בית יצחק אורח חיים רפא

בעסקיו ולכן אמרינן שפיר דקציצה מידכר דכירי אבל גבי שכור אמרינן מדשהה הרי יש לנו הוכחה דהי' טרוד ודו"ק

(ו) והנה בהא דעבר זמנו בעה"ב נשבע דחזקה אין בעה"ב עובר על בל"ת קשה דהש"ך ח"מ סי' של"ט הביא דברי ספר חסידים דאם הבעה"ב התנה עם השכיר שלא יעבור על ב"ת אינו עובר על בל"ת א"כ יהא נאמן השכיר במיגו דהתנה עמו שלא יעבור על בל"ת (ושמא י"ל דגם ע"ז אינו נאמן). אך י"ל דהוה מיגו להוציא. אך קשה הא כתב הש"ך בשם הב"ח בס"ס פ"ב דכשהתובע טוען ברי והנתבע שמא אמרינן מיגו להוציא וא"כ הכא בעה"ב טרוד בפועליו השכיר יש לו מיגו שהתנה עמו שלא יעבור דהא בעה"ב טרוד בפועליו והוה טענת ספק אך כיון דחזקה אין בעה"ב עובר וכו' רמי אנפשי' והוי טענת ברי. ונראה דזה כונת הגמרא חזקה אין בעה"ב עובר על בל תלין ואי דיש לשכיר מיגו דהתנה עמו שלא יעבור על בל תלין מיגו להוציא לא אמרינן ופריך הא אמרת בעה"ב טרוד בפועליו וא"כ בעה"ב טוען ספק ומהני מיגו להוציא ומשני כי מטי זמן חיובא רמי אנפשיה ומידכר והוי טענת הבעה"ב טענת ברי ול"מ מיגו להוציא

(ז) והנה בקו' התוס' על הא דמקשה וכי שכיר עובר משום בל תגזול הא גם גבי בעה"ב איכא חזקה דאינו עובר משום בל תגזול. נראה ליישב דבשלמא גבי שכיר איכא שפיר משום בל תגזול אי פרעו כבר כי שקול עובר על בל הגזיל אבל גבי בעה"ב דילמא אין לו ממון ואישתמיטא קמשתמיט וגם בהך חזקה דאין בהע"ב עובר משום בל תלין קשה הא מבואר בח"מ סי' של"ט דהיכא דאין לבעה"ב מעות א"ע משום ב"ת ודוחק לאוקמה דאיירי דוקא ביש לו מעות אך י"ל דהיכא דאיכא תרי חזקה אף היכא דחדא ל"ה חזקה טובה נקרא שפיר תרי חזקה וכ"כ הש"מ בכתובות ט' היכא דהוי ספק ספיקא אף היכא דספק חד ל"ה ספק השקול אעפ"כ מיקרי שפיר ספק ספיקא וא"כ אף דחזקה דאין בעה"ב עובר על ב"ת ל"ה חזקה טובה דדילמא אין לו מעות כיון דיש לו חזקה דאין שכיר משהא שכרו נקרא שפיר תרי חזקה. ולכן מיושב ג"כ קושיות התוס' דהרי גבי בעה"ב איכא ג"כ חזקה דאין עובר על בל תגזול דדילמא אין לו מעות ול"ה אפילו חדא חזקה. חזקה דאין בעה"ב עובר על בל תגזול ל"ה דילמא אין לו מעות וחזקה דאין עובר משום בל תלין ל"ה חזקה ג"כ מה"ט באין לו מעות דל"ת פעולת שכיר אתך עד שיהא אתך אבל השתא דאיכא חזקה דאין שכיר משהו שכרו אף דחזקה דאין בעה"ב עובר משום ב"ת ל"ה חזקה טובה בהדי חזקה דאין שכיר משהא שכרו והיא חזקה טובה הוי שפיר תרי חזקה ודו"ק היטב

(ח) והנה התוס' ב"ב דף מ"ו בהא דאומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת נתנו לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו הממע"ה הקשה הא הטעם דעבר זמנו הממע"ה משום חזקה דאין בעה"ב עובר משום בל תלין והכא בודאי איירי שלא נתן לו כלום דכר"י מתוקמא בשבועות דאמר קציצה לא מידכר דכירה ור"י בעי עד שתהא מקצת הודאה וע"כ איירי שלא פרעו כלום ומאי חזקה איכא דאין בעה"ב עובר משום בל תלין הא לא נתן לו כלום ועכ"פ עבר על ב"ת א"כ נשבע השכיר וא"ל דאמר ברשותך השהיתי א"כ אין לו חזקה דאין שכיר משהה שכרו. והנה נראה לישב דהתוס' בשבועות הקשו על הא וכי שכיר עובר משום בל תגזול ולשני ליה דגבי בעה"ב איכא ג"כ חזקה דאין עובר משום לא תגזול ותירצו התוס' דבלא"ה משני שפיר משמע מדברי התוס' דאף אם ליכא חזקה דאין שכיר משהה שכרו אעפ"כ הממע"ה ולא נשבע השכיר ונוטל דעכ"פ לבעה"ב אית ליה תרי חזקה. חזקה דבל תלין וחזקה דבל תגזול וא"כ ל"ק קושית התוס' כמו שכתבו התוס' דאמר ברשותך השהיתי ואיכא חזקה דבל תלין גבי בעה"ב כדמוכח מלשון תוס' דאף אם משהה סלע אחת ברשותו על מה שלא הרשה עובר ואי דקשה א"כ ליכא חזקה דאין שכיר משהה שכרו הא איכא חזקה דבל תגזול ובל תלין גבי בעה"ב וגבי שכיר ליכא אלא בל תגזול לבד ומדברי התוס' מוכח דהגמרא מצי לשנויי גבי בעה"ב איכא תרי חזקה דבל תלין ובל תגזול אך דבלא"ה משני שפיר כמו שכתבו התוס' והוא דבר אמת

ט) עוד אופן א' יש ליישב קו' התוס' דהר"ן כתב הסברא דחזקה דאין שכר משהה שכרו ש"מ דשכיר ג"כ טרוד ואין יכול לישבע. ולפי"ז מיושב שפיר קושיות התוס' דלעולם דאמר ברשותך השהיתי ואי דאין לו חזקה דאין שכיר משהת שכרו כיון שע"כ השהה הדינר שמודה ז"א דהרי עכ"פ חזינן שהשכיר טרוד והא דשהה אחת שמודה לו מזה ראיה ג"כ שהוא טרוד ובשלמא אי הפי' בחזקה דאין שכיר משהה שכרו ובודאי פרעו שפיר הקשו התוס' הא ליכא חזקה דהא אחת מודה שקצץ לו ולא נתן לו ואעפ"כ שהה אצלו אבל לדברי הר"ן לק"מ דלעולם אמר ברשותך השהיתי ואעפ"כ שייך חזקה דאין שכיר משהה שכרו ומדשהה ש"מ דשכיר טרוד דגם האחת ששהה הוה ג"כ מחמת טרדות וזה דבר אמת ת"ל

(י) כתב הנ"י בב"ב פ' חזקת הנחים וז"ל באומר קודם שקיעת החמה כיון שתבעו בזמנו לדין נשבע אומן ונוטל והאמינו לשכיר משום דב"ה טרוד בפועליו הכא ל"מ בקציצה דבקציצה ודאי מידכר דכיר וא"כ אמאי בזמנו נשבע ונוטל אלא מיירי שמתעצמים. על הפרעון מתוך שבע"ה טריד בפועליו עקרו השבועה ממנו ושדיא אשכיר עכ"ל ע"ש וצ"ע דהא הגמרא בשבועות מ"ה ע"א מקשה קושיות הנ"י אלמא תניא אומן וכו' נתנו לו בזמנו נשבע ונוטל אמאי ישבע בע"ה ויפסיד אומן דהא אמרה קציצה מידכר דכירה ומשני דאתא כר"י דאמר קציצה לא מידכר דכיר וא"כ קושית הנ"י הוא קושית הגמרא וצע"ג: דברי ידידו הדו"ש הצעיר אהרן שמעלקיס ע"כ דברי בני הרב זצ"ל

הג"ה בעת העתקת הכתבי' עלה בלבי לישב דברי רש"י בשביעות מ"ד ע"ב שפי' ד"ה ושכנגדו חשוד על השבוע' ונתחייב שבועת הודאה במקצת. ואמאי לא פירש"י ע"י עד אחד דל"ל דביש לתובע ע"א אין שכנגדו נשבע שיש לו עד המסייע דאין ע"א עושה ב' פעולות כמ"ש הש"ך סי' פ"ז וכן מוכח בשבועות ל"ב דמקשה בשכנגדו חשוד מי יימר דמשתבע משמע דגם בע"א נשבע שכנגדו. ונ"ל לישב דתוס' ב"ק ק"ח ד"ה ותרי כפילי הוכיחו ממשנה זו דקתני וכשנגדו חשוד על השבועה דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמיפסל לשבועה וכונתם פשוט לפמ"ש בכתובות פ' ד"ה ישבע דלא חשיב במשנ' אלא אותם דה"א דאפי' בשבוע' לא יטול ואס"ד דחשוד על השבוע' מדאור' פסול לשבוע' הו"ל מדאור' מחויב שבועה ואי"ל ומדינא א"צ שכנגדו לישבע ורק משום דלא שבקית חיי לחשוד ועכ"פ פשיטא דבשבוע' נוטל וע"כ חשוד מדרבנן פסול ול"ה מחשואי"ל מדאורייתא ורק רבנן פסלו והאמינו לכשנגדו וז"ב וכ"כ בדברי אמת ואמנם בגוף סברת התוס' כבר תמהו כיון דפסול לעדות מדאור' אמאי כשר לשבוע' מה"ת וע"כ צ"ל כיון שלא עבר רק פעם אחת לא חשדינן שיעבור יותר ולעדות פסול מגזה"כ וכ"כ בנתיבות סי' פ"ז אות ט"ז

ולפ"ז נ"ל דכ"ז במודה במקצת אבל להכחיש את העד פסול מדאורייתא לשבועה דהא כ' מהרי"ק סי' ע"ב דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים משום חזקת א"א והיכא דליכא חזקה ע"א נאמן א"כ מה"ט יכול אדם לישבע אף שע"א עומד כנגדו ואומר ששקר ישבע משום שיש לו חזקת כשרות. א"כ כשעבר בלאו שיש בו מלקות או נשבע לשקר ונתברר בב' עדים אבד חזקת כשרות שלו ונהי היכא דהוא מודה במקצת נשבע מה"ת נהי דליכא חזקת כשרות אבל אין לו חזקה שישבע לשקר דלא איתחזק ג' זימנא אבל כיון דל"ל חזקת כשרות שוב נאמן ע"א שבשקר ישבע ולא יהבינן לי' שבועה והו"ל מחשואי"ל והכי מוכח מסוטה דנהי דקינא לה ונסתרה אבדה חזקתה כמ"ש תוס' ריש נדה מ"מ יהבינן לה שבוע' וכשע"א אומר נטמא' כיון דאיתרע חזקה נאמן ואין משביעין אותה. ונהי דלענין ממון א"נ ע"א אף דליכא חזקה כדמוכח מסימנים וסימנים וע"א דיניח והאריך מזה בתשו' ברית אברהם ח"מ סי' ט"ו מ"מ כיון דלענין שבועה נאמן דישבע לשקר דאיתרע חזקה לא יהבינן לי' שבועה והו"ל מחשואי"ל ואין זה נאמנות העד בממון דנאמנותו ל"מ רק שלא ליתן לו שבוע' וממילא מחויב לשלם וכיוצא בזה כ' התוס' חולין צ"ו לענין שטר. ולפ"ז שפיר כ' רש"י במשנה דחשוב שכנגדו חשיד לענין מודה במקצת דל"ה רק מדרבנן אבל בשבועת ע"א דהוי מדאור' חשוד ל"ח במשנ' כיון דמדאו' נוטל וכ"ז דלא כדמשמע מדברי ספר היקר דברי אמת דלתוס' גם בשבועת ע"א אין חשוד פסול לשבוע' מדאור' עיי"ש מה שמפלפל בשבועות ל"ב בזה. ולפמ"ש בע"א גם תוס' מודה גם במ"ש הש"ך סי' צ"ב ס"ק י"א דלדעת הרמב"ם דהי' הנתבע חשוד מהנשבעים בטענת ספק אינו משלם ה"ה תובע את החשוד ע"פ עד. ולפמ"ש ז"א לפמ"ש דברי אמת בטעם הרמב"ם דס"ל חשוד לא פסול לשבוע' רק מדרבנן ומתקנה שכנגדו נשבע משא"כ בטענת ספק שא"י שכנגדו לישבע פטור א"כ בעד אחד שפסול מדאור' הו"ל מחשואי"ל ומדאו' חייב ואף בטענת ספק חייב וקצרתי . לפי שבגוף הסברא יש להתוכח דבאמת ע"א א"נ להוציא ממון רק דבא לשבועה והוא א"י לישבע ובחשוד דבאמת יכול לישבע דלא חשוד מדאור' רק שהעד נאמן דלא יהבינן לי' שבוע' שישבע לשקר הוי הכל מחמת ע"א והוי הוצאות ממון ממש עפ"י ע"א ולא באתי רק לעורר המעיין

שייך לה' נט"י

סימן קי"ז ב"ה פרעמישלא ל"ג למב"י ברכת אהבה לפ"ק

שלום וברכה לידידי הרב החריף ובקי ירא וחרד לדבר ד' מושלם במעלות ומדות מוה' זאב פאפרש נ"י מפה"ק

ע"ד השאלה אם יש איסור למכור משקאות בבית המרחץ בבתי גואי הואיל ושם אין מברכין המוכר מכשיל הקונים ועובר משו' לפני עור ולדעת ס' מנחת חינוך בהשמטות סי' רל"ח במכשיל באיסור דרבנן עובר מדאור' בלפ"ע. ואף שכ' הטו"ז שי' ס"ב דבצמא בליל' ואין לו מים ליטול ידיו מותר להרהר הברכ' ולשתות מ"מ בבית המרחץ גם הרהור אסור. ועוד דל"ה אונס שיכול לצאת לבית החיצון ואין לתלות שבירך מקוד' שבא להמרחץ עוד שכ' המג"א סי' קס"ו בשם האגוד' דהמון עם אין יודעי' מזה והמג"א שם והפמ"ג ג סי' פ"ד כ' דבעי דוקא לשתות מקור' באותו בית והאריך בפלפולו: (א) תשובה הנה לפ"ע אין כאן דלית בתרי עברי דנהרי דאף דשם אינו מצוי לקנות מ"מ יכול לישחות מים ויעבור באיסור זה וע' לעיל סי' כ"ט הבאתי דברי המ"א והפ"מ מ סי' קס"ג דהא דאסור ליתן למי שלא נטל ידיו דוקא בנותן לו משלו דהוי כתרי עברי דנהרא כיון שנותן