בית יצחק אורח חיים רע

אין נדר חל על נדר. ואח"כ יפר לה בעל נדר הראשון ובעל מיגז גייז. ול"ח הנדר הב' ומזה הוכיחו דנדר שהודר ברבים הוה חמיר וחל על נדר. לפמ"ש לעיל יש לישב דאם תדור נדר א' על כל מיני פירות ל"ח דא"א לקיים דלכשתסתכן תאכל מה תאמר כשתסתכן תאכל טריפות ז"א דעול"ת שישנו בשאלה קיל מטרפה כנ"ל ולכן ע"כ תדור על מין אחד. אמנם אח"כ כשתדור ברבים ידירוה על כל מיני פירות דכיון דנדר זה ליתא בשאלה חמיר מטריפות וכשתסתכן תאכל טריפות כנ"ל והוי נדר שאפשר לקיים. ולכן ל"ח שנדרה מקודם דנדר הב' כולל כל מיני פירות כנ"ל. ובהכי מיושב קו' תוס' דלא משני על דעת רבים דכיון דעל דעת רבים יש התרה לדבר מצוה ל"ח מטריפות ומאכילין למסוכן היתר דקיל מטריפות והוי נדר שא"א לקיים וע"כ צריך לנדור חוץ ממין אחד וחיישינין שנדרה מקודם כנ"ל (וע' לעיל סוף אות ג')

(ז) והנה בישוב קו' תוס' בהא דמייתי ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש נ"ל דהש"ך הקשה לשיטת הר' אביגדור דבנדר שלא יעשה איסור אין החכם יכול להתיר ומה מקשה וליחוש שיתיר לו החכם ותי' דבכהן הנדר הוא שאוסר על עצמו פירות אם לא יגרש אשתו ואכילת הפירות ל"ה דבר איסור ומועיל ההיתר אמנם מנ"ל לגמ' דהפי' כן הוא דלמא הפי' שנודר שלא ישא אשה פסולה וצ"ל דהוכיח מדנקט נודר ועובד יורד ומגרש ומשמע דהנדר שיגרש תיכף ואם נדר שלא ישא ויהנה מאשה פסולה אין מוכרח לגרש ולא יגרש ולא יהנה. ואם נודר שיגרש תיכף אין הנדר כלום לפמ"ש הר"ן נדרים ח' דנדר ליתא באעשה. ולכן ע"כ נדר שיאסר באכילת פירות אם לא יגרש ולכן מקשה אאכילת פירות שיתיר לו ומ"ה הוצרך לאתוי ותני לה דמגופה דברייתא ה"א שנודר שלא ישא נשים פסולות: ולזה אין מועיל התרה וכ"כ קצת כעין זה המפרשים אולם עדיין קשי' דליקשי מגופה דברייתא דע"כ אין הכונה שנודר שלא ישא נשים פסולות דאין נדר חל דמושבע ועומד מהר סיני. ולומר דחל בכולל אטו שאר הנאות שנודר שלא יהנה שום הנאה מנשים פסולות עדיין קשי' קושית הגמ' וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם שיתיר שאר הנאות דאין בו דררא דאיסורא ויותר כל הנדר מטעם נדר שהותר מקצתו הותר כולו והנ"ל דדעת הר"ן והטור דנדרים חלין על נבילות וטריפות ודעת הרשב"א בתשובה הובא במחבר סי' רט"ו דעל מצות ל"ת א"ח כגון שאמר אכילת נבילה עלי ועיקר הדבר הוא מחלוקת בין הנ"י והריטב"א פ"ב דנדרים אי כל איסורין הוי איסור חפצא דאז אין חל איסור נדר או כל איסורין ל"ה רק איסור גברא ואז חל הנדר כמ"ש הר"ן נדרים י"ח דא"ח חל על א"ג ועיי"ש שמביא ירושלמי אי נדר חל על איסור ערלה ובמ"א כ' דעיקר הדבר הוא מחלוקת בין ר"י ורבנן דרבנן ס"ל מב"מ בטל ולא ילפי מולקח מדם הפר דשם הוי שוין באיסור והיתר דס"ל כל איסורין הוין איסור חפצא ולכן החפצים שוני' זה מזה ומ"ה בטל משא"כ בשניהם היתר ור"י ס"ל כל איסורין ל"ה רק א"ג וכשאחד איסור ואחד היתר אין החפצים באיכותן נפרדים (ע' לעיל ס' ב' אות ה' וסי' צ"ד אות ח') ויצא לנו דלר"י חל נדר על איסור ולרבנן ל"ח ובגמ' אמרינין כגון שהדיר ברבים ומקשה הניחא למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למ"ד יש לו הפרה מא"ל ופי' התו' ד"ה אבל נשאת דמ"ד אין לו הפרה הוא ר"י ומ"ד יש לו תפדה הוא רבנן ומיושב מעתה קו' התוס' דאם הי' מק' ממשנה הי' יכול לתרץ דנדר איסור אין לו התרה. ומיירי שנדר שלא לישא נשים פסולות וע"כ הי' הקושיא דע"כ מיירי באיסור פירות דבאוסר עלי' נשים פסולות א"א חל על איסור כרבנן דגם נדר אינו חל על איסור ולה"מ לומר הניחא למ"ד אין לו הפר' דהוא ר"י דלדידי' ל"ק כלל וע"כ צריך להביא ותני עלה דע"כ הכונה שהנדר מכל מיני פירות דנדר ליתא באעשה כנ"ל ושפיר מקשה וליחוש דזה ל"ה נדר איסור כמ"ש הש"ך ודוק

(ח) עוד נ"ל לתרץ דבמשנה הי' יכול לומר דמיירי שנדר שלא ישא נשים פסולות ואי דאין נדר חל על איסור י"ל דמיירי שנשא חללה מחייבי עשה וכתבו תוס' יבמות ע"ז דבחלל' מחייבי עשה לא קאי עלי' ג"כ רק בעשה והפ"מ בפתיחה לה' שחיטה כ' דל"ת חל על עשה דלא כתוס' שבועות כ"ג ע"ב עיי"ש ולפ"ז ה"ה דנדר חל על איסור עשה ול"מ לישאל עלי' דהו"ל נדרי איסור ומ"ה מייתי ותני עלה דמשמע דהנדר הוא שיגרש תיכף ונדר ליתא באעשה וע"כ דתלינהו באיסור פירות ושפיר מקשה שמא ישאל עלי' כמ"ש הש"ך

(ט) והנה דברי הר"מ בפירוש המשנה דבכורות מ"ה תמוהין מאוד שכ' שמדירין אותו על דעת רבים ואין אנו חוששין שמא יאמר לחכם שלדבר מצוה שואל ויתיר לו דהלכה דצריך לפרט הנדר והדבר תמוה מאוד דהרי בגמ' הקשה לר"נ דס"ל א"צ לפרט הנדר ומשני ע"ד רבים ול"ח שמא יאמר לחכם שדבר מצוה בא לידו. והנ"ל הנה אם השואל הטעה את החכם שדבר מצוה בא לידו ועל כן התיר לו נדר שע"ד רבים ובאמת ל"ה לדבר מצוה הו"ל היתר בטעות ול"מ היתרו. אך לפי המבואר ביבמות ק"ו דחליצה מוטעת כשרה מטעם דל"מ תנאי דהוי דבר שא"א לקיים ע"י שליח ה"ה היתר בטעות מועיל דהיתר ל"מ ע"י שליח כמבואר בסי' רכ"ח סי' ט"ז דל"מ שאלה ע"י שליח וע' מה שפלפל הגאון ר"ע איגר הובא בפ"ת סי' רל"ד בהא דמהני הפרה על תנאי והפלא שלא העיר אי מהני התרת חכם על תנאי. אמנם בתשו' הריב"ש סי' ש"ע כ' וז"ל ומה דאייתי מר ראי' דע"י שליח שרי מדמהני מתורגמן ואין מן ירושלמי ראי' שלא יהי' צריך לחכם לשמוע החרטה מפי הנודר אלא שהחכם אחרי שומעו החרטה מפי הנודר עושה שליח להתירו כו' עיי"ש. ולפ"ז דדוקא החרטה צריך לשמוע מפי הנודר. אבל ההיתר יכול להגיד אף ע"י שליח יכול להטיל תנאי ומסתיעת לשון הפוסקים לא משמע כן והכרעת דעתינו דלמ"ד דאין חכם מתיר בלא פתח מדאורייתא וכדברי' משמע בגיטין פ"ג דאהא דלא מצינו זה אוסר וזה מתיר קמקשה מנדר ומשני הא אין חכם מתיר אלא בחרטה ופירש"י ונמצא דהנודר הוא עיקר המתיר ולפ"ז דא"צ כח כל כך להתיר ודאי דה"ה דמתיר ע"י שליח. אמנם לפמ"ש המבי"ט בתשו' דמדאורייתא חכם מתיר בלא פתח כלל. א"כ כמו שאין הבעל מפיר ע"י שליח ה"ה דאין חכם מתיר ע"י שליח: וכמו שכתב הר"ן דף ח' ע"ב דחכם מתיר בלא ידיעת הנודר דאין חילוק בין הפרת הבעל להתרת חכם אלא בלשון ה"ה דשליחות ל"מ ודלא כמשמעות הריב"ש. ובחיבורי שיח יצחק כ' לישב דברי המבי"ט מה שקשה עלי' מגיטין פ"ג דמשמע דבלא פתח ל"מ מדאו' ההיתר וכ' דר"א דגיטין פ"ג כשיטתי' דיליף בחגיגה י' היתר נדרים מכי יפליא אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר בעי שהנודר בעצמו יפליא להיתר היינו החרטה ואמנם למאן דיליף היתר נדרים מלא יחל היא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין חכם יכול להתיר בלא פתח מדאורייתא. ולפ"ז ל"מ שליחות ול"מ תנאי. ולפ"ז אף התרה בטעות מהני כמו בחליצה. ולפ"ז מיושב דברי פה"מ דגמ' ס"ל אליבא דר"נ דאין חכם מתיר בלא חרטה מדאור' כסוגיא דגיטין ומהני היתר ע"י שליח. וה"ה היתר בטעות ל"מ דהוה ג"כ כהותנה ולכן ל"ח שמא יאמר לחכם דבר מצוה בא לידו דאז לא יועיל ההיתר דהוי היתר בטעות. אבל הר"מ דפוסק דילפינין מלא יחל ולדידי' מהני מדאור' בלא פתח והחכם הוי כבעל ול"מ שליחות ול"מ תנאי וה"ה היתר בטעות הוה היתר וחייש שמא יאמר לדבר מצוה מתיר ולכן כתב ג"כ דהרי צריך לפרט הנדר ודוק

(י) אמנם בגוף הדבר דהיכא דל"מ תנאי ל"מ טעות עדיין יש לעיין והראי' מחליצה יש לדחות דשם ג"כ דוקא בחולץ ע"מ שתתן מעות אז מהני. אבל חליצה בטעות גם שם ל"מ ועיין בחולין פ"ב בנמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר ומזה הוכיח דעגלה ערופה לא נאסר מחיים והקשה התוס' דלמא טעמא משום דהקדש טעות. ורציתי לומר דעגלה ערופה ל"מ ע"י שליח כמבואר בסנהדרין י"ד ויצאו הן ולא שלוחן וא"כ ה"ה הלקיחה ל"מ ע"י שליח ול"מ טעות ולפמ"ש גם זה ליתא וקצת הי' מקום לומר בהא דפליגי אי צריך לפרט את הנדר ור"פ אמר צריך לפרט משום מילתא דאיסורא הא דל"ח ר"נ למילתא דאיסורא משום די"ל דר"נ ס"ל התרה בטעות ל"ה התרה ואם יתיר מילתא דאיסורא הוה התרה בטעות ור"ה ס"ל התרה בטעות הוה התרה ולכן חייש למילתא דאיסורא

(יא) ובתוס' ד"ה אבל נשאת הקשו וידירוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר וכ' ולרבי אליעזר דאמר שיכול להפר כל נדרים שעתידה לדור א"ש והוא תמוה דהרי נוכל לדור לה דבר שאינו עינוי נפש ולא יוכל להפר וכ' בתורת גיטין דחיישי' שמא תדור בלחש בדבר שיש בו ע"נ והבעל יכול להפר משום מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינ' מתענה. ובהכי נלעד"ל מה שהקשה תוס' שם וידירוה עד"ר והקשו המפו' מה מועיל עד"ר שמא הדירה הבעל מקודם וא"נ חל ע"נ וכשיפר הבעל נדר הא' בעל מיגז גייז ול"ח נדר הב'. ולפמ"ש דס"ל לר"ה כשמואל דמתוך שמיפר למתענה וכו' ניחא דע"כ ס"ל בעל מעקר עקר לפמש"ל סי' מ"ז אות ז' דמ"ד מתוך שמיפר למתענה וכו' ס"ל מעקר עקר עיי"ש ותמצא עונג ולפ"ז שפיר הקשו ולישני עד"ר דאם בעל מיעקר עקר שוב חל נדר הב' ודוק

(יב אחת היא מה שק"ל אתוס' שכ' דלר"א ניחא דיכול להפר נדרי' שעתידה לדור. והרי בנדרים פ"ה אמרינין טעמא דר"א דיליף מק"ו כמו דאמרינין מכורה כבר יצאה שאינה מכורה אין דין שלא תמכר. ובעירוכין כ"ט ס"ל לרב דמוכר שדהו בשנת היובל מכורה ויוצאה ומקש' מק"ו דמכורה כבר יצאה ומשני התם לא הדרה ומזדבנה הכא הדרה ומזדבנה ולכן ל"א ק"ו ולפ"ז בנדרים באומר מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני דגם אח"כ תוכל לדור ל"א ק"ו וכיון דהתוס' כ' שבת מ"ג דיכול להקשות מרב אר"ה וע"כ ר"ה כרב ס"ל במוכר שדהו בשנת היובל ע"כ לא ס"ל כר"א דל"ש ק"ו כיון דהדרה ונדרה ואיך כ' תוס' דלר"א ניחא ומשמע דר"ה יוכל לסבור כר"א וצ"ע

(יג) וע' בתורת גיטין תד"ה אבל נשאת כ' דאם האשה תתלה דבר של ע"נ בדבר שאין ע"נ שתאמ' הנאת תשמישך עלי אם לא אוכל ככר זה ויקיים בעל נדר א' אח"כ כשידרוה ב"ד על ככר אף שא"ב ע"נ יכול להפר כיון שבו תלוי ע"נ וקש' מכתובות ע"ב ע"ב דמקשה לא תתקשט ולא תיאסר ולישני שנדרה יאסור הנאת תשמישך אם לא אתקשט וקיים לה בעל ואח"כ נדרה שלא תתקשט ויכול הבעל להפר לדברי הת"ג וע"כ מוכח דלא כדברי' ודו"ק

בעזר מרום מראשון נשלם חלק הראשון