בית יצחק אורח חיים רפד

מעדנים ושתו ממתקים. אך שלחו מנות לאין נכון לו וע"י השמחה מאהבת צדקה וחסד ורגשות נפשותיכם הרוחניות תכירו שיש מקור השלמות והטוב והוא אדונינו יתברך ותמליכוהו עליכם וע"ז אמר כי חדות ד' מעוזכם. כי השמחה מאהבת הטוב היא כח אלקי תזרח משמים על נפש מטוהרה. וזאת מעוזכם לחסות בצל כנפי' להמליך עליכם מלך ולהכיר גדולתו יתברך. בהחג הקדוש יום הזכרון

(ז) ולדעתי שמחה זאת מאהבת הטוב והדעת מה שישקוף על השמחה וישתומם עלי מראות אלהים אשר יחזה בשמחה נקרא שמחה גדולה על דרך ההפלגה. וזאת כונת מקרא קודש וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני ד' וישישו בשמח'. כי הם יתענגו משמחה זאת ועל השמחה יתפלאו וישישו על דרך החקירה הנ"ל האמתית

וזה ביאור המקראות בדה"י הנ"ל. וישמחו העם על התנדבם הם שמחו על כח נדבתם וגם דוד שהרגיש בשמחה זאת כח אלקי ויתרון הנפש המשכלת שמח שמחה גדולה כאמור למעל' כי ההשקפה וחזיון הכח האלהי בכח הנדיבות נקרא שמח' גדול' ולכן אמר ויברך דוד וכו' לך ד' הגדולה והגבורה. כי גם כל כח הנדיבות וכל מדות טובות והרגשות קודש הכל מאדונינו יתברך כי מי אנכי ומי עמי כי נעצור כח להתנדב כזאת אין זאת אך כי ממך הכל ומידך נתנו לך כי ממך מקור השפע והחסד נשפע לנפשינו אהבת הטוב. ומידך היינו מכחך נתנו לך. שכח אלהי תעדה נפש האדם כח ועוז לנדב לבית אלקינו כסף וזהב וכל אבני חפץ. כן הביטו וראו כמה גדול כח החסד והצדקה לבנין בית ד'

(ח) ובדברי הימים א' כ"א כתיב וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ד' עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו וגו' ומלאך ד' אמר אל גד לאמר לדוד כי יעלה דוד להקים מזבח לד' בגרן ארנון היבוסי להבין כונת הקרא וירא את מלאך ד' עומד בין הארץ ובין השמים גם קישור נבואה זאת עם הנבואה אל גד לבנות בהמ"ק נ"ל עפ"י הפסיקתא שהצגנו בראשית הדרוש. וביאור המאמר דהנה הקב"ה ברא ברצונו יתברך עולם העליון עולם האמצעי ועולם השפל. והאדם הועד לקשר העולמות. דנפשו מהעולם העליון וגוו מהעולם השפל והשיתוף והקישור התחיל בשעת מ"ת כדאמרינן במד' הובא בעקיד' פ' יתרו הדא הוא דכתיב וירד ד' על הר סיני משל למלך וכו'. ואמנם לא גמר עד בנין בהמ"ק שבנה דוד. דחז שם ד' מכון לשבתו בארץ ונגמר הסלם המקשר העולמות. וזה כונת הפסיקתא שבעת שנגמרה מלאכת בהמ"ק אז נגמר מלאכת שמים וארץ שהוא קישור העולמות והנבואה הזאת הראה מלאך ד' שעמד בין הארץ ובין הס השמים לאות ולמופת. שעוד לא נגמר השיתוף וע"כ יש מסך מבדיל בין השמים ובין הארץ ועל כן הי' חרבו שלופה בידו נטוי' על ירושלים. ומלאך ד' אמר אל גד לאמר לדוד בפירוש הנבוא' להקים מזבח לד' בגרן ארנן היבוסי ואז חשיב חרבו לתערה. ויתקשרו העולמות. כן ד' ישקיף משמים ויריק גשמי ברכה משמי על בזכות המקדש מעט שבנו אנשי עירנו

(ט) אחי ורעי עתה עת דודים לשפוך שיח לב ונפש לפני אדונינו יתברך כאשר בכ"ה אלול החל ד' להאציל מרוחו הטהור לברוא העולם נשים לבינו על כפים לשוב בתשובה שלימה לפניו יתברך ולקבל עלינו להתפלל בכונה שלימה בבהמ"ד הזאת כאשר עיקר התפילה בלב ורחמנא לבא בעי

והעיקר הוא בימים האלו לשוב בתשובה בלב שלם ולקבל עליו עול מלכות שמים. ואמרו בספרי ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והי' לכם לזכרון הרי זכרונות אני ד' אלהיכם הרי מלכיות. א"כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחילה אלא המליכוהו תחלה ואח"כ בקש לפניו שיזכור לך ובמה בשופר והספרי צריך הבנה דאם צוה הקב"ה מלכות תחלה למה לא נכתב בקרא מלכות תחלה אך שופרות. ונ"ל דהנה מלכות הוא דבר הנוגע לכבוד הקב"ה להמליכהו ביום הבריא'. וזכרונות ושופרות הוא לטובתינו שנבקש מלפניו שיזכור זכות עקידת יצחק ומתן תורה. ומעתה להקב"ה חביב יותר המצוות שאנו עושין לטובתינו שיזכור זכותם ליצא בדימוס. ועל כן צוה קודם ותקעתם בחצוצרות ואח"כ צוה על זכרונות ואח"כ להמליכו עלינו. אמנם עלינו חביב יותר המצות שאנו עושין לכבוד הבורא ית"ש ועל כן אנו אומרים מלכות קודם ואח"כ זכרונות ושופרות. ע"ד שמפרש האלשיך הקדוש מה שאמר הקב"ה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים: ומשה אמר לישראל לתת נקמת ד' במדין

אמנם מה שאמר המליכוהו לדעתינו אין הכונה לעשות אותו מלך כי אדון עולם מלך בטרם כל יציר נברא. אך לעשות אותו יועץ עליך על דרך הקרא מלכי ישפר עליך. ביאור הדבר שיקבל עליו לבלי לעשות שום דבר פעולה עד שיבחין אם הדבר הוא לרצון לפני אדון כל. ע"ד הקרא ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וד' עמו. שבכל דרכיו התיעץ עם ד' כמו דאמר יתרו צא והמלך בגבורה. והוא מוסר השכל שאלמלי האדם יקיים כזאת לא חטא מימיו

עוד נ"ל לפ' דברי הספרי המליכהו תחל' ואח"כ בקש לפני' שיזכור לך ובמה בשופר דהנה אפשר להכיר גדולת הבורא ית"ש ממציאו' העולם והוד תפארתו וסידורו. אמנם אנחנו עם תורת ד' בלבנו נכיר ונאמין באדונינו מכח התור' ומצותי' ע"ד שנאמר באברהם אבינו והאמין בד' יותר ממה שהשיג בכח השכלתו האמין בו יתברך. ושמעתי לפרש דברי התנא ר' יעקב בפ"ג מאבו' המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה מתחייב בנפשו הכונה שהוא הולך במהלך השלמות בהכרת הבורא מלימוד התורה ומפסיק ממשנתו להתלונן בההכרה מצד הטבע ואומר מה נאה אילן זה אשר מזה ירא' שמואס בדברי התור' הרי זה מתחייב בנפשו. וזאת דברי הספרי המליכהו תחלה ובקש מלפני' שיזכור לך ובמה בשופר שהזכירו במתן תור' ותמליכהו מפאת האמונה והכרה התורית

(יא) ואמרו בסנהדרין דף. מלמד שתפס הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לי' חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אמר לי' מי בראש בן ישי בראש א"כ לא בעינא ומאמר זה אומר דרשוני דאם יעשה תשובה איך ישגיח על כבוד המדומה דבשביל שבן ישי ילך בראש לא יעשה תשובה. אבל יובן בהקדם מה שכתבו ספרי מוסר וספרי מחקר דבעל תשובה צריך להתהפך מהקצה אל הקצה אם הי' בעל תאוה ישב בתענית ויצער גופו. אם הי' פזרן יצמצם בהוצאה וכן כתב הרמב"ם בשמונה פרקים א"כ ירבעם שחטא בחטא ע"ז והי' רחוק מד' בתכלית הריחוק עתה יתקרב ביתר שאת באהבת המקום. ואם הוא יתקרב לאדונינו גם ד' יתקרב אליו ע"ד אני לדודי ודודי לי לא כן דוד שחטא בחטא א"א אבל לא בחטא ע"ז ולא נתרחק כ"כ עד שיתקרב הפעם ביתר שאת. כן שאל ירבעם לפי רב הריחוק שנתרחק מד'. אם תהי' תשובתו שלימה כל כך שיתקרב כל כך לאדונינו שלא יהי' נשאר שם מקום עבור אחר כי יהי' ההתקרבות במדריגה היותר גדולה. ולכן שאל מי בראש אם ילך בן ישי בראש היינו שיתקרב בן ישי ביותר ממנו הוא לאות ולמופת שלא יהי' תשובתו שלימה כי לפי ערך הריחוק עמוס עלי' ההתקרבות היותר אפשרי. וכשאמר הקב"ה בן ישי בראש אמר לא בעינא דלא יהי' התשוב' בתכלית השלמות

(יב) אחי ורעי עוד הבהמ"ד לא נגמר בכל הצורך בכל התפארת וההוד ומהראוי לפזר ממון ליפותו ולהדרו כדת ע"ד התנאה לפני' במצות וכן פירשתי דברי המדרש המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. ואמרו במדרש אכלתי ואוכל עוד והכונה. לפי מה שביאר הרמב"ם במורה על מה שהקשה איך צוה ד' לבלתי אכול מעץ הדעת והלא אך הדעת הוא מותר האדם מן הבהמה. ולולא הדעת הי' האדם כבהמות וחית השדה. וביאר דהעץ הדעת לא הי' לדעת ההפרש בין טוב לרע אך בין נאה ומגונה. ובאמת בקשת הנאה הוא ראשית כל עון ונבלה ועל כן צוה ד' שלא לאכול ושלא לעורר בלב האדם תשוקת הנא'

אמנם אחר שאכל אדם הראשון ונתעורר בלבו תאות הנא' מהראוי להשתמש בתשוקה זאת לדבר טוב להדר בית אלקינו או לכבד השבת במאכל ומשתה וכסות נאה פה אמר במדרש אכלתי ואוכל עוד. היינו שאשתמש בתשוקה זאת לדבר טוב להדר בית אלקינו ולכבד את השבת. כן יפורש המדרש ששאל אדם לקין מה נעשה בדינך אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי עם קוני פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. הכונה דבשבת יכול לעשות תשובה על חטא מעץ הדעת וישתמש בתשוק' זאת לשם קדושת שבת כמבואר ד' יקבל תפילותינו ותפלת כל ישראל בימים הקדושים ונעשה תשובה בלב שלם אמן: