בית יצחק אורח חיים רפה

צלעות הבית

מקצת דרושים בהגדה דבר מועד במועדו

סימן א

דרוש לשבת שובה

(א) שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעוניך, קחו עמכם דברים ושובו אל ד' (הושע י"ד) נ"ל לפרש בהקדם מקראי קודש ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת (יחזקאל ל"ג) ויפורש עפ"י מדרש סוף איכה רבתי פיסקא השיבנו ד' אליך ונשובה אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע (התשובה) שלך היא השיבנו. אמר להם שלכם הוא שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם. ובראשית ההשקפה לא נודע הויכוח. אמנם יובן אחרי התחקות על שרשי האזהרות אשר נצטוינו מפי אדונינו יתברך בתוה"ק אם המה בתורת גזרה כמו שר ומלך אשר פוקד לעמו או אך בדרך עצה כרופא נאמן אשר יזהיר לאיש עמוס מכאובות לשמור דרכו לבל יהי למכשול ולפוקה וההבדל בין שתים אלו הוא אם לא ישמור הפקודה ויטה עני דרך אז כאשר הוא בפקודת המלך בידו למחול ולסלוח את אשר חטא כנגדו. ואם הוא בפקודת רופא כאשר לא ישמע לעצתו ויאכל מאכלים גסים מזיקים למצבו לא יועיל לו אשר יסלח וימחל לו. ולא בזה שב ורפא לו הלא מה יעשה רופא חכם יועץ נאמן הוא יצוה להחוצה שיטעום סמים המריקים להריק אוכל תתעב נפשו. ומזה יגהה לו מזור ורפאות תעלה. והנה אם אמנם היטב נדעה שהקב"ה נתן לנו התורה והזהירנו לשמור ולעשות פקודי' וחוקתי' אך לטובתינו כרופא נחמן ויועץ חכם כמ"ש אם שמוע תשמע לקול וגו' כל המחלה וגו' כי אני ד' רופאיך. עכ"ז עלינו לשמור חקיו ומשפטיו לא למענינו אך לאשר אנחנו עבדי' למלך נגיד ומצוה להעומדים תחת פקודתו. וזה ביאור מקרא קודש (דברים ו') ויצונו ד' לעשות את כל החקים וגו' לטוב לנו כל הימים (אמנם) וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' אלקינו כאשר צונו שאף אמנם הקב"ה צוה לטובתינו עלינו לשמור חקיו בתורת גזרה כעבד שומר פקודת אדונו

ובהשכלה זאת נתוכחו כנ"י הובא במדרש שאמרו לפני הקב"ה אחרי שאנו עושין מצותיך ושומרים חוקיך כעם ככהן מיראתך כעבדים שומרים פקודת אדונם עברנו על מצותך מחל לנו סלח לנו התשובה שלך הוא ובידך כי אתה מרבה לסלוח והקב"ה השיב שהוא צוה לנו לשמור פקודיו כעצת רופא נאמן לטובתם. ומה יסכן אם הוא יתברך ימחול לנו ולכן אמר שובו אלי ועשו מצות ומע"ט רחצו הזכו להריק חלאת החטאים והעונות ואשובה אליכם. וע"ז אמרו חז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר ארפא משובותיכם. והכוונה איזה תשובה גדולה כשהוא שב להסיר חלאת החטאים ויגהה מזור ותרופה לנפשו ע"ד האמור למעלה

(ב) עוד יבדלו ב' האזהרות פקודת המלך ועצת הרופא בדבר העונש אם יעבור על אזהרתם שבפקודת המלך הצורך להגביל העונש כי אינו מוטבע בטבע המעשה. לא כן אזהרת הרופא אם לא ישמור עצתו המחלה גוברת עליו. והעונש בוא יבא מטבע אשר לא שמר פקודתו וע"ז רמזו במדרש בחוקותי אסוף והספר נתנו מכורכים מן השמים שהעונש מוטבע בטבע האזהרה. וזה ביאור מקראי קודש ביחזקאל ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעתי מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע מות תמות. והכוונה שאתה הזהרת לשמור מצותי כמלך פוקד לעדתו והעונש גם הוא אך אשר לא שמר מוצא שפתיו ואינו מוטבע בגוף האזהרה ולכן אינם יודעים לטוב מדרכם להסיר חלאת החוטאים ולא דברת להזהיר רשע מדרכו שיזהר למענו כי דרך הרע אבדון ומות בעצמו הוא שטן הוא יצה"ר ולכן הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה. הודעת לו שהחטא בעצמו סיבת חליו. והצורך לשוב בתשובה לא לבקש הסליחה לבד אך להסיר גילולי תועבותיו להריק זוהמת טומאת נפשו ולא שב מדרכו הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת

ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח איך לשוב בתשובה לפניו יתברך והוא לחתור חתירה מקודם למצוא מרפא לנפש ואח"כ לבקש הסליחה מה' אשר לא שמר פקודתו וזה תוכחת הושע שיבה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעוניך שבראשונה ישוב להסיר כשלון העון להרים מכשול מדרכו מבלי השקפתו על אשר לא קיים פקודת ד' כי החטא מעצמו מטבעו להזיק לנפש ואח"כ קחו עמכם דברים ושובו אל ד' לבקש הסליחה אשר לא שמרתם מצותיו וחוקותיו

(ג) ואמרו ביומא פ"ו גדולה תשובה שמגערה עד כסא הכבוד וגי' הילקוט וכן בע"י ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומקשה והא אר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ה שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו וגו' הישוב אלי' עוד ובאין מבין הקושיא נ"ל לפרש בדרך הפלפול לפמ"ש בכפ"ת להקשות דמה גדולה תשובה שדוחה ל"ת והרי בכ"מ עשה דוחה ל"ת אך דעשה לישראל והל"ת נדחה אצל הקב"ה ומ"מ נדחה כמ"ש תוס' בשבת ד' דכהנים עוברים בעשה דהשלמה ובשביל רבים אף היכא דפשע והנה במה שאמרו ישראל השיבנו ד' אליך ונשובה לכאורה ל"ה בעידנא דמקיים עשה נדחה ל"ת וכ"כ בפנים יפות דהקב"ה יחזירנו מקודם שנשוב. אך אם תשובה מגעת למעלה מכסא הכבוד ושם הוא למעלה מהזמן ול"ש בעידנא. ולכן מקשה אר"י שאמר עד ולא עד בכלל וא"כ איך העשה דוחה הל"ת. ומשני דבציבור העשה דוחה לל"ת ול"ב בעידנא כמ"ש המג"א סי' תמ"ו ויחיד באמת צריך לשוב קודם שיחזירו הקב"ה ע"ד מ"ש חז"ל אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים אתכם והכונה קודם שהקב"ה יטהר אתכם ושמעתי כעין דברינו בפי' הגמ' דב"מ פ"ו בספק אי בהרת קודמת לשער לבן אמרו קב"ה אמר טהור ומתיבסא דרקיע אמרו טמא ואמרו מאן יוכיח רבה בר נחמיני. ולכאורה איך לא ידעו בשמים להכריע. אולם למ"ש התוס' בטעמא דספק טהור משום דמוקמינין אחזקת טהרה וחזקה הוא ענין מציאת זמני כמו שהי' מקודם כן הוא עתה ובשמים למעלה מהזמן לא הכריעו אך אמרו רבה בר נחמני שהוא בעולם הזמני ושייך ענין החזק' יכריע לטהרה וזה דבר יקר

(ד) ובגמ' שם אר"ל גדולה חשובה שזדונות נעשית לו כשגגות ומקשה והא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות שנחפר בשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חי' יחי' ומשני כאן מאהבה כאן מיראה. נ"ל להבין דהנה בעקרים ח"ד פכ"ז מעורר ספק גדול בענין התשובה בחרטה ובוידוי תחשוב נפש הנרצח או השבת המחולל הישוב נשמר מזה והשיב שהפעולות אשר עליהם ישובח האדם או יגונה הן הפעולות הרצונות הנעשית בבחירה והפעולות שאדם עושה בלי רצון לא ישובחו ולא יגונו. ולכן הבע"ת כשמתחרט וגומר בלבו שרוצה שהעבירה הנעשית ע"י לא היתה נעשית ושאם תבוא לידו פעם אחרת לא יעשה אותה יורה שהפעל שעשה בראשון הי' בטעות ובלי ידיעה. ואין ראוי שיענש על עבירה כזו עיי"ש ויבואר יותר שאחרי שיצייר בנפשו יראת ד' וגדלותו ולו הי' יודע ומבין בעת עשותו גדולת הבורא ית"ש לא הי' עובר על דבריו לכן עשיתו בטעות אולם בזה הזדון נעשה כשוגג ובמה איפוא יכופר השוגג שלפי חוקי תוה"ק להביא קרבן לכפרה אולם אם פעולה בלי רצון לא יגונה על מה צורך לכפרה אמנם אשמת השגיחה הוא לפ"ע יוקר הענין עד"מ אם ינתן לו למשמרת הון יקר אודם פטרה וברקת ולא ישום עינו לשמרו יקרא זאת מרד ומעל. וכן במצות לו יקר בעיני' מצותיו כשאכל חלב וסבר שהוא שומן הי' שואל וחקר ודרש מה הוא נמצא שחטא השוגג הוא אשר לא שאל וחקר והנה ההבדל שבין עובד מיראה לעובד מאהבה שהעובד מירא' לא יעבור על אזהרה. אבל אין האזהרה יקרה להטריח ולדרוש ולחקור לא כן העובד מאהבה בכל מאמצי כחו יתגבר למלאות רצון אוהבו. וע"כ כ' הרמב"ן דל"ת כנגד יראה. והעשה מורה על אהבה דמי שאינו עובר על האזהרה הדבר לאות שירא ממנו ומי שעוש' בפועל כרצון רעהו או רבו הפעולה לאות על אהבתו ואחרי שחטא השוגג יגונה אשר לא תטריח בפועל לשאול לא יועיל תשובה מירא' דגם אם הי' ירא בעת שעשה העון כיראתו עתה לא הטריח בפועל ולכן זדונות נעשו כשגגות אולם תשובה מאהבה מועיל גם משוגג דאם הי' בעת הפעולה שוגה באהבתו כמו שהוא עתה נא זאת שלא יקרה חטא במרד ובמעל אף גם שוגג לא יאונה לו כי אז הי' הטריח בפועל לשאול אם הוא חלב או שומן וגם השוגג הי' בטעות ולכן בתשובה מאהב' זדונות נעשין כזכיות כי גם השוגג בטעות אשר לא חקר (ובענין זה נ"ל לפרש מה שאמרו חז"ל בברכות ו' גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים. הכונה דהנהנה מיגיע כפו בלי תפונה נותן תודה להש"י הנותן לו כח לעשות חיל ונחפור אכל לב"ב ותמזמין לו די הוצאות שבת ויו"ט שמח בחלקו ועובד מאהבת המקום לא כן מדת השועים לא ישמחו בהונם כמו שאמרו חז"ל יש לו מנה רוצה מאתים אך עובדים מירא' וזה שאמרו גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים כי הוא עובד מאהבה)

(ה) ואמנם להבין דבריהם ז"ל שזדונות נעשה כזכיות ואיך יעשה מדבר היפוכו אשר מחולף במהותו נ"ל דהנה הנפש בעל כחות שונות מרוב הפעולות תתחזק ותתעצם. וע"י ההתרגלות בהפעולות נקנות לה לנחלה ולטבע קיים עד"מ מי שנותן צדקה והועל על עניים ודלים נעשית לו החמלה לתכונת הנפש לפעול מהרה מבלי להתיעץ כי מצאה מדה זאת קן בנפשו מרב הפעולות. וכן בכל פעולה וכל מדה ומדה להטיב או להרע והנה הבע"ת לפרקים ההכרח שיתהפך כחומר חותם בתכונותי'