בית יצחק אורח חיים רלד

בגמרא רבנן היכא מפרשי לקרא וצ"ל דרבנן לא יסברו כב"ת דלא ילין קאי על הבשר ויליף דחגיגה נאכלת ליום ולילה רק מפרשא דקרא לאימורין אתיא וס"ל דחגיגת י"ד רשות וקמ"ל קרא א"ב מייתי ולא ילין החלב וכן היא שיטת הר"מ לא כרש"י ותוס' דלמ"ד ל"ד ל"ש לומר דקרא קאי אחגיגת י"ד ולהראב"ד דמותר לשחוט החגיג' ט"ו מיו"ט וגם להצל"ח דלמסקנא מותר לשחוט החגיגה מעיו"ט ודרשו רבנן קרא דל"י לבוקר כששחט החגיגת ט"ו מעיו"ט ול"י האימורין. ולפ"ז קשה מה מקשה הא כל הלילה הרי י"ל דקאי אחגיגה דמותר להקטיר ביו"ט ומ"ה נקט עד בוקר ובדוחק י"ל דמשמע לגמרא דקאי עד בקר גם אפסח והא קשי' לי' לגמרא. וע' תוס' פסחים נ"ט מייתי הירושלמי דמקשה מקרא דל"י חלב חגי והקשו הרי זה קאי לחגיגת ט"ו ול"ה בלילה יו"ט וי"ל דירושלמי מוקי לקרא בחגיגת ט"ו ששחט בי"ד ולא כסברת הט"א דכיון ששחט וזרק מעיו"ט אסור להקטיר ביו"ט ומ"ה מקשה והא דמשמע ליה לירושלמי דקרא דלא ילין קאי לחגיגת ט"ו ששחט בי"ד משום דקרא דלא תלין מן הבשר דרשו בפסחים ע"א לחגיגת י"ד דנאכלת לב' ימים והכונה לבקר שני ומ"ד חגיגה י"ד ל"ד ע"כ דריש לחגיגת ט"ו ששחט בי"ד ונאכל לב' ימים ולבקר שני ל"י ומ"ה משמע לירושלמי דה"ה קרא דל"י חלב חגי מיירי נמי בכה"ג מ"ה מקשה כן נ"ל לישב קו' התוס'

(יא) הנה בקו' הפ"י על ב"ש דס"ל טבילה אסורה בשבת ואיך ס"ל בנדה כ"ט צ"ה טבילו' טובלים ולא משכחת לה רק שתטבול גם בשבת ומה שתי' הפ"י דכיון דעדיין נשארת בס' ל"ה מתקן צ"ע דכל עיקר מה שטובלת הוא משום שמא היום זמנה ובאופן זה הוי מתקן מה בכך שאנחנו לא נדע אם נתקנה ואולי י"ל כיון דאיסור מתקן הוה רק דרבנן בס' מותר דהוי סד"ר ואף דבשבת קמ"ב משמע דאף בדמאי הוי מתקן אף דהוה רק ס' איסור י"ל דשם מתקן ס' איסור ועד השתא הי' אסור באכילה מס' והשתא מותר משא"כ בס' מתקן ולפענ"ד לתרץ קו' הפ"י דאיסור מתקן הוא משום בונה או משום מכה בפטיש ויבואר לקמן דאם בא התיקון תיכף הוי משום מכה בפטיש ואם לא בא תיכף הוה משום בונה. והנה בטבילת זבה לא בא התיקון תיכף דעדיין אסורה לשמש עד הלילה כדאיתא בנדה ס"ז ע"ב ול"ה רק משום בונה. והנה רש"י בכתובות ד"ו ע"ב פי' גבי מפיס מורסא דאשכחן בנין בבע"ח כדכתיב ויבן את הצלע וכ' במ"א (וע' לעיל סי' ל"ה אות ח') דרש"י בא לישב קו' התוס' דמה פריך אשמואל והרי הוי פסיק רישא ומ"ה פי' דכיון דל"ה במשכן בבע"ח רק דאשכחן בנין בבע"ח ומ"ה בעי שיכוין לבנין ואם לא יתכוין לבנין פטור אף לר"י אף בפ"ר עיי"ש. ולמדתי זאת מדברי השטמ"ק ואף אנו נאמר דמה דאסרו ב"ש טבילה באדם משום מתקן ולס"ל נראה כמיקר דוקא במתכוין לתיקון דמיחזי כבונה משא"כ בהך דצ"ח טבילו' דעדיין אסורה מס' ורק שכונה למצות טבילה בזמנה אינו אסור משום מתקן דאף בונה ממש בבע"ח אם לא מכוין לבנין פטור כמ"ש

(יב) ולישב דברי רש"י ביצה י"ח שפי' בד"ה בדלי טמא דטעמא דטבילה אסורה משום דנראה כמתקן כלי ותמה מהרש"ל ומהרש"א דהרי הכא לרבה קיימינין והוא לס"ל טעמא דמתקן נ"ל דלדעת מקצת מפרשים טעמא דמתקן ל"ש רק היכא שהתיקון בא תיכף אבל לא היכא שהתיקון בא אח"כ. ע' מרכבת המשנה. וזה תלי' בטעמא דמתקן דאם משום מכה בפטיש כמ"ש הר"מ בפכ"ג משבת דוקא כשהתיקון בא תיכף דהוה גמר מלאכה ואם משום בונה ל"ב שהתיקון יהי' תיכף ולפ"ז י"ל דאף רבה ס"ל טעמא דמתקן רק דקשי' לי' אכלי שטובלין בשבת לתרומה וקדשים דקאי אמתניתין דמיירי בשבת שקודם יו"ט שטובלין לשלמים ובעי הע"ש ול"ה תיקון תיכף מ"ט דבזה ל"ש טעמא דמתקן ומשני רבה שמא יעבירם משא"כ בהך דאין מטבילין כלי על גבי מימי' שכ' המג"א בסי' שכ"ג בהך דמדלין דאין לברך על הטבילה וכ' באבני מלואים בתשו' סי' י"ד דאין רשאי לכוין לטבילת כלי רק להשקות מים וכיון דלתרומה צריך כונה בחולין ל"א ע"כ הך דמשיקין את המים מיירי לחולין דל"ב הע"ש וה"ה הך דאבל לא מטבילין מיירי לחולין. ולכן כ' רש"י טעמא דמתקן דלחולין הוי תיקון תיכף ואף רבה מודה ורבא ס"ל אף לתרומה וקדשים טעמא דמתקן אף דל"ה תיקון תיכף

(יג) והנה עפ"י הנ"ל נ"ל לישב דברי רש"י פסחים ס"ה ע"ב שפי' במשנה טעמא דהזאה אסור משום דמיחזי כמתקן גברא ובגמרא ס"ט א"ר טעמא שמא יעבירנה. ונ"ל דהנה הר"מ חילק בין טומאה שהנזיר מגלח דאין שוחטין וזורקין בחל ז' שלו בע"פ אף בטבל והזה ובין נטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח דשו"ז בחל ז' בע"פ והקשו עליו מהא דהשיב ר"א הזאה תוכיח ואמרו בגמרא הזאת ט"מ שחל ז' שלו להיות בשבת ע"פ ולר"מ ה"ט דהזאה לד"ש משום שלא יועיל בהזאה דאף אם יזה לא יעשה פסחו ותי' הלח"מ דכונת הגמרא בשחל י"ג בשבת דיועיל בהזאה ומ"מ אד"ש והרמב"ם פ"ו מק"פ ה"ו כ' והלא איסור הזי' בשבת שבות והאיך יעמידו דבריהם במקום כרת משום שביום שהוא אסור בהזי' אינו זמן הקרבן והקשה הראב"ד דהרי בערל העמידו דבריהם אף שהוא זמן הקרבן עוד קשה להר"מ דהרי ס"ל דבטומאה שאין הנזיר מגלח מהני הזי' בז' שחל בע"פ ומשנה סתמא קתני דהזי' לד"ש אף בחל ע"פ בז' ושם מ"ט ל"ד והרי אז הוא זמן הקרבן. לכן נ"ל הכה בז' שחל בע"פ בטומאה שאין הנזיר מגלח דמועיל הזי' הדבר פשוט דאסור משום מתקן דהוי תיקון תיכף דקודם הזי' אין שו"ז עלי' מדאו' למ"ד אין שו"ז על טמא שרץ קודם טבילה וה"ה על טמא מת קודם הזי' ותיכף אחר הזי' מותר לשחוט עלי' הוי תיקון תיכף ואסור משום מתקן. אמנם כשחל י"ג בשבת ורוצה להזות בשבת בטומאה שהנזיר מגלח משום שאם ימתין עד למחר לא יועיל הזאתו בזה ל"ש משום מתקן דבשבת לא הועיל מאומה דהיום בלא"ה לא ישחוט עלי' ולתרומה בעי הע"ש ול"ה תיקון תיכף אזה הקשו בגמרא והזי' מ"ט לד"ש דמתניתין משמע שגם הזי' זו לד"ש ולפ"ז נכונים דברי רש"י במשנה שפי' משום מתקן ומ"מ הקשה בגמרא שפיר ואזה א"ר שמא יעבירנו. והנה בטעם המלך ה' שופר הקשה למה ניחוש שמא יעבירנו הרי אף אם יעביר ד"א יהי' טועה בדבר מצוה ופטור מקרבן ולדעתי ל"ק דנהי דחיוב כרת וקרבן ליכא אבל איסור יש אם יעבור ד"א. אך קשה לפמ"ש הראב"ד בפ"ו מק"פ ה"ו שהשבות שיכול לבוא לידי כרת העמידו דבריהם במקום כרת. אבל שבות שא"י לבוא לידי כרת לא העמידו דבריהם. ולפ"ז איך חיישינין בהזי' לשמא יעבירנו במקום כרת והרי בשבות זה לא יכול לבוא לידי כרת דאם יעבור יהי' טועה בדבר מצוה וזאת הי' קשה לר"מ ולכן תי' דמ"ה העמידו דבריהם במקום כרת משום שאינו בזמן הקרבן ולפ"ז הכל ניחא דבערל העמידו דבריהם במקום כרת אף בזמן הקרבן משום שהשבות יכול לבוא לידי כרת כמ"ש רש"י פסחים צ"ג ובחל בי"ד בשבת בטומאה שאין הנזיר מגלח לא יזה בלא"ה דזה הוי תיקון תיכף ואסור משום מתקן ובחל י"ג בשבת בטומאה שהנזיר מגלח הטעם שמא יעבירנו הואיל ואינו בזמן הקרבן כדכתיבנא. וצדקו דברי הגמרא ורש"י ור"מ

(יד) ולפי הנ"ל י"ל קו' תוס' שבת קכ"א ד"ה ה"ג שכ' דצריך לגרוס רי"א מן המנחה ולמעלה א"צ לטבול דל"ל א"י לטבול דהרי ת"ק ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ומ"מ כל חייבי טבילות טובלין כדרכן אפי' ט"מ ושרץ שא"צ טבילה לתפלה ואמנם בכל נוסחאות דידן איתא א"י לטבול והתוס' ביומא ובכ"מ מייתי כן א"כ ק' אמאי ס"ל לת"ק דכל חייבי טבילות טובלין ולהנ"ל י"ל בט"ט ונאמר הא דרבא קאמר אדם נראה כמיקר כ"ז היכא דל"ה תיקון תיכף לפמש"ל דרבא קאי אתרומה וקדשים וס"ל אף דל"ה תיקון תיכף אסור משום מתקן ע"ז אמר אדם נראה כמיקר אבל אם הוי' תיקון תיכף אסור גם באדם היכא דל"ה לצורך תפלה. אבל לצורך תפלה מותר לטבול והנה אם טובל מחמת ט"מ או שרץ לתפל' הי' מותר גם קודם טבילה ובתרומה בעי הע"ש ול"ה תיקון רק למעשר וביוה"כ בלא"ה אסור באכילה ול"ה תיקון תיכף ס"ל לת"ק מותר לטבול. אבל בעל קרי דקודם טבילה אסור בתפלה ובת"ת. ואחר הטבילה תיכף מותר קאמר ת"ק דטובל עד המנחה משום צורך תפלה ומן המנחה ולמעלה א"י לטבול דמנחה כבר צלי ותפלת נעילה בלילה ול"ה לצורך תפלה ומ"מ הוי תיקון תיכף דא"ב יצלה ויזכיר אזכרות ר"י אומר כל היום כולו משום דתפלת נעילה ביום והוי לצורך תפלה ומותר וזה ישוב נכון בעזרת השם יתברך לקושית תוס'

(טו) והנה הר"מ בפכ"ג משבת כ' טעמא לאסור טבילת כלים משום מתקן ובה' י"ט מביא טעמא משום שמא ישהה ותמהו בזה המפרשים וע' רלב"ח. ונ"ל דהנה בטעמא דמתקן כ' הר"מ מה' שבת שהוא תחת סוג מכה בפטיש. ואמנם היכא דל"ה תיקון תיכף ל"ש מכה בפטיש אך משום בוכה ונ"מ אם מותר ביו"ט דבתוס' שבת צ"ה הקשו למ"ד מגבן חייב משום בונה והא מותר לבנות ביתו ביו"ט משום מתוך שהותרה לצורך אכילה ותי' שאסור מדרבנן וקשה לי ע"ז מביצה ל"ב ע"ב דא"ר אר"י בנין קבע אסרה תורה ומבואר דבנין ביו"ט אסור מדאורייתא וי"ל דתוס' ל"כ זאת רק לר"א דס"ל מגבן חייב משום בונה ושייך לומר מתוך. אבל לרבנן דמגבן ל"ה אלא שבות אף בשבת ל"ש מתוך וי"ל דסוגי' דביצ' אתי' לרבנן אולם בתשו' אמרי אש הקשה אתו' משבועו' י"ד דאמרינין שם דא"א שיקדש בשתי הלחם של עצרת דא"א לגמור הבנין ביו"ט ולר"א דבונה ביו"ט ל"ה רק מדרבנן משום מתוך ליבעי שיקדש בשירי חמץ של עצרת כיון דמדאור' מותר בנין ונ"ל לישב דכיון דהתורה גילתה לכם ולא לגבוה דל"א מתוך לגבוה כמ"ש הרא"ש בשריפת קדשים ה"ה בבנין בית המקדש ל"א מתוך. אמנם י"ל בדרך זה דנהי דתוס' כ' דבנין ל"ה אלא מדרבנן מ"מ מכה בפטיש הוה דאור' דנהי דמגבן הוי משום בונה אבל ל"ה דומ' למכה בפטיש וע' בס' יד דוד שבת קל"ד דבאוכלין ל"ש מכה בפטיש וצ"ל מ"ש הר"מ פכ"ג דשבת מתקן תחת סוג למכה בפטיש זה מדרבנן ומ"ה לגמור מלאכת המקדש הו"ל מכה בפטיש ול"ש מתוך ואסור מדאורייתא ושוב מצאתי שתי' כן בספר הנ"ל ולמש"ל דהיכא דל"ה התיקון תיכף ל"ה מכה בפטיש ורק שדומה לבנין ובנין ביו"ט ל"ה רק מדרבנן ולפ"ז מתקן דרק דומה לבנין נחית דרגא ומיושבים דברי הר"מ דהר"מ פ' כר"א דמגבן חייב משום בונ'