בית יצחק אורח חיים רמו

גם נבילה הותרה וצ"ל דס"ל לחלק בין א"ח לא"ג דבשבת א"ג הותרה משא"כ נבילה הוי א"ח. הוי רק דחוי' ובפרט לפי המבואר בתוס' בכ"מ דבצבור לא הותרה רק טומאת גברא ולא טומאת בשר א"כ ה"ה באיסורין לא הותרה רק א"ג. וא"ח הוי רק דחוי'. והנה המהרש"א הקשה בסוגי' דקאמר דרבה תנאי היא אמאי לא קאמר דפליגי בפלוגתא דב"ת ורבנן ומיירי בלא אפשר בחולין. ונ"ל דל"ק דאס"ד דפליגי בפלוגתא דב"ת ורבנן אדמיפלגי בשבת ליפלגי בחול ואמנם לפמ"ש הכי קשי' מנ"ל להגמ' דפליגי בדרבה: דילמא לכ"ע ס"ל כרבה. ורק דמיירי בל"א בחולין. ובחול כ"ע ס"ל דטבל חמור ורק דהנוב"י הקשה כיון דמיירי הכא דקוצצין לו בשבת לעיילה דרך גגות דפטור ממעשר. והי' דשבת קובע. ולפמש"ל אם שבת קובע ל"ה, רק א"ג וקיל משאר איסורין ומ"ה פליגי בשבת דס"ל לרבי דטבל זה דהוי רק א"ג קיל מתרומה דתרומה שיפריש לעולם אסורה והוי א"ח והוא קו' נפלאה. וצ"ל דהגמ' אזיל לפי הסוגי' דביצה דשבת אין קובע בדבר שלא נג"מ וע"כ מיירי שנגמרה מלאכתו ואסור אף למו"ש ול"ה א"ג. ומ"ה קאמר דפליגי בדרבה. ולבסוף מסיק דבמעשר ירק אף רבה מודה משא"כ הר"מ דפ' דשבת קובע אף בדבר שלא נג"מ י"ל דמיירי בטבל כזה ומ"ה פליגי בשבת ומיירי בל"א בחולין כקו' מהרש"א: אבל באפשר בחולין כ"ע מודה דאף במעשר ירק מותר להפריש ומ"ה לא חילק הר"מ ודו"ק היטב

(ז) ואם נאמר כפי' הב' שכ' המ"ל פ"ה ממעשר הל' הנ"ל דהר"מ פ' כר"י דאין שבת קובעת רק בדבר שנגמר מלאכתו ואסור אף במו"ש. י"ל בדרך זה דהמ"ל בפר"ד הקשה לשיטת הר"ן והראב"ד דשוחטין לחולה ולא נותנין נבילה דשבת הותרה אמאי מסיק דבמעשר ירק עדיף להאכיל טבל מלהפריש בשבת והרי שבת קיל משאר איסורין. ולזה י"ל דהגמ' קאי למ"ד דשבת קובע אף בדבר שלא נג"מ וזה אסור רק בשבת והוי ג"כ א"ג וקיל כמו שבת לענין חולה ומ"ה ניחא לי' דמיירי באפשר ועדיף להאכיל טבל מלהפריש. אבל הר"מ דס"ל דאין ש"ק רק בדבר שנגמר מלאכתו וזה לעולם אסור מוקי לפלוגתא בא"א כקו' מהרש"א דבאפשר ל"מ לאוקמי דאיסור שבת ודאי קיל. ודו"ק

(ח) ובאופן ב' נ"ל בישוב דברי הר"מ. הנה לעיל כתבתי לחלק בין שאר איסורים דהוי א"ח לאיסור זמן דהוא א"ג. וכעת נ"ל דהדבר תלי' בפלוגתא הנה בנ"י פ"ב דנדרים ובריטב"א שם מבואר דנדר חל על איסורין כמו על שבועות דאיסורין נמי א"ג כשבועות ונדרים א"ח. ועיי"ש בריטב"א שמביא דברי הירושלמי דבעי אי נזיר חל על ערלה. והיא פלוגתא בירושלמי ולדעתי פלוגתייהו אי ס"ל איסורין א"ח או לא: דלמ"ד נזיר חל על ערלה איסורין הוי א"ג. והנה בר"ן נדרים נ"ב פי' פלוגתא דר"י ורבנן במב"מ. דר"י יליף מולקח דם הפר דמב"מ ל"ב. ורבנן פליגי דשם שניהם היתר משא"כ איסור והיתר הוי מבא"מ. וכתב הר"ן דדשיל"מ דעתיד להיות היתר הוי מב"מ אף לרבנן ויש להבין דהרי מ"מ כעת איסור הוא ומאי נ"מ במה שסופו להיות היתר הרי לא קיי"ל כר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכבר הקשה כן בברית אברהם ח' יו"ד סי' ל"ה. והנה רבנן ס"ל דאו"ה מבשא"מ הוי וצריך להבין פלוגתתן ונ"ל דפליגי בזה דרבנן ס"ל כל איסורין הוין א"ח. ומ"ה או"ה הוי א"מ דיש הפרש בין החפצים. ור"י ס"ל כל איסורין הוי א"ג ובהחפץ אין הפרש רק דב"א הבעלים אסורין ומ"ה הוי מב"מ והיא סברה נחמדה. ומעתה בדשיל"מ הרי כ' לעיל דהיכי דתלוי בזמן ל"ה, רק א"ג ומ"ה רבנן מודים דהוי מב"מ. וא"ש בזה דברי הרש"ל הובא בש"ך יו"ד סי' ק"ב. דל"ה דשיל"מ רק שעתיד ממילא להיות ניתר והוא עפ"י סברא הנ"ל ורק דבנדרים אף דהוי א"ח צ"ל דכיון דיש ביד הבעלים לשאול עשו את האיסור מדרבנן כא"ג. אבל עכ"פ בא"ג הסברא מדשיל"מ נכון מאוד דהוי מב"מ ממש. והי' מקום לומר דהוא מה"ת. ובזה נ"ל לישב מה שהקשיתי (וכעת מצאתי להגאון מהרש"ק בנ"ז סימן ר"ד שהרגיש בזה) דנדרים הוי דשיל"מ דמצוה לאתשולי' עלי' ולהמבואר בש"ע דעל שבועה אין נשאלין רק מדוחק ול"ה שבועה דשיל"מ ואמאי ל"ק בזה חומר נדרים מבשבועות. ולפמ"ש נכון דטעמא דרבנן דמב"מ בטל דכל איסורין א"ח. וכ"ז בשאר איסורין אבל שבועה דלכ"ע א"ג. בודאי בלא"ה ל"ב דהוי מב"מ ממש. ומעתה בין שבועות ובין נדרים ל"ב ואדרבה שבועה עדיף יותר מנדרים

ובזה נ"ל לישב דברי רש"י הסותרים דבכריתות י"ד פרש"י דאה"נ הוי איסור מוסיף ובשבועת כ"ד פי' דהוי איסור כולל ועיי"ש בתוס'. ולפמ"ש ניחא דהנה אם נאסר האיסור עוד על אדם א' הוי א"מ משא"כ באה"נ דלא נאסר לאדם אחר עוד ורק דרש"י ס"ל דאם איתוסף איסור חדש על החתיכה הוי ג"כ א"מ. וזה אם כל איסורין הוי א"ח משא"כ אם איסורין הוי א"ג ל"ה א"מ. ומעתה רש"י בכריתות דשם קאי אליבא דר"מ בעל פלוגתא דר"י דס"ל מב"מ בטל משום דכל איסורין הוי א"ח שפיר כ' רש"י דהוי א"מ. משא"כ בשבועות דקאי אליבא דרבא דס"ל מב"מ ל"ב לשיטת רש"י חולין ק"ט שפיר כ' דהוי איסור כולל ולא א"מ. ובזה י"ל כל קו' תוס' חולין ק"ב (וע' מש"ל סי' ב' אות ה' בישוב קו' ב"ה הובא בח"י סי' תע"ה אהא דמצות אין מבטלין זא"ז. ותשבע עונג)

ומעתה הנה לעיל הקשיתי בשם המ"ל על הגמ' דמעשר ירק עדיף להאכיל טבל מלהפריש בשבת והא שבת קיל מנבילה לענין חולה כמ"ש הרשב"א. וה"ה דאיסור שבות קיל משאר איסור דרבנן: ואמנם לפמ"ש דשבת הותר' ושאר איסורין דחוי' דשבת הוי א"ג ושאר איסורין הוי א"ח כ"ז אם מב"מ בטל משא"כ לר' דס"ל מב"מ ל"ב בחולין ק"ט וכתבתי לעיל דכל איסורין הוי א"ג לדידי' שפיר ס"ל דמאכילין טבל דאין חילוק בין שבת לשאר איסורין. ומעתה הר"מ דס"ל מב"מ בטל והיינו דכל א"ת הוין א"ח א"כ שבת קיל לענין חולה כמ"ש הרשב"א ומ"ה לא חילק בין מעשר ירק למעד"ג

(ט) ועפ"ז קשה קו' נפלאה. דבחולין ט"ו מקשה שם והא מתני' דשוחט היא ודריש חיי' בר רב אסורה ליומא ואמרינן ר"י הא ר"מ שרי ומשני כגון שהי' לו חולה מבע"י. ומקשה א"ה מ"ט דר"י דאסר דהרי לא חילל שבת והפוסקים מוכיחים מסוגי' זו דלחולה שוחטין בשבת ואין מאכילין נבילה. ולפמ"ש הדבר תלי' אי איסורין הוי א"ח או א"ג. והוא מחלוקת בין ר"י ורבנן. ומעתה מה מקשה דאליבא דר"מ שפיר משני כגון שהי' לו חולה מבע"י ול"ה מוקצה דעדיף לשחוט ולר"י אסור לשחוט דלדידי' איסור נבילה גם כן היא א"ג ואין שוחטין ושפיר חילל שבת

ואמנם לדעתי נראה דמסוגי' זו אין ראי' כלל. דנהי דלכתחלה מאכילין נבילה מ"מ אי עבר ושחט ל"ה מחלל שבת דליקנסי' לר"י שוגג אטו מזיד. דהרי כוונתו לדבר מצוה כדאמרינן בגיטין נ"ד ע"א התם גברא לתקוני קמכוין ואנן ניקום וליקנסי' עיי"ש

והנה התוס' כתובות ע"א גבי קונם שלא תטעום א' מכל הפירות כ' לא מכל הפירות מדיר לה, דא"כ הוי נדר שא"א לקיים כמו שבועה שלא אישן ג' ימים. ואמנם מל' הסוגיא משמע דמכל הפירות מדיר לה. ונ"ל לישב דהנה הר"ן בשבועות כ' לחלק בין שבועה שלא אישן דא"א שלא יישן בין שבועה שלא אוכל דשפיר חל ולכשיסתכן תדחה מפני פקוח נפש ותמה על הר"מ שכ' דאינו חל השבועה וכ' דה"ט דר"מ דהוי כנשבע לעבור על ד"ת כמו נשבע להמית א"ע עיי"ש

והנה מבואר בטוש"ע סי' רט"ז ובר"ן שבועות. דדוקא שבועה א"ח לעבור על ד"ת אבל נדר כמו שחל בביטול מ"ע כדאיתא בנדרים כן חל לעבור על ד"ת, ומעתה מיושב קו' התוס' דדוקא שבועה שלא אוכל מכל פירות שבעולם א"ח אבל נדר חל. ובזה י"ל קו' תוס' כתובות שם ע"ב ד"ה כגון דתלינהו ואמאי לא מוקי דתלינהו באיסור פירות ולא יקשה ותתקשט עיי"ש. ולהנ"ל י"ל דבנוב"י קמא סי' ס"ז מובא בשם מהרי"א דשבועה מהני ע"י שליח. והנוב"י הביא ראי' מדמהני תנאי. ול"ה דבר שא"א לקיים עיי"ש וע' במהד"ת מ"ש בזה מדברי התוס'. ולפ"ז נ"ל דגם נדר מהני ע"י שליח מדמהני תנאי ואמנם ז"ב דדוקא נדר בעלמא אבל נדר לעבור על ד"ת ודאי ל"מ על ידי שליח דאין שלד"ע וה"ה דל"מ תנאי. ומעתה מיושב קו' התוס' דלפמש"ל הטעם דנדר מכל פירות חל משום דנדר חל לעבור על ד"ת אבל תנאי ל"מ. ומעתה ל"מ למימר דתלי' איסור קישוט באיסור כל פירות עולם דבנדר זה ל"מ תנאי ואפי' לא תתקשט תיאסר ודו"ק כי קצרתי

(יא) ואמנם לפמש"ל י"ל קו' התוס' בדרך זה. דבימי חורפי הקשיתי על דברי הר"ן הנ"ל בשבועות שכ' לכשיסתכן תדחה השבועה מפני פ"נ. והרי לא יעבור על השבועה כלל. דלפי המבואר בשבועות בנשבע שלא יאכל ואכל נבילות פטור דאין דעתו על איסורין. וכיון דמאכילין אותו הקל ואיסור נבילה קיל משבועה דהוי ל"ת ועשה וא"כ בודאי כשיסתכן יאכל נבילות דקיל משבועה ולא יעבור על השבועה כלל והובא קו' זו בשמי בנ"ז ח"ב וא"ל דכשיסתכן שוב הותרו האיסורין וחל השבועה כדאמרינן איסור אחות אשה מיתלי תלי וקאי דכ"ז אי איסורין הותרו אצל חולה אבל לא אי דחוי' (ע' לעיל סי' נ"ה אות י"ג) ואמנם להנ"ל הדבר נכון דביארנו לעיל בסברת הרשב"א. דשבת קיל אצל חולה משאר איסורין מטעם דהוא א"ג. ולפ"ז שבועה נמי קיל דהוא ג"כ א"ג וא"כ נאכיל אותו היתר באיסור שבועה יותר מנבילה דהוי א"ח. ומעתה כ"ז בשבועה. אבל לא בנדר דנבילה עדיף מלעבור על הנדר שהוא ג"כ א"ח ועול"ת והוי נדר שאפשר לקיימו דבאמת מ"ש הר"ן דלכשיסתכן תדחה השבועה חלקו עלי' הפוסקים דמ"מ יצטרך לעבור והוי א"א לקיימו משא"כ בנדרים לא יצטרך לעבור אנדר דמאכילין אותו הקל ומ"ה נדר מכל פירות שבעולם חל. ומיושב קו' התוס' בכתובות ע"א ע"א

(יב) ובאופן אחר י"ל דברי הר"מ ויתישב גם כן קו' המ"ל שהקשה דהרי חטה א' פוטרת כל הכרי ויפריש ויאכל החטה דהרי הוי ח"ש ונ"ל לפי המבואר בפסחים ל"ב במפריש תרומת חמץ דל"ה תרומה דאין שירי' ניכרין אף לריה"ג ומשמע אפי' לר"ש דחמץ לאח"ז מותר. מ"מ ל"מ התרומה דל"ה שירי' ניכרין היום ובפרט לפמ"ש מהרש"א פסחים כ"ט ע"ב דריה"ג