בית יצחק אורח חיים רלא

דל"ה חילול שבת

(ז) באופן אחר נ"ל דא"א לפרש סיפא דאקופץ קאי ובזה יהי' מיושב גם קו' מהרש"א בתוס' הנ"ל וגם שיטת הר"י מאורלייני"ש הובא ברא"ש פ' ע"פ דס"ל דהיכא דחל ע"פ בשבת מביאין חגיגה בע"ש ומותר לאכול במו"ש עיי"ש ומאי משני שבא בשבת הרי עדיין הבעלים הטבילוהו לצורך חגיגת י"ג דמותר לאכול במו"ש וכבר הרגישו רבים בזה. והנ"ל הנה מבואר בביצה י"ח דכלי שנטמא בוה"ט מטבילין אותו ביו"ט וגם בשבת עיי"ש בתוס' ד"ה ושוין ותוס' חגיגה כ"א הקשה בהא דסכין שנמצא שוחט בה מיד דודאי בעלים טבלו אתמול שיהי' לו הע"ש ניחוש לטומאה דרבנן דל"ב הע"ש ומ"ה לא טבלו מאתמול ותי' דהוי ס' דרבנן ואמנם לדעת הראב"ד בפ"ו מברכות היכא דסמי בידן חיישינן לסד"ר גבי ידים וע' תוס' עירובין ל"ו ובשבות יעקב הקשה אתוס' בסוגיא דידן דהקשו אין מטבילין בשבת ודילמא משום טומאה דרבנן דמטבילין ע' בא"ח והנ"ל דהנה הה"מ בה' י"ט הובא במג"א שכ"ג כ' החילוק דכלי שנטמא בוה"ט מטבילין ביו"ט וכלי הניקח מן הנכרים אין מטבילין דכלי שרטמא בוה"ט חזי לחולין ול"ה תיקון רק לקדשים ומ"ה מותר לטבול ביו"ט אבל כלי הניקח מן הנכרי אין להשתמש כלל הוי תיקון גמור ואין מטבילין ביו"ט ולפ"ז נ"ל דבסכין כלי שרת דל"ח לחולין דמועל בהקדש ואינו ראוי רק לקדשים אף דנטמא בוה"ט אין מטבילין בשבת דל"ח לא לחולין ולא לקדשים והוה ככלי שניקח מנכרי אבל קופץ הרי חזי לחולין ומותר לטבול וז"ב

ובזה א"ש דברי הר"מ שפי' דחל י"ד להיות בשבת אסכין קאי דבקופץ א"א לשחוט מיד דבשלמא בסכין שהוא כ"ש ל"ח דהבעלים הניחוהו לטבול בשבת לטומאה דרבנן דהרי כלי שרת אין ליטבול בשבת אף בטומאה דרבנן כנ"ל וע"כ הבעלים הטבילוהו מאתמול אף מטומאה דרבנן אבל בקופץ דחזי לחולין א"א לשחוט מיד אף דנאמר דהוי כדיעבד באין לו סכין ומותר לשחוט בלי שיקדישנה מ"מ חיישינין שמא נטמא בטומאה דרבנן והבעלים הניחוהו לטבול בשבת דמותר כיין דחזי לחולין ומ"ה א"א לפרש דקאי אקופץ ורק אסכין וזה ביאור דברי הגמ' דמעיקרא הקשה מ"ש סכין דמטביל דחזי לפסח ולכאורה הוא שפת יתר דהו"ל להקשות בפשיטות אקופץ תרי חזי לחגיגה. אך לפ"מ שהבינו בתחלה דמיירי בחול ולא בשבת לכאורה מאי מקשה והרי בעי לה לשבירת עצמות וע"כ טבלו מאתמול נימא דחיישינין שנטמא בטומאה דרבנן כקו' תוס' בחגיגה דל"ב טבילה מאתמול דל"ב הע"ש ומ"ה שונה ומטביל ורק דהגמ' הוכיח דע"כ ל"ח לטומאה דרבנן דברי מ"ש סכין דחזי לפסח ול"ח לטומאה דרבנן ולטומאה דאורייתא ע"כ הבעלים הטבילוהו מאתמול ומשני כגון שבא בשבת. ומעתה בשלמא בסכין שהוא כ"ש ול"ח לחולין ל"ח לטומאה דרבנן דגם בטומאה דרבנן הבעלים הטבילוה מאתמול דא"י להטביל בשבת כנ"ל אבל בקופץ שהוא חולין חיישינין ומ"ה שונה ומטביל אף דחזי לחגיגת י"ג דמותר לאכול במו"ש לר"י מאורלייני"ש חיישינן לטומאה דרבנן והבעלים הניחו לטבול ששבת ומיושב דברי הר"י מאורלייניש בט"ט

והגמ' ל"מ להקשות מרישא לסיפא כמ"ש בצל"ח דלא סתרי אהדדי כלל דרישא בקופץ אף בשבת שונה ומטביל דחיישינין למד"ר וסיפא דחל י"ד להיות בשבת אסכין קאי כפי' הר"מ וזה הוה כ"ש וא"א לטבול בשבת אף בטד"ר וע"כ הטבילוהו אתמול ומ"ה לא הקשו בגמרא רק מדסיפא בשבת משמע דברישא לאו בשבת עסקינין ואם מיירי בחול הדק"ל מ"ש סכין ודו"ק היטב. ומעתה התוס' ל"מ להקשות ארישא גופי' דלמ"ל טבילה כלל כגי' מהרש"א די"ל לטומאה דרבנן דבקופץ מותר לטבול בשבת וחיישינין להכי וגם קו' תוס' ל"ק אי בשבת שרי איך להטביל די"ל דל"ח רק לטומאה דרבנן דבטומאה דאורייתא ע"כ כבר הטבילוהו מאתמול לחגיגת י"ג וטומאה דרבנן מותר לטבול ומיושב הכל בט"ט ודו"ק היטב כי הוא פלפול נחמד

(ח) באופן אחר נ"ל לישב קו' התוס' ד"ה והא וקו' מהרש"א וצל"ח ושיטת ר"י מאורלייני"ש דהנה תוס' בחגיגה הקשה אמאי שוחט בה מיד ניחוש שמא נטמא בוה"ט דל"ב הע"ש ומ"ה הבעלים לא הטבילו מאתמול. והנה בביצה אמרינין דכלי שנטמא בוה"ט מטבילין אותו ביו"ט ומקשה בגמ' נגזור הא אטו הא ומשני וה"ט לא משכחת רק בכהנים וכהנים זריזים הם (וצ"ל אף דמשכחת גם בישראל שצריך לטבול לאכילת שלמים לענין קדשים ישראל ככהנים וזריזים הם) והקשו בתוס' הרי גם ישראל צריך לטבול כלי שנטמא בוה"ט להשתמש בו משקין דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה ותי' דמיירי בכלי דל"ח למשקין והיוצא מדבריהם דכלי שעומד למשקין וצריך גם ישראל לטבול אסור להטביל ביו"ט וכלי שאינו עומר למשקין מותר לטבול ביו"ט. ולפ"ז נאמר הנה סכין שעומד לשחיטה בודאי בנטמא בוה"ט גם ישראל צריך לטבול דהרי יטמא הדם בשחיטה דדם הוי משקה והוי הדם תחלה והבשר שני וא"כ אסור לטבול ביו"ט ואף דדם קדשים אינו מקבל טומאה מ"מ כיון דבחולין צריך לטבול ושכיח גזרו ביו"ט משא"כ קופץ שאינו עומד לשחיטה וא"צ לטבול נחולין דהוה הקופץ שני ואין שני עושה שלישי בחולין בלא משקין ולא משכחת טבילה רק בקדשים ומותר לטבול ביו"ט ובשבת והגם דמתוס' ביצה י"ח ע"ב ד"ה ושוין משמע דבשבת אף כלי שנטמא בוה"ט אין מטבילין מ"מ יש לדחות הראי' וגם בטו"ז או"ח שכ"ג מבואר דמותר לטבול בשבת

ומעתה יתפרש הסוגיא בדרך נכון הנה בתחלה הקשה המקשן מ"ש סכין דמטביל דחזי לפסח קופץ נמי חזי לחגיגה הא דלא תי' דצריך לטבול קופץ משום שמא נטמא בוה"ט והמתין עד יום י"ד דא"כ תיקשי סכין נמי וע"כ לולד הטומאה ל"ח ומ"ש קופץ ומשני כגון שחל בשבת ובסכין שוחט מיד דליכא למיחש לוה"ט דכיון דעומד לשחיטה אסור לטבול בשבת כדכתיבנא ובודאי בעלים הטבילו מע"ש אבל קופץ דאינו עומד לשחיטה מותר לטבול בשבת וחיישינין שמא בעלים המתינו ולכן שונה ומטביל ומיושב קו' תו' וקו' מהרש"א וגם דברי ר"י מקורביל דאין הכונה דבשבת ל"ב חגיגה ורק דבשבת יש חילוק נכון בין סכין לקופץ וגם ל"מ להקשות מסיפא די"ל דסיפא קאי ג"כ אסכין כפי' הר"מ וכבר כתבנו דסכין דעומד לשחיטה אף וה"ט אסור לטבול ובודאי טבלו מאתמול ולכן לא הקשה רק מדסיפא בשבת רישא לאו בשבת

(ט) ודע דהצל"ח הוסיף בסוף שיטה דר"ח אות קל"ב דכלי שרת מקבל טומאה מולד הטומאה מדאורייתא דל"ג מעצים ולבונה ולדבריו קשה קו' גדולה בסוגיא מה מקשה מ"ש סכין מ"ש קופץ הרי שני ושני דתוס' כ' פסחים ס"ו דלשחיטה בעי כ"ש וסכין שעומד לשחיטה מסתמא הקדישו לכ"ש ומקבל טומאה מדאור' מוה"ט ובעי הע"ש ובודאי הטבילו אתמול אף מטומאת וה"ט אבל קופץ דאינו עומד לשחיטה ול"ב הע"ש בוה"ט חיישינן שמא לא טבלו הבעלים עד היום מ"ה שונה ומטביל ומה מקשה וזה קו' נפלאה אבל י"ל דהכי מקשה דהרי גם בסכין ניחוש שמא לא הקדיש הסכין אתמול והוה חולין וכשנטמא בוה"ט המתינו עד היום דל"ב הע"ש וסמוך לערב יקדיש הסכין. וע"ז י"ל דמשני כגון שבא בשבת דבשבת אסור להקדיש ובודאי הקדישו מע"ש ולכן ל"ח לוה"ט דאם הקדיש הסכין בעוד טומאתו בו בעי הע"ש ובודאי בעי טבילה מאתמול משא"כ קופץ דלא הקדישו הבעלים חיישינין לוה"ט ומיושב נמי כל קו' הנ"ל וקצרתי

(י) ודרך אגב צ"ע בתוס' חגיגה כ"א שהקשו דאשה שהי' עלי' לידה טובלת ואוכלת קדשים לערב הרי אחר חצות מותר דאין ב"ד מתעצלים ותי' כר"י בריב"ב דס"ל חטאת העוף קרב לאחר תמיד שבה"ע וקשי' לי דהרי ר"י לס"ל כן רק בחטאת העוף ולא בעולת העוף וכיון דעולת העוף מאוחרת כדאיתא בפסחים נ"ט ודאי לא ימתינו ב"ד של כהנים עד לאחר תמיד שבה"ע בחטאת העוף דמתי יקרבו עולת דהוא מאוחר לחטאת ואף דבדיעבד אם קרבו העולה קודמת יצא אח"כ בחטאת כדאיתא בתוס' פסחים נ"ט ד"ה זה בנה מ"מ למה ניחוש דב"ד של כהנים יעברו אלכתחלה וצ"ע ושמא כשלא הי' לכהנים פנאי לכל עבודתן הי' רשאין לעבור על לכתחילה ולהקריב העולה קודם

סימן

פה

(א) לישב דברי מהרש"א ברש"י פסחים כ"ט ע"ב ד"ה אי נימא שמבואר מדבריו דלריה"ג חמץ לאחה"פ מותר באכילה מה"ת ותמה הפ"י מנ"ל הא דילמא ריה"ג בהא ס"ל כר"י דאסור ויותר יש לבאר בשלמא לתי' הגמ' דף כ"ח דר"י ל"ל כריה"ג דיליף מחד לא יאכל דפסח מצרים אינו רק יום א' עי"ש ואייתר ליה ג' לא יאכל ללפני זמנו ולתוך זמנו ולאח"ז א"כ לריה"ג ליכא רק ב' קראי דחד מצריך לפסח מצרים ודאי מוקי חד לפני זמנו וחד לתוך זמנו ולאח"ז מותר דיותר מסתבר לאסור לפז"מ מלאחר זמנו דהרי הר"מ פ' בלפני זמנו כר"י ובלאחר זמנו כר"ש משא"כ להך תי' שם שדרש מסמוכין א"כ מנ"ל למהרש"א דלריה"ג מותר לאח"ז והנה אם נימא דמדאורייתא מותר מה דפסיקא ליה דאף מדרבנן לא קניס תי' באו"ח מדחזינין דלא קניס הנאה אטו אכילה כדמוכח מפסחים ל"ב דמוקי מתניתין כריה"ג וע"כ אף מדרבנן מותר וה"ה דלא קניס אחר זמנו אטו תוך זמנו אך הק' דילמא מדאורייתא אסור. ואני הקשיתי קו' גדולה על המהרש"א דבפסחים ל"ג ילפינין תרומת חמץ דאינה קדושה מדכתיב לו ולא לאורו וכ' התוס' דזה קאי לריה"ג דלמ"ד אסור בהנאה אמעט מתתן וקשיא לדעת המהרש"א היכי ממעט מלו ולא לאורו לריה"ג והרי יכול להפריש ולהניח עד לאחה"פ ואחה"פ יאכל הכהן ואין לומר דגם לאחר הפרשה עובר בב"י וצריך לשורפה דהרי במשנה פסחים מ"ח מבואר לר"י דהבעלים אינן עוברים בב"י ובשלמא לטעמא דבעי שירי' נכרין י"ל דבעי שירי' נכרין בשעת הפרשה משא"כ להך תי' דילפינין מלו ולא לאורו קשיא

(ב) ונ"ל מזה להוכיח כדברי המקו"ח סימן תל"א שכ' דאף לריה"ג אינו רשאי ליהנות רק בשעת שרפה. אבל למכרו לנכרי וליתנו לכלבים אסור דמחויב לקיים תשביתו. ולפ"ז הכא כיון דחל עלי' מ"ע דתשביתו קודם הפרשה אינו יכול ליתנו לכהן להשהותו עד לאחה"פ ורק שכהן יבערנו תיכף לזה ממעט מלו ולא לאורו ובלב ארי' חולין ד' בשם הגאון מהר"ז מרגליות תמה על דברי המקו"ח מדברי התוס' פסחים כ"א ד"ה עבר זמנו שכ' דלריה"ג א"צ לשרפו ויכול ליתנו לכלבו או ימכרנו לנכרי ולפענ"ד דברי המקו"ח נכונים בטעמם ומדברי התוס' אין ראי' כלל