בית יצחק אורח חיים רעב

דגזור שמא יעבירנה דגם בדרבנן חיישינן והא דלא מקשה לעיל נגזור בולה"ט גופה שמא יעבירנה כמ"ש דלא שכיח אך ממילתא דל"ש ללא שכיח גזרו בה רבנן ונכון מה שכתבתי לעיל ודו"ק

(ה) ולישב קו' התוס' למה לא מקשה בהשקה גופה שמא יעבירנה נ"ל דהנה הר"ן הקשה אמאי ל"ג במילה בשבת שמא יעבירנה ותי' דבשופר ובסוכה כ"ע טרידין ולא יזכירו אותו אבל הכא אינו טרוד אך אבי הבן לבד ובזה מיושב קו' התוס' דהמקשה ידע ג"כ דמאן דאית לי' מים יפין אינו משיק וכמו דקאמר ותסברא: אך המקשה סבר דמילתא דל"ש ג"כ גזרו וכמו דסבר רבי בנזיר נ"ה והשיב לו המתרץ דבמילתא דל"ש ל"ג שמא יעבירנה ומ"ה לא הקשה בהשקה נגזור שמא יעבירנה דהואיל דכ"ע אינן טרודין ל"ג שמא יעבירנה דיזכירו אותו כמו גבי מילה אבל הקשה נגזור השקה אטו הטבלה ואז כ"ע טרידין וגזרינן שמא יעבירנה ודו"ק

(ו) והא דגזרי' גבי הטבלת כלים שמא יעבירנה אף דהוי רק מדרבנן דחיוב לטהר ברגל היא אסמכת' ורש"י והשיטה מקובצת כ' הטע' דשמא יעבירנה משום דבהול לדבר מצוה ובדרבנן ל"ש הך טעמא וכעין זה כתב בטעה"מ לענין טעה בדבר מצוה וטבילת כלים הוי רק מדרבנן לדעת קצת פוסקים ובמגילה ניחא דהואיל והכל טרידין ואפילו נשים חייבות במקרא מגילה נראה דיותר יש לחוש לשמא יעבירנה אף דאינו בהול כ"כ. ולזה נראה ביאור דברי הגמרא במגילה ד' אריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף המה היו באותו הנס ואריב"ל שואלין ודורשין במגילה בפורים שחל בשבת ומקשה מאי ארי' פורים אפילו יו"ט נמי ומשני מ"ד נגזור משום דרבה קמ"ל ומאי שייכות הך דאמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת להך דנשים חייבות. ולפ"ז ניחא דה"א הואיל דאמר ריב"ל דנשים חייבות במ"מ דגם אסור לעיין במגילה בשבת הואיל והכל טרידין קמ"ל דמותר. והנה זה שייך דוקא במ"מ אבל בטבילת כלים דמצוה ביו"ט הוא משום שלמי שמחה וחגיגה ונשים פטורות וכמ"ש בטורי אבן בר"ה ט"ו ע"ב דנשים פטורות מלטהר ביו"ט הואיל דחייב אדם לטהר א"ע ברגל ל"ה רק מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ועיין במ"ל פט"ז מהלכות טומאת אוכלין שהביא כן בשם הרמב"ן אמאי ניחש שמא יעבירנה דהואיל דאינו בהול כ"כ ואם בהול נשים יזכירו אותו. אך נראה דאין הפירוש שמא יעבירנה ד' אמות בשוגג מתוך שהוא בהול אך דגזרינין הואיל דשרי לי' להטביל אף דהוה מתקן אך משום מצוה יתיר לו ג"כ להעביר ד' אמות ברה"ר במזיד ויאמר דמשום מצוה מותר ובזה מיושב הא דקשה להר"ן שכ' הטעם דל"ג במילה שמא יעבירנה משום דאין הכל טרודין בי' ובהזאה דע"פ ניחא דהכל טרידין בפסח אך הא דאמרי' ביומא ח' ע"ב בהזאה דכ"ג שבות הוא וא"ד שבת והרי שם אין הכל טרודין ולמאי ניחש לה אך לפמ"ש ניחא דגם שם יהי' סבורין דמותר דהואיל ומתקן שרי משום מצוה אתי ג"כ להתיר העברת ד' אמות (ושם העירותי ישוב נכון מה דמקשין להגאון הצל"ח שכ' בפסחים דף פ' דהזא' בשלישי ל"ה מתקן הואיל ועדיין טמא ומותר בשבת מהא דא"ר ביומא דכהן השורף את הפרה מפרישין לי' ברביעי בשבת שיתרמי רביעי שלו בשבת ופירש"י ולא יפסיקו הזיותיו אך פעם אחת עיי"ש. ולדברי הצל"ח דהזאת שלישי ל"ח מתקן ומותר ביו"ט למה מפרישין ליה ברביעי הרי מותר להזות גם בשבת וכבר הקשה כן בנוב"י תנינא. ולכאורה י"ל דניהו דמתקן ל"ה עכ"פ מיחזא כמתקן הוי וא"כ יש לחוש לשמא יעבירנה במזיד ד' אמות דיאמרו משום מצוה מותר אך כ"ז אינו שוה לי כי הצל"ח כתב בעצמו בפסחים דף פ' דבחגיגה ל"ג שמא יעבירנה הואיל ואין הכל טרודין שזה מביא היום וזה מביא למחר והק"ל מהא דיומא ח' דאין הזאה שלישי דוחה שבת למאי ניחוש לה אי משום שמא יעבירנה ל"ש דאין הכל טרודין ומתקן לא הוי וכמ"ש הצל"ח והנלע"ד ליישב קו' זו דזה אי הוי מתקן בשלישי תלוי בפלוגתא דאמוראי בשבת צ"ד ע"ב גבי התולש סימני טומאה אחת משלש ר"נ אמר חייב דאהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה ור"ש אמר פטור ועיי"ש בהא דאפיק חצי זית מכזית ומחצה וא"כ ה"ה הזאה בשלישי ג"כ תליא בזה דלר"נ דאמר התם דחייב אף דהשתא אינו מועיל כלום דהרי יש ב' שערות הואיל ואי משתקיל עוד שערה אהני מעשיו וחייב גם הזאה שלישי הוי מתקן דאם עוד יזה עליו בשביעי יהי' טהור ולר"ש דאמר התם דפטור הואיל והשתא אינו מועיל כלום פטור גם כאן פטור ומ"ה ניחא דשם בפסחים כתב הצל"ח למאן דאית לי' כר"ש וביומא אזל' הגמרא לר"נ והוי בשלישי ג"כ מתקן דאהני מעשיו ודו"ק בזה). ומעתה לפמ"ש דהואיל אי חזינין דמתקן פטור אתי ג"כ להעביר ד' אמות ברה"ר ולא שייך לומר דיזכירו אותו ממילא מיושב קו' התוס' שהקשו דבהשקה גופא נגזור שמא יעבירנה דניחא דבהשקה לא מיחזי כמתקן ולא אתי להעביר ד' אמות ובהול לא הוי משום דהוא דרבנן וכמ"ש ומ"ה מקשה דנגזור השקה אטו הטבלה ובזה הבנתי דברי התוס' מגילה ד' שהקשו דאמאי לא גזר במילה שמא יעבירנה ותי' דבמילה הואיל ואין אדם מל אלא א"כ הוא בקי ל"ח שמא יעבירנה דהחשש רק שמא ילך אצל בקי וקשה דהא גם בטבילת כלים אמרי' שמא יעבירנה והרי כל אדם בקי איך מטבילין כלים ולדברינו ניחא דגזרינן הואיל ומתקן שרי ואתי ג"כ למישרי ד' אמות ולא מטעם דבהול ומה"ט ג"כ ניחא הא דקאמר במגילה ובסוכה והיינו טעמא דשופר וה"ט דמגילה ולא קאמר ה"ט דטבילת כלים משום דהתם הוי הטעם משום דבהול אתי להעביר ד' אמות בשוגג והכא הוי טעמא אחרינא דאתי להעביר ד' אמות במזיד. ולזה ניחא מאי דכתב רש"י ז"ל לעיל גבי ושוין שמשיקין את המים ואין מטבילין כתב רש"י הטעם דמתקן וקשה הרי לשיטת רבה אין הטעם משום מתקן רק שמא יעבירנה ובזה ניחא ג"כ דאי לאו טעמא דמתקן ל"ה גזרינן שמא יעבירנה וכמש"ל ודו"ק

(ז) ובעיקר גזירה דשמא יעבירנה צ"ע אמאי ניחוש והא הוי טעה בדבר מצוה ופטור וכבר הקשה כן בטעם המלך ה' שופר אך ראיתי שם מביא דברי התוס' סוכה מ"ב דטוע' בדבר מצוה ל"ה רק היכא דרמי עליו וא"א לעשות ע"י אחר דהיינו לולב אבל חטאת דאפשר ע"י אחר לא וצ"ע דהתוס' כתבו התם אך להוה אמינא אבל לא לפי האמת דהרי אמרינן התם אומר הי' ר"י עולת עוף שנמצא בין אגפים ואכלו וקא סבר חטאת היא פטור וכן צ"ע בספר אהל דבר להגאון ר' דוד דייטש שכ' ליישב קו' הצל"ח על הרמב"ם דמי שנתחלף לו צלי של פסח בנותר דחייב והרי הוי טועה בדבר מצוה ותי' בשם התוס' סוכה הנ"ל דהיכא דיכול לעשות ע"י אחר לא הוי טועה בדבר מצוה והרי זה ל"ה לפי האמת וצ"ע. ואאמ"ו נ"י הקשה אהא דכתבו התוס' שם דחטאת א"צ הכהן המקריב לאכול והרי אמרינן ביבמות מ' יכול רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל מצוה וכ' התוס' דהכא יליף דכהן המקריב צריך הוא לאכול ממנה עיי"ש ושמא דוקא גבי מנחה צריך שיאכל ממנה ודו"ק (ע' לעיל סי' כ"ט א' ב')

(ח) נסתפקתי הא דאמרינן דטעה בדבר מצוה פטור אי דוקא היכא דהוה שוגג. אבל באומר מותר דהוי קרוב למזיד כדאמרינן במכות ד' אי הוי ג"כ טועה בדבר מצוה ונ"מ לפי מאי דבארתי לעיל דהכא גזרינין הואיל דמיחזי כמתקן שרי אתי למישרי ג"כ להעביר ד' אמות ברה"ר במזיד ומשום מצוה יאמרו דשרי וא"כ ל"ק הרי הוי טועה בד"מ דאנן גזרינן דאתי למישרי במזיד. ומזה י"ל הא דבשבת ל"ד אהא דאין מטבילין כלים בשבת לא הקשה מ"ט ולהנ"ל ניחא דשם מיירי בשבת דליכא מצוה שפיר גזרינין שמא יעבירנה. אך בביצה מיירי בשבת שלפני הרגל דהוי מצוה ל"ג שמא יעבירנה דהוי טועה בד"מ ומשני רבה דאפ"ה גזרינין או כמ"ש דאומר מותר ל"ה טועה בד"מ או דהוי רק מדרבנן ול"ה טועה בד"מ דאינו בהול

(ט) והנה הרמב"ם בפ' כ"ג משבת כ' דאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת מפני שנראה כמתקן ואח"כ ה' י"ד חזר וכ' דאין מגביהין מפני שנראה כמקדיש. ועוד מפני שהוא כמתקן ולמה לי' לכפול הדבר וגם למה לי' ב' טעמים. ונראה לישב דבתחלה קאי לענין איסור שעשה בהחולין שהפריש מהם תרומ' וכ' מפני שהוא כמתקן וקמ"ל דעשה איסור בגוף החולין ומ"ה קנסינן לי' שלא לאכול כמ"ש בה' ט"ו ובתר הכי כ' דתרומה גופא שהפריש דגם בהם איתעביד איסורא דהוי כמקדיש. וזה הטעם ל"ש לאסור החולין שמהם הופרש אך דבתרומה כ' הטעם מפני שהוא כמקדיש ואח"כ קמ"ל דבתרומה נמי הוי מתקן דס"ד דבתרומה ל"ח מתקן משום דלישראל אסור וע"כ חידש דגם בזה הוי מתקן לגבי כהן. והדברים ברורים בעזהש"י

(י) והנה בשבת קי"א ע"ב בתוס' ד"ה מסוכרייתא הקשו בהא דאמרינן דנדה מערמת וטובלת בבגדיה ול"ג דילמא אתי לידי סחיטה ותי' דמצוה שאני ותמי' לי דהרי בביצה י"ח מקשה מהך דנדה מערמת וטובלת בבגדיה דילמא אתי לאטבולי בעינייהו ומשני מתוך שלא הותרה לה אלא ע"י מלבוש זכורה הוא ואח"כ אמר ר"י גזירה משום סחיטה ואמרינן איתיבי' כל הני תיובתא ושני כדשנין ולפ"ז על הא דנדה מערמת בבגדיה וטובלת משני כדלעיל מתוך שלא הותרה אלא ע"י מלבוש זכורה הוא. ואיך כ' התוס' דל"ג שמא יסחוט משום דהוי מצוה וצע"ג. ועוד קשה על תוס' דהרי גם בטבילת כלים הוי מצוה לצורך הרגל וכמ"ש בשיטה מקובצת ומ"מ אמר ר"י דגזרינין שמא יסחוט ואף בכלים דלא שייך בהו סחיטת וכש"כ הך דמערמת בבגדים בודאי יש לחוש משום סחיטה אף דהוי מצוה ולחומר הנושא נ"ל לישב דשם לא מקשינין רק דילמא אתי לאטבולי בעינייהו וא"כ גם על ר"י מקשה הכא ואמאי לא מקשה גם לר"י דנגזר שמא יסחוט ועוד דל"ש לזה מתוך שהותרה לה אלא ע"י מלבוש זכורה היא ול"ח שמא אתי לאטבולי בעינה. ועדיין ניחוש לשמא יסחוט כשטובלת בבגדים וע"כ כמ"ש התוס' דהיכא דמצוה ל"ח שמא יסחוט ורק דגמרא מקשה דילמא אתי לאטבולי בעינה ואז לא יהי' מצוה וע"ז משני כדשנין מתוך שלא הותרה וכו'. וא"כ אדרבה יש ראי' מסוגיא זו לדברי הפוסקים