בית יצחק אורח חיים רפז

ביתר חוזק ואמיץ כח ועבודה קשה ע' בעקדה פ' וילך תחת כן בכל אשר הרגיל והסכין בעבירות יתרבה זכותו ועבודתו עתה בעת תשובתו כי קשה לפניו יותר להפרש מלימודו. וזה בפעולותי' שעשה בשאט נפש לא מאשר בא לידו בשגגה מהשגגות לא נעשה זכיות. לכן אמר הנביא יכבוש עונותינו והושע אמר נושא עון שהקב"ה מגביה אותם ועושה זכיות אמנם בחטאות שהוא שגגות אמר ותשליך במצולת ים כל חטאתם דהיו כלא היו. וזה אמרו בפסיקתא דהקב"ה נוטל עונות ומטמינין תחת פורפריא שלו דנעשה מהם זכיות כשעושין תשובה זה שאמר אשרי נשוי פשע שמהפשע נעשה זכיות והחטא מתכסה כי לא נעשה ממנו זכיות

(ד) ואמרו בגמ' נדרים פרק ואלו מותרין תני' ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן וזאת התשובה האמיתית שיתבייש מהבורא ית"ש שעשה עמו טובות והוא הי' כפוי טובה ובמדת הבושה יכופרו רוב העונות אשר יחטא האדם ע"י קנאה שנאה לשון הרע רכילות שכל אלו יבואו מגבהות הלב והכליון הנכסף שיהי' הוא הראש והתכלית והאנשים סביבותי' יהי' כלם סיבה לתכליתו לא כן המתבייש והירא מעבירות אל יהין לחשוב עצמו כקוטב המציאות ודהמע"ה אמר שויתי ד' לנגדי תמיד וגו' לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח ויפורש עפ"י דברי של"ה הקדוש באמרו נועמו שדוד המלך הקים עלו של תשובה ולכן צייר הקב"ה כנגדו ימינו של הקב"ה נגד שמאלו אבל בצדיק גמור הקב"ה נצב עלי' כמ"ש ביעקב והנה ה' נצב עליו שההולך בדרכי' השכינה למעלה בראשו דבוק בו יד תחת יד ועמש"ל בשו"ת סי' ח' אות ח' בישוב קו' בעל העיטור וע' בדברי ז' הת"ש עירובין י"ג ויפורש בזה מדרש שיר השירים פיסקא ישקני מנשיקות פיהו. וז"ל וכיצד הי' הדיבור יוצא מפי הקב"ה רשב"י אומר מלמד שהי' הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלו של ישראל וחוזר ומקיף מימין של ישראל לשמאלו של הקב"ה ורבנן אמרי וכי יש שמאל למעלה והא כתוב ימינך ד' נאדרי בכח אלא הדיבור הי' יוצא מפי הקב"ה מימינו לימינו של ישראל וכו' ובמחלוקת של התנאים האלו מרומז השכלה זאת דרשב"י דרש שהקב"ה עמד במצב הקדוש על הר סיני כנגד ישראל ימין כנגד שמאל והדיבור יצא מימינו של הקב"ה לשמאלו של ישראל. וחכמים דרשו שהקב"ה עמד עליהם למעלה מראשן דבוק יד כנגד יד והדיבור הקדוש הי' יוצא מימינו של הקב"ה לימינם של ישראל וזה ששאלו וכי יש שמאל למעלה וכוונתם כיון שד' נצב עליהם למעלה לא הי' שמאלו נגד ימינם (וע"ד הסמך מביא ראי' מקרא דימינך ד' נאדרי בכח דראי' זו צריך הבנה בלא"ה דכי בשביל דכתיב ימינך אין שמאל) וזה שאמר דוד שויתי ד' לנגדי תמיד שהוא מצב בעל תשוב' לכן שמח לבי מקור תשוקות הערב ויגל כבודי מקור תשוקת המועיל אשר נכסף האדם לאהבת הכבוד כי מגמת הבושה והענוה ישביחו שאון המית גלי עשתנותי'. ואף בשרי ישכון לבטח ע"ד שאמרו ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה עצמותי' מרקיבין והקנאה בכור שטן מדת הגאות וציר שלוח מאתו בחרון אף למי אשר לא יכנע תחתי' ואם מדת הבוש' והענוה מצאה קן בנפשו אין בו קנאה ואף בשרי ישכון לבטח

(ה) ואמרו בגמ' גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד נ"ל פי' ע"פ דבריהם ז"ל בחגיגה אלף אלפין ישמשוני' שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהו אלף אלפין ישמשוניה מהיכן נפיק מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך א"ר זוטרא בר טובי' א"ר על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת ד' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ופי' החסיד בעל עשרה מאמרות דהחיות נראית נושאות והם נשואות עם הכסא אמנם בעת שהרשעות פרשה כנפי' בעולם הקב"ה רוצה לסלק שכינתו והשגחתו ובעוה"ר החיות באמת נושאות הכסא בכבדות והם מזיעות מעבודתן . ולכן מזיעתן נפק נהר דינור על ראש רשעים שהם גורמים הזיעה בעוה"ר וע"ז אומרו גדול' תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד. שהתשוב' תגיע עד כסא הכבוד שנשאת מהחיות ואין נושאות החיות כמבואר בפיוט. וע"ז בעצמו הצורך לעשות תשובה וזה היא תשובה זכה וברורה

ויש לפרס גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד עפ"ד הצדיק מובאים בס' אפיקי יהודא א' קדוש מדבר וז"ל ובטרם העולם בראת הדורות מראש קראת וכמה דורות עלו במחשב' וסוף לא באו לגמר פעולה בהיותו צופה קודם תולדותיהם מעשיהם ומחשבותיהם מנעת יצורתם למנוע פשעם וחטאתיהם ואם הייתי מכללם לא הוצאתני לאור העולם ואחר שעמהם לא כללתני להיטיב לי יצרתני ואם חטאי מגיעים לכל המעלות אפשר שהנחת לי מקום במחתרת לקבל אותי מצדי עתרת עכ"ל. והיא תשובה מעולה מאוד דבודאי לטובה נברא האדם ואיזה כבוד ותכלית מבריאת רשעים וע"כ הניח מקום במחתרת לקבל בתשובה וזהו כוונתם ב' דברים שקדמו לעולם ותשובה אחת מהם וזו תשובה שמגעת עד כסא הכבוד

(ו) והנה כבר כתבתי שמדת הענוה היא מדה מעולה והיא מקור התשובה ובמדה זאת נשתבח רבינו אדון הנביאים ויש לפרש מקראי קודש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ודרשו חז"ל בסוטה שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ויש להבין למאן דס"ל יבמות נ' זכה מוסיפין לו ואמרינן בחגיגה ה' דלצורבא מרבנן שמעביר על מדותי' מוסיפין שנים ואיך ידע משה שימות היום שמא יוסיפו לו ומי לנו עניו כמשה אך י"ל דמשה רבינו בעצמו החזיק עצמו לאדם קטן ערך עד אשר לא ידע אם הי' עניו דגבר ענותן משובח אם יש לו מעלות ותכונת נכבדות יותר על בני גילו ואין מחזיק טובה לעצמו. אמנם אם אינו מוכתר בכהונת פאר תכונת המעלות אין מבוא לומר שהוא גבר ענותן ואחרי שמשה רבינו לא החזיק עצמו למאומה ואמר ואנחנו מה ולזה אמרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא ולכן אמר היום מלאו ימי ושנותי. ובזה מיושב קו' התוס' מנחות כ"ח דע"כ משה רבינו כתב זאת בע"ש וידוע שמשה רבינו מת בשבת דבאמת נשלם שנותי' בע"ש וגם ימי' ולכן אמר משה היום מלאו ימי ושנותי אך הוסיפו לו משמים לפי שהי' גבר ענוותן. ואמנם יש לפרש למה שדרשו חז"ל לא אוכל עוד לצאת ולבוא שנסתמו ממנו מעיינות החכמה ובודאי לא יוסיפו לו. אך בבוא יום השבת והתרפק על דודינו שבשמים כמדת הצדיקים זרחה אור חכמתו והוסיפו לו אותו יום בלבד מזה יש ללמוד איך להתנהג במדת הענוה שגם הידיעה שהוא עניו הוא ענין גיאות

(ז) והנה אמרו חז"ל ביומא על מקרא בנחמי' ויזעקו בקול גדול אל ה' אלקיהם במאי אמר א"ר בייא בייא היינו האי דאחרבי' למקדש וקלי' להיכלא וכו' ועדיין מרקד בינינו נפל פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בי' אמת אר"ח ש"מ חותמו של הקב"ה אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילותי מסרוה נהלייהו נפק אתא כי גירא דנורא עבית קדשי הקדשים א"ל נביא לישראל היינו יצרא דע"א שנאמר ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסי' לי' אישתמיט בינותא ומזיא ורמא קלא ואזל קלא ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא ח"ו מרחמי' לי' מן שמיא א"ל נביא שדי' בדודא דאברא וחפי לפומי'. ומאמר זה אומר דרשוני ונ"ל לפרש כי הנה הם צעקו על יצרא דע"ז ונפל פיתקא מרקיעא אמת הכונה שהי' להם התגלות האלהי ואור גדול נגלה להם להבין במופת מציאה ד' גם מרומז בזה דהנה אמת הוא משורש אמונה כמ"ש באפיקי יהודא בביאור דברי חז"ל שאומרים על בשורו' רעות ר"ל ברוך דיין האמת והכונה שהוא מאמין שדבר טוב צפון בהמקרה אשר קרהו ונראה אך לעיננו שהוא רעה כי אין דבר רע יורד משמים ועיי"ש עוד מ"ש מקרא כל ארחות ד' חסד ואמת והנה נחוץ להאמין ולדעת שיותר ממה שהאדם מבין ומשיג מדעתו מחויב להאמין באלהותו יתברך. ולכן אמרו ש"מ חותמו של הקב"ה אמת שהוא שורש אמונה ע"ד שנאמר באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אותיבו בתעניתא תלתא יומין מסרו נחלייהו נפק אתיא כי גירא דנורא מבית קדשי הקדשים הבינו שיצרא דע"ז בא מדעת האדם שמשכנו במוח כי כבר המשילו האדם לבית המקדש וג' חשוקות האדם להערב והמועיל והכבוד מתיחסים לג' איברי האדם ונמשל הכבד למזבח החיצון והלב למזבח הפנימי והמוח לבית קדשי הקדשים ששם משכן הארון ותשוקת הערב יתייחס לכבד ותשוקת המועיל ללב ותשוקת הכבוד למוח. ולכן אמרו שראו גירא יוצא מבית קדשי הקדשים כי כל תשוקת הע"ז הוא גאות האדם אשר יהינו לשפוט על ענינים גבוהים אשר רגלוהי דבר נש לא יוכלו להפג על רצפת מנינים כאלו ולכן ישתבשו בדעת ויסורו מאלקי האמת

(ח) ובמק"א ביארנו דאם אמנם רע לעם אשר אמונת שקר בלבם ומחסה כזב נושא דגליהם אך לגלות שקרם על פניהם שישארו בלי אמונה כלל הוא יותר רע ואין להתל באמונת איש ועם כל עוד שלא נדע שאמונת האמת הכה שורש ותשא פרי. וע' מדרש רבה פ' נח וז"ל שנאו בשער מוכיח שהי' א"ל שוטים שבעולם אתם מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לע"ז וכיון שהי' שטופים בגזל נימוחו מהעולם שקשה להבין מה דפתח בע"ז ומסיים בגזל אך הכוונה דכל עוד שהחזיקו באמונתם לא פשטו ידיהם בגזל מיראתם מע"ז אך אחרי שרשל אותם מעבודתם פשטו ידיהם בגזל וע' ת"כ פ' אחרי כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען שהי' גרועים מכל אומות ומי גרם להם ישיבתן גרם ומ' באפיקי יהודא שכיון לזה ועמ"ש במדרש בא פ' ט"ז שאמר משה להקב"ה על הציוי שישחטו צאן אי אתה יודע שהצאן אלהיהו של מצרים והכונה ע"ד הנ"ל ומקור הדבר רמוז בזוה"ק על קרא איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו וע"כ אמרו בהדי דתפיס להו אישתמיט בינתא הכונה כשנתן הקב"ה בלבם חכמה ודעת להראות לעין כל שאין בע"ז ממש אישתמיט בינתא הכונה שהתחילו לגלות טמירותי' כי השערות מכסין הראש וענין התגלות השקר של ע"ז קראו חז"ל אישתמיט בינתא נזדעזע