בית יצחק אורח חיים רלח

ולא לגבוה והקשה בטעם המלך ה' יו"ט תרי הגמ' מקשה למ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט ומשני לכם ולא לגבוה ולמאן דאית לי' הואיל ל"ק כמ"ש רש"י ותוס' דל"ש הואיל עיי"ש וכיון דר"מ פ' דאין צ"ש נעשין ביו"ט למ"ל להביא לכם ולל"ג ואמנם לפמש"ל י"ל דברי הר"מ דכבר הקשיתי לעיל אמאי אין אופין ביו"ט נימא הואיל א"ב פריק כקו' תוס' ואי דתנור מקדש הרי א"מ עד שיקרום כה"פ ולענין יו"ט די בקרום פנים המדובקין ואמאי הקשו בגמרא רק לר"ח והרי גם לרבה ק' מטעם הואיל אך הדבר נכון דהרי כ"ז לר"א דס"ל לאיסור שבת די בפנים המדובקין ומ"ה ל"מ בגמרא להקשות לרבה די"ל דמוקי לה כרבנן דר"א דס"ל גם לענין שבת ויו"ט צריך קרום כה"פ וחיוב על רגע של קרום פנים ול"ש הואיל ומ"ה לא הקשו רק לר"ח. ואמנם הר"מ דפ' כר"א בשבת עדיין קשה נימא הואיל ולכן מייתי מקרא דלכם ולל"ג (ע' מש"ל סי' פ"ג אות ד')

(ט) באופן אחר י"ל דברי הר"מ דהנה לעיל הבאתי קו' תוס' דנימא הואיל וא"ב פריק וכ' הא"ח די"ל דמכוין שלא יקדש וכ"ש א"מ שלב"ז שלא לדעת ולא יפסל בלינה משא"כ ביו"ט היה בזמנו ומקדש שלא לדעת ומקדש התנור ול"ש הואיל אך ק' יאפו ביו"ט בלילה ע"י הואיל ויכוין שלא יקדש דגם לילה הוה שלב"ז אך הגמ' לא מקשה מזה לרבה די"ל דס"ל לילה ל"ה מחוסר זמן ויקדש התנור ול"א הואיל וע' מנחות ק' סובר רבה כן לחד גי' ומעתה מיושבין דברי הר"מ דס"ל פ"ג מה' מח"כ ליל' מחוסר זמן ולא נתקדש בלילה שלא מדעת וקשה ליאפו בלילה ע"י הואיל ולכן הוצרך לומר לכם ולל"ג

י) והנה בביצה כ' ומנחות צ"ט אמר ר"ה הא דנדו"נ אין קרבין ביו"ט ל"ת מדאור' מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בי' דהא ש"ה ולחה"פ חובת היום וא"ד לא שבת ולא יו"ט ובישי"ע סי' תצ"ה הקשה מה ראי' היא לדעת התוס' פסחים מ"ז דבש"ה ולחה"פ ל"ש הואיל משום דל"ח עד שישחטו כבשים וא"ד לכל קדשים דל"ה מחוסר מעשה בגופן ומה ראי' לנדונ"ד דהוי צורך אוכל נפש והו"ל למישרי מדאור' ולפמש"ל י"ל דבש"ה ולחה"פ שייך לומר הואיל דא"ב פריק דלא נתקדש בתנור עד לאחר קרום כה"פ והגמ' ל"מ להקשות די"ל דלס"ל כר"א לענין קרום פנים רק כרבנן וגם בשבת ל"ה כאפוי עד קרום כה"פ ול"ש הואיל אבל ר"ה קאמר שפיר ל"ת דמדאור' מיחזי חזי וראי' מש"ה דהוא מצי סבר כר"א דלשבת סגי בקרום פנים המדובקין ושייך גם בש"ה ולחה"פ הואיל דא"ב פריק וע"כ מגזה"כ אין אפייתן דוחה מקרא דלכם וה"ה נדונ"ד

(יא) והנה בגוף סברתי שכ' לעיל דאף דש"ה ולחה"פ אינו קרוא לחם עד שיקרום כה"פ הכא כיון דלענין שבת הוי לחם הוה לחם לענין לחה"פ וכמו דאמרינין מיגו דהוי דופן לסוכה וכמו שכ' הרשב"א חולין בגיד הנשה של נבילה ובמרדכי חולין ח' מיגו דלענין תפילין הוה קשירה הוה קשירה לענין שבת צריך אני לבאר דבשבת צ"א בעי רבא אי אמרינין מיגו דהוה שיעור לענין טומאה חייב ג"כ משום שבת ומסיק בתיקו ובסוכה פשיטא לי' דמיגו דהוי דופן לענין שבת וכו' ונ"ל דבאמת כל ענין מיגו הוא משום אחשבי' הואיל דחשוב להא חשיב להא והנה ר"ש ס"ל כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לקרבן וביאר הריטב"א דר"ש ס"ל סברת אחשבי' בדוקא במזיד דידע שהוא איסור שייך אחשבי' אבל בשוגג דלא ידע שהוא איסור ל"ש אחשבי' ועיי"ש ומעתה בשבת בעי לענין שוגג דלמזיד אין נ"מ דבשבת בלא"ה פטור ממלקות ולמיתה י"ל דל"א מיגו וע"כ בשוגג ולכן מיבעי' לי' דאולי ל"ש אחשבי' או מ"מ אמרינין מיגו משא"כ מיגו דהוי דופן לענין שבת דיודע שהוא שבת ושייך אחשבי' בודאי אמרינין מיגו באופן דבנ"ד בודאי אמרינין מיגו דהוה אפי' לענין ש"ה שיתקדש בתנור הוה אפי' לענין שבת ודו"ק היטב

סימן פט

בסוגיא דבכור שנפל לבור ביצה כ"ו

(א) לישב קו' התו' דבכל דוכתא ר"ש מקיל מר"י במוקצ' ובבכור מחמיר גם לפי תירוצם דפליגי ברואין מומין יש להבין אמאי אוסר ר"ש הא הו"ל מתקן ואמאי מתיר ר"י נלע"ד דרש"י כ' במשנה דבכור בזה"ז אם שחטו בחוץ ענוש כרת ואמנם בע"ז י"ג כ' התוס' דבזה"ז א"ח כרת ואפי' איסור דאור' ל"ה דאין ראוי לבוא לפתח אה"מ כדמוכח מש"ס שם להדי' דפריך ונשחטי' מישחט ורש"י שכ' חייב כרת לשיטתי' שם דקו' הגמ' קאי אקדשי בדק הבית והתוס' חלקו שם והנה אם מותר לאכול מדאור' מה שנשחט בזה"ז דלא עבר אדאור' נ"ל דבש"ס דע"ז משמע דאסור מה"ת מדמשני אתי לידי תקלה (וצ"ע על תוס' יומא ס"ג וזבחים נ"ט שכ' ודוחק לומר דבע"ז קאי למאן דס"ל היתרו הבמות וזה צ"ע דא"כ מאי משני אתי לידי תקלה הרי למ"ד הותרו הבמות מותר לאכול הבשר ומה תקלה שייך בזה. וא"ל דהכהנים טמאים משום ארץ העמים כמ"ש תוס' בחולין ט"ז ובחגיגת כ"ה דא"כ שוב אסור לשחוט בבמה ולהקריב הקרבן אם אין להם כהנים טהורים עוד קשי' אתוס' דבשעת היתר הבמות ודאי אסור להטיל מום מדאו' ומה משני רבא שם בע"ז דאין איסור להטיל מום וזה צע"ג)

ואמנם טעמא לא ידענא אמאי אסור לאכול הש"ח בזה"ז ונ"ל לפמ"ש התוס' ארש"י בקידושין נ"ז שפי' מה שלי בשלך אסור דקדשים אין ליתרון אלא בזריקה והקשו תו' מקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה וה"נ יהי' ניתרין בשחיטה ותי' מה שלי בשלך ל"ה קדשים להקרבה וכ' במקנה דהא דאסור ש"ח לאכילה לתוס' משום ל"ת כ"ת ולפ"ז היכא דאין איסור מדאור' לשחוט בחוץ כגון בזה"ז מותר באכילה דאין כאן דבר מתועב. אך דברי תוס' צ"ע בקו' על רש"י דשאני קדשים שמתו דיצאו מידי מעילה משום דל"ח למידי דאין פודין קדשים לאכול לכלבים אבל אש"ד ש"ח מותר באכילה הרי חזי לדמי' וצ"ל כונת התוס' דממ"נ אם יכול לפדות דכחי חשוב והוה בר העמדת והערכה יפדו ומותר לאחר פדיון ואי ל"ח כחי ואין לו פדיון, ול"ח לדמי' הוה כקדשים שמתו וע' תוס' ב"ק ע"ה

(ב) והנה מה שתי' התוס' בב"ק שם דמום שהוא מחיים חשוב מום לפדות ולא לאחר שחיטה כבר הק' ע"ז הגאון ר"ע בסוף התשו' לנכדו דהרי בתחלת שחיטה הו"ל בע"מ כמ"ש תוס' חולין ל' ואז הוה כחי. וכן הקשה בגאון צבי והמובחר כמ"ש בס' הנ"ל דמה"ט בש"ח ל"מ פדיון מקרא דל"ת כ"ת והרי נעשה דבר מתועב ולפ"ז דוקא היכא שהי' אסור לשחוט מדאור' אמנם בזה"ז בשוחט קדשים בחוץ כיון דלא עבר אדאור' מותר באכילה אם פדה בתחלת שחיטה או בעת שהוא מפרכס ואם לא פדה ועתה לא יכול לפדות דבעי העמדה והערכה אסור מדרבנן כקדשים שמתו ומה"ט אמרינין בע"ז י"ג אתי לידי תקלה היינו בזמן שיכול לפדות אסור מה"ת דעדיין קדושת דמים עלי ואח"כ אסור מדרבנן אבל בבכור דל"ב פדיון כיון דלא עשה איסור מה"ת לתוס' מותר מדאו' כיון דהוי בע"מ בתחלת שחיטה ול"ב פדיון ומדרבנן אסור כיון דעשה איסור מדרבנן ולפ"ז למ"ש התוס' ביצה ל"ח דמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א הכא בבכור אף שנפל מום ביו"ט מותר דל"ה מוקצה הואיל ואף כשהוא תם אינו אסור מדאור' בזה"ז

אמנם למ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ולדידי' מבואר בגמ' דחייב משום ש"ח והקשו תוס' בזבחים נ"ט הרי אף אם מקריבין אע"פ שאין בית מ"מ בעי מזבח לכך כתבו דר"י דמחייב משום מעלה בחוץ מיירי בקטורת אבל בקרבן א"ח משום ש"ח אע"פ שיכול לבנות מזבח כיון שמחוסר מעשה עיי"ש. אמנם כ"ז לר"י אבל לר"ש דס"ל בזבחים קי"ט דאותו וא"ב ומחוסר זמן הרי זה בל"ת שוב יש איסור ל"ת בש"ח בזה"ז דל"ש לר"ש בין מחוסר זמן למחוסר מעשה כדמוכח מסוגי' שם דאף בבע"מ עובר עובר בל"ת אף דאיכא בע"מ דאינו עובר רק ע"י רפואה והוה מחוסר מעשה ע' מ"ש בזה ברי"ט אלגזי ד' פ"א ד' פרעשבורג. ולדידי' יש כאן מוקצה דאור' דאסור לשחוט מדאו' בכור תם בזה"ז ולכן ר"י כשיטתי' דל"ה מוקצה רק מחמת אד"ר דל"א וגם ל"ה מתקן מדאורייתא ולר"ש כשיטתי' דאסר מדאור' לשחוט והוה מוקצה וגם הוה מתקן בדאורייתא. וזה ישוב נכון

(ג) ועיין ברמב"ם ה' יו"ט שכ' וכן בהמות קדשים שנולד מום ביו"ט אסור לשוחטה. וכן אסור לראות מומי קדשים ביו"ט ותמה בצל"ח אמאי בגמ' נקט בכור והר"מ נקט קדשים. ולפמ"ש לעיל דלתוס' אין איסור ש"ח מדאור' בזה"ז ול"ה רק מוקצה מחמת אד"ר. אך בפסקי תוס' תמורה פ' כיצד אות ט"ז כ' לחלק בין בכור דאסור להטיל מום בזה"ז משא"כ בקדשים ועי' רי"ט אלגזי ד' ס"ה דס"ל דבבכור לכ"ע אסור מדאו' להטיל מום בזה"ז וה"ה דאסור לשחוט בחוץ דלא עדיף ממטיל מום. ומ"ה נקט בגמ' בכור שנפל לבור דהוה מוקצה מחמת אדאו"ר והרמב"ם דדחי סוגיא דע"ז מהלכה ופוסק פ"א מאיסורי מזבח דעובר בל"ת במטיל מום אף בזה"ז מ"ה נקט שאר קדשים ומה שהקשה בצל"ח דבשאר קדשים בלא"ה אין פודין ביו"ט ע' לעיל ס' פ"א אות ג' הארכתי אם מותר לפדות ע"י מהס"ל ומיושב קו' הנ"ל ובתשובה בה' בכור הארכתי בזה (וע' מ"ש לעיל סי' מ"ב אות ג' בסוגיא זו)

סימן צ

בעזה"י דרוש לש"ש שכח צדק ומשפט בסוגי' דשופר של עול' ר"ת כ"ח ברעזאן

(א) לישב בהא דאמר ר"י בשופר ש"ע אם תקע יצא משום דמעל ונפק לחולין ורבא הקשה אימת מעל לבתר דתקע והא כי תקע באיסורא תקע וקשי' מה סברת ר"י. עוד קשי' קו' גדולה לפמ"ש תו' קידושין נ"ה ד"ה אין מועל אחר