בית יצחק אורח חיים רלג

(ד) ובהכי ניחא דברי התוס' חגיגה י"ז ד"ה יום טבוח שכ' ואע"ג דל"ח בראשון מייתי לה בשני כיון שאין העכבה רק בשביל היום וכיון דשם קאי לב"ש מאי זה שכ' אע"ג דל"ח בראשון הרי לב"ש גם בלא שבת אינו חזי בראשון ועוד אם כונתם על יום א' הי' להם להקשות ברישא דב"ש ס"ל מביאין שלמים אבל לא עולות ואיך מביאין אח"כ העולה. ועוד ל"ש כלל לומר סברת התוס' לב"ש כיון דבכל יו"ט אין מקריבין. וכן מצאתי במהרש"א דף י"ז ע"ב שכ' לב"ש ל"ש למימר תשלומין כיון דביו"ט אסור להקריב הגם דכונת מהרש"א קשה להבין ונראה כונתו דקשי' לי' בגמרא דמקשה מב"ה דאין לו יום טבוח אר"א א"ר אושעיא ודילמא הוא ס"ל כב"ש דיש לו תשלומין ויש לו יום טבוח ולכן תי' דלב"ש לא מיקרי זאת תשלומין הרי כדברינו דלב"ש ודאי אם ל"ח בראשון נקרבין בשני לכן נראה דזאת ידעו תוס' דלב"ש אם ל"ח בראשון מקריבין בשני דיום טבוח יום הקרבה מן התורה ומ"ה לא הקשו רק מאם חל יו"ט בע"ש דיום טבוח אחר השבת ואזה הקשו נהי לב"ש הוי יום הב' יום הראשון להקרבת קרבן מ"מ הרי ל"ח בראשון מחמת שבת ואזה תי' כיון שהיום גורם אבל אם הי' חיגר ביום א' ונתפשט ביום ב' מימי חול הדבר ברור דלב"ש לכ"ע מייתי קרבן בין בעצרת בין בפסח והיא בעזה"י כונה אמיתית ונמצא דשפיר כתבתי דלב"ש חיוב הטבילה ביו"ט ויהי' טהור בשני ומביא קרבן דהוא יום הקרבה לדידתו משא"כ לב"ה ודו"ק היטב בכ"ז

(ה) ובעמדי בזה נ"ל לבאר דברי הירושלמי הובא בתוס' חגיגה י"ז ד"ה אף עצרת שלמד מדוד שמת בעצרת והי' כל ישראל אוננין והקריבו ביום שלאחרי' ומזה מוכח שיש לו תשלומין ותמה המ"ל פ"ג מאבל דבלא"ה הי' יום שבת שמת בו ואין מקריבין בשבת ונ"ל כונת הירושלמי דתוס' בריש חגיגה הקשו אם חל יום א' בשבת נימא מאן דל"ח בראשון ל"ח בשני ותי' דהיום גורם ולפ"ז נ"ל דאם גם זולת שבת א"י לעשות בראשון אין לו תשלומין כגון שהי' חיגר ביום א' שחל בשבת נמי אין לו תשלומין כיון דאין עיכובו משום שבת לבד רק דגברא ל"ח ולפ"ז במת נשיא שכל ישראל אוכלין אף בשבת כמ"ש המ"ל בהל' אבל מדברי התו' הלז ואסורין להביא קדשים איכא עיכוב אחר לקרבן זה ול"מ תשלומין ואיך הקריבו הקרבן וס"ל לירושלמי דהוי אוננין מדאור' אף בשבת: וגם ס"ל דדוד מת קודם אור הבוקר דלא הי' שעה הראוי להביא קרבן כמבואר בר"מ פ"ב מחגיגה דאם נטמא בלילה אין לו תשלומין מה"ט וה"ה בנעשה אונן לירושלמי ולכן מוכח מירושלמי דיש לו תשלומין אף בכה"ג דל"ח בראשון והיינו אף בחיגר ביום א' ואף בעצרת דלא כתוס' שהבאתי בראשית דברי ומיושב בט"ט הוכחת ירושלמי דזה יהי' כונתו דוד מת בעצרת והי' כל ישראל אוננים וש"מ שיש להם תשלומין אף היכי דגברא. ל"ח והגם שבירושלמי שלפנינו לא משמע דקמ"ל שיש תשלומין לעצרת. אך לדברי התוס' דירושלמי רצה להשמיענו זאת י"ל כנ"ל

(ו) והנה ק"ל קו' גדולה דרבא קאמר משום מתקן ומקשה א"ה אדם נמי ומה קשי' לפמ"ש דמצות טבילה לטהר ברגל בעיו"ט דאם יהי' טמא בראשון לא יהי' לו תשלומין וזה דוקא באדם אבל לטהר כלים דהוא ג"כ מצוה כמ"ש הברטנורא והשטמ"ק מ"מ להכלים ל"ה מצוה בעיו"ט דאף אם יהי' כלים טמאין בראשון יעשה בשני כיון דגברא חזי ורק שאין לו כלים ומה מקשה א"ה אדם נמי דוקא כלים אין לו לטבול דהוי עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה ביו"ט דל"ה המצוה בשבת משא"כ באדם מצותו בשבת והנ"ל בדרך פלפול דהקשה לרבא לשיטתי' דהתוס' ריש חגיגה הקשו בחל יום א' בשבת נימא מאן דל"ח בא' ל"ח בשני ותי' דהואיל דהיום גורם לא מיקרי גברא ל"ח והקשה בטורי אבן חגיגה ט' דנעלם מהם משנה דכריתות ע"א שאמרו להם ב"ה לב"ש המפלת אור לשמונים וא' שחל להיות בשבת, יוכיח ולתוס' מה ראי' משבת ללילה הרי בשבת היום גרם ולא מיקרי גברא ל"ח עיי"ש ולפענ"ד התוס' בחגיגה כונו לדבריהם בחולין מ"א ד"ה השוחט שהקשו בשוחט בשבת בחוץ תרי א"ר לפתח אה"מ ותירצו דכיון דאם עבר ושחט כשר מיקרי ראוי לפתח אה"מ דאין זה אלא משום דאין עשה דקרבן יחיד דוחה לתו"ע דשבת ומשמע דאם שבת ל"ח אף לק"צ אף בדיעבד אינו כשר הקרבן ולפ"ז גם קו' התוס' בחגיגה בחל ביום א' בשבת נמי ניחא דל"מ ל"ח כיון דאין זה רק משום דאין עשה דקרבן יחיד דוחה לשבת. וזה באמת מת דאמרו לב"ה לא אם אמרת בשבת שכן ראוי לק"צ והכונה כנ"ל כיון דהיום ראוי לק"צ מ"ה בדיעבד כשר הקרבן ול"מ א"ר משא"כ בלילה. וכן תי' בט"א קו' תו' בחגיגה ולפמ"ש גם תו' כונו זאת. ולפ"ז לרבא דס"ל כל מילתא דארל"ת אעל"מ ואם עבר ושחט חגיגה בשבת הקרבן פסול וכ"כ המפרש בירושלמי פ' תמיד נשחט בהא דמשני בירושלמי בעבר ושחט (ומה דס"ל לרבא ביצה כ' ע"ב בעבר ושחט דכשר וצ"ל דביו"ט כיון דהי' יכול להקריב נדונ"ד משום ש"ש לתוס' חגיגה ח' ע"ב לכן ל"א בזה כמדארל"ת דהי' יכול להעשות בהיתר וכן בכבשי עצרת אף בשבת ל"א כמדארל"ת כיון דהי' יכול לשחוט לשמן משא"כ בהביא חגיגה בשבת ודוק). ולפ"ז לרבא קשה קו' התוס' כשחל יום א' בשבת איך מביא אח"כ ול"ל כיון דבדיעבד כשר דלדידי' אף בדיעבד פסול וע"כ רבא ס"ל דכלן תשלומין זל"ז. וגם באדם המצוה ביו"ט ולכן מקשה לדידי' לשיטתי' א"ה אדם, נמי דליכא לשנוי כנ"ל: ולפ"ז מיושב קו' תוס' בהא דלא מקשה לר"ב דחייש לשמא ישהה א"ה אדם נמי להנ"ל י"ל שר"ב סובר דוקא בכלי דל"ה מצותו רק ביו"ט חייש שמא ישהה אבל באדם דמצותו בעיו"ט ל"ח לשמא ישהה דעמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת ומ"ה לא מקשה רק לרבא לשיטתו והא דמשמע מכל הפוסקים דבכל שבת מותר לטבול זה למסקנא דרבא דס"ל הכי ודו"ק

(ז) ולפמ"ש דס"ל לרבא כולן תשלומין זל"ז נ"ל לישב דברי רש"י יומא ע"ט שכ' ד"ה אם השלים י"ד סעודו' שאדם חייב לאכול בסוכה לדברי ר"א ותמהו עלי' דהרי בסוכה מסקינין דחזר בו ר"א ונ"ל לפמ"ש מהרש"א ברש"י בסוכה כ"ז ד"ה חזר דעיקר קו' הגמרא שם הוא לס"ד דבעי י"ד סעודות הוה השלמה מיום אחרון לשאר ימים וזה לא מצינו בקרבנות. ולכן בעי השלמה בסוכה ומקשה דא"א שישב בסוכה. אבל למסקנא דל"ב השלמה רק ליום א' ואשכחן כה"ג בקרבנות ל"ב השלמה בסוכה רק להשלים סעודה עיי"ש א"כ קו' הגמרא ל"ק רק אי כולן תשלומין דראשון אבל למ"ד כולן תשלומין זל"ז כיון דאשכחת בקרבנות השלמ' לשאר ימים ל"ק קו' הגמרא ואצ"ל חזר ר"א וכיון דביומא קאי לימא מסייע לרבא וכתבתי לעיל דרבא ס"ל תשלומין זל"ז א"צ לומר דחזר ולכן פירש"י י"ד סעודו' חייב לאכול בסוכה לר"א ודוק

(ח) והנה בקו' התו' ריש חגיגה למ"ד כולן תשלומין דראשון בחל יום א' בשבת לא יקריב חגיגה שוב נלפענ"ד לישב לפ"מ דאמרינין בפסחים ע' ע"ב שלמים ששחטו מעיו"ט א"י משום חגיגה דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומשמע דאם שחט מעיו"ט חולין שהקדיש לחגיגה יוצא והתו' כתבו שא"י ודחקו בל' הגמרא ובט"א מגילה ו' חולק אתוס' וכ' לחלק בין חל יום א' בחול שיכול להקטיר אימורין בלילה ואף דחלבי חול אין קרבין ביו"ט מ"מ חלבי חגיגה שהקריב מעיו"ט קרבין ביו"ט ויוצא י"ח אבל אם חל יום א' בשבת אין להביא חגיגה מע"ש דהעיקר הקרבת אימורין בלילה ובל"ש א"י להקטיר. ולפ"ז לשיטת התוס' ביומא מ"ו דסמוך לאור הבוקר כיון דניתן שבת לדחות יכול להקטיר בשבת אף בחל יום א' בשבת יכול להביא החגיגה מעי"ט ויקטיר האימורין סמוך לאור הבוקר ומיושב קו' תוס' דל"ח בראשון דאף בשבת חזי להביא בע"ש אלא שקו' התו' פסחי' ע' לא יתורץ דלפ"ז דגם בשבת מקיים מצות חגיגה א"כ משכחת חגיגה שמנה וצ"ל לשיטה זו דמקטירין בשבת סמוך לאור הבקר ע"כ מוכח מקרא דא"י החגיגה בעיו"ט דאל"כ ח' הוה והשאג"א ל"ק רק לשיטת הסוברים דאין להקטיר כלל האימורין בשבת ולא מוכח מקרא ולפ"ז שוב קו' תו' בחגיגה לא מיושב. אך לפמ"ש לקמן בשם הלח"מ ניחא תי' הנ"ל

(ט) והנה לשיטת הצל"ח דלמסקנא יוצא משום חגיגה בשחט מעיו"ט והתנה וכ"כ הראב"ד פ"ב מחגיגה ה"ו וע' בלח"מ שהקשה על הראב"ד דהרי משכחת חגיגה ח' ימים ותי' דקרא ל"ח אלא ימי החג שמצוה מן המובחר להקריב בהם ומעיו"ט אינה מצוה מן המובחר ועכ"פ כיון דלפ"ז יכול להביא חגיגתו מע"ש הוי חזי בראשון ול"ק קו' התוס' בחגיגה ויש מקום לבע"ד לחלק דגם עיו"ט וע"ש הוי תשלומין דראשון וגם אזה קשי' מה דל"ח בראשון ל"מ תשלומין. אבל ז"א דקודם זמנו ל"ה תשלומין ורק כיון שיכול לאכול למחר מקיים מצות חגיגה א"כ אף בשבת נמי יכול להביא מע"ש מיהו עדיין קשה קו' תוס' אעולת ראי' דלדעתי רק חגיגה יכול להביא מעיו"ט משום שמחת החג. אבל עולת ראי' דלא נתחייב בראי' רק בחג איך יכול להביא קודם ראיית פנים ובהכי מיושב מה דקשי' לי על התוס' פסחים ע' ד"ה שלמי' קו' חמורה דלא מייתי ממשנה דמגילה ה' דבחגיגה מאחרין ולא מקדימין דמוכח להדי' דל"מ חגיגה קודם זמנו. וגם קשי' אשיטת הראב"ד הנ"ל ממשנה הנ"ל ולפמ"ש ניחא דמשנה דמגילה קאי אעולת ראי' דקרי גם לעולה חגיגה כדמוכח בגמ' שם דמשני חגיגה וכ"ז חגיגה מאחרין לב"ש דקאי להדיא אעולת ראי' ובעולת ראי' ל"מ קודם יו"ט כנ"ל

מיהו לפ"ז מה דמייתי תוס' בריש חגיגה ראי' מהך דפסחים ע' דאע"ג דלא קרב בשבת קרב בשאר ימים א"ר דשמא דוקא חגיגה דחזי בראשון ע"י עיו"ט כנ"ל ולא בעולת ראי' ושמא משמע לתו' דקרא מיירי בין בחגיגה בין בעולת ראי'. ולפ"ז מיושב בלא"ה להראב"ד הקרא דוחגותם וכן מה שהקשו תוס' פסחים ע' דלא משכחת ח' בעולת ראי' דזה לכ"ע ל"מ בעיו"ט מ"ה לא כתיב רק וחגותם שבעה ימים

(י) ודע דעל מ"ש בט"א דמ"ה מותר לשחוט בעיו"ט החגיגה משום דמותר להקטיר האימורין בליל יו"ט (הגם דלדעתי עיקר קרבן הזריק') דאף דאימורי חול אין קרבין ביו"ט אימורין אלו דעיקר חיובן ברגל מותר להקטיר ביו"ט יש להקשות לפ"ז מאי רמי ר' ספרא לרבא מקרא דכתיב, לא ילין לבקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והא' חלבי חול אין קרבין ביו"ט והרי י"ל לקרא דהנה בן תימא יליף מקרא זה חגיגת י"ד ולא מפרש