בית יצחק אורח חיים רלז

ר"א בלהחה"פ דאינו קרוי להם עד שיקרמו כה"פ עיי"ש והתוס' במנחות כ"ז כ' דהתנור אין מקדש עד שיקרום פני' ובודאי בעי קרום כל פנים כמ"ש בירושלמי. ומעתה מה הקשה שנפסל בלינה הרי משכחת דנאפת בע"ש בכדי שיקרמו פנים המדובקין דלא נתקדש בתנור דל"ה עדיין לחם לענין לחה"פ ולא נפסל בלינה ולענין שבת הוי אפוי ומותר לגמור האפי' בשבת ושוב מצאתי בישי"ע סי' רנ"ה שהקשה כן

(ב) והנה י"ל בפשיטות דלינה פוסלת מעלות השחר כדאיתא ביומא כ"ט דמקש' כי מטא בי שמשא תיקדש ותיפסול הרי דאף דנתקדש בלילה נפסל בלינה מע"ה וא"כ אף שלא הוקדם מבע"י רק פנים המדובקין בלילה הרי נאפת לגמרי ונתקדש ונפסל בלינה. ואמנם י"ל דעדיין משכחת שיאפה בע"ש עד שיקרום פנים המדובקין ויקחנו מתנור ואחר ע"ה יחזירנו לאפות השאר ואמנם הדבר נכון דבשבת ל"ז אמר רב ששת אמר ר"י כירה כו' עד עקר לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את האפר וע' רש"י דבתנור ל"מ גירוף וקיטום. ומעתה ממ"נ אם לא יקחנה יאפה בלילה ונפסל בלינה ואם יקחנה אסור להחזיר ובזה י"ל דבר נחמד דקאמר הקשה אדם קשה כברזל ומני ר"ש ומאי נ"מ מי הוא ולהנ"ל הכונה דלכאורה י"ל דיאפה ע"ש עד קרום פנים המדובקין ובשבת יחזירנה ואך ר"ש לשיטתי' דס"ל אסור להחזיר שפיר מקש' ואמנם עדיין ק' דטעמא מאי עקר לא יחזור שמא יחתה והכא ל"ג דהרי משלשלין הפסח ומאחיזין האור דכהנים זריזים הם. אך י"ל דבמנחות נ"ז ע"ב הוכיחו תוס' דמשהוקרם פנים א"י לבוא לידי חמץ וכ' הראש יוסף שבת כ' דלפמ"ש תוס' בשבת דללחה"פ בעינין כה"פ י"ל דדוקא אז א"י לבוא לידי חמץ אבל לא בחוקרם רק פנים המדובקין ומעתה א"ש דהגמרא מקשה דנפסל בלינה וא"ל דאפאו מע"ש עד קרום פנים המדובקין ולקחו ובשבת החזיר דאחר קרום פנים המדובקין יכול לבוא לידי חמץ ולחה"פ אסור להיות חמץ וע"כ אפאה לגמרי מע"ש ומעתה דברי רש"י נכונים דכיון דהגמ' ל"פ רק מלחה"פ דנאפות מצה ואסור ליקח מהתנור דיתחמץ אבל משתי הלחם לק"מ דכיון דנאפות חמץ יכול לאפותם בע"ש עד קרום פנים המדובקין ואח"כ יקחנה ובשבת מחזירה שפיר פרש"י במקום זריזין ולא יחמוץ דמשתי הלחם ל"ק כלל בלא"ה שוב מצאתי שבמקצת מזה כבר דשו רבים

(ג) והנה תוס' מנחות ך' כ' וכשחל ר"ה ביום ה' ובאו עדים קודם המנחה פודין הלחם ביום ו' לקיים לחם חם ביום הלקחו עיי"ש וזה צ"ע דבמשנה שם קתני אופין קודם יו"ט ושבת דא"ד שבת ולא הי' חם ותוס' ד' צ"ו כ' דלמ"ד אד"ש ל"ה חם ביום הלקחו ול"ב סילוקו כסדרו אמנם גם זה צ"ע דאין סברא דמה דבעי לחם חם הוא שלא כהלכתא והמובחר כמ"ש תוס' בחגיגה כ"ו דאף דא"ד שבת נאפה מע"ש ונשאר בתנור עד הבוקר לשמור חומו עיי"ש ונמצא דבריהם ד' ק' נכונים דמ"מ עדיף שיאפו מחדש

והנה אם נאמר דפת ג"כ מצטמק ויפה לו ובפרט דהקרא הקפיד שיהי' חם. א"כ לפי המבואר בשבת פ' כירה וברי"ף ור"מ וש"ע דאסור להשהות בתנור אף בגרוף וקטום במצטמק ויפה לו מגזירה שמא יחתה א"כ אסור הכא להשהות. ואמנם י"ל דבמקדש ל"ג דזריזין ומעתה מה מקשה בגמרא מלישה דהוי בחוץ ואפי' בפנים והרי י"ל דלישה בחוץ דמדת יבש לא נתקדש ואפי' בפנים במקום זריזין כדי שיוכלו להשהות בתנור לשמור חומו, וע' פסחים ל"ו דהיכא דנעשה בזר בעינין מקום זריזין ממש ואמנם ע' בשבת ל"ז וברי"ף דר"ש סובר כחנני' דמותר להשהות בחוץ אף שלא במקום זריזין ומה נחמד הוא לפ"ז דברי רבא הקשה אדם ק' כברזל ומני ר"ש ומה נ"מ מי הקשה זאת אך דלכאורה דהאפי' צריך להיות במקום זריזין כדי שיוכל להשהותן בתנור ואך ר"ש לשיטתי' דגם בחוץ משהין שפיר הקשה

(ד) ומעתה מיושבין דברי הר"מ בפ"ה מתמידין שפ' דלישה ועריכה בחוץ ואפי' בפנים והקשה בל"מ דהרי הגמ' הקשה אי תנור מקדש איפסלא בלינה ומשני תברא מי ששנה זו ל"ש זו. ואיך פ' הר"מ כתרוייהו ולהנ"ל נכון דכבר הקשיתי דילמא להכי הוצרך אפי' בפנים הואיל וצריך להשהות ורק דר"ש הקשה לשיטתי' דס"ל כחנני' ולהר"מ דל"פ בה' שבת כחנני' אסור להשהות בחוץ לק"מ ושפיר פ' דאפי' בפנים ואד"ש ואף דהר"מ פ' דתנור מקדש מ"מ לא מיפסל בלינה דכ"ש אין מקדשין אלא בזמנן וכבר הקשו תוס' במנחות נ"א דא"כ מה הקשו בגמרא אם תנור מקדש נפסל בלינה דילמא הואיל והוא שלב"ז ותי' דאם אר"ש ע"ש זמנן עיי"ש מיהו דבריהם אין מוכרחין דאם נפסל בלילה הרי שבת זמנן והדבר חוזר חלילה וכיוצא בזה בתוס' ב"מ ל' ד"ה אף עובד מיהו קו' י"ל דבגמרא הקשו שפיר דאם אין מקדשין שלב"ז למאי אפאה בפנים וע"כ מקדש אף שלב"ז וא"כ יפסול בלינה משא"כ הר"מ ס"ל אין מקדש שלב"ז ורק מ"ה אפאה בפנים כדי שיוכל לשהות בתנור

ולפ"ז צ"ל דס"ל לר"מ דבלחה"פ לא נתקדש בתנור דבכל פעם אפאה ממ"ש ואז לא נתקדש וגם י"ל כמ"ש הלח"מ פ"ה מתמידין דבאמת נתקדש ומ"מ לא כ"כ שיפסול בלינה ולפ"ז ה"ה דלא נפסל ביוצא דשוין הם והגמ' מקשה דאם א"מ לגמרי למה נאפה בפנים וע"כ מקדש לגמרי ונפסל בלינה משא"כ לר"מ דפ' דא"מ לפסול ביוצא ובלינה ומ"מ צריך לאפות בפנים כדי להשהותו בתנור שיהי' לחם חם מיהו גם לפ"ז עדיין צ"ע בש"ה למה נאפה בפנים דש"ה ל"ב לחם חם ול"ש התי' שכתבתי ודוק. ודע דבדברי הלח"מ דתנור מקדש לא קידוש גמור שיפסול בלינה מיושבין דברי רש"י מעילה ח' התמוהין מאוד אהא דש"ה ולחה"פ משהוקרם פנים הוכשרו ליפסל בטב"י ובמחכ"פ וכ' רש"י דל"ג ובלינה דש"ה אין נאכלין פחות משתים דאד"ש וק' כיון דבמשנה איתא דתנור מקדש ע"כ ד"ש והוקבעו ליפסל בלינה כדמוכח ממנחות צ"ה ע' תויו"ט ואם נאמר כמ"ש הלח"מ דברי רש"י מיושבין דיסבור כר"מ וכפי' הלח"מ

(ה) ודע דבגוף קו' הנ"ל דדילמא אפו בע"ש כדי קירום פנים המדובקין הי' נ"ל דאף דבכ"מ בלחה"פ ובש"ה לא מיקרי לחם עד שיקרום כל פנים אם יאפו בע"ש כדי קרום פנים המדובקין אמרינין מיגו דהוי לחם לענין שבת הוי לחם לענין לחה"פ ותנור מקדשו כעין דאמרינין מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה ובשבת צ"א בזרק כזית תרומה לבית טמא. או שנא' להיפך דאף דבכל לחם מותר להחזיר בשבת מדאור' כשהוקרם פני' המדובקין בש"ה אסור דכיון דלש"ה לא מיקרי עדיין לחם וכשיאפהו יהי' אפי' לענין שבת ולכן א"א לתרץ כנ"ל דבש"ה אסור להחזיר בשבת

ו) והנה תוס' פסחים מ"ז בד"ה הואיל כ' ועי"ל הואיל דא"ב מיתשל עלה ל"ש ל"א להתיר כדמוכח גבי לחה"פ וש"ה דאפייתן א"ד יו"ט אע"ג דאיכא למימר הואיל וא"ב פריק לי' שאין התנור מקדשה שאם מקדשה יפסלו בלינה וכ"מ במנחות דמ"ד אפייתן א"ד יו"ט קסבר דהתנור א"מ עיי"ש וק"ל על דבריהם דלמאי הוצרכו לזה דהתנור א"מ והא אף אם מקדש עדיין ק' לפמ"ש תוס' מנחות נ"ז דא"מ עד קרום פנים א"כ קודם קרום פנים שייך הואיל וא"ב פריק ולאחר קרום פנים דל"ש הואיל אין איסור אפי' משום יו"ט כדאיתא שבת י"ט אך י"ל דחייב על רגע של קרום פנים דאז ל"מ לפדות וחייב משום יו"ט אך עדיין ק' דהרי לענין לחה"פ בעי קרום כה"פ וא"כ בקרום פנים המדובקין דרק אז חייב משום יו"ט עדיין לא נתקדש ושייך הואיל ולאחר קרום פנים המדובקין שוב א"ח משום יו"ט ואמאי הקשו התוס' רק למ"ד תנור א"מ ונלפעד"ל דלכאורה י"ל אקו' תוס' דאיך נימא א"ב פריק לה הרי לתנור ל"מ פדיון דהוי כ"ש דאין נפדין מ' מנחות ק"א וא"כ להמבואר בפסחים כ"ז דבאופה ב בתנור הקדש ועצים חולין אסור דהקדש אפי' באלף ל"ב. א"כ מה מהני הפדיון נהי שהקמח יהי' חולין הרי יאסור הפת משום התנור דבהקדש אסור זוז"ג. אמנם יפה הקשו התוס' דיפדה הפת לאחר אפי' דבאפה פת חולין בתנור הקדש ל"מ פדיון לתשבח שאינו בעין כמ"ש הר"ש מס' מע"ש אבל פת הקדש בתנור הקדש יכול לפדות כדמוכח מנחו' מ"ח וכ"מ וכ"ז אי התנור לא מקדש אבל אי התנור מקדש ל"ה מצי להקשות דלאחר אפי' הרי כבר נתקדש ובשעת אפי' תיכף לאחר הפדיון יאסר מהתנור. וזה ישוב נכון לקו' הגדולה

(ז) והנה באמת כ"ש אין מקדשין אלא בזמנן אך תוס' כ' במנחות נ"א דאם אד"ש ע"ש זמנן וה"ה ביו"ט עיו"ט זמנן ואמנם לפמש"ל דאפי' אם מקדש נמי יכול לפדות קודם קרום פנים ורק דיאסר מהתנור דבהקדש אסור זוז"ג וזה ל"ה רק מדרבנן דמדאור' מותר זוז"ג א"כ מדאור' שייך הואיל ומיושב קו' תוס' די"ל למ"ד א"ד יו"ט ג"כ תנור מקדש ומ"ה אין לאפות ביו"ט ע"י הואיל דבזמנו מקדש ולא נפסל בלינה כשאפה מעיו"ט דכיון דמדאור' מותר ביו"ט ל"ה זמנו מעיו"ט וא"כ אינו מקדש דמדאור' ל"ה זמנו ואמת דקו' מהרש"א מע"ש עדיין לא מיושב ורק קו' תוס' מעיו"ט מיושב . עוד י"ל באופן אחר דבכו"פ הקשה אמאי אופין ש"ה ביו"ט ע"י היתר שממלאת אשה תנור פת אע"פ שא"צ אלא לפת א' כדאמרינין ביצה כ"א ותי' דכיון דש"ה דשיל"מ ואסור במשהו ולשיטת הרי"ף בזה אמרינין ריחא מילתא וא"כ יאסר שאר הפת ול"ל שהפת נאפה יפה וע"כ אסור לאפות והנה דשיל"מ הוא רק מדרבנן ומדאור' בטל וא"כ כיון דמדאור' מותר לאפות ע"י שהפת נאפית יפה מדאור' הוי זמנן ביו"ט וא"מ מעיו"ט: ומעתה י"ל דלעולם תנור מקדש ובעיו"ט אופין משום דשלב"ז אין מקדש דמדאור' אופין ביו"ט. אבל אם יאפו ביו"ט התנור יקדש ול"מ לפדות

(ח) והנה הר"מ פ' דמש"ה אפייתן א"ד יו"ט מקרא לכם