהי' גדורין בעריות נמשלו ליונה ולא יעשו כמתכנת המתחדשים אשר בניהם מנעוריהם בעמים יתבוללו וילמדו דרך לא טוב לצעירי הימים וישנו שמם ולשונם ומאחיהם יתנכרו לא בזאת בחר ד' אך בזכות שהי' מצויינים בלשונם ושמם כי זאת הכח האלהי אשר בנפש הישראלי אשר לא התיאשו מהגאול' ולא המירו כבודם ויראתם כאשר לא ימר נמר חברברותי' ולזה אמר שהי' גדורים בעריות לא התערבו בגוים ואשר לא דברו לה"ר הי' להם אחדות ושלום ואשר לא שינו לשונם ושמם הי' מצויינים לגוי קדוש כ"ז ראה ד' ויוכח אמש ישמע חכם ויוסף לקח לבל יפרץ פרצות וידבר סרה על רעהו: ואמרו חז"ל בחגיגה י"ד לא נתקררה דעתו של ישעי' עד שאמר ירהבו הנער בזקן. וזה קשה ההבנה איך יתקרר דעתו של הנביא אשר בלי תפונה לבו בער כאש לטובת ישראל בענינים כאלו אמנם יתכן לפ"מ דאמרשו בסוטה בעוקבתא דמשיחא חוצפא יסגי' ולהבין למה זאת יבואר לפי הנודע מדברי הרמב"ן דעיקר יסוד התורה הוא האמונה וראיתי שפי' בטל אורות מקרא מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך אף שהקב"ה הוא גבור לשדד הטבע ולתראות בכל יום מעשה בראשית וא"צ לאמונה לפי שענין אמונ' הוא מה שאין עיניו רואות אך מאמין לאחרים מ"מ אמונתך סביבותיך שכובש כחו ומעציר ידו למען יתחזקו ישראל באמונתם את אשר לא ראו עיניהם ועיקר אמונ' תלוי במה שהאבות מוסרים לבנים כידוע שהאבות לא ינחלו לבניהם שקר ע"כ בעוה"ז מדת הבוש' גדול' מאוד להדר פני זקנים להאמין בדבריהם ובלקח שפתותיהם. אך בעוקבא דמשיחא אשר אז קודם שנזכה שעינינו רואות את מורינו ומלאה הארץ דעה ואז חוצפא יסגי וירהבו הנער בזקן באמרם עוד מעט והנה בן דוד בא ואז כל העד' כולם קדושים יהיו כמאמר המדרש סוף בהעלותך בעוה"ז נבאו יחידים ונעה"ב כל ישראל יהי' נביאים ולכן נתקררה דעתו של ישעי' הנביא לאות על ביאות משיח שנהי' כלנו למודי ד' ומזה מוסר השכל איך לגדל י"ח על ברכי האמונה ולא נתרחק אף מדרך כף רגל מהדרך אשר דרכו בו אבותינו הקדושים

(ג) ואמרו בת"כ ר"פ צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס יש לפרש דשם פ' צו נאמר זאת תורת העולה והעולה בא לכפר על הרהור הלב שמו חז"ל פני הלוט בטעם הכפרה על הרהור הלב לפי שהקב"ה ברא הלב בכיס למען יצמצם מחשבותיו ולא ירבו שרעפותיו לצאת חוץ מגבולם לבקש גדולות ונפלאות וכשחטא בהרהור הלב לחשוב מחשבות לא טובות צריך כפרה ולכן אמר שיותר צריך זירוז במקום שיש חסרון כיס שהלב יצא חוץ נגדרו