בית יצחק אורח חיים רפג

להשלמת בנין הבית אעתיק מה שדרשתי בשבת פ' נצבים כ"ה אלול אורייתא לפ"ק בבהמ"ד שנבנה ונתחדש בק' ברעזאן

ותשלם כל המלאכה. המלאכה אין כתיב כאן אלא כל המלאכה מלאכת ששת ימי בראשית מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות מעשה אין כתיב כאן אלא לעשות עדיין יש מלאכה אחרת כיון שבא שלמה ובנה בהמ"ק אמר הקב"ה עכשיו שלמה מלאכת שמים וארץ לכך נקרא שלמה שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית בתוך מעשה ידי' (פסיקתא פסקא ותשלם כל המלאכה)

אדונינו דוד המלך ע"ה אמר בעת שצוה לשלמה בנו לבנות בהמ"ק שלמה בני אחד בחר בו אלהים נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי לד' אלהים. ובכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב וגו'. ועוד ברצותי בבית אלהים יש לי סגולה זהב וכסף וגו' למעלה מכל הכינותי לבית אלהים (דברי הימים א' כ"ט) להבין במה שאמר שלמה בני נער ורך והמלאכה גדולה. כי לא לאדם הבירה אשר שטחית המאמר יורה איך מהנחוץ לזרז ולהתחזק בכל כחו לבנין בית אלהינו וכן אמר ובכל כחי הכינותי לבית אלוהי. ומי לא ידע בכל זה שיד ד' עשתה כל זה. ומה כח אדם מעפר יולד לבנות בית לאלוהינו ואי אפשר לבוא עד תכליתו זולת עזר אלוהינו. ומה קול החרדה אשר החריד עלינו המלך החסיד וגם מה זה שאמר כי לא לאדם הבירה כי לד' אלהינו כש"כ דהוה לי' לבטוח בשם ד'

נ"ל בהקדם מה שהציבו היראים גבול באיזו פעולה ומלאכה יבטח האדם בשם ד' ובמה יחלוץ מתניו בכל כחו בחריצות והשתדלו' מבלי שישליך יהבו באדונינו יתברך ואמרו כי בפעולה הנוגע לטובת הגוף מהראוי לחסות בד' ע"ד מאן דיהיב חיי יהיב מזונא. אמנם בדבר הנוגע לטובת הנפש או מצוה מהמצות אין מקום לבטוח בד'. אך האדם יתאמץ בכל מאודו לבא לידי תכליתו לעשו' המצוה עיין אפיקי יהודה דרוש פרת עלי עין מה שפי' מאמר הלל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני והכונה דתיבת לי הונח על מדבר בעד הנפש המדברת ברת וכשמדבר בעד הגוף נושא הנפש הונח תיבת לעצמו לכן אמר אם אין אני לי. אם אנכי לא אשקוד לטובת הנפש מי לי. כי בזה אין מבוא לחסות בד' כאשר כבר אמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכשאני לעצמי ובאם אני שוקד בכל חריצו' והשתדלו' לטובת הגוף מה אני כי בזה עלי לחסות בד' ולהשליך עלי' יהבי ובמדרש ויקרא רבה פ' כ"ח מה יתרון לאדם בכל עמלו בעמלו אינו מועיל אבל מועיל הוא בעמלו של תורה ומה נחמד מה שאמרו שם אמר ר' יודן תחת השמש אין לו למעל' מהשמש יש לו הכונה בפעולת הנוגעים לגוף הנקראי' בשם תחת השמש אין לו כי בזה עליו לחסו' בד' למעלה מהשמש והוא בענינים הרוחנים העומדים ברומו של עולם יש לו כי בזה מועיל חריצו' והשתדלו'

(ב) וכן הכונה בתהלו' המלך היכא בטח בד' ועשה טוב שכן ארץ וראה אמונה וכו' גול על ד' דרכך ובטח עליו והוא יעשה בטח בד' ועשה טוב דבמצו' ומעשים טובים עשה בעצמך בכל כוחך שכון ארץ ורעה אמונה האמינה אתה בעצמותך רעה במועצו' ודעת גול על ד' דרכך צרכי הגוף ובטח עליו והוא יעשה דבמה שנוגע לגו השלך יהבך על ד' ובזה נ"ל לפרש דברי הגמ' ברכו' ו' ע"ב כל הרגיל לבא לבהכ"נ ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל עלי' שנאמר מי בכם ירא שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשו' הלך אין נוגה לו יבטח בשם ד' מ"ט משום דהו"ל לבטוח בשם ד' מה שקשה איך הוציאו דרוש זה דאם לדבר מצוה הלך נוגה לו דהרי הלשון הלך חשכים הכונה שבלך בעוד שהחשיך אמנם להנ"ל דבריהם מזוקקים דכיון דכתב יבטח בשם ד' זה לדבר רשו' דהוה עלי' לחסות בד' ולהתחנן לפני' ולמה השכים והלך קודם התפלה אמנם אם לדבר מצוה הלך עליו עמוס ועל כתפו ישתרגו כל ההתאמצו' ומ"ה אמרו אם לדבר מצוה נוגה לו וכן מטעם זה דרשו חז"ל דהעוסק במצוה פטור מק"ש משום דכתיב ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דחייב והכונה לפי שמצו' ק"ש הוא הציור הרוחני לאהבתו יתברך ולדבקו בו ולחסו' בו בלכתך בדרך ובכל עניניך. אמנם העוסק במצוה עלי' לעבוד בכל כחו ואונו כן בצדק החריד אדונינו דוד כל החרדה לאמר שלטה בני נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה, כי לד' אלקים ובזה אין מקום לבטוח בד' ע"כ בכל כחי הכינותי לבית אלקים

כן ראיתי אחי ורעי רב עבודתכם בבנין בית המדרש החדש ואת אשר כבדתם ד' מהונכם אל תקרא מהונכם אלא מגרונכם (והיא אשר קמצתם מצרכיכם) לבנין בית אלהינו

(ג) והמלך מחכם אמר אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון עמודי' עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים ופי' האלשיך הקדוש שהמלך התפלא שעשה הקב"ה בהמ"ק מעצי לבנון כסף זהב ולא עשה מאורו' עליונו' רוחניו' ואמר תוכו רצוף אהב' מבנו' ירושלים פי' המפו' הכונה לפי שבנו' ירושלים נטוי' בלבם אהבת הממון וחפץ הקב"ה לזכו' ישראל שיתנו לד' חלק מהדבר אשר אהב נפשו ונושא המאמר סובל גם כונה זאת שהקב"ה רצה שיהי' כל ישראל מתאחדים כמ"ש במדרש בונה בשמים מעלותי' אימתי בזמן שאגודתו על ארץ יסדה ועל כן צוה שיתנו כ"א תרומה וישתתפו לבנין ב"ס אלקינו למען יתיחדו באהבה. ולכן אמר תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם ומה"ט ירושלם לא נתחלקה לשבטים לבד הטעם הזה שהנהגו' דרך הניסי אשר הבהמ"ק מתנהג עפ"י השגחת אלהי הפרטי מקורו עפ"י הי"ב שבטי ישראל כמ"ש בעל העקידה פ' ויגש וכ"כ בכלי יקר בטעם שמתחילה הי' אבנים הרבה במקום שכיבת יעקב אבינו וכל אחת אומרת עלי יניח צדיק את ראשי לרמוז על בהמ"ק שכל אחד מהשבטים ישתוקק שיבנה בהמ"ק בגבולו ונעשה מכל אבנים אבן אחת שנתגלה לדוד מקום המקדש בגורן ארנן היבוסי שקנה במעות כל השבטי' כמבואר בסוף זבחים

(ד) ומזה יראה גודל המצוה כי רב שישתתפו רבים מישראל בעשית מצוה כהיום הזה ומצוה שרבים נשתתפים בעשיתה מהדברים שהקב"ה משלם השכר בעה"ז כמ"ש בעל העקידה דבעולם הבא כל אחד נכוה מגחלתו של חבירו וזה נ"ל בביאור מקרא קודש אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם וכו' וכבר תמהו רבים דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמנם מקראו' אלו נאמרו על רבים שיעשו מצוה בהשתתפו' ובזה הקב"ה משלם שכר בעה"ז וזה שנאמר צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ ופירש"י כדאי היא מינוי הדיינים להחיות ישראל ולהושיבן על אדמתן דמינוי הדיינים היא מצוה שרבים ישתתפו ברצון ופעולה ובזה יש שכר בעמלו בעה"ז וכן ישלם שכרכם מן השמים

(ה) והנה עתה עת שמחה עת הלל והודאה ובד"ה שם וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לד' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה והכונה לדעתי דהנה אם ד' בעזר בעה"ב אינו עשיר שיפיק זממו לעשו' מצוה רבה ולכבד ד' מהונו שקבץ בזעת אפים ישמח יותר מגביר נדיב ושוע ולכן בצדק נאמר וישמחו העם על התנדבם וגם דוד שהי' מלך שמח שמחה גדולה בהתנדבו עוד נ"ל ביאור מקרא זה מה שאמר וגם דוד לפי שדוד המלך ידע שימות מקודם שיבנה בהמ"ק וד' אמר ששלמה יבנהו אשר ע"כ השמיע החסיד ענינו בדברי קדשו שמחתי באומרים לי בית ד' נלך כמ"ש במדרש פ' ראה דשונאי דוד אמרו בית ד' נלך למען ידע שקרוב קיצו והוא אמר שישמח מאוד בזה. וע"כ אמר וגם דוד שמח: והנה אז אמר המלך החסיד (דה"י שם) לך ד' הגדול' והגבור' וגו' וכי מי אני ומי עמי כי נעצור כח להתנדב כזאת כי ממך תכל ומידך נתתי לך והכונה עפ"י מה שפירשתי מקראי קודש בנחמי' ח' לכו אכלו משמנים ושתו ממחקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי חדות ד' היא מעוזכם (ע' לעיל פתח הבית אות כ"ב עד כ"ה) שקשה להבין לשמחה מה זו עושה בר"ה יום אשר בחרדת קודש הועד להתיצב ופירשתי לפי שבעת שהנפש תשמח ותגל מאהבת צדקה וחסד אז השמיע הוד קולה כי בת מלך היא מעולפת ספירי כוחו' עליונו' למעלה מטבע אנושי

והנה בראש השנה עת להתרפק על דודינו להמליך עלי אלהי הכבוד להתבונן במציאתו יתברך. ובהשגחתו כאשר תיקנו לומר מלכיות לאות על מציאתו וזכרונות על שכר ועונש ושופרות על תורה מן השמים שהם ג' עיקרי הדת ועל כן הי' בוכים בשמעם את דברי התורה הזאת. כי לב האדם ישח וישפל בהתבונן על שפל מצבו לחקור בענינים האלו ע"ד החקר אלהי תמצא. אז אמר הנביא אל תעצבו. אכלו