בית יצחק אורח חיים רמט

היום ככולו ואביי קאמר מאן לימא לן דיוה"כ מכפר במקצת דילמא כולא יומא מאורתא והיינו דל"א כלל מקצת היום ככולו ובעי כל היום. ולפ"ז יוה"כ א"מ על עבירות של אותו היום כיון דאין לו כל היום וא"כ שפיר קאמר רבה ב"ח תנן עבר עם חשיכה פטור שכל היום מכפר הרי דמכפר מקצת היום בסופו ול"ב כל היום וה"ה דאמרינין מקצת היום ככולו בתחלתו

ובזה מיושב ההוכחה ממתניתין שהוא תמוה מאוד דדילמא במתניתין ה"פ שכל היום מכפר לכשתחשך וכבר הקשה המפרש בירושלמי שבועות ולהנ"ל נכון דעיקר הוכחה דל"ב כל היום דאם בעינין כל היום לכפרה א"מ על עבירות שעבר באמצע היום וכיון דאם עבר באמצע היום מכפר בסופו ה"ה עבר רגע קודם שחרית מכפר בתחלת היום דמקצת היום ככולו בתחלתו או בסופו אבל באמצע לא והוא פי' נכון. ולפ"ז צ"ל בהא דמקשה לאביי מאכל ושתה בהעלם א' א א"ח אלא חטאת א' והא א"א דלא מתידע בנתים דמשמע לגמ' דאף שאכל סוף לילה ושתה תחלת יום א"ח אלא אחת דאל"כ הו"ל לאשמועינין רבותא דאכל ושתה חייב שתים ומ"ה מקשה דלאביי בכה"ג חייב שתים ודוק. אולם שוב העירני א' דלדברי התוס' צ"ע מאבילות דשמיעה רחוקה דמקצת היום ככולו אף באמצע היום ויש לחלק קצת וגוף הענין לשי' הי"מ נכון בטעמו. אבל שמא י"ל בישוב התוס' כיון דפלוגתא היא בירושלמי התוס' בשבועות קאי לאידך מ"ד

(ד) ודרך אגב הנני אומר בהך סוגיא דכריתות י"ח מה אלו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית חלב במנחה דיוה"כ ה"נ דחייב ב' חטאות שהקשו התוס' למה נקט חלב ולא נקט מילתא דהיתר וחייב קרבן עבור יוה"כ. ונ"ל לישב דבגמ' שם הקשו הואיל ויוה"כ מכפר על הספיקות יהי' כידיעת ספק ויחלק לחטאות ודילמא מיירי בלא עשה תשובה ביוה"כ ויוה"כ אינו מכפר בלא תשובה. ול"ה כידיעת ספק אך בגמ' שם קאי לרבי דס"ל יוה"כ מכפר בלא תשובה ולכן מקשה שפיר. ואמנם אמרינין בשבועו' י"ב ובכריתות דמודה רבי בכרת דיומא דבעי תשובה. ומ"ה מקש' מאכל חלב דלרבי מכפר בלא תשובה דבקרבן עבור יוה"כ משכחת לה בלא עשה תשובה דל"ה יוה"כ כידיעת ספק. אך לפ"ז צ"ל הא דמקשה שם מאכל ושתה בהעלם אחת דדחק לי' לאוקמא המשנה בלא עשה תשובה ביוה"כ דלא ברשיעי עסקינין ומ"ה מקשה דלחייב ב' חטאות ודוק

(ה) והנה בכתובות ל"ד ע"ב א"ל ר"מ לאביי לר"ל מאן תנא דפליג עלי' דר"נ ופרש"י דקשי' לי' אמשנה דשבועות בהדליק גדיש ביוה"כ חייבין העדים ק"ש משום דחייב בתשלומין ונהי דל"ל דר"נ מ"מ חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין לר"ל עיי"ש. ויש להבין אמאי הקשה אך לאביי הך קו' ע' מפרשים ונ"ל דבמעין החכמה ד' ק"כ דפוס לבוב הקשה מה מקשה ממתני' לר"ל דילמא כי ס"ל חייבי מלקות שוגגין פטור לשלם דוקא היכי דאין לו כפרה תיכף אבל ביוה"כ אף אם עשאו מזיד כיפר לו עוד יוה"כ דאף דחייבי מלקות חייבין גם לאחר יוה"כ מ"מ בלא אתרו בו דא"ח מלקות כיפר לו מיד ואין לו שום עבירה ומ"ה חייב לשלם וצ"ל דמקשה לר"ל דסתם מתניתין כ כרבנן דיוה"כ א"מ בלא תשובה ונמצא דלא כיפר תיכף. אך לשיטת הר"מ דיוה"כ מכפר בקלות בלא תשובה יש להקשות דבב"ק ל"ד מקשה אהא דהדליק הגדיש בשבת והרי הוי מקלקל עיי"ש ומשני אלא מדתנא דבי חזקי' ופרש"י דכמו דפטור בשוגג מממון אף דא"ח מיתה כן פטור מממון אף דהוי מקלקל עיי"ש וע' בתוס' וצ"ל לשיטת רש"י דבמקלקל הו"ל איסור דאור' כשיטת קצת פוסקים (ע' לעיל סי' ט' בש"ה) ולפ"ז גם משנה דשבועות נוכל לומר דאתא למ"ד מקלקל פטור. ומ"מ פטור מתשלומין בשבת וזה ודאי הוי מהקלות כיון דלעולם פטור ואין כאן רק איסור ולפ"ז דנתכפר תיכף מקלות ר"ל מודה דחייב ממון ומ"ה בשבת פטור אבל לא ביוה"כ ומה מקשה לר"ל. אך לפ"מ דמשמע בכריתות דאביי קיבל מרבה ב"ח דיוה"כ בכל רגע מכפר ולפמש"ל דמאן דס"ל כל רגע מכפר ס"ל גם קלות בעי תשובה דלא כשיטת הר"מ דאל"כ איך משכחה כזית בכא"פ ביוה"כ והרי כיפר לו תיכף אח"ש דהוי קלות. ובפרט לפמ"ש לקמן עפ"י הירושלמי תרומות דר"ל מודה ביוה"כ דח"ש אסור מה"ת א"כ יוה"כ מכפר אח"ש דידי'. וע"כ גם אקלות בעי תשובה ושפיר מקשה רב מתנה לשיטת אביי אליבי' דר"ל דלדידי' ליכא לתרוצי דיוה"כ מכפר תיכף דהרי בעי תשובה גם בקלות ודו"ק היטב

(ו) והנה יש להקשות בכתובות שם דמקשה אר"ל דהנה בש"ש ש' ז' פ"ג הקשה אשיטת הרשב"א דמה"ט חייב קרבן שבועה בפסולי עדות דרבנן מטעם דמהני תפיסה ויש הפסד ממון במה שלא הגידו העדות ולפ"ז אמאי בהדליק הגדיש בשבת דעדים פטורים מק"ש שבועו' ל"ד דהרי ה"נ מהני תפיסה לשיטת רש"י עיי"ש. ויותר ק' לשיטת רש"י דאתי' מתניתין דב"ק גם למ"ד מקלקל פטור ומ"מ פטור מממון מדתנא דבי חזקי' ולפ"ז גם משנה דשבועות אתי' כתנא דב"ח וא"כ אמאי פטורין הרי לא עבדינין דינא דהוא מקלקל ומהני תפיסה כמ"ש רש"ל הובא בתומים כ"ח ובקצה"ח. אך נ"ל לפמ"ש במק"א דרק היכא שאינו מחויב מיתה רק לב"ד וכ"א אין רשאין להורגו. אז הבע"ד יכול לתפוס דל"ה לגבי' שתי רשעות משא"כ היכא שהבע"ד יכול להרגו אסור לתפוס דהוא הוה כב"ד והוי לגבי' שתי רשעות ובזה ישבנו בהני דוכרא דרבא סנהדרין ע"ב שהקשה בתומים אשיטת רש"ל דמהני תפיסה בקלב"מ רבא הו"ל לקחת הדיכרי שהי' רוצים ליתן לו ומטעם תפיסה יהי' אח"כ מהדין שלו ולהנ"ל מיושב שפיר דשם ניתן להצילו בנפשו והוי מחויב מיתה גם לרבא שהוא בעצמו יכול להרגו ול"מ תפיסה. ולפ"ז י"ל דמשנה דשבועות אחיא כראב"ש דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו וחייב מיתה לכ"ע ול"מ תפיסה ומ"ה העדים פטורין. ולפ"ז מה מקשה בכתובות אר"ל ליפטר ביוה"כ מטעם א"ע שוגגין דהרי גם לראב"ש דס"ל מחלל שבת ניתן להצילו בנפשו מודה ביוה"כ דל"א ניתן להצילו בנפשו דמחללי' מות יומת דיליף מיני' בשבת דוקא כתוב ומהני תפיסה ביוה"כ ויש תועלת בעדים וחייב ק"ש. והנה כמו כן יש להקשות בשבועות דאמרינין שם דמשנה תני לאפוקי מדרנב"ת דילמא גם לרנב"ה חייבין העדים ביוה"כ מטעם דמהני תפיסה ור"נ פוטר המדליק גופי' בלא תפס: אבל העדים חייבין כיון דמהני תפיסה כמ"ש הרשב"א בפס"ע דרבנן אך שם מקשה שפיר לפמ"ש בצל"ח פסחים דלרנב"ה דס"ל כרת פוטר ולא ס"ל כדי רשעתו רשעה המסורה לב"ד לדידי' ע"כ ל"מ תפיסה עיי"ש דבריו כי נעמו מאוד. ושפיר אמרו בשבועות לאפוקי מדר"נ דלדידי' ליכא לתרץ כנ"ל. אך בכתובות דמקשה אר"ל י"ל דמהני תפיסה ביוה"כ משא"כ בשבת לראב"ש ובישוב הדבר נ"ל דיש לדקדק בשבועות ל"ג דבעי במשביע עידי קנס מאי אליבא דראב"ש לא קא מיבעי' לן כי תיבעי לרבנן ומקשה ממתניתין דקתני ח"נ ומשני בח"נ צרורות והדר מקשה ממש"ר ומשני ה"מ ראב"ש היא עיי"ש ואמאי לא משני גם אמתניתין דאתי' כראב"ש וצ"ל דמתניתין ליכא לאוקמי כראב"ש דאדתני ח"נ דיש לטעות דמיירי בצרורות ליתני מש"ר דודאי הוי קנס ולדידי' חייב וע"כ לא רצה לאוקמי כראב"ש עיי"ש ומעתה בכתובות ל"ד שפיר מקשה אר"ל דל"ל מטעם תפיסה דא"כ גם בשבת חייבין ול"ל כראב"ש דשבת ניתן להצילו בנפשו דהא הוכחנו דלא אתי' כראב"ש וזה ישוב נכון

(ז) אמנם בעיקר קו' הש"ש נ"ל ישוב נכון ואמת הנה ע"כ צ"ל בכונת הרשב"א דמ"ה פס"ע דרבנן חייבין בק"ש מטעם דמהני תפיסה וקשי' מי יימר דתפיס ואיך נחייב עדים מטעם זה. אך זה תלי' בדבר הגורם לממון דאם כממון דמי שפיר חייבין ק"ש דהפסידוהו גל"מ דגל"מ הוי כיון דאלו תפיס מהני וכבר כ' כן בישוב שיטת הר"מ דס"ל תקפו כהן אין מוציאין מידו ופסק דספיקות נכנסין לדיר להתעשר ובב"מ ו' מוכיח רבה מזה דתקפו כהן מוציאין מידו וכתבתי לישב לפי שמקשים בהא דמקשה בב"מ אהא דספיקות דפוטר עצמו בממונו ש"כ אם מהני תפיסת איך פוטר עצמו בממונו של כהן הרי עדיין לא תפיס. אך למ"ד דגל"מ כממון דמי הכא הו"ל גל"מ דיכול לתפוס. ומעתה רבה דס"ל גל"מ כמ"ד בב"ק צ"ח שפיר הוכיח דתקפו כהן מוציאין מידו דאס"ד מהני תפיסה י"ל להכהן גורם לממון וכמ"ד. ואיך נכנס להתעשר הרי פ"ע בממונו ש"כ דהכהן י"ל גל"מ כיון דתפיסה מתני ומ"ה הוכיח דל"מ תפיסה אבל הרמב"ם פוסק דגל"מ לכמ"ד ואף אם מהני תפיסה ל"ה ממונו של כהן. ולכן לא מוכח כלום ושפיר פ' דתקפו כהן אין מוציאין מידו ודוק

ועכ"פ דעת הרשב"א יהי' כן. והנה הדבר ברור לדעתינו דלמ"ד גל"מ כמ"ד ל"מ תפיסה בכל קלב"מ דבשלמא למ"ד לאו כמ"ד ל"ה ב' רשעיות כיון דלע"ע לא תפיס משא"כ למ"ד כמ"ד הרי אף קודם תפיסה הי' לו גל"מ. כיון דיכול לתפוס והו"ל השתא כממון והו"ל ב' רשעיות בבירור דהרי מחייבינין מלקות ופסקינין לי' דתפיסה מהני ומה שפוסקים דתפיסה מהני הו"ל השתא חיוב ממון דכממון יחשב וז"ב בסברא. ומעתה הדבר נכון דא"א לתפוס החבל בשתי ראשין לומר דהעדים חייבין מטעם דמהני תפיסה דזה רק למ"ד גל"מ כמ"ד וגם לומר דמהני תפיסה בקלב"מ דזה למ"ד לכמ"ד ומ"ה הדליק הגדיש בשבת פטורין העדים ממנ"פ וע' מ"ש הה"מ בדברי ר"מ בהעידו על שינו והדר עינו והוזמו דחייבין ומהני תפיסה וק' אמאי ישלמו העדים הרי לכתחלה אסור לתפוס כמ"ש בנה"מ סי' כ"ח ואין כאן היזק לפ"מ שהוכיח באבני מלואים סי' צ' ס"ק י"ח מדברי רש"י חולין ה' ומדברי המ"ל וצ"ל דנה"מ ס"ל זאת רק בקלב"מ אבל בכ"מ רשאי לתפוס לכתחלה. ולפ"ז מיושב קו' הש"ש בפשיטו' דבפ"ע דרבנן מותר לתפוס משא"כ בהדליק הגדיש בשבת אך דברי נה"מ אינן מוכרחים

(ח) והנה אם נאמר דהא דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב דוקא בשבת דילפינין ממילה ושריפת בת כהן אבל לא ביוה"כ יש להקשות בשבועות דאמרו לאפוקי מדרנב"ה הרי לשיטת התוס' ב"ק ל"ד ושבת ק"ו דגם צריך לכלבו הוה מקלקל דאין כאן תיקון וצ"ל דמשנה שבועות אתי' למ"ד מקלקל חייב וזה דוקא בשבת ומ"ה הדליק הגדיש ביוה"כ חייב ממון דהרי לתוס' במקלקל חייב ממון דל"ש תנא דב"ח דלא כרש"י. וכן יש להקשות בכתובות ל"ד אמאי דמקשה לר"ל ומזה יש הוכחה דגם ביוה"כ מקלקל בהבערת ובחבורה חייב דילפינין משבת וע' יומא פ"א דשבתכם קאי אשבת וילפינין זמ"ז. ולפ"ז ה"ה ללאו דמחמר ולהבערה ללאו יצאת ילפינין משבת. וע' בשאג"א א שמסתפק בכ"ז. ומ"ש