בית יצחק אורח חיים רמז

ס"ל ג"כ חמץ לאח"ז מותר וע' בפ"י ובאו"ח. וגם מדברי הצל"ח נ' דאף לר"ש דמותר לאחה"פ ל"מ התרומ' בפסח (וע' לעיל סי' פ"ה אות ) ולפ"ז ק' בסוגין דאמרינן דגוזזין לו את הכרישין ומאכילין ות"ק ס"ל דצריך לעשר איך מהני התרומ' כלל. ובפרט לדברי מהרש"א שהקשה דלוקמי' בלא אפשר בחולין דהרי הו"ל איסור מטעם מוקצה ולפי המבואר ברש"י עירובין ל"ז דשירי' ניכרין היינו שיהי' הפרש בין החולין והתרומה. וכשגזז הכרישין בשבת ל"ה שיריה ניכרין. דגם הם אסורין משום מוקצה ולהחולה בין השירים בין התרומ' מותר ובפרט למ"ד דמאכילין תרומה ולא טבל והוא צ"ע

ואמנם כ"ז למ"ד איסורין הותרו לחולה אבל למ"ד איסורין דחוין קו' זו לק"מ דשירי' ניכרין להחולה. ואף דהוא מותר לאכול התרומ' באמת הוא איסור ורק שנדחה האיסור משא"כ השירים הוי היתר דאיסור מוקצה הוי רק א"ג והותר לחולה כנ"ל באריכות משא"כ למ"ד כל איסורין הותרו ל"ה שירי' ניכרין. ומעתה יתיישב קו' המ"ל בדרך נחמד. דהנה עמיתי הגאון מהר"ץ א"ש נ"י העירני סברא ישרה דאף לשיטת הסוברים דכל איסורין הוי א"ח זה דוקא אם הוי כשיעור אבל ח"ש ודאי ל"ה רק א"ג. והוא לפמ"ש ז' הח"ץ בטעם ח"ש דהוי מטעם אחשבי' עיי"ש א"כ התורה לא אסרה עלי' רק הוא עשה האיסור

(יג) ובזה אמרתי פרפרת נאה דבפסחים ד' מ"ד אמרינן דנזיר וחטאת הוי ב' כתובים לענין היתר מצטרף לאיסור והיינו דלכתוב בנזיר וניליף חטאת מיני'. ומקשין העולם דבזבחים צ"ז מקשינן על קרא דיקדש וניתי עשה ולידחי ל"ת. ותי' ר"א יקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ומעתה הרי צריך קרא דיקדש ול"ה ב' כתובים. וברש"י זבחים צ"ז פרש"י ואמאי תיקדש משום האי פורתא והוא שפת יתר. ולהנ"ל נ"ל דבר נכון. דבנ"י לנדרים פ"ב הנדפס מחדש תי' על קו' הפוסקים דנדרים חלין מ"ד מצוה והקשו וניתי עשה ונידחי לל"ת. ותי' דכיון דנדרים הוי א"ח וכל המצות ל"ה רק א"ג אין א"ח נדחה מחיוב גברא. וע' בס' יד שאול לש"ב הגאון מלבוב שכתב ג"כ כן וכבר קדמו בנ"י (ובאמת כ"ז אי כל איסורין הוי א"ג נכונים דברי הנ"י אבל אי הוי א"ח אף כלאים כן ממילא נלמוד מכלאים בציצית להיפך). והנה תוס' בזבחים שם כ' לאו אנאכל כחמור שבה פריך דהוא לאו שי"ב כרת רק אפסולה תיפסל. והיינו שנפסל ע"י פיגול ובנדרים י"ב איתא בר"ן דאיסור פיגול עדיין אסור מחמת נדרו עיי"ש ודברי מהרש"א בקידושין נ"ח שכ' דקים לתוס' דבפיגול פקע הקדש תמוה (ע' לעיל סי' ס' אות י"ב)

ולפ"ז יקשה דמה מקשה וניתי עשה ונידחי לל"ת. והא הל"ת א"ח כמו הקדש וכל עשין הוי חיוב גברא כנ"ל וא"ח לא נדחה מא"ג. ואמנם לפמש"ל אף בא"ח כשהוא ח"ש ל"ה רק א"ג כנ"ל ושפיר הקשה דכאן ל"ה רק ח"ש והוי א"ג וליתי עשה ונידחי לל"ת ושפיר פרש"י אמאי תוקדש משום האי פורתא והיינו כיון דל"ה רק ח"ש שפיר דוחה וכ"ז לסוגי' דזבחים דלס"ל כלל היתר מצטרף לאיסור. דגם קרא דחטאת אתי' לטעם כעיקר כמו סוגיא דחולין צ"ט. משא"כ סוגי' דפסחים דס"ל בנזיר להיתר מצטרף לאיסור ואם נילף חטאת מנזיר דהיתר מצטרף לאיסור הוי שיעור שלם ושפיר הוי א"ח ובלא"ה ל"ד העשה לל"ת. דא"ח ל"ד לא"ג ואין צריך יקדש. שפיר הוי ב' כתובים ודו"ק כי הוא דבר נחמד

(יד) ואף הכא נאמר בסוגין לישב קושי' המ"ל דיפריש חטה ול"ה רק ח"ש ולהנ"ל נאמר דבהך דגוזזין את הכרישין דמיירי במוקצה ול"ה שירי' ניכרין לשום אדם לכאורה ל"מ הפרשה. ורק שניכר לחולה דאף דמותר לאכול התרומה. מ"מ הוא רק דחוי'. ומעתה כאן צריך להפריש כשיעור. דאם נפריש ח"ש ל"ה רק א"ג. והותר לאכול ול"ה שירי' ניכרין ול"מ התרומה כלל ולכן צריך להפריש כשיעור כן יש לומר ע"ד הפלפול לישב קושית המ"ל

ואמנם אם נאמר דגם איסור שבת דחוי' לחולה אף דהוי א"ג שוב ל"ה שירי' ניכרין דגם השירים הוי דחוי': אך למ"ד מוקצה דרבנן שפיר הוי שירי' ניכרין דהתרומה אסור מדאור' ואף דמעשר ירק דרבנן מ"מ איסור מוקצה קיל יותר דמותר לקטן ולחולה שא"ב סכנה משא"כ לרבה דס"ל מוקצה דאור'. ומעתה נתישב לרבה קו' מהרש"א שהקשה דלוקמא בנ"א בחולין ובפלוגתא דב"ת ורבנן. דבשלמא באפשר בחולין אסור לדידי' התרומה ושירי' ניכרין לחולה משא"כ בלא אפשר בחולין למ"ד מאכילין תרומה ל"ה שירי' ניכרין ול"ה תרומה כלל ואיך קתני א"צ לעשר והרי ל"מ כלל מעשר ותרומה וע"כ צ"ל דפליגי באפשר בחולין וכ"ז לרבה. והר"מ דפ' דמוקצה ל"ד ולדידי' י"ל דפליגי בא"א בחולין דל"ק משירי' ניכרין דמוקצה ל"ה רק דרבנן ואין צריך לומר דאיסור שבת חמור מלהאכיל טבל. וע"כ לא הביא הר"מ דבירק מאכילין טבל ודו"ק. ומה שיש להסתפק הוא אי באד"ר ל"ה שירי' נכרין ל"מ מפאת זה התרומה מדאו' די"ל דהוי כמ"ש המ"ל בשר קודש שנטמא מדרבנן אינו חייב באכל בטומאת הגוף

(טו) ודע דבכל מש"ל דס"ל לר"מ דשאר איסורין דהוי חפצא חמור משבת דהוי איסור גברא. אין להקשות דהר"מ פ' בפ"ג משבת דחוי' איסורין לחולה וה"ה שבת דל"ק כלל דהר"מ פ' ג"כ דטומאה דחוי' בציבור. ומ"מ ל"ב ריצוי ציץ כמ"ש הכ"מ בפ"ד מביאת מקדש. דס"ל דמ"מ הוי כהותרה וה"ה בחולה י"ל שבת הוי א"ג וכטומאת גברא. ואיסור חפצא הוי כטומאת בשר ודו"ק. ואמנם אם נאמר דהר"מ ס"ל שבת שוה לשאר איסורין. יש לומר דהמחלוקת בין הר"מ והרא"ש להר"מ דוקא נבילה וספיחי שביעית מאכילין ספיחי שביעית אבל נבלה ושביעית נבילה. ולהרא"ש נבילה ושביעית שביעית. תליא בזה דהנה כמו דכ' הר"ן נדרים די"ח דכל העשין הוי רק אגברי ה"ה לאו הבא מכלל עשה ל"ה רק א"ג ומ"ה להרא"ש דאיסור שבת קיל מנבילה וכתבנו דס"ל א"ג הותרה ה"ה איסור עשה. ומ"ה ס"ל מאכילין שביעית ולהר"מ גם א"ג דחוי' ומ"ה ס"ל מאכילין נבילה ולעולם לכ"ע י"ל דעשה חמור מל"ת. אפי' להרא"ש ורק דלחולה הותר א"ג ודו"ק

סימן צה

עוד בסוגיא

הנ"ל

(א) הנה בקו' מהרש"א אמאי אמרינן בגמ' דרבי וראב"ש פליגי בדרבה דילמא פליגי בפלוגתא דב"ת אי טבל חמור. י"ל בדרך זה דדעת הר"ש הובא במ"ל פ"ב דתרומות דהנאה של כילוי אינו אסור בתרומה רק מדרבנן ובטבל אסור מה"ת. ולפ"ז קשה על ת"ק דס"ל בטבל ותרומה מאכילין טבל והרי בטבל איכא ב' איסורי תורה איזור אכילה וא"ה ש"כ. משא"כ בתרומה דהנאה ש"כ אינו רק מדרבנן ובודאי תרומה חמיר. וכבר הקשה כן במשנ"ח. וצ"ל דגם בזה פליגי. דמקרא לא ילפינן אלא טבל. לת"ק דתרומה חמירא מטבל דיש לו היתר ילפינן לתרומה מק"ו דאסור בהש"כ. ואיכא בתרומה ג"כ ב' איסורי ומ"ה ס"ל מאכילים טבל. ולב"ת טבל חמיר מתרומה דמותר לכהן. וליכא למילף מטבל וס"ל דתרומה אינו אסור בהש"כ אך מדרבנן. והנה הר"ש כ' דלסברתו דהש"כ בתרומה היא מדרבנן הא דאמרינן בפסחים ל"ד אבא שאול גבל של בית רבי הי' והי מחמין לו חמין בחיטים של תרומה אצ"ל לכהנים של בית רבי כמ"ש תוס' דזה דוחק אך כיון דהש"כ בתרומה רק מדרבנן לא גזרו לצורך רבים. ומזה מוכח דרבי ס"ל דהש"כ בתרומה רק מדרבנן מדהדליקו בביתו. ומיושב קו' מהרש"א דצ"ל דרבי ס"ל כת"ק דטבל חמיר. דהרי הוא ע"כ ס"ל דבתרומה הש"כ רק מדרבנן. ובטבל איכא תרי איסורי. וע"כ ס"ל כב"ה וזה ישוב נכון

ובזה מיושב נמי סוגיא דשבת כ"א דר"ה ס"ל פתילות ושמנים שא"ח א"מ בשבת אין מדליקין בחנוכה דכבתה זקוק לה ורב ס"ל כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה ומ"ה ס"ל מדליקין. ולא נודע בשמן שריפה אמאי למר מדליקין ולמר אין מדליקין דהא נמשך אחר הפתילה ע' בפ"י. להנ"ל נאמר דר"ה יסבור דהש"כ בתרומה דאורייתא דילפינן תרומה מטבל. ומ"ה אין מדליקין בשמן שריפה דיש לו הנאה ש"כ וקאי אישראל דאסור בהנאה ש"כ. ורב כשיטתי' דס"ל בסנהדרין פ"ג תרומה אינה במיתה רק במלקות ותנא הוא ופליג. ולדידי תרומה קיל מטבל דבמיתה וליכא למילף מטבל ואינו אסור בהש"כ רק מדרבנן ול"ג במצוה ומ"ה ס"ל מדליקין דאף אם נאמר כשיטת הרז"ה דמצוה דרבנן ליהנות ניתנו מ"מ במצוה ל"ג וזה טעם הירושלמי דמתיר דוקא אם אין לו חולין ע' במ"ל. ור"ח דס"ל מדליקין בחול ל"ק לדידי' איך מדליקין בשמן שריפה דהרי ס"ל מותר להשתמש לאורה. דהוא כשיטתי' דהך דשמן שריפה לא קאי אשבת רק מיירי ביו"ט שחל בע"ש כדמשני בדף כ"ג ול"ה שמן שריפה בכלל פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת ולא מיירי מזה ודו"ק. ולפמ"ש לעיל נראה דהר"ש דס"ל תרומה אין איסור בהש"כ רק מדרבנן יפסיק כב"ת והרמב"ם דפסיק כת"ק לא יסבור כהר"ש אך דתרומה בהנאה ש"כ מה"ת. דלא כמ"ש המ"ל פי"א דתרומת ה' י"ח או דהר"מ סבירא ליה גם בטבל רק מדרבנן ודו"ק

(ב) והנה הר"ן כ' בטעם דשוחטין לחולה בשבת ואין נותנין נבילה משום דבנבלה יעבור על כל כזית וכזית. והקשו עלי' מטבל ונבלה יאכילנו טבל. דל"ה רק ל"ת ובנבילה איכא עול"ת לתוס' דאיכא עשה שאינה זבוח. ולק"מ דע"כ ל"ק הר"ן אלא דמה שעובר כמה פעמים חמיר. אבל לא מה שעובר בפ"א כמה לאוין. דהרי עשה אינה דוחה לל"ת ש"ב כרת. ועשה דוחה לכמה לאוין ע' נזיר מ"ח דמה לי חד לאו מה לי ב' לאוין. וכן מוכח מפסחים מ"ז בהא דהקשה אחרישה לא ליחייב ועיין שושנת העמקים כלל ב'. הרי דל"ת דכרת חמיר מב' לאוין וקשי' על הר"ן וע"כ ס"ל להר"ן דמה דב' לאווין קילי מחיוב כרת זה דוקא אם עובר בפ"א משא"כ כשעובר כמה פעמים. אמנם צ"ע מעשה דמצורע דדוחה ל"ת דגילוח נזיר אף דבגילוח נזיר התרו בו על כל שער ושער חייב ודוחה לל"ת דהקפת זקן דעובר על ה' לאוין בהתראת אחת. והקשה אינו עושה בב"א. ועשה א"ד לל"ת דכרת. א"כ יש ללמוד מק"ו דהרי איסור כרת חמיר ממה שעובר כמה פעמים לענין דחיית עשה וה"ה לענין חולה. ולומר דאין ללמוד