בית יצחק אורח חיים רנח

מפקיר נכסים ומותר לדידי' וכ"ש לשי' הר"ן בשם הרמב"ן דטבל מיקרי שלו והא דדמאי היינו תרומת דמאי אין צ"ל בתרומה טמאה כמ"ש מהרש"א אך גם בתרומה טהורה קודם שניתנה לכהן א"י דל"ה שלו כנ"ל וקמ"ל בדמאי יוצא הואיל דא"ב מפקיר. אמנם כ"ז לשי' רש"י סוטה מ"ח ותוס' יומא ט' דתרומת מעשר של דמאי נוטלה הכהן בחנם כיון דדבר מועט הוא או משום תקלה מ"ה ל"ה תרומת דמאי שלו מ"ה בעי מיגו דא"ב מפקיר אבל לשי' הטור יו"ד סי' של"א דתרומת דמאי מוכרה לכהן עדיין ק' קו' התוס' דכיון דהו"ל ממונו מהני היתר אכילה לאחריני ולמ"ל מיגו דא"ב ושוב מצאתי מקצת דברינו בנחלת יעקב להגאון מליסא אבל לא ביאר כל הצורך

(ב) ושוב מצאתי בבשמים ראש סי' רכ"ח שהעיר על תשו' הרשב"א כדברינו לחלק בין היכא דהוי דידי' מהני היתר אכילה לאחרים והיכא דל"ה דידי' בעי ה"א לדידי' והנה במ"ש המג"א בשם הריא"ז דערלת חו"ל יוצא שיכול להאכילו לאחרים צ"ל דע"ל ערלת חו"ל מותרת בהנאה דאל"כ איך יתן לחבירו הרי נהנה בזה והא דמשמע בכ"מ דערלת ח"ל אסור בהנאה היינו כמ"ד הלכה למ"מ אבל למ"ד מנהג מדינה מותר בהנאה ויש לו דין ממון או דס"ל דאה"נ מיקרי דין ממון והנה קושיתך בלא"ה לק"מ דאין כאן איסור אלא שאינו שלו וא"ד למה שאסור מצד עצמו וכ"כ תוס' סוכה ל"ב לענין דיחוי. ועוד דכאן ראוי לאכילה אלא שמצד התנאי אינו רשאי וי"ל בזה כמ"ש תוס' והר"ן במתנה שא"י להקדישה דמצד המתנה ראוי להקדיש רק שמצד התנאי א"י ותנאי מילתא אחריתי הוא כדאמרינין בכתובות כ' ואולי זה סברת הגה"מ דבלא כפל התנאי א"י וטעמא כיון דבלא"ה חייב להחזיר כמ"ש קצה"ח סי' רמ"א הוי שיור בגוף המתנה ול"ש סברתינו דתנאי מילתא אחריתי דזה דוקא בתנאי ודו"ק

(ג) ומילתא דמסתברא דמה שאיסור אכילה פוסל לאתרוג דוקא באיסור חפצא אבל לא באיסור גברא וזה לפ"מ שפי' הר"מ בפיהמ"ש דלא מיקרי פירי מה שאסור באכילה וכונת דברי' דליכא למעט מלכם דלא נשמע רק היתר הנאה כדאמרינין פסחים כ"ג. ואף דשם גלי קרא לאיסור וע"כ מוקי לכם להיתר הנאה ילפינין משם לשאר דוכתא וע"כ הר"מ ממעט לי' מפרי א"כ לפ"מ שפי' כונת הר"ן ריש ביצה שכ' לחלק בין תרנגולת העומדת לגדל ובין עז לחליבה בשבת אף שאסור לשחוט מ"מ אוכל מיקרי ע"כ משום דאיסור שבת ל"ה רק איסור גברא וה"ה לענין אתרוג דוקא א"ח ל"ה פרי אבל א"ג דרק ארי' רביע עלי' שפיר הוה פרי וזה דלא כהפמ"ג בנשבע שלא לאכול דא"י ולדידי יוצא בו

(ד) והנה מדברי הר"ן בשם הרמב"ן דמוקי לאתרוג של דמאי בתרומת דמאי ואמרינין מיגו דא"ב מפקיר לנכסי' מוכח דמאכילין לעניים תרומת דמאי ולמהרש"א בשי' רמב"ן אף תרומה טמאה של דמאי וזה חידוש. וד"א נ"ל לישב שי' הטור סי' של"א דתרומת דמאי מוכרין לכהנים והקשה בשעה"מ פ"ט ממעשר מש"ס חולין קל"א דחשוב דמאי במתנות כהונה ומשמע דיוצא בדיינים. וי"ל דתלי' במחלוקת שכ' בתוס' סוכה ל"ה דאם הכונה לעניים ולאכסנאים היינו ישראלים י"ל שמחויב לתת בחנם וה"ה לכהן מחויב לתת בחנם ואם הכונה לאכסנאים נכרים וקמ"ל דל"ה פורע חובו אף דמשתרשי לי' נמצא דהוה ממונו של ישראל וא"צ לתת לכהן בחנם ודו"ק וע' רש"י סוטה מ"ח דצריך לתת תרומת מעשר בחנם ובבכורות י"א כ' דצריך למכור דשם כיון שמפריש גם תרומה גדולה מס' ל"ה דבר מועט ומ"ה מוכר ביחד משא"כ בדמאי דאין מפריש תרומה גדולה הוה דבר מועט

(ה) והנה הרשב"א בתשו' הובא סי' תרמ"ט הביא ראי' מדא"י בתרומה טמאה דל"א לענין אתרוג הואיל דא"ב מיתשיל עלי' ותמה בשעה"מ דכשישאל הדר לטיבלי' ואין מפרישין ביו"ט ובטבל א"י. וי"ל דמשכחת תרומה שא"ח לטיבלי' שאכל זר תרומה ושילם חולין מתוקנים ונעשין תרומה וכשישאל ל"ה טבל כיון שהי' מתוקן אך נראה דבזה ל"מ שאלה דהרי הוא לא עשה התרומה שיוכל לשאול רק ממילא נעשה תרומה. ואף לר"א ממיץ הובא ברא"ש נדרים נ"ט דביד כהן ג"כ מהני שאלה בכה"ג ודאי ל"מ שאלה ולפ"ז ק' בנדרים נ"ט דמקשה אתרומה טמאה והא הוי דשיל"מ ונוקי בכה"ג אך למ"ש המ"ל פ"י מתרומת דתשלומי תרומה לא נתקדש רק בנתינה א"כ הוי תרומה ביד כהן ועדיף לי' לשנויי דבכל תרומה ביד כהן ל"מ שאלה. ואמנם כ"ז למ"ד משעת נתינה נעשין תרומה כדאיתא במ"ל הנ"ל דהוא פלוגתא בירושלמי דעל הנתינה א"י להתחרט דהי' בע"כ אך למ"ד בהפרשה נעשה תרומה על ההפרשה יכול להתחרט דהי' יכול להפריש תרומה אחרת וזה מוכח מנדרים שם דלמ"ל לשנויי בתרומה ביד כהן לוקמא ביד ישראל ובתשלומי תרומה שהפריש וע"כ בזה מהני שאלה. ולפ"ז ראיית הרשב"א נכונה דסתמא תני תרומה טמאה. והרי משכחת בתשלומי חולין מתוקנים וכשישאל יהי' יוכל לצאת י"ח ומוכח דל"א הואיל. אך לפ"ז בעירובין ל' דאמרינין שם דסומכוס מודה בתרומ' דאין מערבין משום שאם ישאל הדר לטבל והרי משכחת תרומה שנעשה מחולין מתוקנים ואם ישאל לא יחזור לטבל. וצ"ל דס"ל לגמ' סתם תרומה לא מיירי בהכי ונ"ל ראי' מנדרים י"ב דתשלומי תרומה ל"מ שאלה דאמרינין שם כחלות אהרן ותרומתו מיקרי מתפיס בדבר האסור וכ' הרא"ש בטעם הדבר כיון דקודם שנתרם הי' ג"כ אסור משום טבל וקשי' דהרי משכחת תשלומי תרומה שהי' קודם חולין מתוקנים וזה יהי' דבר הנדור ולגמ' שם משמע דלא משכחת תרומה שיהי' דבר הנדור. וע"כ צ"ל דתשלומי תרומה כיון שבע"כ משלם עבור מה שאכל לא מיקרי דבר הנדור וכ"ש דל"מ שאלה

(ו) ובמק"א העריתי בקו' תוס' בעירובין ל' ע"ב בהא דמקשה בגמ' לסומכוס תרומה אפשר לישאל דלישני דמיירי בתרומה ביד כהן לפמ"ש בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קנ"ד דביד כהן מ"ה ל"מ שאלה דלא מהימנינין לי' שלא נדר אדעתא דהכי או שטעה בנדרו להוציא מיד כהן. ולפ"ז לסומכוס דס"ל ממון המוטל בס' חולקין ולתוס' ב"ק מ"ה אפי' אינו עומד באגם דלס"ל המע"ה בברי ושמא. א"כ מצי לישאול אף בתרומה ביד כהן להוציא מכהן ול"ק קו' התוס'

(ז) והנה קו' הגמ' נדרים נ"ט בתרומה טמאה שנפלה לחולין טהורים דהו"ל דשיל"מ וק"ל יתרץ דאם ישאל הדר לטיבלי' וטבל אחר אין לו ומיני' ובי' א"א להפרישו למ"ד אין בילה ואין תורמין מטהור על טמא ולטמא טבל אחר בידים אסור כדאיתא בנדה ז' ודא קו' רבתי. ואם נאמר דבתשלומי חולין מתוקנים יכול לישאל י"ל דמשמע לגמ' דבכל תרומה איירי אף בכה"ג שאם ישאל לא יהי' טבל אבל לפמ"ש דל"מ שאלה ק' כנ"ל. ונ"ל לישב דהנה בירושלמי סוף פ"ק דפסחים מקשה אר"מ דס"ל תלוי' מותר לאבדה ואמאי אין שורפין תלוי' רק בע"פ א"ר עזרי' תיפתר בתלוי' שאין דעתו להישאל עלי' אבל בדעתו להישאל עליו טהורה ותני כן תלוי' שמניחה בדעתו להשאיל עלי' טהורה הוא ופי' המפרש כיון שדעתו להשאיל עליו ולפרוש ממק"א דינו כטהורה ופירושו דחוק דגם לאחר שאלה יהי' טמא. ואמרתי בפי' הירושלמי דמיירי בשלישי ומ"ה שני עושה שלישי ואם ישאל יהי' טבל ויטהר דבטבל ליכא שלישי כדאיתא סוטה כ"ט לחד מ"ד ושפיר קאמר הירושלמי דאם בדעת הבעלים לישאל אסור לשרוף עם הטמאה לטמא בידים דאסור לגרום טומאה לטבל דזה כשישאל יהי' טהור גמור. ולפ"ז בנדרים הכי מקשה דמסתמא מיירי בכל טומאות ואף בשלישי ושפיר הוי דשיל"מ ואי דהדרא לטיבלא בזה יכול להפריש על הטהור ומטהור עלי' דהרי יהי' כולו טהור ובטבל אין שלישי טמא. ובזה י"ל קו' השעה"מ על הרשב"א שהוכיח מדא"י בתרומה טמאה דל"א הואיל א"ב מיתשיל. והקשה בשעה"מ כעין קושיתינו לעיל דאם ישאל הדר לטבל וטבל טמא אחר אין לו ואין תורמין מטהור על הטמא. ולהנ"ל י"ל דמשמע לרשב"א דמיירי אפי' בטומאת שלישי דאם ישאל יטהר ודוק. אמנם גוף הדין הוא חדש ע' זבחים ע"ג ע"ב דמקשה מטומאתו עלי' מי שטומאה פורחת ממנו עיי"ש ואם נאמר דע"י שאלה טומאה פורחת משכחת בבשר קדשים טומאה פורחת מיהו למ"ש תו' בכריתות י"ג דלאחר זריקת דמים ליתא בשאלה ניחא ושוב מצאתי בפתיחה חה לס' משנת חכמים שכ' דכשישאל יטהר עיי"ש. ודע דאם נאמר שמהני שאלה ויטהר עוד יש להסתפק אם עושה פעם ב' תרומה אם חוזר לטומאה ישנה או פנים חדשות באו לכאן ודו"ק [וע' עוד בה' חנוכה מזה] (הגה הנה בפי' הירושלמי הנ"ל נמשכתי אחר פי' הקרבן עדה פסחים אבל שוב בא לפני ירושלמי תרומת עם פני משה ראיתי שם פ"ח פי' בדעתו להשאיל עלי' היינו לישאל הדין אם היא טהור או לא עיי"ש שפירושו אמת ודו"ק)

(ח) ואשר שאלת בגמ' דמקשה למ"ד דין ממון מתרומה טמאה דחזי להיסק והרי בערלה ג"כ חזי שלכדה"נ וצ"ל דמיירי דליכא ש"פ שלכדה"נ והקשית דגם היסק הוי שלכדה"נ באתרוג וע"כ מיירי דכשלא כדרך הנאתן ליכא ש"פ דאל"כ בערלה נמי יוצא לק"מ לפמ"ש תוס' שבת כ"ה דאף לרבנן דאין שבח עצים בפת פירות ותבואה חשיבו בעין ומ"ה בערלה אסור מדאו' להדליק ול"נ גם לאפות אסור לפמ"ש התוס' לרבנן דאין ש"ע בפת משום דשלהבת בא ממשהו הנשרף אפי' בשאבוקה כנגדו משא"כ פירות ותבואה דחשיבי בעין כמ"ש תוס' אסור לרבנן אבל בתרומה טמאה מותר דהרי כ' התוס' פסחים דל"א שבח עצים רק באיסור הנאה ול"ג פירות ותבואה לרבנן מעצים לרבי הכא. א"כ מיירי תרווייהו באיכא ש"פ ובערלה אסור ותרומה מותר ופשטא דגמ' פסחים כ"א משמע דאפיה הוי דרך הנאתן והיינו משום דפירות ותבואה חשוב בעין. ובקהלת יעקב לרי"ט אלגזי האריך באות א' להוכיח דהסקה תחת תבשילו או אפי' הוי שלכדה"נ ול"נ ודוק

אמנם גם אם נאמר דהדלקה בפירות הוי שלכדה"נ מ"מ הרי ודאי אסור בהנאה מדרבנן כמ"ש המ"ל בה' יסודי התורה ומ"ה בערלה אינו יוצא. והנה מה דפשיטא לך דפחות מש"פ א"י דל"ה דין ממון וכן משמע בפ"י בסוגין ז"א דהדבר ברור דיוצא באתרוג אף דאינו ש"פ והרי מוכח מתוס' רי"ד שכ' בסוכה (הובא לעיל) דסתם ערבה ל"ב ש"פ והיכא יוצא בו. וע"כ צ"ל אף למאן דבעי דין ממון פחות מש"פ כיון דחזי לאצטרופי כדאמרינין בגיטין כ' מיקרי דין ממון. ולפ"ז צ"ע בערלה די"ב דין ממון דמשום האפר מיקרי דין ממון דאף בא"ב ש"פ מיקרי דין ממון לענין אתרוג כנ"ל וצ"ל כתי' הריטב"א דהאיסור הוי הפקר ודוק: