בית יצחק אורח חיים רנז

(ב) באופן אחר י"ל הנה כבר כתבתי דל"ה ת"ג דל"ח לתשמיש. ואמנם י"ל דהוה תיקון מצד אחשבי' כמ"ש רש"י ביצה כ"ז. והנה דאף לר"י דמחייב במלאכה שאצ"ל בח"ש מודה דבאמת משאצ"ל ל"ה מלאכת מחשבת. ורק דר"י אזיל בתר עצם המלאכה והנה הא דאסור מדאור' חצי שיעור הוא מצד אחשבי' כמ"ש ז' הח"ץ וכ"ז במלאכה הצ"ל אבל במשאצ"ל מחשבה אין כאן ומלאכה אין כאן וכ"כ בישי"ע א"ח סי' ש"כ ולפ"ז ה"ה בתיקון דל"ה מלאכה רק מצד אחשבי' דוקא במלאכה הצ"ל. אבל במשאצ"ל ל"ש אחשבי' וה"ה פ"ר פטור דל"ה מלאכה להכסף משנה פ"ג משבת שכ' דפ"ר הוה מלאכה שאצ"ל. ואמנם לר"ש דמשאצ"ל פטור ופס"ר חייב ע"כ צ"ל דפ"ר הוי כמכוין ממש. ומעתה כיון שהסוגי' קאי לראב"ש וס"ל כאבוה ולר"ש מוכח דפ"ר הוי כמכוין ע"כ חייב אף באחשבי' בפ"ר ומקשה שפיר. ואמנם להר"מ דמשאצ"ל חייב פ"ר דומה למשאצ"ל. ומ"ה ומ"ה פטור היכא דל"ה מלאכה רק מצד אחשבי' וא"צ לתי' דאית לי' הושענא אחריתא

(ג) עוד נרא' בישוב דברי הר"מ הנה בגמ' הוה ס"ד דגם במיעטן בעיו"ט לאחר האיגוד נדחה. ומשני איגוד הזמנה בעלמא הוא ובמיעטן בלילה נ"ל דתלי' אי לילה הוה מחוסר זמן לענין זב שראה ב' בלילה ואחת ביום ע' חגיגה ט' ור"מ בה' מחוסרי כפרה דלמ"ד דהוי מחו"ז כיון שא"י להקריב בלילה ה"ה הכא כיון שא"י ליטול בלילה ל"ה דיחוי והוה כמו עיו"ט ולמ"ד לילה ל"ה מח"ז הכא הוה דיחוי. ומעתה י"ל דהגמ' קאי למ"ד לילה ל"ה מחו"ז לכך הוצרך לומר דאשחור מעיו"ט והר"מ לשיטתי' דפ' כחזקי' דלילה הוה מחו"ז ע"כ במיעטן בלילה ל"ה דיחוי ומיירי באשחור ביו"ט ומיעטן בלילה. והנה לעיל כתבנו דהוה תיקון מטעם אחשבי' ונ"ל דזה ל"ש רק בזמן המצוה. אבל במיעט בלילה דלא חל המצוה ל"ש אחשבי' ומעתה קאי הגמ' למ"ד לילה ל"ה מחו"ז והוה מן המצוה ומלאכה דאור' והקשו מפ"ר והר"מ לשיטתי' דהוה מחו"ז ומיירי בלילה ואז הוה רק תיקון דרבנן ולא איכפת לן פ"ר כמ"ש המג"א סי' שי"ד ודוק

סימן קג

בעזה"י תרכ"ו בסוכה ל"ה

(א) הרשב"א בשם הראב"ד כ' דמ"ה פסול אתרוג של אשירה שמא יריח בו דאתרוג של מצוה מותר להריח בו עיי"ש. והנה מ"ש הרשב"א דהוי דבר שאין מתכוין עיי"ש י"ל דא"א שלא להנות. והוי פסיק רישא וכמ"ש התוס' ע"ז י"ב גבי ורד והדס דקא מתתנה מריחא. וצ"ל דל"ה דשא"מ דהוי פ"ר או דחיישינן שמא יהנה במתכוין. ושוב ראיתי שהרשב"א דחי הראי' מע"ז י"ב עיי"ש אלא דקשי' דבמתניתין תני פסול משמע אפי' בדיעבד כדאמרינן פסחים ע"ח. ולראב"ד אין איסור אלא לכתחילה אבל בדיעבד אפי' אי איתהני מריח תיקשו קו' התוס' דף ל' דהמצוה הי' יכולה להיות בלא עבירה ונ"ל בסברת הראב"ד דבגמ' אמרו הטעם דערלה משום שאין בו דין ממון או משום שאין בו היתר אכילה ופי' הראב"ד דכיון שאסור בהנאה ל"ה לכם ותמה הרשב"א דכל שא"ב רשות לאחרים לכם קרינא בי' אמנם רוב פוסקי' ס"ל אה"נ ל"ה לכם ובקו' הרשב"א צ"ל דמיקרי רשות לאחרים דהוי כהפקר וכ"א יכול ליטלו כדאמרינין בנדרים גבי לקט שכחה ופיאה וע' בנתיבות המשפט סי' רע"ה. אמנם למ"ד מצות לל"נ ודאי יכול למחות ביד כל זוכה האתרוג דבעי לי' למצוה. ומעתה הדק"ל דאין רשות לאחרים באה"נ שצריך לזה למצוה. ולזה פי' הראב"ד דכיון דיש לחוש שמא יתתנה מריחא. ועיין תוס' חולין ד' דמה דאסור לכתחילה אף דבדיעבד מותר א"ל דין דמים א"כ כיון דל"צ למצוה דלכתחילה חסור וכל אדם יכול לזכות ול"ה לכם ואף בדיעבד א"י מטעם לכם

(ב) וזה נלע"ד ג"כ בדעת הר"מ בפירוש המשניות ריש לולב הגזול שכ' לולב של אשירה פסול משום מה"ב והדבר תמו' כקו' התוס' דף ל'. אך הר"מ ס"ל כמ"ש המ"ל בה' אישות דאף דמלל"נ מ"מ לכתחילה אסור ומעתה כיון דלכתחילה אסור א"כ כ"א יכול ליטלו ואף דיעבד א"י דל"ה לכם. וזה ג"כ דעת הר"מ בפ"ה מה' א"מ שכ' דאין מביאין מנחות מערלה וכה"כ דהוי מה"ב. ועיין במ"ל ובהגהות ציין לה' אישות וכונתו דמה"ב היינו שנהנה מערלה ונהי דמלל"נ לכתחילה אסור ותמהו עלי' דהרי משמע דאף בדיעבד א"י ואמנם לפמ"ש הדבר נכון דגם במנחות בעי שיהי' שלו דאיך אדם מקדיש דש"ש וקרבנו בעינן אך אם לכתחילה מותר לקרבן דמלל"נ ל"ה הפקר כנ"ל אמנם כיון דלכתחילה אסור שוב ל"ה שלו והוא הפקר וא"א מקדיש דש"ש ודוק

ובהכי נלע"ד לישב גם דברי התוס' חולין קל"ט שכ' וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקריבה אם הוא כשר הואיל ולשריפה קיימא ורבים תמהו דא"י להקדיש אה"נ כדאמרינן בב"ק מ"ה בשה"נ הקדישו אינו מוקדש. ולפעד"נ הטעם דאה"נ ל"ה ברשותו דכ"א יכול ליטלו. אמנם אם צריך לו לקרבן שוב הוי שלו תה במחויב קרבן אבל באינו מחויב ודאי א"י למחות דהוא רוצה להקריב דזה ודאי הנאה ועיין במח"א שרצה לומר באוסר נכסי' שום אדם א"י ליקח ממנו משום דרשאי ליתן צדקה מזה ונה"מ סי' רע"ה חולק עלי' וכש"כ בקרבן דכולהו שורים לאו לגבי מזבח קיימא. ושפיר אמרו בשה"נ דאינו מוקדש דל"ה שלו. אך במחויב קרבן דשום אדם א"י ליקח ממנו נסתפקו התוס' אם הוי הקדש. (וע' לעיל סי' י"ג בש"ה בדברי התוס' הנ"ל)

(ג) עוד נ"ל לישב הגי' ישנה באתרוג אשירה דפסול משום מה"ב לישב קו' התוס' בדרך זה דהרי אתרוג של טבל א"י לדעת התוס' ואתרוג של אשירה ודאי הוי טבל דא"א להפריש תרומה דל"ה שירי' ניכרין כדאמרינן פסחים ל"ג אך גם מתרומה פטור דל"ה דגנך כיון דאסור בהנאה כמ"ש בשאג"א סי' צ"ב ומעתה לולא שהוא אשירה לא הי' יוצא משום טבל. וא"כ העבירה גורם להמצוה ולפ"ז נכון לגי' ישנה למה בלולב צריך אשירה דמשה ולא באתרוג דבלולב של ע"ז של נכרי יוצא דמהני ביטול ול"ה מיכתת שיעורי' ול"ה מה"ב דאטו מחמת עבירה נפיק בי' משא"כ באתרוג דהוי טבל לולא דהיא אשרה לכן הוה המצוה אך ע"י העבירה ודוק

(ד) שם בסוכה ל"ה תקשו בתוס' למ"ל קרא דא"י במצת טבל מי שאיסורו משום חמץ יצא זה שאיסורו משום טבל ת"ל דל"ה מצתכם עיי"ש. ונלע"ד דבשעה"מ ה' לולב הקשה בשם ה' מנוח למ"ל בדמאי הטעם דאי בעי מפקיר לנכסי' ת"ל אי בעי מפקיר האתרוג ופטור ממעשר עיי"ש. ולפעד"נ לק"מ דצ"ל שיחזור ויזכה בו דהרי בעי שיהי' שלו ובח"מ סי' רע"ג מבואר דעד ג' ימים א"י לחזור ובעי זכי' וכתב בנה"מ שם דאף בנטלו בתורת זכי' דוקא בהפקיר שדה והשדה נשאר הפקר עדיין פטור ממעשר,. אבל אם חוזר וזוכה בכל שדה ההפקר דומה לחזרה עיי"ש. א"כ אם יפקיר האתרוג וחוזר וזוכה תוך ג' שפיר חייב במעשר. והשעה"מ תי' בשם הר"מ דבחוזר וזוכה חייב במעשר כדאמרינין במפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו והוא תמה עלי' דשם מבואר דפטור ממעשר. ולפענ"ד כיון הר"מ לדברי הנה"מ דבזוכה הוא הוי כחזרה. אך כ"ז מדרבנן חייב במעשר אבל מדאו' ודאי יוצא בטבל דאי בעי מפקיר לי' וחוזר וזוכה בו תוך ג' ימים דפטור מדאו' ונתיישב קו' התוס' דאיצטרך קרא דא"י מדאו' דלולא קרא ה"א דיוצא דאי בעי מפקיר ובהכי ל"ק מ"ש בשאג"א על קו' התוס' דלולא קרא ה"א דעשה דמצה דוחה ל"ת דטבל ונמצא דמותר לאכול ומה הקשו התוס' וגם בדף ל"ה מה הקשו למ"ל קרא ת"ל משום מה"ב. והקשה הוא לולא קרא הוי עשה דמצה דוחה ול"ה מה"ב ולהנ"ל יפה הקשו דאפשר לקיים שניהם ע"י שיפקיר ויחזור ויזכה ומ"ש הר' מנוח דהפקר ל"פ מן המעשר אלא בהפקירו קודם מירוח אבל לאחר מירוח חייב במעשר נלע"ד ראי' מהא דאמרינין ברכות מ' ע"ב דהפקר אם עשה גורן חייב במעשר והלא הדברים ק"ו. ואמנם זה אינה ראי' רק לחייב מדרבנן אבל מדאו' אין ראי' ודוק

סימן קד

ב"ה טו"ב מרחשוון תרכ"ה ברעזאן

ברכה ושלום וכ"ט להבחור המופלג החריף יפה נוף כ' נטע יונה מעללער נ"י בהה"ג האבד"ק פאדהייעץ

(א) ע"ד שאלתך בהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא והרי באתרוג בעי היתר אכילה והכא אין לו היתר אכילה שצריך להחזיר לק"מ דהיתר אכילה ל"ד לדידי' אפי' חזי לאחרינא יוצא והכי מפורש פ"ג דסוכה דבתרומה אף ישראל יוצא ופרש"י שיכול להאכיל לכהן וע' תוס' ד"ה דאי בעי מפקיר ובדברי הפמ"ג סי' תרמ"ט שכ' בנשבע שלא לאכול אתרוג א"י צ"ל דמיירי שנשבע שלא ליתן גם לאחרים והנה דין ממון ודאי בעינין שיהי' לדידי' כמ"ש הרשב"א הובא סי' תרמ"ט ס"ב במודר הנאה מאתרוג א"י דל"ה דין ממון והסברא דדין ממון הוא שיהי' שלו משא"כ היתר אכילה ילפינין מלכם ואם הוא ראוי לאחרים הוי לכם מדכתיב בל' רבים ילפינין אף בראוי לאחרים ובהכי מיושב קו' תוס' סוכה כ"ז למה כתיב לכם בל"ר ולפמ"ש צריך משום היתר אכילה דל"ב דוקא לדידי' דאם כ' לך בעי דוקא היתר אכילה לדידי'. ואין להקשות למ"ד ל"ב דין ממון רק היתר אכילה א"כ שאול יכשר דמיקרי היתר אכילה שמותר לבעלים וכבר הרגיש בזה בעל חת"ס סי' קע"ט. ז"א דדוקא היכא שהוא ממונו סגי היתר אכילה לאחרינא אבל היכא דל"ת ממונו ולא מקוים לכם בעי דוקא שיהי' היתר אכילה לדירי' ומ"ה יוצא בתרומה שלו ומ"ה בשאול א"י דל"ה ממונו ואין לו בעצמו בו היתר אכילה ומיושב קו' תוס' בסוכה למ"ל א"ב מפקיר נכסי ת"ל כיון דחזי' לעני כמו שיוצא בתרומה דחזי לכהן ולפמ"ש גם בתרומה א"י רק בשלו כגון בישראל שירש תרומה מאבי אמו כהן אבל כשאינו ממונו בעי שיהי' היתר אכילה לדידי' וא"י בתרומה א"כ גם בדמאי לשי' רש"י ותוס' דטבל ל"ה דידי' שיש לכהן שותפות ה"ה דמאי ול"מ מה שמותר לאחרים ושפיר איצטריך לטעם א"ב