בית יצחק אורח חיים כד

לאיש ולא יהיה אצלו יבים כשר אלא בגדולה ולכן אמר פה לא חולצת ולא מתיבמת עי"ש ודבריו תמוהין מאוד הכי טעמא דר"מ משום דמקשינן אשה לאיש ומ"ה לא תתייבם והרי הטעם משום שמא תמצא איילונות וכבר תמה בדבריו הגאון מהר"ש זצ"ל בספרו מי נדה ריש פרק בא סימן והנ"ל דרמב"ם מישב קו' התוס' ריש יבמות שהקשו דליבם ממנ"פ דאם איילונות הוא ל"ה אשת אחיו ומ"ה מתרץ הרמב"ם דכיון דקטן אינו מיבם שמא ימצא סריס מ"ה גם קטנה אינה מתיבמת משום דמקשינן אשה לאיש דהרי לר"מ ביבום חיישינן מדאורייתא למיעוט לשיטת הרבה פוסקים דאיכא חזקת איסור משום דבחי' במלה היתה אסורה ולמ"ד מחזקינן מאיסור לאיסור הוה בחזקת איסור ואסורה מדאורייתא ומקשינן אשה לאיש ואין כונת הרמב"ם אל היקש אשה ואיש דאיש לא כתיב גבי יבום רק גבי חליצה וראי' מרבנן דס"ל קטן מיבם ואינו חולץ ורק כונת הרמב"ם דילפינן יבמה מהיבם דחזינן בחליצה שהוקשו זל"ז וה"ה ביבום ילפינן יבמה מהיבם ודוק והא דאמר ר"מ שמא תמצא איילונות מיירי ר"מ בקיבלה עלי' דאז שייך בקטנה החשש ואגב דנקט בקטן שמא ימצא סריס נקט בקטנה שמא תמצא איילונות דמיירי בהכיר בה דשייך גבה גופה החשש אבל באמת גם בלא הכיר בה אינה מתייבמת כיון דבקטן חייש ר"מ מקשינן יבמה ליבם ובהכי אולי יש לכוין גם בפי' הר' אברהם מבורגיל דהוא לא הקשה רק אטעם דקאמר שמא תמצא איילונות ומשמע דלא מטעם ההיקש סובר ר"מ רק מטעם שמא תמצא ומקשה התוס' דזה הטעם אינו ואזה תי' הר' אברהם דר"מ מיירי בהכיר בה ומ"ה קאמר שמא תמצא אבל גם בלא הכיר בה אין מתייבמת מטעם דהוקשה אשה לאיש כדברי הרמב"ם. ומעתה מקשה בגמ' יבמות ס"א שפיר דכיון דקאמר ר"א קטנה אינה חולצת משום דמקשינן אשה לאיש אי ס"ד דס"ל כר"מ דקטן אינו מיבם גם קטנה אינה מתיבמת משום דמקשינן אשה לאיש ואף בקטנה בלא קיבלה אינה מתיבמת משום ההיקש כדברי הרמב"ם הנ"ל

ובזה מיושב מה שהקשו התוס' ביבמות ס"ו אר"י דס"ל דקטנה חולצת וקשיא כיון דר"י חייש למיעוטא א"כ נימא כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה ותירצו דכיון דאינה עולה ליבום רק מחמת ספק איילונות שפיר עולה לחליצה כדאמרינן ביבמות ד' מ"א גבי ספק שקידש אחת משתי אחיות אבל צ"ע על תירוצם דהרי שם אמרי' בפחות מג' חדשים אינה חולצת משום שאינה עולה ליבום לר' יוסי אף דהוי מחמת ספק וע"כ דבשלמא בספק שקידש אחת משתי אחיות הוה ספיקא דמעשה ומהני סברת אם יבוא אליהו דאיתא שם משא"כ בפחות מג' חדשים דל"מ אם יבוא אליהו כדאיתא שם דאפילו ודאי לא מיעברי צריכה להמתין ולפ"ז בקטנה דחיישינן שמא לא תביא ב' שערות והוה עתידות והתוס' כתבו ביבמות ל"ה ד"ה איגלי מילתא דהיכא דהוא עתידות ואין עתיד להתברר עכשיו ל"מ סברת אם יבא אליהו. ושייך לומר כל שאינו עולה ליבום וקשיא לר' יוסי וקצת י"ל דזה אם הוא איילונות או לא ל"ה עתידות דאיילונות משנולדה הוה איילונות אבל מלשון הגמ' שאמרו שמא תמצא איילונות משמע קצת דזה הוה ג"כ עתידות ועוד לפמ"ש התוס' בבכורות ד' י"ט ע"ב ותו' ביבמות ד' פ' לפי' מהרש"ל החשש באיילונות וסריס שמא לא יביאו שערות עד ל"ה שנה ואז יודע שהוא איילונות ע"ש שהוכיחו כן מכח קושיתם א"כ זה הוה ודאי עתידות ולא שייך לומר אם יבא אליהו ועוד גם בחליצת מעוברת י"ל דל"ה עתידות דאם הולד הוא בריא ודאי יולד והרי התוס' סבירא ליה כסברת הנימוקי יוסף שתירוץ דשמא דבר אחר גרם לה להפיל באופן דלדעתי איילונות דומה לספק אם תפיל הולד ובפרט לתוס' בכורות הנ"ל וקשי' כנ"ל אבל לפמ"ש מיושב קו' התוס' בטוב טעם דמהסברא אף קטנה מתייבמת בלא קיבלה כקו' התוס' רק דמשוינן אשה לאיש ולר"י דס"ל קטנה חולצת ולא מקיש אשה לאיש אף קטנה מתיבמת בלא קיבלה והוי שפיר עולה ליבום ולכן ס"ל חולצת. ולפ"ז י"ל דבקיבלה דאינה מתיבמת לר"י דחייש למיעוטא ס"ל דאינה חולצת ודוק בכ"ז: ובעיקר הסברא שכתבתי דמקשינן אשה לאיש לענין יבום לכאורה יש לסתור דבאיש שייך חשש שמא ימצא סריס משא"כ באשה דשייך ממה נפשך. אך י"ל דכמה פעמים ילפינן מהיקשא אף דאיכא סברה לדחות ההיקש וראי' מנדה ריש פרק בא סימן דילפינן מהיקישא מה איש בסי' אחד אף אשה בסימן אחד אף דבאיש אין לו רק סימן אחד ובאשה יש לה ב' סימנים מ"מ ילפינן מהיקשא וה"ה הכא ילפינן יבמה מהיבם אף דאיכא סברא לחלק ויותר יש לי להטעים סברא זו דמצד הדין אין קטנה מתיבמת דאינה ראוי' להקמת שם ורק כמו דילפינן ביבמות קי"א ע"ב יבמה יבא עליה כל דהו אפי' בן יום אחד מקשינן אשה לאיש לקולא ומ"ה קטנה מתייבמת ולר"מ דס"ל קטן אינו מיבם וע"כ לא דריש קרא דיבמה יבוא עלי' כל דהו להכי ובפרט אם נאמר דמדאורייתא חייש למיעוטא וע"כ לא דריש קרא להכי שוב מקיש להיפך אשה לאיש. וזה ברור בישוב דברי הרמב"ם

(ו) ובימי חורפי ישבתי קושית התוס' ריש יבמות בדרך פשוט דהרי בגמ' יבמות קי"א מקשה קרי כאן להקים לאחיו וכתבו התוס' דהוי כמו סריס חמה אף שיש לו רפואה ומשני א"ק יבמה יבוא עלי' כל דהו ולא דמי לסריס תמה שאין רפואתו ברורה כמו בקטן שבודאי יבא לידי גדלות. ולפ"ז כ"ז לרבנן אבל לר"מ דחייש למיעוטא שוב בקטן אין רפואתו ברורה והוי כמו סריס חמה. ולפ"ז אין הפירוש בדברי ר"מ דקטן אין מיבם בספק רק כמו דסריס חמה ודאי אין מייבם ואין חולץ מספק ה"ה קטן כיון דאין רפואתו ברורה דשמא יהיה סריס ל"ה השתא בר יבום והוא הדין בקטנה ול"ק קו' התוס' דמייבם לה ממ"נ דנהי דקטנה זו ל"ה איילונות מ"מ כיון דכל קטנה יש ספק א"כ ל"ה שום קטנה בת יבום והרי סריס חמה ודאי אינו חולץ אף שיש ספק שמא יהיה לו רפואה ויחלוץ מספק כיון שאין רפואתו ברורה אינו חולץ בודאי וה"ה קטנה ויתכן יותר לומר דר' מאיר חייש שמא תהיה ספק איילונות ובספק איילונות ל"ה מקח טעות כמו שכתבו התוס' ריש יבמות ומ"מ ל"ה בר יבום כיון שאין רפואתה ברורה הוי כסריס חמה ול"ה בת יבום בוודאי. וכן כתבו התוס' יבמות דף פ' ע"ב דחיישינן לספק סריס אם נפרש דברי התוס' כמשמעותן דלא כפי' רש"ל ומ"ה שאין בו סימנים משנולד חיישינן ע"ש וה"ה דחיישינן לספק איילונות וכיון דאין רפואתה ברורה ל"ה בת יבום והוי בודאי אשת אח שלא במקום מצוה ומ"ה לר"מ אין מתיבמת אף שלא הכיר בה דהוה כסריס חמה. ולפ"ז י"ל מה מקשה בגמ' דף ס"א לר' אליעזר והרי ר' אליעזר ס"ל יבמות ע"ט דסריס חמה חולצין לאשתו וגם הוא חולץ מפני שיש לו רפואה ול"ש התירוץ שכתבתי לר"מ דבכל קטנה יש ספק ואין רפואתה ברורה דלדידי' סריס חמה חולץ וע"כ צ"ל לר"א רק בקיבלה והדרא קו' הגאון רעק"א לדוכתא דלר' אליעזר ע"כ דוקא בקיבל עליו אינה מתיבמת ומה מקשה בדף ס"א מברייתא דילמא שם מיירי בלא קיבלה ודוק בכל זה. ולדברי הנ"ל הבאתי ראי' מדקא' שמא תמצא איילונות ובסנהדרין ס"ט אמרינן דילמא איילונות הוא ולא לשון שמא תמצא איילונות וע"כ כנ"ל דביבמות הפי' שמא תמצא איילונות ואין רפואתה ברורה ולא הוי השתא בת יבום אבל בסנה' הפירוש שמא איילונות היא השתא והוי קידושי טעות ואין להאריך בזה יותר וע' בתוס' יבמות דף פ' ד"ה עד שהקשה התוס' לרב הונא דסבירא ליה עד שיהא בכולן ומ"ה קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין כשמטיל מים ועושה כופה יחליץ וייבם לר"ה כיון שאינו לקוי ממעי אמו ודברי התוס' שכתבו יחליץ תמוהים מאוד דקטן אינו חולץ משום דאיש כתוב בפרשה ולא משום שמא סריס הוא ובשלמא ביבום הקשה התוס' שפיר. אבל מה שהקשו שיחלוץ דברי תימה הם וכבר הקשה כן בערוך לנר אבל כבר קדמו מהרש"ל במקומו ובדרך פלפול יש לישב דבריהם בדרך זה לפ"מ שכתבתי לעיל דר"מ ס"ל קטן אינו מיבם בודאי דכיון דאין רפואתו ברורה ויש ספק אי יבא לכלל גדלות הוא כסריס חמה כמו שהוכחתי לשון התוס' דף קי"א א"כ מהאי טעמא ג"כ אינו חולץ כיון דהוה ספק אי אתי לכלל גדלות ולעת עתה לא הוה בר הקמת שם הוה כסריס חמה. זה שייך גם בחליצה כיון שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה כמו בסריס ולפ"ז י"ל דהא דכתיב איש בחליצה וממעטינן קטן ג"כ טעמא דקרא שמא סריס הוא ומ"ה ממעטינן לקטן דשמא לא יבא לכלל גדלות והו"ל כסריס חמה ור"מ דריש טעמא דקרא כמו שכתוב בתורת השלמים הלכות נדה סימן קפ"ג. ולפ"ז דר"מ דריש טעמא דקרא וטעמא דמיעט קרא משום שמא סריס הוא כמ"ש שפיר קשיא לתוס' היכא שמטיל מים ועושה כופה יחלוץ כיון דלא שייך טעמא דקרא דזה ל"ה סריס כן נ"ל לישב דברי התוס' התמוהים מאוד. ואם לא כיונו לזה אבל הענין נכון בעצמותו (ובאמת יש לצדד בדרך זה לומר דלמאן דדריש טעמא דקרא לקולא הטעם דקטן אינו חולץ משום דלאו בר דעה הוא ומטעם זה גופה מיעט הקרא מאיש. וע' תוס' יבמות ק"ד הקשה למ"ל איש תיפוק ליה דלאו בר דיעה הוא ותירצו דקרא אתיא לגדול עומד על גביו להנ"ל יש לומר מאן דדריש טעמא דקרא טעם המיעוט משום דלאו בר דיעה הוא וגדול עומד על גביו מהני ובזה יהיה נכון מה דמייתי בירושלמי תרומות פלוגתא בקטן שקידש וס"ל לר"י בנו של ר"י ב"ב חש"ו שקידשו בינו לבין אחרים קדושי' קדושין (מ' בית מאיר סי' קכ"א מה שהביא בשם ספר אור הישר וע' בתורת גיטין שם) ומה שפירש דקאי על קידוש אפר פרה אמת דבתוספתא מס' פרה איתא כן אבל בירושלמי דתרומות לא משמע דקאי אקידוש אפר פרה לדרכינו נאמר דר"י בנו של ריב"ב ידרוש טעמא דקרא לקולא וסובר טעמא דמיעוט קטן מחליצה ומקידושין היא משום דלאו בר דיעה הוא והיכא דב"ד מלמדין אותו מועיל. ולפ"ז יפורשו דברי התוס' הנ"ל עוד בדרך אחר שהקשו לר"מ יחלוץ בעושה כופה היינו בגדול עומד ע"ג דר"מ דריש טעמא דקרא כמ"ש בתורת השלמים ובגעע"ג מהני רק דמ"מ אינו חולץ משום דל"ה בר יבום שמא סריס הוא והקשו התו' בעושה כופה יחלוץ היכא שאחרים מלמדין אותו דלא ממעט מאיש כנ"ל ופירש הראשון מובחר יותר ומ"מ הבאתי פירוש זה לפי שיוצ' מדברינו פירוש דברי הירושלמי. גם נ"מ גדול' דלפ"ז קטן שחלץ בב"ד הוה חליצה לחומרא כעין עובדא דספר אור הישר ובבית מאיר קכ"א תפס עליו להנ"ל הדבר ספק שמא דרשינן טעמא דקרא וטעמא דקטן לא חליץ משום דלאו בר דיעה הוא ומהני גדול עע"ג. כן נ"ל בדרך אפשר כי לא באתי רק לעורר הענינים והמעיין ישקול בפלס) ודע דזה אין להקשות לר"מ לפ"מ שפרשתי לעיל דאסור ליבם כיון דהוה ספק שיבא לכלל גדלות הוה כסריס חמה א"כ איך מיבם אח"כ נימא כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת נפילה הרי הוא כאשת אח שיש לה בנים ושוב אינה מתיבמת כמו שהוכיח בגמ' קי"א שם ומייתי ראיה מזה דקטן מיבם