בית יצחק אורח חיים כח

דאפי' בלילה מותר ותכ"ד כתב דטלית של יום חייב בלילה בציצית א"כ אין כאן חידוש שמותר בלילה בכלאים דהרי חייב בציצית נמצא דר"ת סותר דבריו תכ"ד וליכא למימר דקמ"ל אפי' כסות לילה מותר בכלאים דבזה גם ר"ת מודה דאסור כדאמרינן משום כסות לילה וכבר תמה בזה הש"א סי' ל' וכבר הרגיש בזה הרא"ש ובתוס' גופה מצוין שר"ת סותר דבריו נ"ל לפרש דר"ת יסבור אף דכסות יום חייב מדאורייתא בלילה בציצית מ"מ אין דוחה בלילה העשה לל"ת דכלאים רק מטעם דהותרה והסברא היא כן. הנה הריטב"א הקשה איך ילפינן עשה דוחה לל"ת מכלאים בציצית שאני ציצית ששקילה כנגד כל המצות ולישב זה נאמר דלעומת זה ציצית קיל שאינו שוה בכל ומ"ה ילפינן ולפ"ז הנה טעם דציצית שקולה כנגד כל המצות הוא דכתיב וראיתם אותו וזכרתם וגו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ולפ"ז נהי דטלית של יום חייב בלילה בציצית דלא מי מימעט מקרא דוראיתם הואיל וביום רואה ולא ממעט רק כסות המיוחד ללילה מ"מ ציצית של לילה ל"ה שקולה כנגד כל המצות דל"ש בלילה וראיתם וזכרתם כיון שאינו רואה בלילה וכיון דהוי עשה שאינו ש"ב ולא דחי רק משום ששקולה כנגד כ"ה בלילה דל"ה שקולה אינו דוחה רק משום דהותרה מותר בלילה

עוד י"ל הנה ר"ש דריש טעמא דקרא ובקרא כתיב טעם למען תזכרו וגו' ובלילה דל"ש טעם זה סובר ר"ש דבלילה פטור ור"ש באמת סובר דאף כסות יום פטור בלילה. ואמנם אנן לא דרשינן טעמא דקרא ואף דל"ש למען תזכרו בלילה מ"מ חייב בציצית ומה דמיעט קרא מיותר דוראיתם אותו מוקמינן לכסות המיוחד ללילה וידוע מדברי הח"ס ליו"ד ומלא הרועים והאריך בזה בספר נחלת יעקב דדוקא לקולא אנן לא דרשינן טעמא דקרא אבל לחומרא דרשינן. ולפ"ז הן אמת דלא דרשינן לקולא לפטור כסות יום בלילה דל"ש טעמא דציצית וחייב בציצית אבל להחמיר לאסרו בכלאים דרשינן ומ"ה ס"ל לר"ת דמן הדין אסור בכלאים רק מצד דהותרה. כן נלע"ד לישב דברי ר"ת ושלא יהי' תמוהין כל כך

(י) ובישוב קו' תוס' שבת כ"ה אהא דקתני ב"ש פוטרין ול"ק אוסרין נלע"ד. הנה התוס' הקשו דנדרש להיפך במקום גדילים לא תלבש שעטנז ותי' דא"צ קרא לאסור דלולא הקרא העשה לא דחי לל"ת ולפ"ז נאמר הנה בגמ' רצו ללמוד מנזיר מצורע דעשה דוחה לל"ת ודחי שאני נזיר שישנו בשאלה. ולפ"ז לב"ש דס"ל אין שאלה בנזירות יש ללמוד מנזיר דעשה דוחה לל"ת ולולא קרא דגדילים היה מותר קמ"ל קרא במקום גדילים לא תלבש שעטנז והא דל"ק אוסרין י"ל דס"ל כרשב"א בזבחים ס"ו דקרא דלא יבדיל היינו א"צ להבדיל והקשה התוס' נימא קרא דלא תלבש שעטנז א"צ ללבוש ותי' דאמאי ה"א שיצטרך ללבוש כלאים ויסברו ב"ש דסמוכין דריש הכי לא תלבש כלאים אף במקום גדילים דה"א דעשה דוחה לל"ת ויהיה מחויב קמ"ל דא"צ ללבוש כלאים אבל אם רוצה במקום מצוה רשאי ומ"ה קתני ב"ש פוטרין ולא אוסרין כנלע"ד

(יא) והנה התו' יבמות ד' כתבו דמה"ט לא דרשינן לחייב נשים בציצית מסמוכין דכלאים דהיקשא דתפילין עדיף והקשה התוס' בעירוכין ד' א"כ למה נשים חייבות במצה נימא הקישא עדיף ומה שתי' אינו מובן וביבמות משמע כונתם דמצה וחמץ כתיב בחד קרא ומיקרי ג"כ היקש ולפענ"ד לישב קו' התוס' בדרך זה דקשי' בלא"ה למ"ל קרא דחייבין במצה כיון דחייבין בפסח מקרא כדאיתא בדף צ"א בפסחים ודאי חייבין במצה דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו וצ"ל דהרא"ש כתב דבמרור ל"ב כזית דקרא דכתיב יאכלהו קאי אפסח אבל מרור ל"ב כזית רק מטעם הברכה אבל מצה בעי כזית מטעם דכתיב קרא מיוחד בערב תאכלו מצות וע' בשאג"א וסד"א דנשים פטורות ממ"ע דבערב תאכלו מצות ואף דחייבים בפסח וגם במצה סד"א דל"ב כזית כיון דאין חייבין בחיוב דבערב רק בפסח ויאכלו מצות פחות מכזית קמ"ל. וכן סד"א דבזה"ז דליכא פסח ואין חייב במצה רק מקרא דבערב תאכלו כדרשא דפסחים כ"ח סד"א נשים לא ליחייבו מ"ה איצטרך למילף מקרא דכל שישנו בבל תאכל חמץ וכיון דבעיקר חייב דמצה כבר ידעינן מפסח ל"ש להקשות נילוף לפטורא דיותר טוב ללמוד מסמוכין כיון דבלא"ה חייבת במקצת המצוה כיון שחייבת בפסח כנ"ל. מיהו מ"מ צריך לבוא לתירוץ הראשון דאל"כ עדיין קשי' לר"ש דס"ל נשים בפסח רשות ואין חייבות בפסח ומ"מ חייבת במצה מטעם כל שישנו בבל תאכל חמץ כדאמרינן בפסחים צ"א ובזה ל"ש תירוץ הנ"ל ועכצ"ל דדרש כל שישנו בבל תאכל ל"ה סמוכין רק היקש ודוק: ודרך אגב יש לפרש הא דאמרינן בפסחים צ"א שם לר"ש וכ"ת אפילו טפילה נמי לא אהני קרא דמכסת נפשות לטפילה ולע"ל קרא אמאי ס"ד דנשים אפי' טפילה לא והרי ר"ש ס"ל נשים סומכות רשות בחגיגה י"ז וה"ה רשות לעשות הפסח ותו אמאי אין שוחטין עליה בפני עצמן ושמא בקרבן שאני דאם אין מחויבת בקרבן הו"ל חשנ"ב ולכן אין שוחטין בפ"ע וקמ"ל קרא דעכ"פ טפילה מותרת ויש להסתפק למ"ד נשים בראשון רשות אי נשים אסורות בפסח שלא למנוי' לפמ"ש הר"ן בנדרים ל"ו דה"ט דאי שה לבית לאו דאורייתא מותר ליתן לקטן ול"ה פסח שלא למנוי' משום דכל שאין מחויב בפסח אינו עובר משום שלא למנוי' א"כ ה"ה אשה דהו"ל רשות ואין חייבת משום שלא למנוי' שוב עיינתי בלשון הר"ן שכתב ה"מ בראוין להמנות משא"כ בקטן וכיון דנשים עושים אותה טפילה מקרא הו"ל ראוין להמנות ובוודאי אסורין משום שלא למנוי' וזה גופא קמ"ל קרא דרשות הן והו"ל ראוין להמנות וחייבין משום שלא למנוי' וז"ב

(יב) ונבוא לישב הקושיא על ר"י דס"ל סומא פטור מכל המצות וקשיא לדידי' למ"ל קרא וראיתם אותו פרט לכסות סומא או קרא דאשר תכסה לרבות כסות סומא והרי הוא פטור מכל המצות וליכא לחוץ דנ"מ אם אחר שאל ממנו דטלית שאול פטור מדאורייתא ע"ז העירני בני הרב החריף מיה' אהרן (זצ"ל א"ה על אסיפת שמשו בימי עלומיו קבכינא) די"ל דאף לר"י סומא חייב בציצית לפמ"ש בנוב"י סי' קי"ב ובבשמים ראש סי' ע"ג ופמ"ג דסומא מוזהר בל"ת ודוקא ממ"ע פטור אם כן דרשינן סמוכין כל שישנו בכלאים ישנו בגדילים והרי התו' כתבו ביבמות דלר"י דתפילין ל"ה מ"ע שהז"ג אף אם ציצית הוי מ"ע שהז"ג נשים חייבות מטעם הנ"ל וה"ה בזומא הוי הכי לר"י ומ"ה בעי קרא לר"י לרבות או למעט ולפ"ז לר"י ה"ה דסומא חייב במצה מטעם כל שישנו וכ"כ בבשמים ראש הנ"ל דבמצה חייב מה"ט וה"ה בציצית י"ל כן ודפח"ח והרבה יש לדבר בפרט זה

(יג) ודרך אגב הנני לבאר דברי הגמ' ב"ק פ"ו דיליף ר"י עיניך עיניך מעדים זוממין מה התם שלא בסומין ופירש"י בב"ק שם דעדים א"א בסומין דאם לא ראה היאך יעיד וע"ז קשה דמשכחת לה עדים זוממין סומין שראו ואח"כ היו סומין בשעת העדות ואיך מחליט ר"י דעדים זוממין שלא בסומין: עוד קשיא הכי לא משכחת בסומא שיעיד ששמע שהודה אחד לחבירו ומכירם בטביעת עינא דקלא כדאמרינן בשבועות ל"ד דיש עדות בידיעה בלא ראי' וע' בחולין צ"ו ואמנם בנדה דף מ"ט פירש"י דבעינן שיוכל לראות ולפ"ז לא משכחת עדים זוממין סומין דאף שנסתמא קודם הגדה פסול מדאורייתא וכן איתא ברמב"ם פ"ט מה' עדות הלכה י"ב ובכ"מ ושם מייתי מערוכין י"ז דבעי שיהיה בשעת הגדה בר ראי' והרמב"ם מייתי קרא דהוא עד או ראה דל"ה עד עד שיוכל לראות וכן הוא בתוספתא פ"ג דשבועות דסומא הוי פסול הגוף ומהך דב"ק הקשיתי על הרמב"ן והר"ן פ"ב דגיטין שכתבו בפתוח ונסתמא הטעם משום דילמא לא מכוין שפיר ואפי' תימא דמצי מכוין אפשר דגזור רבנן והובא בקצה"ח סי' רנ"ט והרי מדיליף ר"י עיניך עיניך מה עדים זוממין שלא בסומין משמע דאם בשעת עדות הוא סומא פסול מדאורייתא כדכתיבנא וצ"ל דרמב"ן ור"ן יפרשו כפירש"י בב"ק דקאי אשעת ראית העדות אבל זה דוחק בפירוש הגמ' גם צ"ע הקושיות שהקשיתי לרש"י והנה בבשמים ראש סי' הנ"ל הקשה לר"י למ"ל קרא דסומא פסול לעדות (הכונה לדרש התוספתא והוא עד או ראה פרט לסומא) ית"ל דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דר"י פוטרו מכל דינים שבתורה (ולהפוסקים דל"ב בממון עשאי"ל ל"ק קושיתו) ובישוב קושיתו הנחמדה נ"ל עפ"י דברי התו' ב"ק דפ"ז ד"ה וכן שהקשו למ"ל לר"י עיניך עיניך שפטור מבושת והרי פטור מכל הדינים ותירצו התו' אי לאו דגלי ג"ש דעיניך לפטור סומא היה סברא למידרש בגלות כר"מ עי"ש ואם הוי דרשינן בגלות כר"מ היה חייב בכל המצות כדאיתא בסוגיא וגם בכל הדינים ומעתה ל"ק קושיתו דלבתר דילפינן דסומא פסול לעדות ילפינן עיניך מעדים זוממין ופטור מבושת ושוב פטרינן אותו מגלות ומכל הדינין אבל לולא קרא דפסול לעדות היינו מכשירין אותו אם מכוין מצרנהא ול"ה דרשינן עיניך עיניך ושוב הוי מחייבין אותו גלות ומיתה וכל הדינים והיה עדות שאתה יכול להזימה וז"ב בישוב הקושיא ועפ"ז נ"ל לישב הסוגיא דעירוכין דף י"ז דמקשה שם לר"י דבעי שיהיה ע' מתחילתו ועד סופו א"כ אמאי פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח כשר עי"ש דקשיא בסוגיא מנ"ל דאתיא כר"י ולהנ"ל יש לישב בדרך זה דהנה בב"ב דף קכ"ח ס"ל לשמואל דפתוח ונסתמא כשר אפשר דמכוין מצרנהא ומקשה מברייתא ומסיק בתיובתא ולכאורה קשה לפמ"ש דבאמת הוי לר"י עדות סומא עשאאי"ל רק דלולא הקרא דסומא פסול לעדות ל"ה פטורין מגלות ומשום דין ולבתר דגלי קרא שוב הו"ל עשאאי"ל ולפ"ז מה מקשה אשמואל מברייתא דילמא אתיא כר' יהודה דסומא פטור מדינים ומ"ה ל"מ עדות פתוח ונסתמא דהו"ל עשאאי"ל ושמואל לא ס"ל כר"י וצ"ל דלא ניחא ליה לאוקמא כר"י דהרי ר"י פוסל בחתנו אם יש לו בנים וברייתא קתני סתמא משמע אף ביש לו בנים ולכן מקשה לשמואל ולפ"ז סוגיא דעירוכין אזלא לשמואל ולשאר מ"ד דס"ל פתוח ונסתמא כשר וקשיא מברייתא וצ"ל דברייתא מיירי באין לו בנים ואתיא שפיר כר"י ולר"י פסול פתוח ונסתמא דהו"ל עשאאי"ל ושפיר הקשה דברייתא תא ע"כ כר"י דאל"כ פתוח ונסתמא כשר והיא ישוב נחמד ונעים (ויש לפלפל הרבה בזה ויבואר עוד בתשו' להגאון המובהק מו"ה שמואל בירענבוים מדובנא אי"ה)

(יד) והנה יש להקשות אף אם נאמר בשיטת הרמב"ם ורש"י בנדה דסומא הו"ל פסול הגוף ודריש שפיר מה עדים זוממין שלא בסומין דסומא בשעת הגדה נמי פסול עדיין קשיא איך מחליט דעדים זוממין שלא בסימין הרי משכחת עדים זוממין סומין שהעידו ואח"כ נסתמאו והנ"ל לתרץ דר"י באמת מחייב בושת בפתוח שבייש ואח"כ נסתמא וכן חייב מלקות ומיתה אם נסתמא לאחר המעשה ויליף שפיר מה עדים זוממין שלא בסומין בשעת העדות דאז ל"מ העדות כן פטור מבושת אם בשעה שבייש היה סומא וכן