בית יצחק אורח חיים רסט

כ"ו ומ"ה ל"ח שתשאל על נדר הראשון דכשתאמר הסיבה שנדרה החכם לא יתיר לה

ובזה יש לישב קו' תוס' הא דלא הקשו אמתניתין וגם מה שתי' לר"נ וקצרתי לפי שיש לשדות נרגא בפלפול הנ"ל דע"כ צ"ל לר"ה דטענת יורשים הו"ל טענת שמא וגם בשמא טוב בלא הו"ל למידע חייב בא"י אם נתחייבתי. וזה הוה ב' הפכים לפמ"ש באבני מילואים סי' צ"ו ובקצה"ח סי' פ"ב. וא"א למיתפס החבל בב' ראשין דאל"כ אמאי ביורשים בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא פטורין ור"ה ודאי לא יחלוק ע"ז וע"כ צ"ל או דטענת יורשים הוה טענת ברי או דהיכא דלא הו"ל למידע גם לר"ה פטורין בא"י אם נתחייבתי מיהו למ"ש תוס' כתובות י"ב ד"ה ר"ה די"ל דקרא דשבועת ד' מיירי בטענו שניהם בספק ועד אחד מעיד שאחד חייב לחבירו מנה אין ראי' מזה די"ל דלעולם ברי ושמא גם ביורשים חייבין לר"ה ומ"מ צדקו דברי הקצה"ח ודוק

(ב) והנה בתשו' מהריב"ל הובא בתשו' כתר כהונה סי' נ"ד תקשה בהא דמקשה בגמ' לר"נ ניסת ודאי מיפר לה בעל דילמא מדרינין לה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו כקו' התוס' ור"נ חייש אף לאיסור שעה ולא ס"ל בזה כר"ה ונ"ל לישב דקשי' בשמעתין בקו' התוס' שנדירה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו שמא נדרה מקודם שתאכל הדבר מה שב"ד ירצו להדירה וכשידירוה הב"ד אין הנדר חל כמבואר במשנה דשבועו' שבועה שאוכל ואח"כ נשבע שלא אוכל השני' שבועת שוא ומשמע ה"ה לנדרים. וצ"ל דהר"ן כ' בנדרים ד' ח' דנדר ליתא לעולם באעשה א"כ ל"ש לומר דנדרה שיאכל דליתא באעשה ואי דניחש שתשבע שתאכל בכה"ג נדרים חל על שבועות ואסורה לאכול

אמנם עדיין ניחוש שמא נדרה שלא תאכל ככר אחד ותלתה בדבר שהב"ד ישביעו אותה ותאמר קונם עלי ככר זה אם לא אוכל דבר שהב"ד ירצו להדירה ותאכל תיכף ככר דאיסורא ונמצא דקאי על התנאי בחיוב נדר שתאכל ולא חל אח"כ הנדר שלא תאכל ועיין תו' שבועות כ"ח ד"ה אמר רבא דהאדם בשבוע' קאי על אכילת התנאי דבשעת אכילת התנאי הוא דחיילה השבוע' וה"ה בנדרים וכעין זה כ' בנדרי זריזין ד' ד' בהא דאמרינין בגמ' שם באמר ככר זו אוכל ולא אכל עובר בבל יחל והקשה הרי נדר ליתא לעולם באעשה ותי' ג"כ דמיירי בכה"ג וכשלא אכל התנאי עובר בב"י עיי"ש. (ובגוף הדין יש לפלפל) ולישב זאת י"ל דל"ח שהאשה תעשה זאת דאנן פסקינין כרב יהודה בנדרים י"ד דבתנאה לא מיזדהר ואסורה לאכול האיסור שמא לא תאכל התנאי ול"ח שנדרה בדרך זה שלא תעבור על איסור דרבנן לה"א מתוס' דהאשה חיישת אאיסור שעה. אמנם לר"נ דס"ל שם בתנאי מזדהר ולדידי' מותרת לדור בכה"ג ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דל"ל לר"נ דס"ל דחייש לאיסור שעה. דעדיין חיישינין שמא נדרה מקודם שלא תאכל ככר אם לא תאכל הככר שב"ד ידירו אותה ול"ח הנדר של הב"ד ולדידי' מותרת לכדור בכה"ג וגם משום נדר שוא לא תעבור לשיטת הר"ן נדרים כ"ה דנדר שוא לא אשכחן עיי"ש

ולכאורה י"ל דאף לר"נ דס"ל בתנאה מזדהר זה דוקא בתנאי דשב וא"ת אבל לא בתנאידקום ועשה דגם איהו חייש שמא לא יקיים בקום ועשה. אבל לע"ע לא מצאתי מבואר

(ג) נ"ל לישב קוש' התוס' בהא דהקשה אר"ה וניחש ולא הקשו אמתניתין נ"ל דהרמב"ן הקשה איך יכולה לישאל על נדרה והרי אין לה חרטה דמעיקרא ותי' מהרי"ט ח"א ס"א דהכי מתחרטא סבורת הייתי שאוכל לסבול בלי אכילת פירות ועכשיו שאינו יכולה לסבול אני מתחרט על שנדרתי וגביתי כתובה שלא כדין שאם הייתי יודע שאינה יכולה לסבול הייתי מודה במה שבידי. ותי' זה שייך לשיטת התוס' דאינה נודרת מכל הפירות אבל אם נאמר שנודרת מכל הפירות ל"ש חרטה זו דידעה שאינה יכולה לסבול. והנה דעת התוס' דנדר שלא תהנה מכל פירות ל"ה נדר. אמנם בר"ן פ' שבועת שתים הקשה דל"ד לשבועת שלא אישן דבע"כ ישן משא"כ נשבע שלא יאכל הרי בידו שלא יאכל. מה אמרת כשיסתכן אז תדחה מפני סכנת נפשות (וכונתו נ"ל דאז יאכל בהיתר) וכ' הר"ן לקיים דברי הרמב"ם דל"ה שבועה משום דנשבע לסכן א"ע. והוי נשבע לבטל את המצוה. עיי"ש ומעתה בנדר דחל אף לבטל את המצוה לדעת הר"ן הנדר חל אף מכל פירות ואמנם מ"ש הר"ן דלכשיסתכן תדחה מפני סכנת נפשות צ"ע והרי מ"מ יהי' מוכרח לאכול. והנדר לא יתקיים. וכן כ' בכ"מ פ"ה משבועות ה' כ' בדעת הר"מ דאע"פ שיכול להעמיד עצמו עד קרוב שיסתכן מ"מ כשאכל אז הרי עבר על שבועתו ונמצא שנשבע בדבר שא"א לקיימו וצריך להבין דעת הר"ן . ונ"ל דהר"ן ס"ל הותרו איסורין אצל חולה וכשיאכל כשיסתכן הוא היתר גמור ולא יעבור על שבועתו. אמנם למ"ד דחוי' איסורין אצל חולה וכשיאכל הוא באיסור רק שהוא דחוי' הו"ל שבועה שא"א לקיימו דכשיאכל כשיסתכן הוא באיסור שנדחה וכן כ' רש"י בפסחים פ"ד דלמ"ד טומאה דחוי' בציבור פסח פסול איקרי עיי"ש. והנה הב"י סי' שכ"ח תלה הפלוגתא אם דחוי' איסורין אצל חולה בפלוגתא אם טומאה דחוי' בציבור ור"ה ס"ל ביומא מ"ו טומאה דחוי' בציבור. ולדידי' דחוי' איסורין אצל חולה. ולא חל נדר שלא תאכל מאומה דהוי נדר שא"א לקיימו דלכשתסתכן תהי' מוברחת לאכול. וכדעת הר"מ ולכן ע"כ צריך לנדור שלא תטעום מין אחד. ושייך גבה חרטה דמעיקרא כסברת מהרי"ט. ולכן תקשה לר"ה וניחש דילמא אזלא לגבי חכם דלדידי' יש לה חרטה דמעיקרא. אמנם אמתניתין ל"ה מצי להקשות די"ל דמשנה ס"ל הותרו איסורין לחולה. וחל נדר שא"א לקיימו כסברת הר"ן ומדירין לה מכל מאכל ול"ש סברת מהרי"ט דסבורה שתוכל לסבול ואין לה חרטה דמעיקרא וחרטה דהשתא ל"מ מידי. ול"ה מצי להקשות וליחש דילמא אזלא לגבי חכם וזה ישוב נכון ובהכי מיושב מה שמקשים לר"ה מה מועיל שצריך לפרט הנדר דילמא נדרה מעיקרא שלא תטעום חוץ ממין אחד ואח"כ אם נדירה על מין זה ל"ח ואם נדירה על מה שכבר נדרה אין נדר חל על נדר. ואח"כ תשאל על נדר הא' לסוברים דא"צ לפרט הסיבה וכשאין לה חרטה דהשתא ל"ש לומר כשתשאל שהשני חל כמ"ש המפרשים דלפמ"ש לר"ה לא מועיל כלל חרטה דהשתא רק חרטה דמעיקרא ויש לה חרטה דמעיקרא ודוק

(וע' לעיל סי' צ"ד אות י' כ' דאף אם נדר שלא יטעום מאומ' לשיטת הר"ן דנדר חל לבטל את המצוה מ"מ בתנאי א"י עיי"ש א"כ י"ל דגם לר"ה לא מצו ב"ד להדירה מכל פירות בתנא' כיון דהוי עבירה לנדור כן והוי תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח כיון דהנדר בלי התנאי הוה עבירה עמ"ש סי' ק"ו בשם תשו' ברית אברהם)

(ד) ובימי חורפי הקשיתי אדברי הר"ן שכ' דכשיסתכן מדחה שבועתו מפני סכנת נפשות והלא לדעת הרי"ף ותוס' גם למסקנא בשבועות כ"ד בנשבע שלא יאכל אין דעתו על נבילות וטריפות. ולכשיסתכן נאכילו טריפות דל"ה בכלל השבוע' וקיל משבוע' דל"ה רק ל"ת (כמש"ל סי' צ"ו) ושבועה הו"ל עול"ת: ואפי' לשיטת רש"י דבנשבע שלא יאכל גם מטריפו' נשבע וחל בכולל מ"מ אם נימא דל"ח השבועה מטריפו' הוי שבועה שאפשר לקיים דכשיסתכן יאכל טריפו' ואם נימא דחל אטריפו' גם כן ל"ח כלל דהוי א"א לקיים א"כ בכה"ג ל"א כולל דכולל מהני מטעם מיגו דחל אהיתרא חל מאיסורא. אבל בכה"ג הוא להיפך דאם חל אאיסורא גם אהיתרא אינו חל איך נימא כולל ושוב חל אהיתרא לבד. שפיר הוי אפשר לקיימו דאאיסור ל"ח וכשיסתכן יאכל טריפו' אמנם מבואר ביבמו' ה' דעשה דוחה ל"ת ועשה שישנו בשאלה. וה"ה דאיסור שבועה ונדר קיל מטריפה שישנו בשאלה וכן כ' בנוב"י תנינא א"ח סי' קי"ז ולפ"ז יש לומר דנדר סתם ל"ח בנדר שלא יאכל שום דבר דא"א לקיימו דכשיסתכן יעבור על נדרו כמ"ש בשם כסף משנה ול"ש לומר דנאכילו טריפו' ולא יעבור על נדרו דטריפו' חמיר מנדר. אבל נדר ע"ד רבים חל דכשיסתכן יותר נאכילו טריפו' דגם הנדר א"א בשאלה לסוברים דלדבר מצוה אין מתירין. אמנם דע שהרמב"ם חולק על סוגיא דיבמו' ה' וס"ל דטעם דנזיר מצורע מגלח משום דכשהוא מצורע ליכא גבי' עשה דקדוש יהי' וס"ל אין עשה דוחה לתו"ע שישנו בשאלה. עיין מה שכתבתי בחיבורי הרזה שיח יצחק להראו' מקום להר"מ מסוגיא דזבחים צ"ו ולדבריו קיל טריפו' מנדר ולשיטה זו שפיר חל נדר על כל מיני מאכל ול"ה אי אפשר לקיים דכשיסתכן יאכל טריפו' להסוברים דגם נדר אינו חל על איסורין רק בכולל ע' יו"ד סי' רט"ו וכולל ל"ש הכי כנ"ל

(ה) ובהכי מיושבין דברי הר"מ פ"ו מה' ביאת מקדש שפסק דכהן נודר על דעת רבים. ותמה הברכת הזבח והמג"א סי' קכ"ח דהרי הוא פוסק צריך לפרט הנדר ובגמ' משמע דאם צריך לפרט הנדר א"צ על דעת רבים. והנ"ל הנה גם אהא דכהן הקשה הרמב"ן דאין לו חרטה דמעיקרא כיון דבע"כ נדר וגם ע"ז יש לתרץ כתי' מהרי"ט דסבר שיוכל לסבול ואלו הי' יודע שלא יוכל לסבול לא הי' נודר ולא הי' עובד. אמנם כשנדר מכל מכל מיני מאכל ל"ש חרטה זו כנ"ל: והנה המפרשים הקשו להפוסקים דא"צ לפרט הסיבה ומה מועיל מה שצריך לפרט הנדר שמא ידור מקודם על כל פירות חוץ ממין אחד. ואח"כ כשידור בתנאי אם ידור על מין שהתנה ל"ח הנדר לפוסקים דגם בתנאי ל"מ באוסר כל פירות שלא כדעת תוס' גיטין ל"ה. ואם ידור על מה שכבר נדר ל"ח הנדר. ואח"כ ישאל על נדר הראשון וכשהותר בחרטה דהשתא ל"ח נדר השני. אולם י"ל דהסוגיא קאי לפ"מ דאמרינין ביבמו' דנדר קיל שישנו בשאלה וקיל מטריפות. ולפ"ז נדר מכל מיני מאכל ל"ח דא"ח לקיים דלכשיסתכן יאכל ויעבור בנדרו וע"כ לא נדר מכל פירות ויש לו חרטה דמעיקרא שסבר שהי' יכול לסבול וי"ל חרטה דהשתא ל"מ מידי ובגמ' מיירי שיתיר בחרטה דמעיקרא ול"ח שיתיר נדרו הראשון דאז חל נדר השני ולכן שפיר קאמר דלהתיר נדר השני סגי בתי' שצריך לפרט הנדר, והחכם לא יתיר כשיפרט התנאי. אבל הר"מ כשיטתי' דטריפות קיל מנדר: וחל נדר אף מכל מיני פירות. ובזה אין לו חרטה דמעיקרא וס"ל חרטה דהשתא מועיל כשיטת רמב"ן. ושוב חיישינין שידור מקודם ואח"כ יתיר נדר הראשון. ולכן הוצרך לומר דנודר על דעת רבים. וכשנודר על דעת רבים ל"ח שמא ידור מקודם. דכשנדר השני על דעת רבים הוה חמיר וחל על נדר הראשון כמ"ש בס' ברוך טעם. וקצת יש לדחות דבנ"ד אף אם נדר מכל הפירות יש לו חרטה דמעיקרא שסבר שיוכל לכבוש יצרו ולא יעבור על התנאי (וע' מ"ש לעיל סי' צ"ד אות י"א אדברי הר"ן הנ"ל)

(ו) והנה המפרשים הקשו בהא דמקשה בגמ' לר"נ ניסח ודאי מיפר לה בעל ומשני דמדרינין לה ברבים ושמא הדור מקודם על כל מיני פירות חוץ ממין אחד. ואח"כ כשתדור על מין שהותנתה ל"ח דא"א לקיים ועל מה שכבר נדרה