בית יצחק אורח חיים רעג

דבטבילת כלים ליכא מצוה ודלא כסמ"ג דאל"כ גם כאן בטבילת כלים איכא מצוה ואפ"ה גזרינן

(יא) ולמ"ש דר"י ע"כ ס"ל דטבילת כלים ביו"ט ליכא מצו' מיושב קו' התוס' בבא דהדר ביה רבא דנימא דהדר מהך דמשני טעמא דמתניתין משום מתקן אך משני או כרבה או כר"ב ולא תיקשה אדם נמי ונראה למ"ש לעיל דבדרבנן ל"ח לשמא יעבירנה אך הכא חיישינן דהואיל ומחזי כמתקן ושרי אתי להעביר ברה"ר משום מצוה וביו"ט לא סגי לן בטעמא דמתקן דצרכי א"נ שרי וא"כ גם רבה ע"כ יסבור ג"כ טעמא דמתקן דאי לא ל"ח לשמא יעבירנה ור"ב דאמר הטעם דשמא ישהא ע"כ ג"כ סובר בשבת הטעם דמתקן דהש"ך כ' ביו"ד סי' נ"ז דלזמן מועט ל"ח לתקלה וא"כ אמאי אסור בשבת וע"כ סובר בשבת הטעם דמתקן ומ"ה ניחא דברי הרמב"ם דלעיל שכתב בשבת הטעם דמתקן וביו"ט הטעם דשמא ישהא וממילא גם לר"ב אסור משום מתקן בשבת וביו"ט אינו אסור משום מתקן דצורכי או"נ מותר וא"כ ביו"כ ג"כ אסור לאדם ליטבול מטעם זה והא דלא פריך רק לרבא א"ה אדם נמי משום דרבא בפי' אמר הטעם דמתקן וכר"י נראה דרבא ג"כ לס"ל דהפנ"י הקשה מאי פריך א"ה אדם נמי והרי באדם איכא מצוה ליטבל קודם הרגל ומ"ה לא העמידו דבריהם אך י"ל דקים לי' להש"ס דרבא סובר דבטבילת כלים ביו"ט ג"כ מצוה וכשיטת הסמ"ג ואפ"ה גזרינן וממילא לס"ל כר"י דאמר שמא יסחוט דהיכא דאיכא מצוה ל"ג וכמ"ש התוס' בשבת הנ"ל ומיושב קו' התוס' בטוב טעם דרבא ע"כ ס"ל משום מתקן ודו"ק

(יב) והנה מה שנסתפקתי לעיל היכא דאומר מותר אי הוי טועה בדבר מצוה יש להוכיח מדברי המהרש"א בפסחים ד' ע"ב על רש"י ד"ה מה לי שאינן ראוין שכ' אף דבעוקר נמי מיירי שטועה בדבר שמותר לשחוט שלא לשמו דאל"כ הוי מזיד ואפ"ה לא הוי טועה בדבר מצוה דדוקא היכא שהוא טועה כעין דב' תינוקת אבל היכא שאומר מותר ל"מ טועה עיי"ש והסברא נראה כמ"ש התוס' במכות דף ט' הטעם דאומר מותר לא הוי איסור וקרוב למזיד הוא משום דהוה לי' ללמוד עיי"ש. ובזה מיושב הא דגזרינן בשופר שמא יעבירנו והקשה בטעה"מ דהרי שופר הוי דאורייתא וא"כ יהי' טועה בדבר מצוה ופטור ולדברי ניחא דגם בשופר יש לחוש הואיל דתקיעות שופר ביו"ט שבות יסברו הואיל ושבות שרי לצורך מצוה מותר ג"כ להעביר ד' אמות ברה"ר ולא יהי' טועה בדבר מצוה דהוי לי' ללמוד והוא ישוב נכון. ובזה מיושב קו' המהרש"א בחולין ד' פ"ד ע"ב שהקשו שם התוס' אהא דספיקו דוחה יו"ט והא טעמא דשמא יעבירנה ל"ש בי"ט וכ' דספיקה דוחה יו"ט דתקיע' הוא משום שבות עיי"ש והקשה מהרש"א דהיכא בעי למילף מק"ו לאסור ביו"ט מספק משום איסור תקיעה והרי חזינן דבשבת לא אסרינן תקיעת שופר אך משום שמא יעבירנה והנה לדברי המג"א בסי' תקפ"ח דלא אמרינן בשבת הטעם משום שמא יתקן כלי שיר וכתב דא"כ בי"ט נמי יש לגזור וא"כ בטלת מצות תקיעות שופר ואם נאסר בשבת ולא ביו"ט מיחזא כחוכא וחטלולא וא"כ בלא"ה ל"ק קו' המהרש"א דבשבת ג"כ תקיעה שבות והא דלא אסרינן בשבת משום שבות דתקיעה דא"כ ביו"ט נמי נאסר ובטלת מצות תקיעת שופר ולזה צריך הטעם דשמא יעבירנה אבל לפי מאי דכתבתי לעיל דעיקר גזירה דשמא יעבירנה הא משום שיראה דתקיעה שרי אף דהיא שבות אתי למישרי ג"כ ד' אמות ול"ה טועה בד"מ הוי קרוב למזיד ומשום שבות דתקיעה לבד ל"ה דחינין מצוה דאורייתא מיושב ג"כ קו' המהרש"א דהרי בשבת ג"כ עיקר האיסור נצמח משום דתקיעה שבות הוא ושפיר ילפינן דספיקה דוח' יו"ט ודו"ק בזה מיהו קצת צ"ע בלולב מ"ט חיישינן שמא יעבירנו וי"ל

(יג) ולמ"ש לעיל בשם הירושלמי דמותר להערים לכאורה קשה אמאי לא תוזכר בש"ס דידן היתר דהערמ' ונרא' דבזה מיושב מה שהקשה בפנ"י דאמאי לא מקשה בשבת אהא דאין מטבילין כלים מ"ט ונראה דאגוף הדין דאין מטבילין לא הקש' מ"ט דידע דאסור משום דנראה כמתקן אך ה"א דבמתניתן אמרי סתמא אין מטבילין ומשמע דגם דרך הערמה אסור שאל מ"ט דבזה ל"מ כמתקן ובשבת לא מקשה דהתם לא נחית התנא להשמיענו כל דיני טבילה אך הכא דנחית התנא להשמיענו היתר טבילה ג"כ דתנא משיקין את המים ומדלא השמיענו דמותר להערים בכלים ש"מ דאסור שאל מ"ט ותי' רבה דאסור משום שמא יעבירנה. ובזה מיושב ג"כ הא דכתב רש"י במטביל כלי ע"ג מים לרבה דאסור משום מתקן דרבה ג"כ סובר דאסור משום מתקן אך דהגמרא הקש' למה אסור ע"י הערמה ורבא ג"כ משני דאפ"ה גזרינן בהערמת דאסור משום דגזרינין אטו מתקן ומ"ה מקשה דאי הערמה אף דאינה מיחזה כמתקן אפ"ה גזרינין יש לחוש ולגזור גם באדם ודו"ק

סימן ב

בענין הנ"ל ובסוגיא דקופיץ

(א) והנה מ"ש לעיל בשם הש"מ דהטעם דגזרינין ש"י הוא משום דבהול לקיים המצו' ועיין באבני מלואים סי' י"ד שהביא שם בשם השיטה דדוקא במצוה דאורייתא גזרינן שמא יעבירנה ולא במצוה דרבנן והקשה עלי' מהא דגזרינן במגילה דהוי ג"כ מדרבנן ונראה לישב דבמגילה הואיל דהוי דברי קבלה וכדברי תורה דמיא והשיטה סובר דטבילת כלים הוי מצוה דאורייתא דהא דילפינן בר"ה ט"ו מוהזהרתם ל"ה אסמכתא וכמו דמשמע מהרמב"ם דהוי דאורייתא. ובזה נ"ל לישב מאי דהקש' התוס' בפסחים דף ע' אהא דסכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיר בי"ג שונה ומטביל דמשני לעולם רבנן וכגון שבא בשבת ואמאי לא הקש' אי בשבת היכא שרי להטביל כלים והא קיי"ל דאין מטבילין כלים בשבת המהרש"א וקשה אי בשבת אמאי אסור לשחוט בו והא בודאי טובלו מע"ש דהרי צריך לחגיגת ט"ו וע"ז לא שייך תירוצם של התוס' עיי"ש וגם הצל"ח הקשה דאמאי צריך להקשות מדסיפא בשבת מכלל דרישא לאו בשבת ואמאי לא מקשה בפשיטות דאי רישא בשבת ואפ"ה אסור קופץ והא תנן בסיפא דאם חל י"ד בשבת מותר גם קופץ דבודאי טובלו מאתמול וגם קשה דמאי צריך לשנויי דלעולם רבנן וכגון שבא בשבת וחגיגה א"ד שבת והרי יכול להיות דאתיא כבן תימא ואין בו משום שב"ע דהרי התרצן בודאי סובר דמותר להטביל כלים בשבת דאל"כ אמאי לא ישחוט בקופיץ והרי צריך לחגיגת ט"ו ובודאי טובלו מאתמול בע"ש כקו' מהרש"א וע"כ דמותר להטביל בשבת א"כ לא הי' לו להטביל הקופיץ מע"ש דהא אפילו אין בחגיגה משום ש"ע הא ודאי דלא דחי' שבת רק שחיטתה אבל אסור לשבור ע' בשבת כיון שהרי הוא כפסח ואין נאכל רק בלילה א"כ מש"ה אסור לשחוט בו דלמה לי' לטבול בע"ש והרי קופיץ אין עומד רק לשבירת עצמות ויהי' לו זמן לטבול בשבת רגע אחת קודם ב"ה ויהי' לו ה"ש אבל סכין דעומד לשחיטה בודאי טובלין מע"ש דצריך לשחיטת הפסח ומ"ה מותר לשחוט בו וא"כ אדמוקי לה כגון שבא בשבת דליכא חגיגה והרי גם לב"ת ניחא אף דאיכא חגיגה בשבת ואפ"ה סכין מותר לשחוט וקופיץ אסור וגם קשה הקו' הגדול' שהקשה בשב"י על הר"י מאורלייניש הובא ברא"ש פסחים קט"ז דכשחל ע"פ בשבת מביאין החגיג' מע"ש דנאכלת ליום ושני לילות דאוקי לילות בהדי ימים וא"כ קשה מאי משני כגון שבא בשבת דליכא חגיגה והרי גם בשבת איכא חגיגה דבא מע"ש וצריך לשבור עצמות

(ב) ונראה דהנה השיט' מקובצת כתב הא דאסור להטביל כלים בשבת לטעמא דרבה הוא משום דבהול לקיים המצו' ודוקא בדאורייתא יהא גזרינין. אבל בדרבנן ל"ג (יהא דתנן בשבת ל"ד דאין מטבילין הכלים ושם לא מיירי בשבת שלפני החג צריך לומר לדברי השיטה דגם רבה ס"ל טעמא דמחזי כמתקן אך במקום מצוה שצריך לטבול לצורך החג אי לאו ט טעמא דשמא יעבירנה ל"ה אסרינן טבילת כלים ומ"ה צריך לטעמא דשעא יעבירנה ובשבת דליכא מצוה ול"ש טעמא דבהול אסור משום דמיחזי כמתקן ודוק בזה) וא"כ מ"ה בפסח דאיכא מצוה דאורייתא ובהול אסור ליטבל בשבת משום שמא יעבירנה אבל בחגיגה דהוא דרבנן מותר להטביל דל"ג ש"י דבדרבנן אינו בהול ומ"ה בסכין דעומד לשחיטה הפסח דהוא דאורייתא טבלו בעלים ודאי מאתמול בע"ש דבשבת אין יכולין ליטבל משום שמא יעבירנה ומ"ה א"צ ליטבל אבל קופיץ דאינה עומד לשחיטה אף דחל ע"פ בשבת בעלים לא אטבלי' מאתמול דהרי עומד לחגיג' דהוי מדרבנן ויכול להטבילו בשבת ומ"ה הפי' בגמרא כך הוא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת ואף דאיכא חגיגה בשבת שהביא אות' מע"ש כדברי הר"י מאורליינש אך דאתיא כרבנן דחגיגת י"ד מדרבנן ומ"ה סכין שנמצאת בי"ד שחל להיות בשבת שוחט בה מיד דבודאי אטבלי' בעלים מע"ש דבשבת אסורין לטבול דעומד למצו' דאורייתא וש"י וקופיץ אף דמביא חגיג' בי"ג בע"ש לר"י מאורליינש הואיל דעומד רק לשבירת עצמות בודאי בעלים לא אטבלי' מאתמול דיכול לאטבולי בשבת דאינה עומד למצו' דאוריית' ומ"ה צריך לטבול ומיושב קו' התוס' דאי בשבת אמאי שונ' ומטביל והרי אסור להטביל כלים בשבת דשונ' ומטביל קאי בקופיץ דעומד לחגיג' דהוא דרבנן ול"ג שמא יעבירנה דאינו בהול והרא"ש פסק בביצה י"ח שם כרב' דהטעם שמא יעבירנה וגם מיושב קו' המהרש"א אי בשבת הרי בודאי גם קופיץ טבלותו בעלים מע"ש דהרי צריך לחגיגת ט"ו ואמאי שונה ומטביל דז"א דגם בעלים יכולים להטבילו בשבת לצורך חגיג' י"ד אף דחגיגת ט"ו הויא דאורייתא הואיל ובלא"ה בעלים יוצרכו להטבילו בשבת לצורך שבירת עצמות דחגיגת י"ד ממילא יהי' כשר לחגיגת ט"ו דסתם קופיץ אינה עומד כלל לשחיטה רק לשבירת עצמות ובודאי לא בהול ומותר וממילא מיושב הקו' העצומ' לר"י מאורליינש כי משני כגון שבא בשבת בא חגיגה מע"ש ואפ"ה קופץ שונה ומטביל דבודאי לא אטבליה בעלים בע"ש דיכול להטבילו בשבת וגם ניחא הא דלא משני דב"ת הוא דאי ב"ת א"כ החגיג' די"ד היא דאורייתא ובודאי אטבליה מאתמול דהרי לב"ת אסור לטבול גם קופץ בשבת דטריד לאכול רגיל דהיא מצוה דאורייתא וצריך הקופץ לאכול בו ולשבור בו עצמות ובהול ואסור ואמאי שונה ומטביל וניחא ג"כ הא דלא מקש' רישא לסיפא דברישא שונה ומטביל אף בשבת ובסיפא אינו שונה ומטביל דהרמב"ם פירש בפי' המשניות לשקלים דסיפא דשוחט בה מיד אסכין קאי