בית יצחק אורח חיים רס

ורק לשרוף אסור. ולבסוף מסקו תוס' דאף לשרוף מותר מה"ט

(ג) וע' פסחים ט"ו אר"א אר"י מחלוקת בשש אבל בז' ד"ה שורפין ואמנם בירושלמי אמרו אבל בט"ז ד"ה שורפין דלא כש"ס דידן ע' בא"ח. ונ"ל לפמ"ש בתשו' פ"י (הובא לעיל ר"ס נ"ט) דאם עבר בעשה לא קנסו רבנן ומ"ה פסק בשכח למכור חמץ ונזכר אחר חצות משליכו לחוץ ואם זכה בו נכרי מותר לאחה"פ א"כ אמאי בז' ד"ה שורפין והרי יכול להשליך לחוץ ואם עכו"ם יזכה בו יהי' מותר לאחה"פ ואיך יטמא בידים. וצ"ל דש"ס דידן ס"ל אסור להשליך ולהפקיר תרומה וגם נפסל בהיסח הדעת אם יפקירו כדאיתא בפסחים ל"ד. ולכן שורפין וירושלמי יסבור דמותר להפקיר תרומה. ואף דבירושלמי סוף פ"ק דפסחים מבואר דהיסח הדעת פסול תורה אולי משכחת לה שלא יסיח דעתו ולכן אין שורפין רק בט"ז דכשלא הפקיר בע"פ וזכה בו אחר בפסח עבר בב"י ואסור לאחה"פ משום קנס ודוק והעיקר דאסור להפקיר תרומ' דהוי היסח הדעת ולפ"ז י"ל דבתרומה ל"מ קנין דרבנן לדאורייתא דל"מ רק מטעם הפקר ב"ד ולא יתכן שחכמים יפקירו תרומה כיון שאסור להפקיר. ויתישב קו' תוס' קדושין כ"ז במעשה דר"ג וזקנים שלא הפריש ת"ג דשם הקנה מטלטלי אג"ק לקיים מצות ביעור ובתרומה לא יקיים מצות ביעור דאור' בקנין אגב דרבנן כיון דל"ש הפקר ב"ד. ומה שהקשו תוס' יבמות צ' ד"ה אזיל כהן דילמא משום הפקר ב"ד שפיר הקשו דבתרומה טמאה יכולין להפקיר דאין מוזהר על שמירה מיהו י"ל דקנין דרבנן אף דהוה הפקר מדאור' כיון דל"ה הפקר לכל והבעלים ישמרו התרומה ל"ש סברתינו ודוק

(ד) והנה ד"א ראיתי בריטב"א קדושין ע"ו שכ' בטעמא דרב חסדא דס"ל בתרם מטמא על טהור הדרא לטיבלא משום הפקר ב"ד הפקר ומשמע דגם לר"ח חכמים אין עוקרין דבר מה"ת רק משום הפקר ב"ד וצ"ע דהיכא דשייך הפקר ב"ד גם ר"נ בר אושעיא מודה כמבואר בסוגיא שם גבי ירושת קטנה מיהו י"ל דלמסקנא שם דמשני הפקר ב"ד טעמא דר"ח בתרומה ג"כ משום הפקר ב"ד דהוא לס"ל סברת תוס' שם דל"ש בתרומה הפקר ב"ד כיון דבתר הכי שלו. ושמא גם תוס' ס"ל הכי בפסחי' ס"ב ד"ה כי ל"ל שהקשו אי מדרבנן איך יתחייב פסח אחר הא מייתי חולין בעזרה. וקשה מה הקשו לר"ח הרי הוא ס"ל חכמים עוקרין מה"ת בקום ועשה. להנ"ל י"ל דס"ל לתוס' שם כדברי הריטב"א ואולי גם כונת התוס' בכתובות ג' ד"ה תינח כן. אך בכתובות י"א כתבו תוס' דלא כריטב"א ודוק

(ה) והנה בעיקר המחלוקת בסוגין לחד מ"ד מפני שמכשירו ולחד מ"ד מפני שמפסידה והקשה בכפ"ת אמ"ד מפני שמפסידה אמאי לס"ל משום שמכשירה העירני הרב החריף ובקי מ' מתתיהו שוועבר מפה"ק דתליא בפלוגתא בחולין קי"ח ס"ל לרב הכשר לאו תחלת טומאה וכן יסבור מ"ר מפני שמפסידה דס"ל מותר לגרום הכשר. ור"י ס"ל הכשר תחלת טומאה ומ"ה ס"ל דאסור לגרום הכשר וזה טעם הר"מ שפוסק מפני שמכשירה כשיטתי' דפוסק כר"י שם בחולין ודפח"ח

סימן קו

בדין הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו

(א) הנה התוס' הקשו בקדושין ו' בהא דהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי לא החזירו ל"י הא ל"ה תנאי כפול ונראה לישב דהמג"א סי' ש"ו הקשה אגוף הדין דהילך אתרוג וכו' הא אסור ליתן מתנה ביו"ט. וכ' כיון דהוה ע"מ להחזיר מותר דל"ד למקח ובמקנה הקשה להמרדכי דס"ל אף במקח בשויו"ט כ"מ דארל"ת אעל"מ איך מהני המתנה ותי' ג"כ כנ"ל. ולפ"ז נ"ל הטעם דל"ב ת"כ דהרי התוס' כ' בכתובות נ"ו בטעם דבעי משפטי התנאים דמהסברא ל"ה בתנאי כח לבטל מעשה אך דילפינין מתנאי ב"ג ובעי דומיא דתנאי שלהם שהי' כפול. ולפ"ז כ"ז בתנאי שבא לבטל המעשה דזולת התנאי הי' ג"כ מעשה משא"כ היכא שזולת התנאי ל"ה מעשה כלל והתנאי בא לחזק המעשה ל"ב ת"כ. ומ"ה באתרוג זולת התנאי הי' פקח שנעשה באיסור וכמדארל"ח אעל"מ ול"ה המתנה כלל אך ע"י התנאי נתחזק המעשה. ול"ב משפטי התנאים. ובזה מיושב קו' תוס' הב' מתנאי ומעשה בד"א דכאן ל"ב משפטי התנאים. ועפ"ז י"ל מה שהקשה בישי"ע סי' תקנ"ח בהא דהוכיח בקדושין מדברי רבא דהילך אתרוג דס"ל מתנה עמ"ל שמה מתנה. דילמא מיירי רבא ביו"ט ב' דיוצא בשאול ומעמ"ל ל"ש מתנה רק הוה כשאול ומ"מ בלא החזירו ל"י דאז הוה גזל וא"י אף ביו"ט ב'. ולהנ"ל מיושב דנ"ל דאף דהמרדכי ס"ל במקח שנעשה באיסור אף שהיא אד"ר אעל"מ זה דוקא ביו"ט א' דל"ה רק חד דרבנן אבל ביו"ט ב' דהוי תרי דרבנן ל"א אעל"מ. וכיוצא בזה איתא באה"ע סי' כ"ח לענין קדושין דרבנן. א"כ הגמ' הוכיח שפיר דרבא ע"כ מיירי ביו"ט א' דאז לולא התנאי ל"ה המתנה קיימת והתנאי בא לחזק המעשה ול"ב משפטי התנאים אבל אס"ד דמיירי ביו"ט ב' גם זולת התנאי הי' המתנה קיימת דביו"ט ב' ל"א אעל"מ אם כן בעי משפטי התנאים ואמאי א"ר לא החזירו ל"י הרי לא התנה בת"כ וע"כ מיירי ביו"ט א' ושפיר מוכח דמתנה עמ"ל שמה מתנה

ובזה מיושב מה דקשה לי טובא בהא דהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו איך מהני התנאי לפ"מ שכתב בתשו' ברית אברהם סי' ט"ו וקי"ט דאף היכא דהמעשה עם התנאי אפשר לקיים ע"י שליח מ"מ אם המעשה בלי התנאי א"א לקיים עי"ש. אין יכול להטיל תנאי וכן משמע בתוס' גיטין פ"ד. א"כ באתרוג זולת התנאי ל"מ עי"ש דאשלד"ע דאסור ליתן מתנה ביו"ט. ואיך מהני תתנאי. ואמנם לפמ"ש דאם אעל"מ ל"מ המתנה והתנאי בא לחזקו ל"ב משפטי התנאים ל"ב ג"כ שיהי' אפשר לקיים עי"ש

(ב) והנה עפ"י סברא הנ"ל נ"ל לפרש דברי הגמרא בגיטין ל"ג ובכ"ד תינח דקידש בכספא קידש בביאה מא"ל ומשני שויא רבנן לבעילתו ב"ז עפ"י מה שפי' הראשונים דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש שהוא תנאי אם ירצו רבנן יבטלו הקדושין כמו במקדש ע"מ שירצה אבא והא דהוצרך לומר הפקר ב"ד הפקר בקדושי כסף כבר פי' בהפלאה ריש כתובות דרבנן הפקירו המעות אם לא יקדש אדעתא דרבנן ומה מקשה קידש בביאה מא"ל הרי גם בביאה מהני תנאי. אך י"ל הכי דנהי דהוא אומר כדת משה וישראל והוא כתנאי אם לא ירצו רבנן מ"מ הרי לא התנה בת"כ. אך כיון דרבנן הפקירו המעות אם לא יתנה התנאי. ולא יועילו הקדושין כלל א"כ התנאי בא לחזק המעשה וא"צ למשפטי תנאים ומקשה תינח דקידש בכספא התנאי בא לחזק המעשה דזולת התנאי המעות הפקר קידש בביאה מא"ל ומשני שויא רבנן לבעילתו ב"ז אם לא יקדש על תנאי לא יהי' קדושין כלל ושוב התנאי בא לחזק המעשה וא"צ לת"כ כנ"ל

(ג) ולפמ"ש נראה דאפי' בקדושין בעבירה דא"א ע"י שליח דאשלד"ע ולכאורה ל"מ תנאי דהוי תנאי בדבר שאא"ל עי"ש ולא נימא אפקעינהו רבנן לקדושין דהוא אך מתורת תנאי. וכן כ' בתשו' מהר"ם מינץ סי' כ"ד. ולפמ"ש זה ליתא דכיון דתנאי זה מחזק המעשה ל"ב משפטי התנאים. ובהכי מיושב מה דקשה לי בהא דדוד דאמרינין לקוחין יש לו בה משום דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב וכ' התוס' בגיטין ע"א דגירש בלי תנאי. וכ' הפ"י דאף בלי תנאי אם יחזור מאותו מלחמ' גיטו כמתנתו לר"ה ומה מועיל הגט. וע"כ ההיתר משום דאפקעינהו לקדושין כדאמרינין בגיטין ע"א עיין פ"י שם דבר נחמד ואמנם לפ"מ דאמרינין בסנהדרין מ"ט דבת שבע קטנה היתה כשנשאה דוד וכש"כ כשנשאה אורי' ואסור לאדם לקדש בתו כשהוא קטנה וא"א ע"י שליח דאף בדרבנן אשנד"ע ול"מ תנאי דכל דמקדש ואיך אפשר לאפקועי קדושין. ולפמ"ש ניחא דגם בכה"ג שייך אפקעינהו לקדושין. הן אמת שיש קצת ראי' דבכה"ג ל"א אפקעינהו דקשיא אתוס' יבמות ט"ז ד"ה בני צרות שהקשו אי קדושין תופסין ביבמ' פשיטא דבני צרות כשרים לב"ש דמיד שקידשה פקע זיקה כמו שומרת יבם שקידש אחותה ותי' דשם אין תקנה לעשות שתתיבם שאין להמית אחותה אבל היבמה שנתקדשה אפשר לתקן ע"י גירושין שתתיבם הלכך לא פקע וקשה לי דגם בשומרת יבם שקידש אחות' ישלח לה גט ויבטל שלא בפני השליח ויפקעו הקדושין ולחד תי' בתוס' גיטין ל"ג יועיל מדאור' שתתיבם אחותה דאותם קדושין נפקעו ועי' בנוב"י קמא א"ח ס' ל"ה ודא קו' רבתי וע"כ צ"ל כיון שעשה איסור שקידש אחותה ול"מ ע"י שליח נ"מ תנאי. ול"מ לאפקועי קדושין מ"מ מזה אין להוכיח די"ל קו' הנ"ל דכיון דאסור בקרובותיה מדרבנן גם אחר הפקעת הקדושין כמ"ש שטמ"ק ריש כתובות אין זה תקנה שתתיבם ואכ"מ

(ד) ועכ"פ סברא דידן ברורה והא דכ' הר"ן בסוכה מ"ו בהא דלא ליקני אתרוג לינוקא שהקשו כיון דלא מקיים הקטן התנאי ל"ה מתנה ותי' דהוי תנאי בדבר שה"א לקיימו לא תיקשי לפמ"ש דהיכא דהתנאי מחזק המעשה כהך דאתרוג ביו"ט ל"ב משפטי התנאים דז"א דתנאי שאפשר לקיימו ודאי בעי ועוד דאם התנאי א"א לקיימו שוב אסור ניתן ביו"ט וק"ק לפ"ז ל"ה לגמ' לומר ונמצא יוצא באתרוג שאינו שלו אך דאסור ליתן ביו"ט ושמא אין איסור בשביל הנותן אך בשביל המקבל וכיון שהמקבל הוא קטן מותר מיהו לדינא תי' הב' של המג"א סי' ש"ו עיקר דלצורך מצוה מותר ליתן המתנה ביו"ט

ולתי' זה י"ל קו' הישי"ע בהא דהוכיח מאתרוג דמתנה עמ"ל ש"מ ודילמא מיירי ביו"ט ב' דיוצא בשאול בדרך זה דהמג"א תי' בהא דנותן מתנה ביו"ט דלצורך מצוה מותר ותירוצו אמת ביו"ט א' דא"י בשאול הוי מתנה לצורך מצוה ומותר במתנה גמורה אבל ביו"ט ב' דיוצא בשאול ול"ה המתנה צורך מצוה אסור מתנה גמורה ואמנם הקשיתי לעיל כיון דמתנה גמורה אסור ול"מ ע"י שליח הוי תנאי בדשא"א עי"ש ול"מ התנאי. ומעתה הגמרא הוכיח דע"כ רבא מיירי ביו"ט א' דמתנה גמורה מותר והו' תנאי בד' שאפשר עי"ש ומוכח דשמה מתנה דחס"ד דמיירי ביו"ט ב' כיון דאז מתנה גמורה אסור הוי תנאי בדשא"א עי"ש ול"מ התנאי ואמאי לא החזירו ל"י

(ה) ודע דקשי' בגמ' דקדושין ו' דא"ר ע"מ שתחזירהו במכר