בית יצחק אורח חיים רפו

ולפעמים אין הצורך אך לסבב אותן התכונות בעצמן מרע לטוב עד"מ מי שחטא ורצץ דלים או הכה עמיתו באבן או באגרוף והי' לו זאת למכשול ולפוקה ולתכונת הנפש לכעוס ולארוב לדם לצפון לנקי לדכא חלכאים בעת שישוב בתשובה ילבוש למדה זאת הגרועה מחלצי טהרה ויכהן פאר להשתמש בה לעבודתו יתברך לרצץ עושק ולשבר מלתעות רשעים ולעשות משפט לעניים ודלים ואם חטא במה שפזר הון ועושר לעבירות למלאות בולמוס תאותו במדה זאת יפזר לתמוך אותם אשר מטה ידם להלביש יתום ולהרנין לב אלמנ'. ואמנם לעתים הצורך לגבור על מדתו ולהפכה תחת מדת הכעס יתהפך לחמלה ולענות רוח. והנה את אשר יעשה האדם כפי תכונת נפשו יעשה בשמח' והעושה נגד תכונתו ולימודו אין שמחה במעונתו וכן אמרו חז"ל (תענית ט"ו) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. והכוונה שצדיק נקרא מי שעובד עבודתו בכח אמיץ וחזק לפום צערא אגרא וזה היעד לאור גדול והישר לב אשר עובד כפי תכונת נפשו יש לו שמחה. (וע' שמנה פרקים להרמב"ם אי הכובש עדיף מהחסיד המעולה) והנה השב ומשתמש בכחות כפי תכונתו לפועל וחפץ טוב עד"מ מפזר לנדיבות נעשה מעונות זכיות. וזה לפי שבכל מה שפעל בעת רעתו נתעצם נפשו בתכונה זאת אשר על ידה פועל במהרה עתה פעולת צדקתו וישדד זרעו לצדקה ורוב הפעולות הן הנה הי' בעזר הנפש לכהן פאר בתכונתה להשתמש עתה לטוב. לא כן מי שההכרח יאלצהו להפך מדותי' ולכבוש יצרו ובצדק אמרו בתשובה מאהבה והוא העוש' כפי תכונת נפשו וכפי לימודו אשר נעשה לו טבע שני' אך יהפך הפעולה מרע לטוב זדונות נעשין זכיות לא כן השב מיראה והוא אשר ההכרח יביאהו להפוך מידותיו כאמור

וזה שאמר ביחזקאל ל"ג בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה שבאותן מדות ותכונות אשר הרשיע בהנה יעבוד עתה מלך הכבוד והי' לו הצנינים לפנינים והקמשונים לשושנים ובמדת גבורתו יתגבר עתה לעשות משפט ואשר לא חסה על צרור כספו ופיזר לעבירות עתה על נדיבות יקום עליהם חי' יחי' כאמור והענין יקר. ומזה החי ישום על לבו איך לעשות תשובה ולעבוד אדונינו יתברך בכל מדה ומדה כאשר פי' חז"ל ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך בשני לבבך בכונה הנ"ל שכל מדותיו שהרע יהפוך לטובה לעבודתו ולאהבתו יתברך

(ו) והנביא ישעי' כרוזא קרא בחיל הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשי וכל מוטה תנתקו. והכונה לדעתי דהאדם בעת אשר ישום על לבו לשוב בתשובה ההכרח לחדור פנימה במשכיות נפשו איך נצמחו בלבו תכונות הרעות לשרש אחריהם עד"מ רחש לבו אהב' ותשוקה להרע לעמיתו או לשמוע חרפת חבירו ועלבונו הוא לעת יתחקה על פעמי מגמתו יבחן לו כי יתאוה לזה למען אשר בקרבו יסתמר מדת הנאה והגאון להשתרר על רעהו אשר ישפילו וידכאהו בשער ולעת יחדור יותר פנימה יראה כי כל זה בעון בצעו אשר יגבה לבו לשום סבלו ועלו על שכם רעהו לאסוף ע"י זאה הון ועושר אשר ע"כ העצ' יעוצ' להתיר כל שרעפי' ועשתנותי' וזאת עצם התשובה והחרט' ובצדק אומר כי ענין צום הוא עצירה מאכיל' והנא' ואת אשר יבחר ד' הוא לעצור ברוחו משאון המית תשוקותי' אשר ישתקשקו בסאון בקרבו התר אגודות מוטה והוא קישור המחשבות לרע אשר השתרגו בקרבו ויסתעפו מרע אל רע ומדחי אל דחי והם אבני נגף במסילת לבבו ונפשו וכן ד' יהי' בעוזרינו לשוב בתשובה שלמה לפני' יתברך

(ז) ובמדרש בראשית פ' כ"ב ויצא קין מלפני ד' יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעש' בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך הוא כחה של תשוב' ואני לא הייתי יודע מיד אמר מזמור שיר ליום השבת. והכונ' לדעתי עפ"י מה שפירשנו מדרש וירא פ' מ"ט ואברהם הי' יהי' לגוי גדול וכו' מעמיד אני ממך ע' זקנים בזכות המילה שנאמר סוד ד' ליריאי' אמר הקב"ה לאברהם די לעבד שיהי' כרבו יבואר עפ"י מקראי קודש במצות מילה שאמר הקב"ה אני אל שדי התהלך לפני שקש' להבין למה אמר הקב"ה לאברהם מצות מילה בשם הקודש הזה ופירשתי לפי שכל כחות הרוחניות שבאדם הכל מושפע ונאצל מכח העליון והנה מצות מילה תכליתה להסר חרפת תאוה החומריות ועמה המון תאות הלב וכח המתעורר עם כל מספר צבאי' וסוד המצוה הוא לצמצם תשוקת לבבו ולעצור ברוחו ומאין נשפט לאדם כח זה וזה בא מכח עליון אשר ד' עצר בכח בריאתו ואמר לעולמו די ולכן הזכיר שם זה שביארו במדרש אני שאמרתי לעולמי די וזה כוונתם במדרש הנ"ל במצות מילה די לעבד שיהי' כרבו שאם הקב"ה קרא מעצור לכחו יתברך מזה ילמד האדם איך יכלכל ברוחו

והנה מצות תשובה היא גם היא כח המעציר לצמצם רוחו וכליון כוסף נפשו וכח זה נשפע ביתר שאת בבוא יום שבת קודש אשר בו עצר אדונינו בכחו יתברך לשבות ממלאכתו ואמר לעולמו די ולכן התחיל אדם הראשון ואמר כך הוא כחה של תשובה פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת כן יהי' ד' בעזרינו לשוב בתשובה שלימה לפניו יתברך

סימן ב

דרוש שני לשבת שובה

(א) מדרש שוחר טוב הובא בילקוט ר' אליעזר המודעי אומר לע"ל באים כל שרי אוה"ע לפני הקב"ה. ומקטרגים על ישראל ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי אלילים ואלו ע"א הללו שופכי דמים והללו ש"ד הללו יורדים לגיהנם והללו אינם יורדים אמר להם א"כ הוא כל אומה ואומה תרד עם אלהיה וכו' ר' ראובן בשם ר"ח אמר אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו כי באש ד' נשפט שופט אין כתיב כאן אלא נשפט הוא שאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי

נ"ל לפרש עפ"ד הפסיקתא פיסקא דיוה"כ לדוד משכיל אשרי נשויי פשע כסוי חטאה זש"ה נשאת עון עמך ביוה"כ בא שטן לקטרג על ישראל ופורט עונותיהם ואומר רבש"ע יש באוה"ע מנאפים וכן בישראל וכו' והקב"ה פורט זכיותיהם מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו' והשטן הולך להוציא עונות ליתן בכף ולהכריע והקב"ה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינו תחת פורפריא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון וכו' כיון שהשטן רואה כך אמר לפניו רבש"ע נשאת עון עמך אתמהה והפי' הוא לדעתי עפ"י קו' הקדמונים דהאדם מוכרח במעשי' מצד הידיעה. וכבר רמז איוב ע"ז בקרא על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל והכונה לפ"מ שקדם העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה אמר בדרך תימא וכי הי' בדעתך כי לא ארשע אשר ע"כ אין מידך מציל וכ' האור החיים שהקב"ה מסלק הידיעה שלא יהי' האדם מוכרח. אמנם לעת שהקב"ה חפץ חסד צופה ומביט על תכונת נפש החוטאת אם חטא בשאט נפש שגם זולת ידיעתו חטא אז משלם כפעלו וכן מבואר בסוטה ט' שמשון בעיניו מרד לפיכך נקרו עיני' ומקשה והא כתיב אביו ואמו לא ידעו כי מד' היא ומשני כי אזל מיהו בתר ישרותא אזל. ואם לא השחית את נפשו כ"כ אז מצדיק דינו כי זולת הידיעה לא הי' חוטא וזה פי' מקראי קודש לדעתי ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה והכונה שבאם השחיתו נפשם כ"כ אשר מדעתם היו עושים כערך צעקתם הבאה אלי כלה. ואם לא אצדיק דינם שזולת ידיעתי לא הי' עושים ואך ידיעתי גרמה להם. וזה פי' אדעה וזה כונת חז"ל בפסיקתא שהקב"ה נוטל העונות ומטמינן תחת פורפריא שלו שהוא ידע מזה והאדם מוכרח מפאת כן. והשטן בא ואינו מוצא עון וכיון שהשטן רואה כך אמר רבש"ע נשאת עון עמך שאתה הרימות העון תחת ידיעתך א"כ כסית כל חטאתם סלה. שלפ"ז אין שום חטא ועון שעל הכל המה מוכרחים וע"ד זה פירשתי מקרא קודש וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים ופירשו המפרשים שמלת וידע הוא לשון חבה ולפי דברינו הכוונה לפמ"ש במדרש שראה שעתידין לחטא ויהי' פי' וידע שלא סילק ידיעתו שלא יגיע להם עונש מזה. וזאת הכונה במדרש ש"ט שהאומות מקטרגין על ישראל וכו' אמר להם א"כ כל אומה ואומה תרד עם אלהיה הכונה שהענין האלוהית שיודע מה שעתיד להיות כביכול גורם העבירה ואז הקב"ה יתמלא רחמים למען ישראל אוהבו וזה שאמרו כי באש ד' נשפט והוא שאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי

(ב) ויש לפרש דברי הילקוט והפסיקתא בדרך זה. דהנה הגם שישראל בעוה"ר עושים עבירות עכ"ז רוב עונות תכלית כונתם לדבר מצוה דישראל עמוסין בהוצאות לת"ת והוצאת שבת וע"כ אף אם יקרה שעושים עול לא נקרא הפעולה אך על שם תכליתו כמ"ש העקידה בפירוש הקרא בתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך לכן זונה וכו'. וע"כ הקב"ה נוטל עונות ומניחין תחת פורפריא שלו. ובפתחי תשובה מביא בשם הגאון ר' מאיר עראמה בנו של בעל העקדה שפי' בזה מקרא בעובדי' מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. והיינו שהם עושין עבירות ג"כ לשם שמים וזה שאמר בילקוט כל אומה ואומה תרד עם אלהיה הכונה האם גם האומות חטאו בכונת מצותם להחזיק יראתם ואמונתם

(ג) ויש לפרש נוטל העונות וכו' דהנה אמרו חז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות יש לדקדק למה אמר שזדונות נעשה ולא כלל גם השגגות ויובן במקראי קודש במיכה ז' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצילת ים כל חטאתם. והכונה לפי שזה שזדונות נעשה כזכיות יובן עפמ"ש חז"ל לפום צערא איגרא. ולכן במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד לפי שהבע"ת לוחם נגד תכונת נפשו והרגלו