בית יצחק אורח חיים רעט

שהז"ג ונשים פטורות ה"נ לאכלה ולא לסחורה הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ולק"מ קו' המקנה דבהא ליכא עבירה לנשים. אך אמנם לפ"מ שהקש' הפנ"י לפי' הראשון של רש"י דפירש דהרבותא דמתניתין דמקודשת בפירות שביעית דה"א דל"ה קידושין דל"ק אלא מטעם זכי' והקשה הפנ"י ומה רבותא הוא דל"ק אלא מטעם זכי' והא הוא זוכה מן הפקר גמור ותי' דהכא איירי בשביעית בזה"ז דל"ה רק מדרבנן וה"א כיון דל"ק רק מדרבנן דמדאורייתא ל"ה הפקר ול"ה קידושין דאור' קמ"ל דהיא מקודשת מדאור' ובדברי הפנ"י נ"ל לישב מ"ש הריטב"א איך מוכח ממתניתין דהמקדש בגזל אינה מקודשת ונימא דמתניתין אשמועינן בפירות שביעית מקודשת ובאמת המקדש בגזל ג"כ מקודשת ולפ"ז ניחא דכל הרבותא דמתני' דמקודשת היא דה"א דהוי גזל ואינה מקודשת כיון דמדאור' ל"ה הפקר בשביעית בזה"ז ואי נימא דבגזל גמור מקודשת ל"צ לאשמועי' בשביעית. ומיושב ג"כ קו' הפנ"י איך מוכח ממתניתין דאינה מקודשת אפילו בגזל דאחרים דילמא דוקא בגזל דידה א"מ דיכולה למימר אין שקלית ודידי שקלית אבל בגזל דאחרים מקודשת ולפי הנ"ל מיושב שפיר דבמתניתין הרבותא דהוא מקודשת אף דמדאוריית' ל"ה הפקר. ואם נימא דבגזל דאחרים מקודשת מה הרבותא דמתניתין דבמתניתין אינה יכולה ליטען אין שקלי ודידי שקלי דעכ"פ מדרבנן הוי הפקר וגם מיושב קו' המקנה דאשלד"ע לשי' הסוברים דבדרבנן יש שליח לד"ע ובדברי הפנ"י נדחין דברי שכתבתי דהוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות דהא כ' המהר"ם פאדוואה דבעשה דרבנן אף שהוא זמן גרמא נשים חייבות דכל מצות דרבנן ילפינן מלא תסור ולאו דלא תסור הוה ל"ת שהז"ג ונשים חייבות מיהו גוף הדבר צריך אצלי תלמוד אם הוי זאת מ"ע שהז"ג ואם דרבנן חמור מדאור' ולא באתי רק לעורר שוב הראה לי בח"ס או"ח סי' ק"נ שהרגיש בזה וכ' דנשים מוזהרות עיי"ש

(ג) ומעתה נבוא לישב לשון הגמ' כי סליק ר"ז אמרה להא שמעתתא (דקידשה בגזל אינה מקודשת) קמי' דר' יוחנן א"ל מי א"ר הכי ומקשה והוא לא אמר הכי והא א"ר יוחנן גזל ולא נתיאשו שניהם א"י להקדיש ומשני הכי קא"ל מי אמר רב כוותי והדבר תמוה מה התפלא ר"י אי אמר רב כוותי' ולמה לא ויותר תמוה לפמ"ש התוס' דעיקר רבותא דר"י דהנגזל א"י להקדיש א"כ מה דהגזלן א"י לקדש אשה אין רבותא ומה התפלא ר"י ונרא' לישב דקשי' למ"ד גורם לממון כמ"ד א"כ כיון דלהגזלן יש לו גורם לממון שחייב באחריות. וכ' במקו"ח סי' ת"מ דסברת גול"מ הוא משום שיכול להיות שיהי' שלו דאי מיגניב הבעלים הקנו לו מעיקרא שיהי' הכפל שלו כדאיתא ר"פ המפקיד עיי"ש א"כ אמאי א"י לקדש אשה בגזלה לר"ש והרי הרמב"ן כ' הובא באבני מלואים סי' כ"ח דגורם לממון הוי ככיס מלא מעות ואמאי אינה מקודשת ובשלמא מה דאינו יוצא בלולב הגזול לר"ש מטעם גו"ל י"ל דל"ה כלו שלו רק כאלו יש לו חלק מטעם גול"מ. אבל לא שיחשב כולו שלו אבל לענין קידושין כיון שיש לו גול"מ הוי כשותפות עכ"פ ואמאי אינה מקודשת. וצ"ל דר"י אית לי' דבר הגורם לממון לאו כמ"ד דר"י אית לי' קנין פירות כקנין הגוף דמי בב"ק פ"ח גבי הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה ר"י אומר דאם מכר הכל בחיי האב ומת הבן בחיי האב דאינו מכר דקנין פירות של האב עדיף והבן א"י למכור קנין הגוף שלו והרי אמרינן פסחים כ"ט דמועל בחמץ של הקדש אף דכעת הוא אסור בהנאה הואיל דאית לי' להקדש גול"מ דאחר הפסח מותר בהנחה אף דכעת הוא אסור ה"נ אם מכר הבן יהי' המכירה קיים דיהי' שלו לאחר מיתת האב וע"כ סובר דגורם לממון לאו כממון דמי ע"כ התפלא ר"י אומר רב כוותי דאף רב דס"ל דהגל"מ כמ"ד דסובר בביצה ל"ח דהבורר צרורות מגרנו של חברו חייב וכ' התוס' בב"ב צ"ד דזה למ"ד גול"מ כמ"ד עיי"ש בשם ריב"ם ומ"מ ס"ל קידשה בגזל אינה מקודשת וזה שחידש ר"י אמר רב כוותי' אף דחולק עלי וס"ל ג"ל כמ"ד וצ"ל אף דגורם לממון כמ"ד לעבור בב"י ולחייב כפל מ"מ ל"ה ממון גמור שיקדש בו אשה וזה נחמד בפי' הגמ' להבין דבריהם ז"ל

סימן ה

לבאר דברי התוס' בפסחים כ"ט ד"ה אין פודין שהקשו שם אמאי אינו מועל דהרי לאחר שנשרף ונעשה אפר מותר לפדותו ומותר בהנא' וי"ל דהואיל והשתא אינו שוה כלום אינו מועל והיינו טעמא דכל איסורי הנא' אין מקדשין בהן את האש' אע"ג דלכשנשרף ונעשה אפר מותר בהנא' ועוד יש לומר דהא דאין מקדשין מיירי דלית ביה שוה פרוטה גם כשנשרף ע"ש והקשו המפרשים דהתוס' הקשו ב' קושיות אמאי אינה מועל כאן בחמץ והרי לכשנשרף יהי' מותר וגם מהך דאין מקדשין ואמאי תי' התוס' בתירוץ השני רק הך דאין מקדשין באיסורי הנא' ולא כתבו התוס' דגם הך דחמץ מיירי דלכשנשרף אינו ש"פ. ונראה לישב דלכאורה קשה לר"ש דסובר כל העומד לשרוף כשרוף דמי אמאי אינו מועל וגם אמאי אין מקדשין באיסורי הנאה והרי הוא עומד לשרוף ומקרי השתא שוה פרוטה אך י"ל דהתוס' תירצו שפיר דהנה תי' רב יוסף דפליגי באי פודין להאכילו לכלבים ע"כ לא אתי' כר"ש דאליבא דר"ש דאמר חמץ לאחר הפסח שרי אמאי סובר מ"ד דלא מעל והרי גורם לממון כממון דמי וזאת לא נראה דלר' יוסף לכ"מ גורם לממון לאו כממון דמי דא"כ אמאי לא אמר דכ"ע סובר דאין פודין ופלוגתא אי גורם לממון כממון דמי וע"כ צ"ל כפירש"י דפליגי אליבא דריה"ג ולדידי' גם לאחה"פ אסור באכילה וכיון דבלא"ה לא אתי' כר"ש לא ס"ל כל העומד לישרוף ושפיר תירצו דכמו שהוא עכשיו לא שוה מידי אבל עדיין קשה אמאי אין מקדשין באיסורי הנאה והרי כשישרף יהי' ש"פ וכל העומד לשרוף כשרוף דמי ואי דאתיא כרבנן דלס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי הרי שם בקידושין נ"ח פליג ר"ש אפטר חמור ובב"ח וחולין בעזרה ובערלה וכלאי הכרם מודה דאינה מקודשת ולר"ש הרי לכשישרף יהי' ש"פ ואי דהשתא אינה שוה כלום והרי לר"ש הוה כשרוף וש"פ ומ"ה כ' התוס' דבתירוץ הב' ניחא הך דאין מקדשין דמיירי דלכשישרף אינה שוה כלום ומ"ה לא כתבו התוס' דגם הך דמועלין בחמץ של הקדש מיירי דלכשישרף לא יהי' ש"פ דע"ז תירצו התוס' שפיר דהואיל דהשתא אינה שוה כלום וכמ"ש לעיל דבלא"ה לא אתי כר"ש והכי פי' התוס' דבתחלה תירוץ מ"ה אינה מועל הואיל והשתא ואינה שוה כלום והך דאין מקדשין ג"כ ניחא אבל קשה להתוס' זה ניחא על מתניתין דאין מקדשין באיסורי הנאה דלא אתיא כר"ש אבל הי' קשה להתוס' הברייתא דר"ש פליג אך אפטר חמור ובב"ח ולא פליג גם אערלה וכלאי הכרם והרי הוא סובר דכשרוף דמי ומקרי ש"פ ומ"ה כ' דהך דאין מקדשין מיירי דגם השתא אינה שוה פרוטה והך דלא מעל שפיר תי' בתי' הא' דהואיל דהשתא אינה שוה כלום וכמ"ש ודו"ק (מיהו בעיקר הדבר י"ל הואיל דבקידושין אמרי' אין לך אלא מקומו ושעתו ל"א כשרוף דמי)

סימן

(א) ע"ד הקו' ששמעתי בשם ספר החכמה בכתובות מ' למ"ל קרא דמאן ימאן במאנס הבתול' דא"י לכנסה בע"כ הרי הגמ' פריך ליתי עשה וידחה ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל א"כ מוכח דהיא יכולה לעכב דאי לא תימא הכי למ"ל דכתבה רחמנא נערה הנערה לרבות חייבי לאוין לקנס הואיל דלא יכול לקיים העשה דלו תהי' לאשה ה"א דגם מקנס פטור וע"כ מוכח מזה דהיא יכולה לעכב דאם היא אינ' יכולה לעכב א"כ אתי עשה ודחי הל"ת ולמ"ל קרא דהנערה וע"כ דיכולה לעכב ולמ"ל קרא דמאן ימאן. נראה ליישב דהנה קשה לפי מאי דאמרינן בעירובין דף ק' מתן אחת שנתערבו במתן ד' ר"י אומר יתנו במתן אחת א"ל ר"א לר"י הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל לדבריך הרי עובר על בל תוסיף ע"כ והקשו התוס' וניתי עשה דמתן ד' וידחה הל"ת דבל תוסיף ותירצו דלא דמי לכלאים בציצית הואיל דבא ע"י פשיעה והי' יכול לקיים בלא דחיית הלאו. והיוצא מזה דעשה שבא ע"י פשיעה אינו דוחה ללאו וא"כ מאי מקשה הגמרא בכתובות וניתי עשה הרי המעשה דלא תהי' לאשה בא ע"י פשיעה שאנס חייבי לאוין ואינו דוח' לל"ת ונראה לתרץ דהנה לכאורה במאי פליגי ר"א ור"י דהוא סובר מתן ד' והלא קשה לר"א הרי הוא עובר על בל תוסיף ושמעתי מאאמו"ר דר"א לשיטתו דאית לי' בשבת דמכשירי מילה דוחה שבת ואף שאפשר לעשות מע"ש וא"כ הו' פשיעה דהי' יכול לקיים שניהם ואפ"ה אית לי' דדחי ועיין בלשון התוס' בעירובין הנ"ל שכ' דהוי פשיע' והי' יכול לקיים בלא דחי' וא"כ ע"כ סובר ר"א דגם עשה דפשיע' דוח' ומ"ה סובר ר"א דיתן במתן ד' ואי דעובר על ב"ת הרי העש' דוח' ור"י סובר דעשה דפשיעה אינו דוחה ומ"ה מוטב שיעבור על בל תגרע בשב ואל תעשה. ומ"ה מיושב קושיתי מאי מקשה וניתי עשה וידח' ל"ת והרי הוי עשה דפשיעה די"ל דהגמרא מקשה לר"א דאית

לי' עשה דפשיעה דוחה דמתניתין אזלא לכ"ע דאינו נושא ממזרת

ובזה מיושב קושית הספר החכמה דהברייתא דמאן ימאן אזלה אליבא דהאמת דעשה דפשיעה אינה דוחה ומ"ה שפיר אצטריך קרא דהנערה לרבות חייבי לאוין ואצטריך קרא דמאן ומאן דהיא יכולה לעכב. ואי דבלא"ה נדע דאלת"ה למ"ל קרא דהנערה לרבות חייבי לאוין הרי העשה דלו תהי' לאשה דוחה לל"ת הברייתא דמאן ימאן ס"ל דעשה דפשיעה אינו דוחה לל"ת וא"כ שפיר איצטריך קרא ולמ"ש ניחא ג"כ מה שהקשיתי מאי מקשה בשבת כ"ד וניתי עשה דשריפת קדשים וידחה ל"ת דשבת והרי הוי דפשיעה. ושוב מצאתי שהקשה כן בספר מגן אבות להגאון מהר"ם בנעט ולדברי הנ"ל אולי אולי י"ל דמקשה לר"א דא"ל עשה דפשיעה דוחה לל"ת שוב נ"ל דהקושיא משריפת קדשים וגם מאונס דהוי עשה דפשיעה לא קשה מידי דמה שכ' התוס' בעירובין דעשה דפשיעה א"ד זה דוקא במתן ד' דהי' אפשר לקיים תעשה בלא דחי' ל"ת כמ"ש התו' להדיא אבל באונס ובשריפת קדשים א"א לקיים העשה רק ע"י פשיעה ומ"ה דוחה וכן משמע בתוס' ודו"ק

סימן ז

ב"ה בערזאן א' משפטים תרכ"ה: לחכם אחד

(א) מכתבך תלעים השגתי ואכתוב אשר עלתה בעזה"י מצודתי בסוגיא דקצוצה ובדבריך היקרים. ע"ד