בית יצחק אורח חיים רעז

הולך כזכי דמי וכמ"ש ולית ליה מגו דהחזרתי שיצטרכו לשלם להמלו'

(ג) ומ"ה הקשו התוס' בכונה אתרצן דאיהו סובר דהולך לאו כזכי ושפיר י"ל מגו דהחזרתי אפי' אי קסבר צריך לפרעו בעדים דנאמנים במגו דנאנסו ובזה מיושב ג"כ מאי דקשה הא דאמרינן טעמא דל"ש דסובר אשנ"ע משום דשליח ש"א כמותו ואמאי לא אמר דרב סובר א"צ לפרעו בעדים ול"ה נוגע ור"ש סובר צריך לפרעו בעדים והוה נוגע ולדברי ניחא דרב ע"כ לא מיירי בממונא דהרי סובר הולך כזכי ואפילו אי סובר א"צ לפרעו בעדים הוה נוגע דלא יכול לומר אהדרינהו ללוה דהמלוה יתבע אותו לדין ודוק

(ד) ובעיקר הדבר שהקשיתי דנימא דרב איירי בממונא דלא בעינן שליחות ובזה נעשה עד אבל בקידושין גם רב סובר דאין שליח נ"ע הואיל דבעינין שליחות הו"ל כגופו לכאורה י"ל דוקא בכסף בעינן שליחות גמור דהשליח צריך לומר הרי את מקודשת אבל בשטר דלא בעינן שליחות גמורה דהשליח א"צ לומר עיקר הקדושין דהרי על השטר כתוב הרי את מקודשת לי פלוני בן פלוני ומ"ה פריך שפיר מקדושין דמשמע דאפי' בשטר אשנ"ע ובזה ל"ב שליחות גמורה ובזה נ"ל לישב מאי שהקשו התו' אהא דאמר בירושלמי הדה דתימא כשקידשה בשטר אבל בכסף לא והרי גם בכסף י"ל מגו דהרי א"צ לפרעו בעדים ולפי הנ"ל פי' הירושלמי הכי הוא דוקא בשטר דל"ב שליחות גמור דעיקר הקידושין נכתבין בשטר בזה נעש' עד אבל בכסף דבעינן שליחות גמורה אשנ"ע וכמ"ש ואם כי מדברי הש"ע א"ע סי' ל"ה משמע דבין בכסף ובשטר בעינן שליחות גמור אבל נרא' דכן הוה דעת הקדוש שהביא המרדכי ומובא סי' ל"ה דשליח א"י לעשות שליח בקדושין דהוי מילי ולא מימסר לשליח ותמה עליו הב"ח דהרי אמרינן בקדושין דילפינין קדושין מגירושין דשליח יכול לעשות שליח ונרא' דהוא סובר דגמרא מיירי מקדושי שטר דומיא דגירושין דמקיש הויה ליציאה ועיקר הדבר מבואר בהשטר מ"ה יכול לעשות השליח שליח שיביא השטר קדושין לידה אבל המרדכי מיירי בקדושי כסף דבעינן דהשליח יאמר הרי את מקודשת ובזה הוה מילי ולא מימסרו לשליח השליח

(ה) והנה דברי הירושלמי יש לישב בד"ז דלכאורה קשה לשיטת התוס' בב"ק מובא בש"ך סי' צ"ג ס"ק דהא דאמרינין מגו דהעזה בהני עיזי דאכלי חושלי דנאמן לטעון עד כדי דמיהן ותירצו דדוקא במידי דכפירה פי' שהמפקיד האמין לו לא אמרינן מגו דהעזה וקשה והרי כאן אמרינן מגו דאהדרינהו ללוה והרי כאן הוה העזה דהרי הלוה האמין לו וכבר הרגיש בזה במקנה וגם קשה מה שהקש' הש"ך סי' קכ"ו ס"ק נ"ו על שיטת הר"י מטראנא שכתב דמגברא לגברא לא אמרינן מגו והרי כאן הוי מיגו מגברא לגברא ונראה לישב דכאן הואיל ואיכא ג"כ חזק' דשליח עוש' שליחותו מהני אף מגו גרוע והנה המשנ' למלך פ"ד מבכורות כ' דהא דאמרינן חזק' שליח עוש' שליחותו דוקא היכא דאינו תלוי בדעת אחרים אבל לא היכא דתלוי בדעת אחרים כגון בקידושין ומעתה מיושב קו' התוס' דהרי כאן אמרינן דגם בממון שנ"ע דנאמן במיגו ובירושלמי אמר אבל בכסף לא ולהנ"ל ניחא כיון דהוה מגו גרוע מגברא לגברא ומגו דהעזה נגד הלוה דהאמינו ורק מטעם דאיכא חזקה שליח עוש' שליחותו מועיל אף מגו גרוע וזה שייך דוקא במלוה ולוה דבודאי יקבל המלוה המעות דיש חזק' דשליח עוש' שליחותו אבל בקדושין דתלוי בדעתה אם תרצ' להתקדש וליכא חזק' דשליח עוש' שליחותו ול"מ מגו גרוע מגו דהעזה וגם מגברא לגברא ומ"ה ס"ל לירושלמי דבקדושי כסף לא והוא ישוב נכון ובזה י"ל קו' המקנה דמאי מקש' אי קסבר צריך לפרעו בעדים הוה נוגע בעדות והרי ליפטור את עצמן יכולין ליפטר בטענה דאמרי פרענו למלוה לכ"ע וא"כ שוב יהי' נאמנים בתורת עדות במאי דאמרי פרענו למלו' וא"כ שוב אינם נוגעין ויהי' נאמנים בתורת עדות דפרענו למלו' כיון שאינם נוגעים ולהנ"ל ניחא דלכאור' קשה דהוה מגו מגברא לגברא ולא אמרינן מיגו וכמ"ש בשם הר"י מטראנא אך הכא הואיל ואיכא חזק' דשליח עוש' שליחותו מהני אף מגו גרוע וא"כ זה דוקא בפרענו למלו' במגו דאהדרינהו ללוה דבזה מסייע חזק' דשליח עוש' שליחותו אבל שיהיו נאמנים לפטור עצמן באהדרינהו ללוה ליכא חזק' דשליח עושה שליחותו שוב לא אמרינן מגו מגברא לגברא ובזה מיושב קו' הגאון בעל ישועת יעקב בא"ע סי' ל"ה על דברי הרמ"א דהיכא דקידש' בשטר שיש בו ש"פ ל"ה רק ספק קדושין דהעדים נוגעין והקש' דהרי התוס' הקשו דאפי' אי צריך לפרעו בעדים יהי' נאמן פרענו במגו דהחזרנו והחזרנו במגו דנאנסו ותירצו הואיל דצריך שבוע' בנאנסו ועד הצריך שבוע' אינ' נאמן והב"י בח"מ סי' ס"ו כ' דהיכא דנאנסו א"צ שבוע' גם בהחזרתו במגו דנאנסו א"צ אפי' היסת דבנאנסו ליכא היסת דאין נשבעין היסת על טענת שמא וא"כ הרי ק"ל דשבועת שומרין אין נשבעין בפחות מב' כסף וא"כ מה בכך דהשטר שוה פרוטה והרי בנאנסו א"צ שבוע' ויהי' נאמן בהחזרנו במגו דנאנסו דל"ה עד הצריך שבוע' בפחות מב' כסף ולפי מאי דכתבתי מיושב היטב דכבר כתבתי דחזק' דשליח עוש' שליחותו שייך דוקא בפרעון אבל בקדושי אשה דהוא תלוי בדעתה לא אמרינן חזקה שליח ע"ש ובזה ניחא דברי הרמ"א כיון דמיירי בקדושין שפיר כתב דבשטר שיש בו שוה פרוט' הוה נוגע דאין להאמין דנתנו להאשה במגו דהחזרנו להמקדש דהוה מגו מגברא לגברא וחזקה דשליח עוש' שליחותו ליכא בקדושין שיהני מחמתו מיגו גרוע ושנתנו להאשה במגו דנאנסו ג"כ ל"מ דהוה גם כן מגברא לגברא דבטענת נאנסו יפסיד הבעל ובטענת נתנו להאשה תפסיד האשה ודוק היטב

(ו) וקו' התוס' שהקשו דיהי' נאמן בפרענו במגו דהחזרתי יש לישב דהנה הר"ן בשבועות דף מ"א הקשה אמאי לא יהי' נאמן אפי' צריך לפרעו בעדים לומר פרענו במגו דפרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למה"י ותי' דהוה במקום עדים דאנן סהדי הואיל ולא האמינו אין משלמין אלא בפני עדים וא"כ מיושב קו' התוס' דאי קסבר צריך לפרעו בעדים אינו נאמן מאי דאמר אהדרינהו ללוה בלא עדים במגו דנאנסו דהוה מגו במקום עדים דאנן סהדי כיון דלא האמינהו לא אהדר לי' בלא עדים ואי שיהי' נאמן פרענו במגו דנאנסו זה לא הוה מגו וכמ"ש לעיל בשם ההפלא' כיון דאינו מעיז ל"מ מיגו דלא שכיח אך התוס' הקשו שיהי' נאמן במיגו דהחזרתי והחזרתי במגו דנאנסו והחזרתי בלא עדים במגו דנאנסו הוי מגו במקום עדים וזה ישוב נכון וברור

(ז) והנה יש לישב דברי הירושלמי דהדה דתימא בשטר אבל בכסף לא י"ל דבחות דעת סי' קי' כ' דכשם דלא אמרינן מגו להוציא מחזקת ממון כך לא אמרינן מגו להוציא מחזקת אשת איש וא"כ מיושב קו' התוס' על הירושלמי דבשלמא גבי ממון דנאמנים העדים במגו דיכולין למימר אהדרינהו ללוה אבל גבי קדושין דהוא להוציא מחזקת פנויה הוה כמו מגו להוציא דכמו דמגו אינה כדאי להוציא מחזקת ממון ה"נ אינו מועלת המגו להוציא מחזקת פנוי' ועיין באור חדש שתמה על הנוב"י ח"מ סי' י"ט דכאן ל"ה מגו מגברא לגברא הואיל דהם נאמנים מתורת עדות אך למען שלא יהו נוגעין צריך המגו והאור חדש הקש' עלי' דסוף סוף עיקר הנאמנו' רק מצד המגו וא"כ ה"נ הוה שפיר מגו להוציא מחזקת פנוי' ובזה הבנתי דברי הירושלמי שמבואר דרב עביד עובדי' אפי' בכסף ולכאור' קשה אמאי פליג רב אך רב לשיטתיה דהטעם דסברת שהי' לו לטעון טענה אחריתא אינו ברור כל כך דשמא לא ידע לטעון ול"ה רק כרוב וכמו דא"ה בממון אחה"ר להוציא כן מיגו ל"ה רק כרוב ורב דס"ל דהולכין בממון אחה"ר דלדידי' רוב מוציא מחזקת ממון מגו לא גרע מרוב להוציא מחזקה וס"ל לרב דאמרינין מגו להוציא ומ"ה סובר רב דגם בקידשה בכסף שנ"ע ואף דכתבתי לעיל דרב סובר הולך כזכי דמי וליכא מגו דוקא בפרעון אמרינן הולך כזכי וליכא מיגו דאהדרינהו אבל בקדושין בודאי ל"א הולך כזכי ובזה נ"ל לישב קו' העצמות יוסף אהא דאמרינן אבל ממונא אימא הני מיפלג פלגי שהקש' כיון דאשמעינן בקדושין דהוה ג"כ דיני ממונות ולא חיישינן להכי ל"ל לאשמעינן וכן בממונא ולמ"ש ניחא דהא דוקא בקדושין נאמנים העדים דאהדרינהו להמקדש דל"ש הולך כזכי אבל בממונא לית להם מגו דאהדרינהו ללו' דהמלו' יתבע אותו דהולך כזכי דמי קמ"ל דאפי' בממונא הולך לאו כזכי דמי וגם ניחא הא דאמרינן דכלהו צריכי דאי אשמעינן קדושין דלמיתסר קאתי וכו' וקשה דלמ"ל לאשמעינן קדושין לאשמעינן גירושין וממונא ואנא אמינא מה גירושין דלהתיר' אתו ויש לחוש שמא עיני' נתן בה שנ"ע קדושין לכ"ש וגם בקדושי כסף ידעינן מממונא דל"ח דילמא מיפלג פלגי ולהנ"ל ניחא דה"א דוקא בגירושין שנ"ע דשייך חזק' שליח עוש' שליחותו דיהב לה בע"כ ולא תלי' בדעתה אבל בקדושין דל"ש חזק' שע"ש דתלוי בדעתה וכמ"ש המל"מ ל"א שנ"ע קמ"ל דגם בקדושין שנ"ע ודוק

(ח) והנה הפ"י הקש' מאי מקש' על רב מאמר לשלש' ע"כ ל"פ אלא בג' אבל בב' לכ"ע אשנ"ע דילמא שם מיירי בקדושי כסף דהוה נוגעין דצריכי לישבע היסת באהדרינ' ללו' ותירץ דאם הטעם משום נוגעין בשלש' ג"כ נוגעין וק"ל לפ"מ דכ' הרמ"א בתשוב' ומביאו בש"ך סי' ע"ז דאם אחד הפקיד אצל שנים אינם. עריבין זה לזה וא"י לתבוע כל אחד על חלקו ולפי שיטת הפוסקים בסימן פ"ז ס"ו דעד המסייע אינו פוטר משביע' וא"כ מה מקש' מאמר לשלש' הא לב' לכ"ע אשנ"ע דילמא הטעם משום נגיע' דב"ג ל"ה נוגעין דיש להם מגו דאהדרינ' ללו' ואין צריכין לישבע היסת דכל אחד יש לו על חלקו שני עדים הב' שלוחים דכיון דהם אינם מריבין על חלק חברו א"כ כל השלש' אם יאמרו אהדרינהו ללו' לכל אחד יש ב' עדים על חלקו ומ"ה בשלש' סברי ב"ש דשנ"ע אבל בשנים כל אחד אין לו רק עד אחד המסייעו ועד המסייע אינו פוטר משבוע' ומה מקש' אך ניחא דאם נימא דהטעם הוא משום דבג' יש לו לכ"א ב' עדים ול"ה נוגע מ"ט דב"ה דס"ל גם בג' אשנ"ע וע"כ טעמא דב"ה לאו משום נוגעין אך קשה דילמא טעמא דב"ה היא משום דחיישינן לגומלין כדפליגי ר"י ורבנן בכתובות כ"ד ומ"ה הוי נוגעין דהואיל דכ"א יעיד ע"ח חיישינין לגומלין ומ"ה לא יהי' נאמנים בלי שבוע' דאהדרינ' ללו' אך הרי הלכ' כרבנן דל"ח לגומלין