בית יצחק אורח חיים רעא

קונטרס מנחת אהרן

אשר השאיר אחריו ברכת בני יחידי הרב החריף ובקי ירא וחרד מוה' אהרן ז"ל אשר גוע באביב חלדו ובמבחר ימי עלומיו בן כ"ב שנים לדאבון נפשי אשר מאנה הנחם על אבל יחיד בן יקר כמוהו וביום בא שמשו ונאסף נגהו צוה להוציא חידושיו לאור וקראם בשם מנחת אהרן שיהי' לתועלת נשמתו ולמנוחת נפשו הטהורה ואם כי הקונט' הזה הוא מעט בכמותו הוא רב באיכותו ומובטחני שיהי' דבריו לרצון לפני אדון כל כי הי' ירא את ה' ואוהב תורתו בכל נפשו ומאודו. ועד יום שבת נפשו אל האלהים אשר נתנה - הוא יום ו' י"ז אדר תרל"א יום המר והנמהר אשר בו אבדה תקותי ומשאת נפשי - שקד על דלתי התורה יומם ולילה ובאהבתה התעלס עד להפליא. כן אבטח שימצאו המעיינים דברים ערבים לאמתה של תורה ויהיו שפתותיו דובבות בקבר ונפשו תהי צרורה בצרור החיים

סימן א

שלום וכ"ט לכבוד גיסי הרב הגדול החריף ובקי חכם ושלם כש"ת מוה' חיים טויבש נ"י ויופיע. וכעת אבד"ק סאסיב

כמים קרים לנפש עיפה כן שבעה לה נפשי עונג ושמחה ממכתבו הנעים. וגם מחידושי תורה אשר כבדני ששתי כמוצא שלל רב. ואכתוב לגיסי אשר העלתה מצודתי בסוגיא דטבילת כלים. וגם אפלפל מעט בדבריו היקרים כיד ד' הטובה עלי. וזה החלי בעזר יוצרי

(א) הרמב"ם בהלכות שבת פכ"ג פסק דאסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא מתקן. ובפ"ד מהלכות יו"ט כ' דאסור להטביל משום שמא ישהא ויבוא לידי תקלה כרב ביבי בביצה י"ח והרגיש בזה אדונינו מהרש"א ז"ל בסוגיא. וכתב כת"ה לישב לפי מה דמבואר ברדב"ז אם מותר להגעיל כלי אסור ביו"ט דזה תלוי אי הטעם דטבילת כלים משום מתקן דוקא בטבילת כלים טמאים חשוב מתקן דל"ח למידי. אבל בכלים דאסורין דמותר להשתמש בצונן ל"ח מתקן ואי הטעם משום שמא ישהא גם הגעלת כלים אסורין אסור ביו"ט שמא יבוא לידי תקלה ומ"ה בשבת דבלא"ה אסור להגעיל משום מלאכה וגם לית לי' חמין כ' הטעם משום מתקן משא"כ ביו"ט דאית לי' חמין בלא"ה וליכא משום מלאכת דצורך א"נ שרי אסור משום שמא ישהא ע"כ תוכן דבריו

והנה מלבד אשר ברמב"ם אינו שום רמז מדין הגעלת כלים אסורין מ"ש דאי הטעם משום מתקן מותר להגעיל כלים ביו"ט דל"ח מתקן הואיל וחזי להשתמש בהם צונן אמת שכ"כ הרדב"ז אבל צ"ע דבכלי בן יומו אסור להשתמש מה"ת והוי מתקן בהגעלה כמו באב הטומאה דאורייתא דג"כ חזי להשתמש בימי טומאתו ודוקא בתיקון דרבנן מחלק הה"מ הובא במג"א שכ"ג בין ולד הטומאה דיכול להשתמש ובין כלים חדשים משא"כ בתיקון דאורייתא וכבר הרגיש הפמ"ג סי' שכ"ג בזה. וע"כ צ"ל דהרדב"ז קאי בכלי שאב"י (אך צ"ע מ"ש שם דבעי ס' נגד הכלי ובכלי שאב"י ל"ב ס') ובכלי שאב"י גם טעמא דשמא ישהא ל"ש דהרי ליכא תקלה בדבר כמבואר ברדב"ז להדיא דלב' טעמי שרי ואי דשמא ישתמש בו דבר חריף א"כ לטעמא דמתקן אסור דמועיל התיקון לאיסור דאוריית' ושוב הוי כמו אב הטומאה וע' בהגהות אשרי בביצה וע' בהל' שבת סי' שכ"ג דמותר להדיח כלי איסור בשבת. וכתב שם הטו"ז ס"ק ז' הטעם דל"ה מתקן משום דל"ה רק כמסיר צואה בעלמא ול"ד לטבילת כלים דהוי מתקן בגוף הכלי ובפמ"ג מסופק שם היכא דצריך שפשוף א"ת מתקן עיי"ש וה"ה הגעלה. ובעיקר הדבר שכתבנו שמא ישתמש בו דבר חריף קשה הא דאמרינן בע"ז ע"ו קדירה שאב"י תשתרי ופירש"י אפילו לכתחלה וקשה והרי יכול לבוא לידי תקלה בדבר חריף ועיין בפמ"ג סי' ק"ג הביא דברי הפ"מ שכ' וז"ל קדירות בפסח ישברו לשהינהו י"ב חדשים ותקלה לא שייך רק בגוף איסור ולא בכלי והדבר פלא דהרי כאן גבי טבילת כלים חיישינן לתקלה וצ"ע

(ב) ונ"ל לישב דברי הרמב"ם דהנה בירושלמי מבואר דמערים אדם למלאות כלי טמא מן הבור ומטבילו עיי"ש. ונראה דאי הטעם משום דמתקן מותר להערים דלא מיחזי כמתקן אבל אי הטעם דשמא ישהא אסור להערים דגם בזה יש לחוש שמא יבוא לידי תקלה ונראה דגם רב ביבי סובר הטעם דמתקן אך דקשה לי' לר"ב אמאי תנן סתמא אין מטבילין והרי יש תקנה להערים מ"ה קאמר שמא ישהא אך בשבת דחמיר דצרכי א"נ אסורין גם לענין ערמה גזרי' משום מתקן ומ"ה כתב הרמב"ם ביו"ט הטעם משום שמא ישהא דנ"מ גם בהערמה אסור מטעם זה. אך לדברי הרמב"ם דכתב ב' טעמים משום מתקן ומשום שמא ישהא קשה דלפי הטעם משום מתקן יהי' טבילת כלים חדשים אסורין וכמו שאבאר ולטעם דשמא ישהא יהי' מותר דהרא"ש הביא דברי הרי"ף שהביא טעמא דר"י ור"ב וכתב עליו וז"ל מאי שייך האידנא טבילת כלים וגם לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט אבל טעמא דרבה ורבא עיקר. ולפ"ז אסור להטביל כלים חדשים ע"כ ומאוד צ"ע דבריו דכמו דלטעמא דר"ב מותר להטביל כ"ח דדמי לולד הטומאה גם לטעמא דרבה ורבא מותר להטביל דל"ה מתקן כמו בולד הטומאה ונראה הכונה עפ"י דברי הה"מ דכ' לאסור כלים חדשים להטביל משום מתקן אף דהוי מדרבנן דל"ח למידי. ונראה דזה דוקא לטעמא דמתקן אבל לטעמא דשמא ישהא מותר להטביל כלים חדשים דהרי בולה"ט מותר להטביל אף דיותר יש לחוש שיבא לידי תקלה דלא בדיל מיני' שיכול להשתמש בו חולין כש"כ דכלים חדשים שאסור להשתמש שום דבר ל"ח שיבוא לידי תקלה. וגם לטעמא דשמא יסחוט דהוא טעמא דר"י מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט. דבשלמא גבי טומאה שייך למיגזר משום בגדים טמאים שיבוא להטבילן ויבוא לידי סחיטה אבל בכלים חדשים מאי שייך בזה גזירה משום סחיטה דבכלים ל"ש סחיטה ולא שייך למגזר אטו בגדים חדשים. אך לטעמא דמתקן אסור כלים חדשים וכמ"ש וגם לטעמא דרבה שמא יעבירנו אסור בכלים חדשים דדוקא בולה"ט ל"ג דכהנים זריזין הם. אבל בכ"ח גזרינן הגם שיש לדחות דהרי בגמרא ל"פ לרבה אך דנגזור ולה"ט אטו אב הטומאה אבל לא משום שמא יעבירנה לולד הטומאה וכ' התוס' משום דבדרבנן אינו בהול כל כך. וא"כ גם בכ"ח ל"ג שמא יעבירנה. אך עיין לקמן מ"ש בישוב קושיות התוס' באופן דגם בדרבנן יש לחוש וע"כ לרבה אסור בכ"ח שמא יעבירנה וא"כ דברי הרא"ש נכונים דהרי"ף שהביא טעמא דר"י ור"ב מותר להטביל כ"ח דל"ש שמא יסחוט וגם שמא ישהא כנ"ל. אבל לטעמא דרבה ולטעמא דרבא אסור בטבילת כ"ח אך דברי הרמב"ם קשה מאוד דלטעמא דמתקן אסור בכ"ח ולטעמא דשמא ישהא מותר ולמה סתם הדברים

(ג) והנה בישוב קושית התוס' על הא דפריך בגמ' לרבה נגזור ולד הטומאה אטו אה"ט אמאי לא פריך בולד הטומאה נגזור שמא יעבירנה. ונראה דהנה המהרש"א הקשה לשיטת הי"מ שהביא רש"י מאי פריך נגזור ולה"ט אטו אה"ט דהרי אמרינן לעיל דטומאה ביו"ט לא שכיח. ותירץ בשעה"מ פ"ד מיו"ט ה' י"ח לפי מאי דכתב בספר הליכות אלי כלל תקפ"ו בהא דמילתא דל"ש ל"ג בה רבנן דוקא היכא דחד מילתא שכיח וחד לא שכיח דליכא למיטעי אבל היכא דתרווייהו לא שכיח גזרו ומ"ה מיושב קושית המהרש"א דלעיל משני שפיר דטומאה ביו"ט ל"ש ול"ש למיגזר אטו דעיו"ט דשכיח. אמנם למאי דמקשה בתר הכי דנגזר ול"ה אטו אה"ט דגם אה"ט ביו"ט ל"ש יש לגזור עי"ש. ולפי"ז מיושב שפיר קו' התוס' דהגמרא לא מצי להקשות דלגזור ולד הטומאה שמא יעבירנה דאמרינן טומאה ביו"ט ל"ש. אבל פריך דלגזור ולד הטומאה אטו אה"ט ביו"ט דאה"ט ג"כ ל"ש ומל"ש ללא שכיח גזרינן אך קשה לי על דברי הליכות אלי מאדונינו מהרש"א זצ"ל קושיא גדולה דהרי הגמרא מקשה לעיל דנגזור השקה אטו הטבלה ומשני אי אית ליה מים יפים הני למ"ל ואלא דלית ליה מיזהר זהיר ופירש"י דהוי השקה מילתא דלא שכיח ול"ג רבנן ולדברי הליכות אלי דמצא שכיח ללא שכיח גזרינן א"כ יהיה אסור להשיק מים שנטמאו ביו"ט אטו כלים שנטמאו באה"ט ביו"ט דאסור דהוי מכין מיום טוב לחול וזה הוי מלא שכיח ללא שכיח וגזרינן בזה וצ"ע

(ד) ולדברי הש"ס הנ"ל דל"ג בהשקה משום דלא שכיח נראה הטעם דס"ל לר' לקמן אין מטבילין ואין משיקין דרבי לשיטתו דס"ל בנזיר נ"ה ע"א הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדול דרבי מטמא ורבנן מטהרין ואמרינן התם דפליגי במילתא דל"ש אי גזרו בה רבנן דרבי סבר דאף בלא שכיח גזרו רבנן עיי"ש ומ"ה רבי אוסר השקה כשיטתי' דמילתא דל"ש גזרו בה רבנן והוא נכון ועיקר והא דאמרינן לפי המסקנא דמתניתין איירי לרבי ביו"ט והטבלה אסור והשקה מותר והרי רבי גזר ומדל"ש נראה דדוקא בשבת דצורך א"נ אסור גזר רבי השקה אטו הטבלה אבל ביו"ט דלצורך א"נ מותר כל המלאכות ל"ג רבי במדל"ש באוכל נפש עצמו וזה ישוב נכון לדברי התוס' שהקשו בהא דאין משיקין בכלי עץ משום שיטמא הכלי ויטבול אותה ואמאי והרי איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא ביו"ט ועוד דנטמא בולה"ט ולמאן דמוקי לה בשבת ניחא אבל ביו"ט קשה עיי"ש. ולמ"ש ניחא דלעיל אמרינין דל"ג בולה"ט רק בכהנים והוי מילתא דל"ש ול"ג רבנן וגם ביו"ט דל"ג אטו עיו"ט משום דטומאה ביו"ט מדל"ש וא"כ לרבי דגזר גם במילתא דלא שכיח א"כ גם בנטמא ביו"ט וגם בנטמא בולה"ט אסור לרבי דגזרינין במדל"ש ודוקא השקה במים ל"ג רבי וכמ"ש דהוי אוכל נפש אבל בכלי עץ שנטמא בולה"ט גזר רבי ומיושב קו' תוס'. ומעתה לרבי דאוסר גם בדרבנן להטביל ביו"ט א"כ גם טבילת כלים חדשים אסור ביו"ט אף דהוי דרבנן ולרבה ג"כ אסור להטביל כלים חדשים