בית יצחק אורח חיים רסח

כשר כשאין אחר כדיעבד דמי כדאמרינן בכ"מ ע' תוס' פסחים כ"ו וע' כתובות י"ד. ובזה י"ל שיטת הר"מ דאם עבד בח' בגדים כשר דלא מסלקינין לי' הוא שמא יצטרכו לו ועדיף יותר שיהי' כ"ג ולא יעבור רק על איסור איבה מכה"ד שיעבור על מעלין בקודש דהוא דאו' ואף שתוס' נזיר מ"ז כ' דאף כשגלה כ"ג אינו עובד זה שעבר וה"ה אם אירע קרי לכה"ג פעם שנית אינו עובד זה מ"מ אם נטמאו הכהנים עובד (דלא כמו"א שכ' אם אירע לו קרי כיון דבלא"ה ממנין אחר ל"ש איבה ובמא"כ נעלם ממנו דברי התוספות) דברי ידידו

בשולי המכתב. ע' סי' תרפ"ח הובאו דברי ירושלמי דאם חל ט"ו בשבת אין עושין סעודה בשבת משום ששמחתו תלוי' בידי שמים. ומהרלב"ח תמה ממגיל' ל' דאמרי' שם כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר זכירה ועשי' בהדדי קאתי וזה ע"כ אסעודה קאי דאין קורין בשבת. והנ"ל לפמ"ש במ"א (ע' לעיל סי' ט"ל אות ג') להקשות אתוס' מ"ק כ"ג ד"ה מ"ד יש אבילות דשבת לא כתיב שמחה והרי אמרינן בספרא פ' בהעלותך וביום שמחתכם אלו שבתות וכ' דתליא בפלוגתא בספרי א"כ קאי ירושלמי למ"ד דשבת כתיב שמחה ומש"ה אין מערבין שמחה בשמחה וש"ס דידן קאי למ"ד דלא כתיב שמחה ומ"ה עושין סעודה בשבת ואף דשמואל ס"ל במ"ק אין אבילות בשבת ובמגילה קאי לשמואל מ"מ גם שמואל ס"ל אינה מפסקת דל"כ שמחה ודו"ק

סימן קטו

ב"ה ברעזאן תרי"ח: ימי הפורים

לכבוד ידידי הרב הגדול החריף מות' שמואל אורינשטיין נ"י וכעת אבד"ק בערמלוי ברוסיא

(א) ע"ד המרדכי שהקשה אמאי אין עושין פורים ב' ימים. ותי' דלא יעבור כתיב והקשה דעדיין נעשה בי"ג וי"ד. ונראה דודאי המרדכי לא קאי רק על זה"ז שאין כאן ס' אלא משום מכתב אבותינו דעל זמן שהי' מקדשין עפ"י הראי' ל"ש תי' המרדכי כמ"ש הטו"ז דכשעושה מס' אינו עובר על ולא יעבור ולפ"ז ל"ק על י"ג שנוהגין להתערות כדאמרינן י"ג זמן קהלה לכל וא"א למיעבד תרתי דסתרי. ועוד לפמ"ש הטו"ז על הרש"ל כל עיקר הקו' שינהג כל קדושת היום ובי"ג א"א לעשות כן וכל עיקר קו' המרדכי הוא על ט"ו ושפיר תי' המרדכי כנ"ל. ולפ"ז י"ל לדברי המרדכי שתי' דבט"ו יעבור על בל תוסיף אף דשלא בזמנו א"ע זה הוה זמנו דאי מתרמי מבני מוקפין חומה הי' יכול להוציאם עיי"ש ודבריו תמוהין דבן עיר אינו מוציא בן כרך כדאיתא בירושלמי. ואיך כ' דיוציא המוקפין חומה. אך לפי הנ"ל ניחא וי"ל דמחויב דרבנן מוציא דאורייתא כרש"י בברכות וכיון שיהי' מחויב בט"ו מדרבנן. יכול להוציא בן כרך ושפיר יעבור על ב"ת וכ"ז אם יהי' מחויב משום מנהג אבותינו אבל אם מחויב משום ס' א"י להוציא כמו טמטום (ול"ק על המרדכי הנ"ל מר"ה כ"ח דאמרינן כיון שאין מוכרח לברך ל"ה זמנו לבל תוסיף דזה אמרינן שם לדחות הוכחה מברייתא אבל באמת עובר על ב"ת)

(ב) ובזה אמרתי ליישב קו' תוס' מגילה אהא דנשים יכולין להוציא אנשים מהתוספתא דטומטום א"י להוציא ונ"ל עפמ"ש הרמב"ן על הא דמתירין להתענות בי"ג אף דלפניהם אסור דחנוכה ופורים לא בטל מגלת תענית משום די"ג הי' יום ניקנור ולא הוצרכו לאסור משום פורים וכיון דיום ליקבור בטל לא נאסר אח"כ משום פורים. והנה זה דנשים חייבות בקריאת מגילה דאף הן הי' באותו הנס זה מדרבנן כמ"ש תוס' במגילה ד' ורק דמ"מ יכולה להוציא אנשים כרש"י בברכות מ"ח דס"ל חיוב דרבנן מוציא דאור' אבל טומטום לא הי' באותו תקנה דנשים דבלא"ה הי' חייב מס' וכיון דלא חל עליו התקנה הוי רק ס' וא"י להוציא ודו"ק. ובזה י"ל קו' הב"י סי' תרפ"ט בהא שהשמיט הטור דחציו עבד וחציו ב"ח לעצמו אינו מוציא כמו בשופר ולהנ"ל י"ל דכיון דעיקר הטעם דטומטום אינו מוציא דלא הוה בכלל התקנה שבלא"ה חייב וה"ה על חצי עבד ל"ה תקנת חכמים שבלא"ה יקרא משום צד חירות אבל אם נאמר דחציו עבד וחציו ב"ח גם לעצמו אינו מוציא הרי הוצרכו חכמים לתקן שיתחייב מדרבנן כנשים דשמא לא יהי' אחר להוציאן משא"כ אם רבנן תיקנו על חצי עבד לעצמו מוציא ומעתה כיון דפלוגתא בר"ה אי לעצמו מוציא בר"ה פ' לחומרא מס' וכאן במגילה אמרינן לעצמו מוציא ממ"נ דאי בשופר מוציא לעצמו ה"ה במגילה מוציא ואם אינו מוציא הרי הי' בכלל התקנה במגילה ואף לאחר מוציא ולאחר אינו מוציא שמא פסקינין בר"ה דמוציא לעצמו ול"ה בכלל התקנה (וע' מ"ש עוד סי' נ"ו אות ז')

(ג) ואמנם בביאור הפלוגתא בר"ה כ"ט דר"ה ס"ל דמוציא ור"נ הקשה דלא אתי צד עבדות ומוציא צד חירות נ"ל דהשאג"א סי' ו' הקשה כיון דלמשנה אחרונה חייב בפסח ובחגיגה שכופין את רבו א"כ אמאי אינו מוציא אחרים והנ"ל לפמ"ש תוס' גיטין מ"ב ד"ה של ב' שותפים ומהרש"ל שם דמה"ט ל"ק אחרי שחכמים הפקיעו כחו איך יכול אח"כ לשחרר דחכמים הניחו לו איזה זכות כדי שיכול לשחרר ומעתה י"ל דחכמים לא הפקיעו כח האדון רק מה שנוגע להעבד אבל גבי אחר הניחו חכמים עלי' העבדות שיחול עלי' השיחרור ומה"ט אוכל בפסח ומ"מ אסור לישא אשה דבפסח נוגע לעצמו ולישא אסור דלגבי אחר הוא כעבד וע"כ אינו מוציא אחרים דלגבי אחר ה"ה כעבד ובזה פליגי ר"ה ור"נ דר"ה ס"ל לעצמו מוציא דבמה שנוגע לעצמו הפקיעו העבדות למשנה אחרונה ור"נ לס"ל הכי

(ד) עוד נ"ל דתוס' בחגיגה ד' ד"ה לא נצרכה כ' דכשמת העבד אמרינן איגלאי מילתא למפרע שלא הי' עומד לשחרר והקשה השאג"א א"כ איך יאכל בפסח שמא ימות דחיישינן בכ"מ והנ"ל בזה דהנה ר"ל ס"ל איגלאי מילתא למפרע ל"א וביאר הנ"י דחיישינן שמא מעיקרא לא הי' עומד לכך ור"י ס"ל איגלאי מילתא למפרע אמרינן דכיון דהפילה אמרינן מעיקרא עומדת לכך. ותוס' בחגיגה ע"כ אזלי למ"ד איגלאי מילתא למפרע אמרי' ובשמא ימות הטעם דל"מ לאוקמא אחזקה דהרי ל"ח דנשתנה רק שישתנה אח"כ ומעתה הכא ע"כ צ"ל דעומד עתה למות דאל"כ ל"ש איגלאי מילתא למפרע כמ"ש הנ"י וא"כ עדיין שייך לומר דחזקתו שאינו עומד למות ולא נוציאנו מחזקה זו

ואמנם כבר כ' הרמב"ן גיטין ס"ד דחזקה ל"מ לגבי אחר והיכא שמהני לדידי' אי מהני גם לאחר זה פלוגתא בין ר"י ור"א בכתובות י"ג ע"ב אי מועיל חזקת כשרות מהאם לבת עיי"ש בהא דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ומעתה י"ל דפליגי בזה ר"ה ור"נ דר"ה ס"ל דלעצמו מוציא דמוקמינן אחזקתו ולאחר אינו מוציא דלאחר ל"מ חזקתו אף שמהני לעצמו דחיישינן שמא ימות כר"א ור"נ ס"ל כר"י דהיכא שמהני לעצמו מהני לאחרים וע"כ מדקתני שאינו מוציא לאחרים ע"כ לעצמו נמי אינו מוציא ודו"ק היטב והנני ידידו

בשולי המכתב. ע' בתוס' מגילה ג' ד"ה מבטלין והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה והנ"ל דמשכחת לה שיש להם תמיד שיתמלא בי"ד באדר באיזו שעות השנה ושעות פוסל בקדשים ואם הי' בשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה יותר מבן שנה ג"כ פסול כדאמרינן בזבחים כ"ה וס"ד שיזרקו מקודם קמ"ל דקורין מגילה אף דע"י כן יפסול הקרבן. ואמנם התוס' ס"ל דבכה"ג באמת אין מבטלין אבל להפוסקים החולקים על תוס' משכחת לה בכה"ג ודו"ק

סימן קטז

בעזה"י בסוגיא דנודרת גיטין ל"ה ושייך לה' נשיאת כפים

(א) לישב קו' תוס' ד"ה אבל נשאת אהא דמקשה וניחש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ולא משני דמדרינן לה ברבים. גם לישב קו' תוס' איך יכול להתיר שלא בפני היתומים

ונ"ל דהרמב"ן בתשו' הובא בשעה"מ ה' נדרים הקשה איך יכול חכם להתיר הא אין להאשה חרטה דמעיקרא כיון שמוכרחת לנדור שיתנו לה כתובה והוכיח מזה דמהני חרטה דהשתא היכא שלא נדרה רק מתורת קנס. אמנם משום הא לא ארי' די"ל דיש לה חרטה דמעיקרא לפמ"ש בהפלאה בק"א סי' צ"ו דלא חשדינן לה שרוצית לגזול דחשיד אממונא חשיד אשבועתא אך שיש לה ספק מלוה ישנה וכשלא תזכור תחזור ומ"מ הנדר נדר דנדרה אם לקחה משל בעלה אף שתחזור וכשפוסקין צריך לפרט הנדר החכם לא יתיר לה אף שתחזור א"כ יש לה חרטה דמעיקרא שתאמר אילו היתה יודעת שלא תזכור ממלוה ישנה לא היתה נודרת ולא לקחה הכתובה ואמנם י"ל דבנ"ד ל"ש ספק מלוה ישנה דהשיטה מקובצת ב"מ ו' הקשה על סברת ספק מלוה ישנה יטעון שיש לו מלוה ישנה ותי' שרוצה בהחפץ כגון במציאה וכה"ג א"כ ביתומים דמטלטלי דיתמי לא משתעבדא לכתובה ולא לפרעון חוב רק טענתה על קרקע ולמ"ל לטעון הכתובה תתבע שיש לה מלוה על בעלה. אך זה ליתא דאם תובעת הכתובה הוה טענת יתומים א"י אם פרעתיך ואם תטעון שיש לה מלוה אצל בעלה הוה טענת יתומים א"י אם נתחייבו והגם דהרא"ש כ' ריש פ' האשה שנתארמלה דטענת יורשים הוה כטענת ברי עיין באבני מילואים סי' צ"ו דזה אינו מוכיח. אך לרב הונא דס"ל א"י אם נתחייבתי חייב בב"ק קי"ח ולחד שיטה בתוס' ב"ק מ"ה אפי' בשמא טוב וברי גרוע ול"ה למידע חייב ע"כ אין לה ס' מלוה ישנה דהי' לה לטעון דהיורשים יהי' חייבין לשלם אבל לר"נ ולדידן דא"י אם נתחייבתי פטור י"ל דיש לה מלוה ישנה ולא רצת' לטעון דהיורשים יהי' פטורין ולפ"ז לר"ה הוכחת הרמב"ן נכון. ומעתה מיושב הכל דהמפרשים הקשו מה מועיל מה שידירוה יתומים ברבים שמא תדור מעיקרא שלא תהנה משום דבר חוץ מפירי פלוני ואח"כ אם ידירוה הב"ד כל פירות שבעולם על מה שכבר נדרה אין נדר חל על נדר. ועל פירי פלוני לא חל דהוי דבר שא"א לקיימו ואח"כ תשאל על הנדר ראשון וא"ל דאם תשאל על הראשון נדר השני חל למפרע דזה דוקא בחרטה דמעיקרא משא"כ בחרטה דהשתא כמ"ש בישי"ע א"ח ובשעה"מ ולמה שביארנו דלר"ה דס"ל א"י אם נתחייבתי חייב ל"ל דיש לה חרטה דמעיקרא משום ס' מלוה ישנה דתטעון כן וע"כ קו' הגמ' שהחכם יתיר בחרטה דהשתא ומעתה כשהקשה וניחש דילמא אזלא לגבי חכם אין הכונה שתשאל על נדר שנדרה ליתומים די"ל דמדרינין לה ברבים אך הקו' היא שמא נדרה מקודם ותשאל על נדר א' וכיון דלדידי' בחרטה דהשתא סגי ל"ח נדר הב' כקו' המפרשים ול"מ מה דמדרינין לה ברבים רל"ח כלל. וגם מיושב מה שמועיל לדידי' היתר אף שהוא לטובת יתומים. דהיא לא תשאל רק על נדר ראשון. ומשני צריך לפרט את הנדר והכונה שצריך לפרט גם הסיבה דלא כמ"ש תוס' בעירוכין