בית יצחק אורח חיים רנב

מבן עשרים ולפ"ז לוים נמי פטורין. ומ"ד מב"מ בטל שפיר כהנים חייבים רק אין ממשכנין מדרכי שלום ולוים ממשכנין ולפ"ז נכון הכל דבמנחות קאי לר' ירמי' דס"ל ברייתא אתי' כר"ש ולדידי' לוים קא מחסרי ממונא ומתכפרי שפיר בשל עם. אך בשבועות הקשו לשיטת אביי דמוקי כר"י דס"ל מב"מ ל"ב ולדידי' הפי' העובר על הפקודים מנוים מבן כ' ולוים נמי פטורים ושפיר הקשו במה נתכפרו דלא הי' להם חלק בשקלים ולא מחסרי ממונא ודוק

(ז) ורגע אדבר במה שביומא ד' ס"ו דייק ז"א אין עירוב והוצאה ליוה"כ ובכריתות משני שאני יוה"כ שהכשירו בכך. ונ"ל דיש להקשות דגמרא קאמר ביומא איש להכשיר את הזר ומקשה למ"ל קרא פשיטא וק"ל מה מקשה פשיטא הרי הי' חוט קשור בשעיר המשתלח. והמשלחו עובר על לאו דמחמר. והר"ן כ' דלאו דמחמר עובר אף בבהמה שאינו שלו

ואמנם בלח"מ על משניות הובא בתשו' בית אפרים או"ח סי' נ"ג חולק וס"ל דרק בשלו עובר ומעתה ה"א דשלוח השעיר דוקא בכהן דאין מתכפרין בשעיר לר"ש ול"ה שלו ואינו עובר בלאו דמחמר משא"כ זר שמתכפר ואמרינין חולין מ"א כיון דקני' לכפרה כדידי' דמי ה"א דאסור לשלוח שלא יעבור בלאו דמחמר ומה מקשה פשיטא. ומדלא משני כן ע"כ ס"ל דזה הוה מחמר כלאחר יד. ואין כאן חילול שבת כמ"ש תוס' ישנים ומ"ה צריך לשנויי על הקו' דעתי אפי' בשבת למאי הילכתא שמרכיבו על כתיפו אם תי' חולה ושפיר מוכיח דאין עירוב והוצאה ליוה"כ ול"מ לשנויי דהכשרו בכך כיון שאין מוכרח להיות כן תדיר

אמנם בכריתות לא מקשה פשיטא וס"ל להסוגיא דאיצטריך להכשיר זר דה"א דעובר על לאו דמחמר. ואזה קאי קרא דעתי אפי' בשבת. ומזה מוכח דאין עירוב והוצאה ביוה"כ דאל"כ למ"ל קרא לשבת הא ביוה"כ נמי עובר. ואזה משני שאני יוה"כ דהכשרו בכך כיון שזה בכל שנה כמ"ש התו' ודו"ק

וע' מ"ש בדרוש סי' כ"ה

סימן צח

נשאלתי מחב"ד החריף מ' יוסף פרענקיל מרעדים על מ"ש תוס' שבועות ח' ע"ב ר"ה לטומאה דאם ליכא אלא שעיר א' יעשו פנימי ולאו חיצון. והקש' דהרי קאי על המשנה דהוא דברי ר"י ור"י ס"ל יומא מ"א הגרלה מעכבא ואי ליכא אלא חד א"א להגריל וע"כ עביד חיצון ולא פנימי ומצאתי שהרגיש בזה בהגהות ר"ע איגר בשם מעיין החכמה וביד דוד יומא מ' ויותר ק' ממשנה דמנחות כ"ז דב' שעירין מעכבין זא"ז וע"כ אי ליכא אלא חד מייתי חיצון. ונ"ל לישב לפמ"ש תוס' ביומא מ' ד"ה ואזדו לטעמייהו דטעמא דר"י דס"ל נשפך הדם ימות המשתלח דכיון דקרינין בי' ולקח את ב' השעירים קרינין בי' ונתן על ב' השעורים גורלות ולר"ש למצוה נמי לא כיון דס"ל אינו מביא אלא א' ל"ש בי' הגרלה לפ"ז נאמר כיון דלר"י לא נאמר חוקה רק בדברים הנעשים בפנים. א"כ ב' השעירים אין מעכבין זא"ז דשעיר המשתלח ל"ה מדברים הנעשים בפנים. ומ"מ הגרלה מעכבא כיון דשנה בי' קרא אשר עלה א"כ דוקא היכא שלקח ב' שעירים כיון דקרינין ולקח קרינין נמי ונתן על ב' השעירים והגרלה מעכבא ואם מת א' כיון שלא יוכל לכפר בחבירו כיון שהוקבעו כאחת או מדכתיב יעמד ולא שכבר עמד ע' ד' ס"ד ותוס' ד"ה ואזדו לטעמייהו שע"כ צ"ל כן למ"ד הגרלה לא מעכבא ולכן מביא ב' אחרים ומגדיל אבל אם אין לו רק א' לכ"ע הגרלה לא מעכבא. דמיעוטא בפלוגתא עדיף ומביא פנימי בלא הגרלה ולכן ל"ק גם ממשנה דב' שעירין מעכבין דמשנה ע"כ דלא כר"י דלדידי' חוקה ל"ק על שעיר המשתלח. ואם אין לו אלא אחד מביא בלא הגרלה ולכן הר"מ לא מביא הך דב' שעירין מעכבין כיון דפסק כר"י. וקצת צ"ע דבת"כ יליף מולקח ב' השעירין דמעכבין זא"ז וסתם ספרא ר"י וצ"ל דזה לא אתי' לר"י לפמ"ש בדעת התוס' והר"מ. ובלא"ה צ"ע איך נשמע מקרא דולקח דמעכבין זא"ז. וע' בב"א סי' נ"ה מ"ש בדעת הר"מ ודע דאף למ"ד ב' שעירין אין מעכבין מ"מ עובר בלא תגרע כיון שהרמב"ם מנה כל מצות יוה"כ למצוה אחת אך אם אין לו עשה דוחה לל"ת (ע' מ"ש לעיל סי' ב' אות ה') ואין לומר כיון דל"ה רק פלגא דמצוה איך עשה דוחה לל"ת דז"א דכל עבודה ועבודה מקיים עשה ומ"מ למנין המצות חשב הר"מ כולה למצוה אחת וז"ב ול"ה ח"ש רק כל עבודה עשה שלימה וז"ב

וע' בר"מ שפסק דהגרלה הואיל דמעכבה פסולה בזר והנחה כשרה בזר. והכ"מ והלח"מ לא הראו מקומו ובאמת מבואר כן בירושלמי ריש פ"ד דיומא עיי"ש

סימן צט

בסוכה ד' ל'

(א) לישב קו' התו' סוכה ל' אהא דאמרינין בשלמא לפני יאוש מכם אמר רחמנא והקשו למה בב"ק הקשה אביי לרבא אילימא לפני יאוש למ"ל קרא והכא צריך קרא. ונ"ל דהנה בים התלמוד ב"ק ס"ו הקשה למ"ל קרא ת"ל דזבח רשעים תועבה ול"ל כמ"ש תוס' חולין שעשה תשובה דהרי כל עוד שלא החזיר הגזילה ל"מ תשובה. ונ"ל דמיירי שגזל קודם יוה"כ והר"מ פ' אקלות דהיינו עשה ול"ת יוה"כ מכפר בלא תשובה אך אעבירו' שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר וי"ל דאעבירות נגד נכרי אף דגזל נכרי דאור' מ"מ יוה"כ מכפר דבמשנה איתא עבירות שבין אדם לחבירו ונכרי ל"מ חבירו כמ"ש תוס' סוכה מ' אעפ"י דמייתי להך דשבת קנ"א דמשני מאן חבירו נכרי מ"מ בסתם ל"מ חבירו. מיהו מזה אין להוכיח דגם בנדרים ס"ה איתא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו וגם בנכרי הדין כן כדמוכח מגמ' והר"ן שם וע' תשו' ר"ע איגר ס' צ"ה לענין מעוברת חבירו ומנדרים ראי' לדברי' שם מיהו י"ל לפמ"ש ז' הח"ץ דגזל נכרי אסור משום שנצטוינו שלא לקנות לנפשינו מדות רעות ואין האיסור בעבור הפעול אך בעבור אנחנו הפועלים א"כ עיקר החטא הוא לד' ובזה יוה"כ מכפר ומעתה משכחת לה בגזל נכרי דאזה יוה"כ מכפר ומ"מ הקרבן ל"ה שלו כמ"ש היראים הובא במג"א סי' תרל"ז

אמנם אף אם לא נחליט סברא זאת י"ל לפמ"ש הכפ"ת ר"ה כ"ח דגזל נכרי א"ח בהשבה משכחת לה בעשה תשוב' והנה אביי ורבא פליגי בב"ק אי הפקעת הלואתו מותר וגוף מחלוקתן אי גזל נכרי אסור מה"ת וכ"כ במלה"ר עיי"ש ולפ"ז שפיר הקשה אביי לרבא בב"ק אי לפני יאוש למ"ל קרא והיינו דהו"ל זבח רשעים תועבה ול"ל דעשה תשובה דא"כ הי' צריך להחזיר ול"ל בגזל נכרי דהרי רבא ס"ל גזל נכרי מותר מה"ת והקשה לשיטתי' דרבא משא"כ בסוכה י"ל דהי' ס"ל גזל נכרי אסור מה"ת ומיירי בגזל נכרי ולכן צריך קרא דאינו שלו ובעי מכם ודוק

(ב) לישב דברי רש"י שכ' דסתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל נינהו והלא גם גזל עכו"ם אסור מה"ת. נ"ל דרש"י כ' דא"נ דיאוש קני אם הם יחתכו בעצמם יהי' מה"ב. ובירושלמי דשבת פי"ג מבואר דקורע בשבת יצא ידי קריעה והקשה ממצה גזולה דא"י בפסח ומשני תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה לר"ה א"י י"ח בפסח (בתמי') ופ' המפרש דירושלמי כיון לסברת התוס' דהיכא דמצוה הי' יכול להיות בלי עבירה ל"ה מה"ב. וזה ליתא דזה דוקא היכא שבשעת המצוה לא נעשה העבירה כגון בלולב של אשירה. משא"כ היכא שבשעת מצוה נעשה העבירה גם התוס' מודה כדמוכח ממה שהקשו ממצה של טבל והפירוש המובחר דירושלמי מחלק בין איסור חפצא לאיסור גברא: דגזילה הוה איסור חפצא ונעשה בחפץ זה עבירה ומאוס לגבוה. משא"כ איסור שבת ל"ה רק איסור גברא כמ"ש כמה פעמים ולכן החפץ שנעשה בו איסור אינו מאוס לגבוה. וזה הפי' תמן היא גופה עבירה. ברם הכא הוא עבר עבירה ועל החפץ לא מיקרי איסור ואינו מאוס למצוה ולכן יוצא. והנה מהרש"ל הקשה על הר"מ דגזילת נכרי אסור בלאו והרי התורה בכללה ופרטה לישראל ניתנה וכ' הח"ץ סי' כ"ו שאנחנו נצטוינו שלא להרגיל עצמנו לגנוב ואף בבע"ח בלתי מדברים נצטוינו על צערם וכ"ז אינו בעבור הפעול אלא בעבורנו אנחנו הפועלים לקנות בנפשינו מדות טובות עיי"ש. ולפ"ז יש חילוק בין גוזל לישראל דהוא איסור חפצא דהממון אסור עלי' ובין גוזל לנכרי דאינו איסור בשביל שהוא ממון חבירו אך במה שמרגיל עצמו לאחבת הממון. ע"כ ל"ה רק איסור גברא ול"ש מה"ב ולכן פירש"י סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל דבגוזל מנכרי אף שאסור מה"ת ל"ה מה"ב (וע' מ"ש לעיל סי' ל"ד אות ו' על הוציא מצה לר"ה)

(ג) עוד נ"ל בישוב דברי רש"י עפ"י דברי הנתיבות בסי' שנ"א שכ' בגנב טלה והוציאו באיסור שבת אינו קונה בשינוי כיון שאינו בוהשיב את הגזילה וליכא עלי' חיוב חזרה רק הנגזל בא ונוטל את שלו. שינוי אינו קונה למעליותא ולדברי' גם גזל נכרי אינו קונה בשינוי לפמ"ש בנתיבות סי' שמ"ח דאף אי גזל גוי אסור מה"ת אינו מחויב בהשבה דעשה דוהשיב בישראל כתיב עיי"ש (וכבר קדמו בזה בכפ"ת ר"ה כ"ח ובנ"ב קמא חיו"ד סי' פ"א) ומ"מ ל"ה שלו. א"כ כיון דלא קאי בוהשיב א"ק בשינוי וקשי' לרש"י מתא דהקשה וליקנייה בשינוי מעשה. ולכן פי' סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל וקאי בוהשיב ולכן קונה בשינוי. כ"ז כתבתי לדברי הנתיבות אבל גוף הדין שלו ל"נ וראי' מתוס' רי"ד לסוכה מהדורא תנינא הנדפס מחדש שכ' מהא דערבה גזילה פסולה אע"פ דלית בה ש"פ ואינו יכול להוציא' בדיינים מ"מ הגזלן במה קנאה ואע"פ דלגבי גזלן לא חשיבה גזילת אצל הבורא חשובה גזולה כיון שלא קנאה בכלום ולא קרינא בי' לכם. אבל אם עשה בה שינוי אע"פ שאין חייב ליתן לנגזל כלום שהרי אין בו ש"פ דכיון דאי הוה ש"פ הוה קני לה השתא נמי קני לה. אבל אם לא שינתו כיון דאלו הוה ש"פ ל"ה קני לה השתא נמי לא קרינא לכם ע"כ. הרי דפחות מש"פ דלא קרינין והשיב מ"מ קני בשינוי ה"ה היכא דאמרינין קלב"מ דלא קרינין והשיב מ"מ קני בשינוי. ולכאורה י"ל דדוקא בגוזל פחות מש"פ כיון דאם נתיקר חייב בהשבה לשיטת הר"מ דס"ל במחל הגזילה חוץ פחות מש"פ ונתיקר חייב. ומשמע ה"ה בגוזל פמש"פ. ולכן משכחת לה והשיב משא"כ היכא דקלב"מ דלא משכחת