בית יצחק אורח חיים רלה

כמבואר בטור וב"י סי' תק"א ומ"ה בונה ביו"ט ל"ה רק מדרבנן ול"ש מתקן ביו"ט בטבילת כלים דל"ה תיקון תיכף ומ"ה פ' בשבת אסור משום מתקן דאף דל"ה תיקון תיכף אסור דדומה לבנין אבל ביו"ט דבנין ל"ה רק מדרבנן וליכא למיגזר משום בנין לכן כ' טעם דר"ב דחייש שמא ישהה ובשבת ל"ש שמא ישהה דהוי רק לזמן מועט ול"ח לתקלה פ' משום מתקן והכל נכון בעזה"י

(טז) והנה אם נאמר דביו"ט ל"ש מתקן דגם מכח בפטיש אינו ביו"ט מדאור' כיון דמותר לבנות מדאורייתא לתוס' משום מתוך ונאמר דאף דמגבן הוי גמר מלאכה וכדמשמע על' הר"מ פכ"ג דשבת דגם באוכלין שייך מכה בפטיש (ע' מ"ש מנ"ח דברי הלבוש דקוליס האוספינין טעמא משום מכה בפטיש) נ"ל לישב דברי הר"מ שהשמיט מסקנת הגמרא בסוכה ל"ג דדוקא דאית לי' הושענא אחריתא וליקטן לאכילה ממעטין ביו"ט וסתם בלקטן לאכילה ולהנ"ל נאמר דדעת הת"ה דפס"ר באד"ר מותר ומג"א סי' שי"ד הרגיש מסוכה ל"ג דמקשה והא פס"ר אף דמתקן ל"ה רק דרבנן ולהנ"ל נאמר דבסוכה קאי לרבנן דמגבן ל"ה רק שבות וא"ח משום בונה ול"ש בבונה מתוך ובונה אסור ביו"ט מדאו' ולכן איסור מתקן ביו"ט הוי משום לתא דאיסור דאורייתא ולכן אסור פס"ר והוצרך לאוקמי בא"ל הושענא אחריתא. אבל הר"מ דפ' מגבן חייב משום בונה ושייך בבנין מתוך ואינו אסור ביו"ט רק מדרבנן ול"ה מתקן רק משום לתא דאיסור דרבנן ומותר פס"ר ולכן פ' דבלקטן לאכילה ממעטין אף בפ"ר

(יז) וכשאני לעצמי אני אומר דגם התוס' דשבת צ"ה מודה דאיסור בנין מדאורייתא ביו"ט לפמ"ש בפמ"ג בפתיחה לה' יו"ט פ"א אות י"ט דהיכא דאסור מדרבנן ל"ש מתוך מדאו' ולפי המבואר בשבת קל"ד דאסור לגבן ביו"ט אף לצורך וגם התוס' כיונו בתירוצם זה בשבת צ"ה במ"ש דאסור מדרבנן וכונתם דאסור אף לצורך וכן פי' בב"י סי' תק"ו וכיון דאסור לגבן מדרבנן ל"ש מתוך ואסור לבנות מדאור' וע' תוס' מגילה ז' ומהרש"א ומהרש"ל שם ומחהש"ק סי' תצ"ה דמשמע מדברי' דאסור לגבן הוא מדאו' ולא משמע כן בתוס' שבת וע' בב"י סי' תק"ו מה שהביא בשם התוס' באיזה מקומן וכתבתי במק"א לכוין דבריו לדברי תוס' מגילה וקצרתי ולפי הנ"ל יהי' זאת כונת התוס' בשבת דאסור לגבן מדרבנן ושוב ל"ש מתוך ואסור לבנות מדאור' ולפ"ז מה שתמהתי לעיל אתוס' מביצה. ל"ב אצ"ל דאתי' כרבנן דגם לר"א אסור מדאור' לבתר דאסרי מגבן מדרבנן ואולי גם קו' האמרי אש מיושב ודוק

(יח) והנה מה שהקשה התוס' ד"ת כלי למה כלי שנטמא בולה"ט מטבילין ביו"ט הרי בעי הע"ש והוי מכין מיו"ט לחול ובשלמא כלי שנטמא באב הטומאה צריך טבילה לחולין משא"כ בנטמא בוה"ט א"צ טבילה רק לתרומה ובעי הע"ש וכונת הקו' אף די"ל דמיירי בכלי שחזי למשקין ובעי טבילה לחולין דכל הפוסל אה"ת מטמא משקין להיות תחלה וטבילה מהני דלאחר טבילה הו"ל טב"י וכל הפוסל מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטב"י אך כונתם לפמ"ש תוס' בד"ה היכי דדוקא כלי דל"ח למשקין מותר לטבול ביו"ט דל"ש רק בכהנים נמצא דל"ל דמיירי בכלי דחזי למשקין דאסור לטבול ביו"ט והתוס' קצרו בזה מיהו לשיטת תוס' רי"ד דאף שישראל צריך נמי לטבול כלי למשקין מ"מ כיון שיכול להשתמש אוכלין בלא משקין ל"ג רבנן ויכול לטבול דלא כתוס' משכחת לה ולד הטומאה בטובל למשקין כנ"ל

והנה נלעד"ל קו' התו' הנ"ל דלוה"ט א"צ טבילה רק לתרומה ובעי הע"ש ומכין מיו"ט לחול די"ל דטביל לצורך הזאה וט"י מותר בהזאה ומ"מ צריך טבילה והוי לצורך ותו' ביומא ג' כ' דוקא בט"י מולד הטומאה מותר להזות ומ"ה משכחת לה בוה"ט טבילה. ואי דביו"ט בלא"ה אסור להזות ז"א דהתו' במגילה כ' כ' דמשכחת לה שהזה ביוה"כ בעבר והזה או ע"י קטן ומשמע דקטן מותר להזות לכתחלה והקשיתי מיומא ז' דכהן השורף את הפרה ל"ה יכולין להזות בשבת והלא ההזי' מפרה הי' ע"י קטן ומ"ש בנוב"י מהד"ת או"ח סימן קס"ז דבכהן השורף את הפרה ל"ה אפשר בשבת משום שהיו התינוקת יושבים על גבי שורים ומשתמש בב"ח עדיין קשי' מכ"ג ביוה"כ וניעבד הזי' ע"י קטן והמובחר לישב כמ"ש במק"א (ע' לעיל סימן מ"ה אות ח') דהחשש שמא יעבירנו הוא ג"כ על הניזת (דלא כמ"ש תוס' רי"ד פסחים ס"ט עיי"ש) ולפ"ז א"א להזות ע"י קטן דחיישינין שהניזה יעביר אך ביוה"כ למ"ד אין עירוב והוצאה ליוה"כ אין כאן חשש שמא יעבירנו מ"ה כ' תוס' דע"י קטן מותר

עוד תירצתי די"ל דאף דקא"נ אין ב"ד מצוין להפרישו ולדעת הרשב"א באד"ר מותר לספות לו מ"מ בשבת דאביו מצוה על שביתת בנו קטן כדכתיב למען ינוח אסור לספות לו והב"י בסי' תצ"ה נסתפק אי אדם מצוה על שביתת בהמתו ביו"ט (וה"ה שביתת בנו) וע' שאג"א דה"ה ביוה"כ יש ס' זה. ולפ"ז אם אבי' אין מצוה על שביתת בנו ביוה"כ מותר לספות לו אד"ר ולכן כי התוס' דמותר להזות ע"י קטן ביוה"כ אבל בשבת לא ומיושב הקו' מיומא ועכ"פ כיון דמותר להזות ע"י קטן ביו"ט משכחת שיטבול הכלי לצורך הזי' אמנם למ"ש התוס' דבכלי חזי למשקין אסור לטבול ביו"ט. ל"ל דטובל לצורך הזי' אך י"ל דמיירי בכלי וניקב כמוצא משקין דכשר למי חטאת כדאיתא בנדה מ"ט ומ"מ כיון שאינה עומד למשרין מותר לטבול ביו"ט

(יט) וד"א ראיתי בתוס' רי"ד ביומא ז' דאם חל יום ז' בשבת מפרישין הכה"ג יום א' קודם וזה תמוה וסותר לדברי הגמ' דרבא קאמר כל אימת שחל מפרישין בג' בתשרי ושמא י"ל דכונתו דלדידן ל"מ לחול עיו"כ בשבת ולכן אמרו בגמ' כל אימת שחל מפרישין בג' בתשרי ותוס' רי"ד קאי לאחרים דס"ל דמצי לחול עיו"כ בשבת כמ"ש תוס' פסחים נ"ח ע"ב

ודע דיש להסתפק לשיטת הרשב"א דקטן מותר לספות לו אד"ר אי מותר ליתן לו לטבול כלי לתרומה דלתרומה בעי כונה ול"מ טבילת קטן רק בגדול עומד ע"ג ואם הגדול יכוין הוה כעושה הגדול האיסור ולפ"ז י"ל קצת שיטת היש מפרשים דכלי שנטמא באה"ט אין מטבילין מיירי בנטמא ביו"ט ומשום דמכין מיו"ט לחול והקשה רש"י דהרי מהני טבילה לחולין להנ"ל נאמר אם טובל משום חולין יטבול ע"י קטן דאד"ר ספי לי' בידים וע"כ טבילתו לתרומה והוה מכין לחול ובהכי י"ל מה שהקשיתי (סי' מ"ה אות ה') אמאי נדחה הפסח בשביל ההזי' יזה ע"י קטן להנ"ל י"ל לר"י בנו של ריב"ב דס"ל בתוספתא הובא בר"ש פי"ב דפרה דבעי בהזית קטן אחרים רואין אותו אסור בשבת ע"י קטן דהוי נעשית הגדול ואולי הכל מודים דבעי אחרים רואין אותו בהזי' דבתוס' יומא מ"ג ע"ב ד"ה ולא פליג ר"י הקשו תימא דבתוספתא דפרה איתא ר"י מכשיר בקטן ותי' דשמא המקשה לא שמיע לי' הך ברייתא ומעולם לא הבנתי דבריהם דהכי ק' רק על המקשן והרי על התרצן קשה יותר דמשני כיון דמשמע מוציא מיד משמע ע"כ פליג והרי ר"י מכשיר בקטן ו ויגעתי עד שהאיר ד' עיני ומצאתי שהגאון ראו"ו הגיה בתוספתא הכל כשרין להזות חוץ מחש"ו דברי ר"י שר"י מכשיר באשה ופוסל בקטן וגם בתוס' הגירסא ר"י פוסל בקטן ומ"ה לא הקשו רק על תמקשן ובהכי מיושבין נמי דברי ר"ש פי"ב דפרה שקשה עליו ג"כ קו' הנ"ל ולפ"ז י"ל דלכ"ע בעי אחרים רואין ור"י ס"ל דל"מ אחרים רואין

(כ) מיהו בר"מ פ"ו מפרה היו פ' דקטן שיש בו דעת כשר להזות ומשמע דל"ב אחרים רואין מיהו צ"ע על הר"מ דהרי הר"מ פ' דהעזה צריך לכוין להזות על הטמא לטהרו והראב"ד חולק עלי' עיי"ש. וקשיא איך פ' דקטן רשאי להזות והרי קטן אין לו מחשבה כדאמרינין חולין י"ב וא"ל דבהזי' הוה מחשבתו ניכרת מתוך מעשי' דהרי פ' פ"א מפסהמ"ק דמחשבתו ניכרת מתוך מעשי' ל"מ בקטן רק להחמיר ומדרבנן ואיך קטן יזה לטהר ובעי מחשבה להזות על הטמא לטהרו וצ"ע ולדעת הראב"ד דס"ל שא"צ כונה לטהרו דחולין ל"ב כונה אך בעי שיתכוין לו י"ל דהטעם דקטן יש לו קצת כונה. אולם בהזי' לקדשים ודאי בעי כונה דהראב"ד מדעת לה לטבילה כדאיתא בכ"מ וכמו דבטבילה לתרומה צריך כונה כן בהזאה דתרומה צריך כונה ול"מ קטן ומיושב בהא דנדחה פסח בשביל הזי' ויזה ע"י קטן לתוס' מגילה ולהנ"ל ניחא דהזי' לפסח צריך כונה ול"מ ע"י קטן ומ"ה בהזי' בכ"ג ביוה"כ דהוא לצורך קדשים ואולי ל"מ בזה אף אחרים רואין. ועוד כבר כתבתי דאם אחרים רואין הוי כעושה הגדול בעצמו ואמנם בכהן השורף את הפרה שהי' הזי' ע"י קטן אולי פרה הואיל דקדשי בדק הבית ל"ב כונה כמ"ש מהרש"א חולין ל"ב. ועוד י"ל כיון דמחשבתו ניכרת מתוך מעשי' מהני מדרבנן כדאיתא בחולין י"ג ור"מ פי"ד מטומאת אוכלין בהזי' דפרה דל"ה רק מדרבנן מהני כונת הקטן ולפ"ז ה"ה בהזי' דיוה"כ אם היא רק משום מעלה דרבנן. ולפ"ז ה"ה בטבילת כלים לתרומה ע"י קטן אם לא נטמא רק בדרבנן מהני טבילה קטן משא"כ בטומאה דאו' ועפ"י הנ"ל י"ל עוד דסוגי' דיומא ז' דמקשה הזי' כל ז' מי איכא ולא משני דמזה ע"י קטן קאי לר"י דס"ל ביומא ג' דיליף ממלואים ולדידי' הזי' דאורייתא (אם לא נאמר כשיטת התוס' שם) בין בפרה בין ביוה"כ ול"מ ע"י קטן דבעי כונה. אבל לר"ל דס"ל ל"ה רק מעלה מהני ע"י קטן ולר' יהודה דקטן פסול להזות בלא"ה ל"ק מהזי'. ובגוף הדין דטבילת כלים בשבת ויו"ט ע"י קטן י"ל דאם טעמא משום שמא ישהה אסור ע"י קטן דעדיין שייך חשש שישתה ויסמוך שיטבול ע"י קטן ובהכי נכונים דברי הר"ע שהעתיק הטעם שמא יששה דנ"מ דמטעם זה אסור אף ע"י קטן שוב ראיתי למש"ל דגם לרבנן בהזי לצורך קדשים בעי כונה דמקיש הזי' לטבילה י"ל גם בשריפת פרת ל"ה הזי' ע"י קטן ורק המילוי מים הי' ע"י קטן והרי תוס' הקשו בסוכה כ"א דמה הי' מועיל המילוי והרי ע"כ הי' הזי' זה קידוש ע"י גדול לרבנן או לר"י ותי' מה שהי' יכולין לתקן מתקנין ולפ"ז נ"ל דלכ"ע לא הי' הזי' ע"י קטן דגם בפרה הוה כקדשים וצריך כונה

(כא) והנה בענין טבילה בזמנה ראיתי במחנה לוי בביצה י"ח דס"ל דוקא בזמנה מצוה שכ' דמה"ט חיישי' שמא ישהה אף דבודאי יטבול בזמנו למ"ד טב"ז מצוה וכ' שמא יזדמן ט"מ בשבת וכיון דאין טובלין ונדחת מזמנה שוב לא יהי' מצוה וישהה עיי"ש ולדעתי ז"א דלמ"ד טבילה בזמנו מצוה ה"ה כשעבר זמנו דאל"כ קשי' אמאי אמרינין בנדה כ"ט אשה טובלת