בית יצחק אורח חיים רלו

צ"ה טבילות והרי הו"ל מ"ע שהז"ג דזב וזבה טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה ונשים פטורות ממ"ע שהז"ג וע"כ דאף שעבר זמנה נמי מ"ע הוא ומ"ה ל"ה מ"ע שהז"ג דבעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה אבל אס"ד דהמ"ע הוי דוקא בזמנה ובעבר זמנ' ל"ה מצוה כלל הו"ל בזמנו מ"ע שהז"ג. וזה הוכחה גדולה מיהו לפמ"ש בט"א מגילה דהיכא שא"צ לעשות רק פעם א' ואם יעשה עתה לא יעשה עוד כשריפת קדשים ומילה וסמיכה ל"ה מ"ע שהז"ג עיי"ש נדחה תוכחינו ומ"מ הדין כדכתיבא

סימן פז

ב"ה ברעזאן י"ב ניסן ברכת"א לפ"ק

החיים והשלום ושמחת יו"ט לכבוד היקר המופלג החריף ושנון מו' מנחם ט מענדיל נ"י הוא ב"ג הגביר מ' יעקב פרענקיל נ"י וח"א הגביר מ' סענדר נ"י

(א) שמחתי בדבריך הנעימים יום ו' החלוף והנני בקיצור להשיבך בישוב קו' על הגמ' ביצה כ' אהא דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט ל"ת מדאור' מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו שמא ישהו ופרש"י שמא ישהו שיהא לו בשר מצוי ברגל ושמא כשיבוא מועד יארע לו אונס ונמצא מאחר נדרו והקשית לדעת התו' חגיגה ז' דמשום שלמי שמחה נדונ"ד קרבין ביו"ט והא דאין קרבין דוקא בשכבר קרב ש"ש א"כ איך ה"א דהטעם שמא ישהה ומה הועילו חכמים בתקנתן והרי עדיין ישהה לצורך ש"ש יפה הקשית. ואמנם י"ל בפשיטות דל"ח לאונס רק לענין נדונ"ד דל"ה זמנו היום ושמא יעבור המועד ויעבור בב"ת אבל אם לא הקריב עדיין ש"ש ויניח נדונ"ד בשבילם בודאי יקריב במועד לקיים חובת שמחה. עוד י"ל דכמו דאיתא ברש"י כתובות ט"ז ע"ב דחיישינין לאונס משום השמחה א"כ כשכבר קרב ש"ש חיישינין שמא מחמת אונס שמחה לא יקריב אבל שישכח להקריב ש"ש עוד בטרם השמחה ל"ח. ואמנם רש"י במנחות צ"ט פי' דשמא ישהה ונמצא מכוין מלאכתו במועד. ולפ"ז בלא"ה מיושב קו' דדוקא אם לא יקיים מצות שמחה אסור להשהות. אבל אם יקיים מצות שמחה דזמנו היום ל"ה מכוין מלאכתו במועד ולא איכפת לן אם ישהה

(ב) ובדרך פלפול י"ל קו' עפ"מ דקשה אדברי התוס' שתי' בחגיגה אהא דלא מייתי נדונ"ד משום ש"ש דאוקי לאוקמי שכבר קרב. ולפ"ז קודם שיקריב ש"ש מותר בנדונ"ד אף אם אינו רוצה לצאת בזה ידי ש"ש מטעם הואיל דאי בעי יצא בזה ש"ש א"כ אף לאחר שהקריב מותר כדאי' בביצה י"ח ובשבת ק"י דמי איכא מידי דקודם טיבול שרי ולאחר טיבולו אסור וה"ה בנונ"ד וצ"ל דרק בגזירה דרבנן לא מצינו יום שמקצתו אסור וע' בבע"מ וברמב"ן ריש ביצה ומדאור' מצינו יום שמקצתו אסור כדאמרינין פסחים ב' אמינא לך אנא מלאכה דרבנן ואת אמרת חמץ דאור' וכן צ"ל דלא תיקשי אתוס' פסחים מ"ז ע"ב ושבת צ"ה דקודם שהחשיך דל"ש הואיל חייב על מלאכה ביו"ט שלא תיקשי כנ"ל א"כ כ"ז אי נדונ"ד אין קרבין ביו"ט מדאורייתא אבל אי ל"ה רק מדרבנן אין לחלק בין קודם שהקריב ש"ש ובין לאחר שהקריב וע"כ לשיטה זו ס"ל משום ש"ש אסור בנדונ"ד ודוקא ש"ש שהקדיש היום דל"ה זמנו מקודם דל"ש שמא ישהה כמ"ש רש"י גבי ש"ה (וע' תוס' חגיגה דמותר להקדיש ביו"ט) מותר משום ש"ש. אבל נדונ"ד שהקדיש קודם יו"ט אסור אף משום ש"ש א"כ קו' לק"מ דבה"א דטעם שמא ישהה בנדו"נ שהקדיש קודם יו"ט אסור אף משום ש"ש דאס"ד קודם שהקריב ש"ש אף זה מותר אף לאחר שהפריש מותר כדברי רבא שבת ק"י וביצה י"ח וכ"ז אי ל"ה רק מדרבנן אבל למסקנא דהוה דאורייתא ש"ש מותר אף בנדונ"ד קודם שהקריב מטעם הואיל ולאחר שהקריב אסור דמדאורייתא מצינו דמקצת יום אסור ומקצת יום מותר והוא נכון ודו"ק

(ג) ודע שתי' הר' אלחנן דהיכא דהביאם לשם נדרים לא נפיק ידי שמחה ולכאורה משמע דבעי שהזריקה יהי' לשם שמחה דהיא עיקר עבודה ולפ"ז בשעת שחיטה שלא זרק עדיין שייך הואיל שיכוין בזריקה ומותר לשחוט מדאור' ובביצה מבואר דמדאור' אסור לשחוט. ועוד מאי מייתי ראי' בביצה דמדאו' אסור משתי הלחם שם ל"ש הואיל כמ"ש תוס' פסחים מ"ו ע"ב. ובשחיטת נדונ"ד דמיירי בשלמים כמו שפרש"י שם שייך הואיל דזריקה ודאי ל"ה רק מדרבנן וצ"ל דכונת הר"א דהשחיטה גופה אם שוחט לשם נדר לא נפיק ידי שמחה וזה צ"ע דליבעי כונה בשחיטה לשם שמחה דל"ה עבודה כלל. עוד דברי הר"א תמוהין דהרי כהנים יוצאים בחטאות ואשמות ובחזה ושוק ובודאי הבעלים לא הקריבו אדעתא שיצאו הכהנים ידי שמחה ורק שהקריבו בחוה"מ לכפרה ומ"מ הכהנים יוצאין ידי שמחה ומכ"ש נדנו"ד דעיקרן לשלמים ולומר בנדונ"ד דהו"ל להקריב משום ש"ש. ולא הקריב גרע טפי צ"ע

(ד) והנה י"ל דגם תי' א' מתוס' ס"ל דבמקריב לשם נדונ"ד אסור אף אי יכול לצאת ידי ש"ש כתי' הר"א אך דקשה כיון דיכול להקריב קרבן זה לש"ש שייך הואיל ול"ה איסור דאור' ולכן תי' תוס' דמיירי לאחר שהקריב ש"ש דל"ש הואיל ותי' הר"א קאי למאן דל"ל הואיל ובזה מיושב מה שהקשה טורי אבן לתי' א' מתוס' דיהי' מותר אף לאחר שהקריב מטעם הואיל אי מיקלעי לי' אורחים חזו לי' שהם לא יצאו ידי ש"ש ולפמ"ש ל"ק דזה הוה תרי הואיל דגם אם לא יצא ידי ש"ש אסור לשחוט לשם נדונ"ד ורק דמותר מטעם הואיל דא"ב שחיט לי' לש"ש א"כ אם ישחוט מטעם הואיל דאי מיקלעו אורחים ואז יהי' מותר לשחוט לשם נדונ"ד מטעם הואיל הוה תרי הואיל וא"ל דאי מיקלעי אורחים ישחוט לשם ש"ש דז"א דהרי עתה הוא שוחט בלא אורחים לשם נדונ"ד והוה תרי הואיל דל"א כמ"ש תוס' פסחים מ"ו ע"ב. ודע דלפ"מ דאיתא בפסחים ע"א דשלמים ששחטן מעיו"ט יוצא משום שמחה ל"ק ומה הועילו בהא דנדו"נ אין קרבין ביו"ט והרי עדיין משהה עד עיו"ט דמשום חד יומא לא משהה כדאמרינין במ"ק ט"ו

(ה) ודרך אגב אודיעך דעתי בדברי תוס' פסחים ע' ע"ב ד"ה שלמים ששחטן שדברי התוס' תמוהין והנה מה שכתבו דחגיגה אף שהוקדש מעיו"ט א"י הוא מפורש במגילה ו' משנה דחגיג' מאחרין ולא מקדימין ובגמ' שם משום דאכתי לא מטי זמן חגיגה ומבואר דמעיו"ט ל"מ אף במקריב לשם חגיגה ושמא משם לא מוכח רק לכתחלה אבל לא בדיעבד (ע' לעיל סי' פ"ו אות ט' ישוב ע"ז) ואמנם ראית התוס' מהא דחגיגה ז' משום שאד"ש ואס"ד יוצא מעיו"ט אכתי ח' הוה שזה תמוה דממ"נ אם מקריב חגיגה בע"ש בחוה"מ א"כ יצא באותו היום ולא ביום שבת דזרק בע"ש הדם ובשבת לא עשה כלום ואי דכונת התוס' שחל שבת ביום א' של חג דיצא בשבת במאי שהקריב אמש א"כ יהי' ח' ג"כ בשבת ואז אם יקריב בע"ש יצא בחגיגה משום שהוא יום ז' ולא משכחת ח' ע' בצל"ח שהקשה זאת בבואו לק"ק אפטא ולא מצאו חכמים מענה. ולפענד"נ דהנה קשי' בלא"ה דמשכחת שיקריב חגיגה בשבת בהי' לו חולה מסוכן ואין לו בשר וצריך לשחוט בשבת ודאי עדיף יותר להקריב חגיגה שיצא החולה בחוב חגיגה דשחיטה בלא"ה מותר וזריקת דם ל"ה אלא שבות ואם לא ישחוט היום חגיגה לא יצא י"ח ובשלמא אם אין חולה חגיגה א"ד שבת אבל בחולה מסוכן דמותר בלא"ה לשחוט למה לא יביא חגיגתו ואכתי ח' הוא אך הדבר נכון דביום א' של יו"ט ויש לו שהות כל ח' להקריב חגיגה גם חולה לא יקריב חגיגה וישחטו לו חולין ובשאר ימים יביא חגיג' ובפרט להפ"י ביצה י"ב דשחיטת קדשים הוה מלאכה יותר הואיל ולדם הוא צריך ואם חל יום ח' בשבת גם יום א' הוה בשבת ושוב ל"ה אלא ז'. ומעתה שפיר הוכיחו התו' דאם בשחט מעיו"ט יוצא י"ח א"כ בחל יום א' בשבת יביא חגיגה מע"ש מאי אמרת דאז יחסר יום ח' ז"א דהרי ביום ח' דשוב א"א להקריב חגיגה יותר רק היום א"כ אם יהי' חולה דשוחטין לו בודאי מביאין חגיגה ואין משגיחין על שבות וטלטול א"כ משכחת שפיר ח' וראיתם כראי מוצק והתבונן בזה ואף דלהפ"י ביצה י"ב יש בשחיטת קדשים חיוב מפרק דלדם צריך ואף בחולה לא ישחוט קדשים מ"מ מותר מטעם הואיל וא"ב מיתשל דאם ישאל לא יעבור על מפרק ולמ"ד חולין בעזרה ל"ד שייך הואיל ודוק

(ו) והנה בסוגיא דפסחים ע"א הנ"ל פרש"י דחיוב שמחה רק בליל יו"ט האחרון ולא ביום ובסוכה מ"ח פי' דק"ו ביום והקשה זאת מהרש"א בריש פ' לוע"ר ונ"ל דתוס' חגיגה הנ"ל הקשו אמאי אין מקריבין נדונ"ד ביו"ט והרי יכול לצאת בו ידי ש"ש ותי' שכבר קרב ש"ש עוד תי' דמיירי שאינו מביא לשם ש"ש רק משום נדר והקשה בשאג"א אמאי אין מקריבין נדונ"ד מדאו' כדאיתא בביצה כ' ע"ב ונימא הואיל אי מיקלעי אורחים שלא יצאו ידי ש"ש ולכן צ"ל דהא דאין מקריבין מדאור' מיירי ביו"ט, אחרון דאין כאן חיוב שמחה ולכן יש הוכחה דביום האחרון אין חיוב בשמחה וזה דוקא בסוגיא דפסחים דקאי לעולא דהוא ס"ל נדונ"ד אין קרבין ביו"ט בביצה י"ט ויש הוכחה כנ"ל אבל בסוכה דל"ק לעולא פרש"י דקל וחומר ביום. והנני דודך אוהבך מברכך בכ"ט

סימן פח

פרי חג

השבועות

(א) במנחות צ"ה שתי הלחם ולחה"פ לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים וא"ד את השבת ובגמ' מקשה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש וא"ד את השבת איפסלא בלינה אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל ומני ר' ששת אמר ר"א מאי בפנים במקום זריזין ופרש"י במקום כהנים זריזין שלא יחמוץ. והקשו המפרשים דזה בלחה"פ דנאפות מצה אבל בש"ה דהוי חמץ אמאי נאפות בפנים וע' בנוב"י מהד"ק סימן ט"ז והנ"ל דלכאורה יש להקשות דבשבת י"ט איתא אין אופין בע"ש אלא כדי שיקרמו פני' מבע"י ר"א אומר כדי שיקרום פני' המדובקין בתנור וכ' התו' בשם הירושלמי דפנים המדובקין בתנור ממהרין לאפות קאמר מוד'