בית יצחק אורח חיים רנ

במחנה לוי דמאי קאמר לאפוקי מדרנב"ה ודילמא ס"ל כר' דיוה"כ מכפר מיד בלא תשובה ומ"ה חייב ממון לא נ"ל דכיון דבשעה שעשה חייב כרת אף שכיפר היום אינו מחייב ממון. וע' בח"מ סי' תכ"ד דחובל בעבד שלו דפטור ממלקות אף דפטור גם מממון כיון דבשעה שעשה יש חיוב רק שהתורה זוכה לו עיי"ש. וע' בקצה"ח שם

(ט) והנה בב"ק ע"א מקשה אטבח ביוה"כ נהי דקטלא ליכא מלקות איכא ומשני ה"מ ר"מ דאמר לוקה ומשלם ומקשה א"ה אפי' טבח בשבת נמי. ויש להקשות הנה הרמב"ם בפי' המשניות לחולין י"ד כ' דשוחט בשבת במזיד שחיטתו אסורה דבתחלת שחיטה נעשה מומר ובגמר שחיטה הו"ל שחיטת מומר. והקשה בכו"פ בתחילת שחיטה הו"ל מקלקל ורק אגמר חייב כמ"ש התוס' חולין כ"ט. ע' בנה"מ סי' ש"כ ושמעתי בשם הגאון ר"ע דגם במקלקל איכא איסור דאורייתא והו"ל מומר. וע' לעיל סי' ט' בש"ה כ"כ בשיטת רש"י (כעת הראו לי שיטה זו בקובץ על הר"מ פ"א משבת בשם לחם משנה על משניות) א"כ מאי פריך אפי' טבח בשבת הרי בשבת פטור מטעם דהו"ל שחיטת מומר ושחיטתו נבילה ופטור מדו"ה אבל ביוה"כ ל"ה מומר דבמקלקל דליכא רק איסור בעלמא ומיד נתכפר לו אקלות דכל שעה מכפר ולא נעשה מומר והיא קו' נפלאה. אמנם למש"ל דמ"ד יוה"כ כ"ש מכפר ל"מ לסבור דקלות מכפר בלא תשובה דאל"כ ל"מ כזית בכא"פ א"כ ל"ל כנ"ל ומיושב קו' זו בט"ט ויתכן יותר לפמ"ש במק"א דהא דיוה"כ אינו מכפר אח"ש לש"ס דכריתות דוקא לר"ל דח"ש מותר מה"ת דלר"י דח"ש אסור מה"ת מכפר יוה"כ ולא משכחת כזית באכ"פ וע"כ גם אקלות אינו מכפר בלא תשובה א"כ הסוגי' דב"ק דקאי לר"י דהוא משני בטובח ע"י אחר ולדידי' ליכא לשנוי' כנ"ל

(י) ועפ"י הנ"ל מיושב קו' גדולה אשר לי בש"ס דחולין י"ד דהשוחט בשבת וביוה"כ שחיטתו כשרה. וא"ר אסורה באכילה ליומא משום דדומיא דיוה"כ קתני עיי"ש וקשה דילמא הפי' במשנה דשוחט בשבת שחל ביוה"כ ומיירי במזיד ובשבת שאינו יוה"כ אסור השחיטה משום שחיטת מומר ורק בחל ביוה"כ דבתחילת שחיטה מקלקל ומ"מ עבר אדאורייתא וביוה"כ קלות מכפר בלא תשובה ולא נעשה מומר. ומ"ה שחיטה כשרה ומ"ה נקט בשבת וביוה"כ ומנ"ל לגמ' דשבת דומיא דיוה"כ קתני ומיירי בשוגג (ובאמת הי' מקום לומר דמה דמקשה ונוקמא במזיד ור"מ דקשי' אפי' המשניות שכ' דבמזיד שחיטה אסורה מה מקשה להנ"ל הכי פירושו ונוקמא במזיד ור"מ ומיירי בשבת שחל ביוה"כ כנ"ל דאז לא נעשה מומר ומשני דשבת דומיא דיוה"כ דלא נשמע דשבת חל ביוה"כ אך בשבת או ביו"כ ודומיא דיו"כ קתני אך לשון הגמ' דחוק קצת) אמנם למ"ש לעיל דמ"ד כ"ש מכפר לא ס"ל קלות מכפר בלא תשובה מיושב בפשיטות דגם ביוה"כ נעשה מומר. וי"ל בזה דברי הרי"ף התמוהין בב"ק ע"א דטבח ביוה"כ מיירי ע"י אחר וקשי' דא"כ אפי' טבח בשבת נמי ולהנ"ל י"ל דקשי' לרי"ף מאי מקשה אפי' טבח בשבת נמי הרי י"ל דבשבת נעשה מומר משא"כ ביו"כ קלות מכפר. אך בכריתות לחד לישנא יוה"כ מכפר אח"ש ולאידך לישנא אינו מכפר. א"כ י"ל סוגי' דב"ק ס"ל יוה"כ מכפר אח"ש וא"כ ל"ל אקנות יוה"כ מכפר דל"מ כזית בכא"פ משא"כ הרי"ף ס"ל דאינו מכפר אח"ש וא"כ מכפר אקלות וא"כ ביוה"כ ל"ה שחיטת מומר ושפיר חילק בין שבת ליוה"כ

(יא) והנה במה דפליגי בכריתות אי ידיעות ס' מחלקות לחטאות נלע"ד עפ"מ שיש להסתפק בנסתפק בשעת אכילה אם הוא חלב או שומן ואח"כ נודע לו שהוא ודאי חלב אי חייב חטאת כיון שלא ידע שהוא ודאי או כיון שעכ"פ נסתפק ואעפ"כ אכל הוי מזיד. וע' רש"ל שבת ע"ג לענין טעם בשיעורין עיי"ש. ע' ברטנורא כריתות פ"א מ"א וגם משם אין ראי'. שוב מצאתי במשנת חכמים ס' ל' שנסתפק בזה וראיתו יש לדחות. ונ"ל דזה תלי' בפלוגתא דהזיד בלאו ושגג בכרת בשבת ס"ט דלר"י דחייב חטאת ה"ה בידע שהוא ס' אף להפוסקים דס"ד מהתורה לחומרא מ"מ אין חיוב כרת מספק והוי שגג בכרת וחייב חטאת משא כ לר"ל ל"מ לשיטת ריטב"א דאף הזיד בעשה פטור לר"ל אלא אפי' לשיטת תוס' דבעשה מודה ר"ל אולי ס' גרע מעשה ופטור לר"ל

ובזה נלפענ"ד דר"ל ס"ל ידיעות ס' מחלקות כשיטתי' א"כ אלו ידע בשעת אכילה מספק הי' פטור מ"ה ידיעות ס' מחלקות כידיעה ודאי משא"כ לר"י אף אלו ידע בשעת מעשה מס' הי' חייב ואיך יחלק אח"כ וז"ב ולפ"ז לפמ"ש תוס' שבת דר"י מודה דלר' דיליף מאחות אשה בעי ששוגג בלאו וכרת. ולכאורה לדידי' ידיעות ס' מחלקות. וא"כ קשה בהא דפליגי אליבא דרבי מיהו לדעתינו הר"מ חילק על התוס' וס"ל אף לר' ל"ב רק שגג בכרת דהתוס' שבת ס"ט כ' דלר"ע דהנפש אשר תעשה קאי אמגדף הוקש' כל התורה למגדף. ואמנם הר"מ ס"ל מגדף היינו מברך את השם כר"ע וס"ל פטור מקרבן כמ"ש הלח"מ בפ"א משגגות א"כ ל"ל הוקשה כל התורה למגדף. וע"כ יליף מעליה כרבי ומ"מ פ' כר"י דהזיד בלאו חייב קרבן. ומ"ה נכון מה דפליגי לר' בהא דידיעות ספק

(יב) אמנם יש להקשות קו' גדולה דמקשה שם מצירף את המעילה לזמן מרובה הנה נהי דקאי לר' דס"ל הזיד במעילה במיתה ורבא מסיק דמיתה במקום כרת בשבת ס"ט. ולפ"ז נכון דל"ק לר"י הך קו' דלדידי' גם במעילה אין ידיעות ספק מחלק דאף אם אלו ידע בשעת עבירה מהספק חייב מעילה דהוי שגג במיתה ומ"ה לר"י אין ידיעות מחלקות ומ"ה לא הקשה בגמ' רק לר"ל מ"מ קשי' אמאי לא הקשה גם לר"י לפמ"ש בדרוש להתפלא על מהרש"א פסחים ל"ג שכ' דר' ל"ל הך דצירף את המעילה ותמהתי מסוגיא דכריתות דכל הקו' קאי לר' ור' ע"כ ל"ל צירף את המעילה לזמן מרובה ואמרתי לישב עפ"י דברי הצל"ח דבהנאה דליכא מיתה אית לי' צירוף עיי"ש ומ"ה מקשה בסוגין בנתנה ע"י צירוף דבזה רבי מודה א"כ כיון דליכא מיתה בצירוף כדברי הצל"ח. ובזה לכ"ע בעי שגג בלאו ולפ"ז לכ"ע י"ס מחלקות דאלו ידע מהספק בשעת מעשה הי' פטור א"כ קשי' קו' הגמרא גם לרבא ולר"י ואמאי מקשה רק לאביי ולר"ל

אמנם בלא"ה הסוגי' תמוה דעד כאן ל"א י"ס מחלקות אלא היכא דחייב קרבן אס' ויוה"כ הו"ל כספק משא"כ במעילה דא"ח אספק א"כ מה מהני מאי דיוה"כ הו"ל כידיעת ס' ולכן י"ל דמקשה לכ"ע כנ"ל כיון דלר' ל"ל צירוף אך בהנאה דליכא מיתה בזה לכ"ע י"ס מחלקות. ולפ"ז לכ"ע אתי' תי' הגמ' מח"ש דיוה"כ אינו מכפר

(יג) ונ"ל דמה דפליגי ר"י ור"ל בשבת לענין הזיד בלאו ושגג בכרת. וכ' תוס' דלר' מודה אף ר"י דבעי שגג גם בלאו וכבר כתבתי דהר"מ לס"ל כן נ"ל לפ"מ דאמרינין בסוגין דר"י ס"ל בכה"ת ל"א מקצת ידיעה ככולה מ"ה בהזיד בלאו דהו"ל אך מקצת ידיעה חייב קרבן ור"ל כשיטתי' דס"ל מקצת ידיעה ככולה מ"ה בעי שגג גם בלאו. ומ"ה ר"י ס"ל גם לרבי בשגג בכרת. והזיד בלאו חייב כדכתיבנא דלא כתו'

והנה לפמ"ש ביד דוד שבת ד' דאף לר"י דס"ל שגג בכרת והזיד בלאו חייב קרבן מ"מ בשגג בלאו וכרת ובאמצע נודע הלאו לכ"ע פטור עיי"ש. א"כ י"ל די"ס מחלקות אף לר"י לפמ"ש דר"י ל"ל י"ס מחלקות דאין סברא דהספק יחלק דהרי אלו ידע מתחלה מהס' ג"כ חייב משא"כ לדברי היד דוד כשנודע לו אח"כ הס' גרע טפי. מיהו גוף דברי הי"ד צריכין ראי'

(יד) ושם בכריתות הקשו התוס' הא דנקט אלא מעתה אכל כזית חלב שחרית ולא נקט מילתא דהיתרא ורק דחייב משום יוה"כ. ונ"ל דשם דיברו רבא ואביי ורבא ס"ל יומא פ' דכותבת הגסה יתירה מכביצה וכיון דאין בית הבליעה מחזיק כביצה. ע"כ קשי' אם יוה"כ הוי כי"ס והן מחלקות איך משכחת אוכל ביוה"כ שיחייב הרי א"א לאכול כותבת בב"ח דשהי' שבנתים מחלקות. וא"ל דיוה"כ אינו מכפר אח"ש דהא בה"א לא ידע מזה וע"כ גזה"כ דבאיסורי דיוה"כ ל"א י"ס מחלק ומ"ה לא מקשה רק מאכל חלב שחרית דזה בכזית וגם ל"ה איסור דיומא. ומה דמקשה מאכל ושתה בהעלם אחד זה למסקנא דיומא דמסקינין כותבות הגסה פחות מכביצה ודוק

ודע דיש להעיר בכריתות כ"ה דאמרי שם חטאים דומי' דפשעים דלאו בני קרבן ולר"י דהזיד בלאו חייב קרבן רוב פשעים בני קרבן וצ"ל דר"ל לשיטתי' ולפ"ז לר"י צ"ע. ואולי מ"ה מסיק שם ר' תחליפא לא מדר' דימי ולא מאביי דקשי' כנ"ל ודו"ק

(טו) ודע דרבים מקשים איך אמרו בשבועות מודה ר' בכרת דיומא דאל"כ כרת דיומא ל"מ והרי משכחת באומר אחטא ויוה"כ מכפר דמודה ר' יומא פ"ו. ושמעתי בשם הגאון מו"ה יצחק מאיר זצ"ל מק"ק ווארשויא דבכה"ג הו"ל שגג בכרת כיון דסבר שיכיפר לו וא"כ א"ח כרת באמת ולדעתי יש לפקפק בסברא זאת כיון דלע"ע הזיד בכרת רק שסבר שיכופר לו. והנה אם לא נאמר כדברי' מיושב קו' תוס' חולין ק"ב בהזיד בשבת ושגג ביוה"כ חייב איוה"כ לר"ע דהא ל"ה שב מידיעתו כיון שהזיד אשבת ולהנ"ל י"ל דשם קאי אליבא דר' דיוה"פ מכפר בלא תשובה ובכרת דיומא מודה ומיירי באומר אחטא ויוה"כ מכפר וכיון שלא ידע שהיום יוה"כ מ"ה עבר האיסור דשבת דסבר יוה"כ מכפר. אבל אלו ידע שהיום יוה"כ לא הי' עושה דבכרת דיומא אינו מכפר בלא תשובה א"כ הוא שפיר מחמת יוה"כ שב מידיעתו והוא תי' נכון. אך אם נאמר כדברי הרב הנ"ל דאם סבר שיוה"כ מכפר מיקרי שוגג ל"ל דמיירי בכה"ג דא"כ שגג גם בשבת וחייב אף לריה"ג אך נ"ל בגוף הדין תלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דנהי דסבר דיוה"כ מכפר מ"מ ידע שיש איסור לעשות אסמך זה והו"ל כעין הזיד בלאו ושגג בכרת. וי"ל דריה"ג סובר כר' דיליף מעלי' ותוס' שבת ס"ט כ' דלדידי' בעי שגג גם בלאו ומ"ה לריה"ג הוי הזיד בשבת אף דסבר דיוה"כ מכפר ולר"ע באמת חייב שתים. ומיושב קו' המפרשים אמאי נקט דוקא למאי דאפכן דלה"א דר"ע ס"ל דאינו חייב אלא אחת ל"ל בהזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור לגמרי דקשי' קו' התוס' הרי ל"ה שב מידיעתו וא"ל כנ"ל דא"כ מ"ט דר"ע דפטור אשבת והלא