בית יצחק אורח חיים רכח

בחול בין ביו"ט ומשני האי תנא איסור כולל ל"ל ואמאי צ"ל שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט והרי אפילו ביו"ט לחוד הוי כולל דהרי הכא משני במתונתא ובשאינו מתונתא מותר מטעם הואיל ושפיר חל אף במתונתא מטעם כולל (ועיי"ש שמפלפל אי גם משבועה פטור מטעם הואיל ובאמת לפמ"ש הרבה מפרשים דהך דאמרינן הואיל היינו דהו"ל עכ"פ צורך קצת ומותר מטעם מתוך א"כ ל"א הואיל רק ביו"ט ולא בשאר איסורים. ונ"ל ראי' דאל"כ איך חייב מיתה בא"א ובחמותו נימא הואיל ויכול לבטל הבעל הגט שלא בפני השליח ויפקיעו הקידושין ונהי דהואיל ויכול לגרשה ל"א דל"א הואיל אלא היכא שיעקור האיסור למפרע אבל אי יגרש הבעל לא יתקן האיסור למפרע אבל הרי יכול לבטל שלא בפני השליח וא"ל דאוקמי אחזקה כמ"ש תוס' גיטין ל"ג דא"כ אמאי אמרינין הואיל ובעי מיתשיל עלי' נוקמא אחזק': וע"כ נ"ל דל"א הואיל רק ביו"ט משום מתוך או לענין ב"י דגלי קרא לא ימצא. ואמנם בפסחים ס"ב משמע דאין לחלק ביו"ט לשאר איסורין ואולי שם הקשו מכח כש"כ דהרי גם ביו"ט ל"א הואיל וכ"ש בשאר דוכתא ובהכי מיושב קו' תוס' שם ד"ה האי מחוסר מעש' עיי"ש די"ל לרבה יש לחלק גבי יו"ט אמרינין אף במחוסר מעשה מיהו בתוס' בסוגי' ד"ה כתישה מוכח להדי' דגם בשאר איסורין אמרינן הואיל)

(ט) והנ"ל דהנה בשעה"מ פ"ח ממא"ס ובשאג"א סימן ס' לפ"מ דמסיק הגמ' במכות דהאי תנא איסור כולל ל"ל א"כ אמאי חייב אשביעית ואיו"ט. דיו"ט על שביעית ל"ה רק איסור כולל ותי' דמיירי ביו"ט של ר"ה דמשחשיכה באו שניהם בב"א אלא שהקשו לפי המבואר במ"ק דתוס' שביעית דאורייתא א"כ ל' יום קודם ר"ה אסור בחריש' ואיך חל איסור יו"ט. ולפענ"ד י"ל לפמ"ש תוס' מ"ק ג' ד"ה יכול דתוס' שביעית ל"ה אלא עשה עיי"ש. ע' תוס' שבועות כ"ב כ' דאין לאו חל על עשה והוכיחו מגמרא דמקשה אילימא מתנה לעני מושבע ועומד מהר סיני והפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה הוכיח מהר"מ דל"ת חל אעש' ודחה ראיות התוס' ע"ש ובנוב"י מהד"ק או"ח סי' ל"ז ול"נ הסברא דל"ת חל אעש' דהר"ן נדרים י"ח כ' דכל עשה היא איסור גברא. ומעתה לאו דהוי א"ח שפיר חל אעשה דל"ה רק א"ג כמ"ש הר"ן שם בטעם דנדרים חלין אשבועות וה"ה לאו הבא מכלל עשה לא עדיף מעש' משא"כ בשבוע' דג"כ ל"ה רק א"ג א"ח אף אעשה ומ"ה במתנה לעני מקשה שפיר ונ"ל ראי' מקידושין י"ג דמקש' ודילמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה וקשיא לפמ"ש תוס' דעשה הוי ודבק באשתו ולא באשת חבירו דעשה זו הוה בחיי הבעל ג"כ רק דלא נתבטל במיתתו. ואיך חל לכ"ג הלאו אעשה וע"כ לאו חל אעשה אך י"ל דהלאו מוסיף אף הקידושין לאביי דס"ל קידש לוקה ולפ"ז צ"ל דהקו' אזיל לאביי ואם. נאמר דל"ת חל אעשה אתי' ככ"ע. ולפ"ז דלאו חל אעשה ל"ק קו' שעה"מ והשאג"א דשפיר חל יו"ט אתוס' שביעית אבל עכ"פ העש' די"ט א"ח אעשה דתוס' שביעית

(י) ומעתה מקש' הגמ' שפיר אחריש' דיו"ט לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ול"ק קו' תוס' דהוי לתו"ע דלמסקנא דמכות קא קשיא לי' דהאי תנא איסור כולל ל"ל וצ"ל דהעשה לא חל ושפיר דוחה [ואף דאיכא עשה דשביעית זו אינה מעכבת לדחות לל"ת דיו"ט דדוקא אם הל"ת והעש' בחד איסור נחלקו התוס' והריב"א וריב"א ס"ל דהעש' דוחה לל"ת ורק אסור משום העש' ותוס' ס"ל כיון שיש עשה הל"ת ג"כ אלים ע' תוס' קידושין אבל עשה אחר אין מאלם הל"ת וכן הוא להדיא במ"ל פ"א משופר וע"כ צ"ל כן דאל"כ לשיטה דאין עשה דוחה לתרי לאוין מה מקשה והרי יש ח' לאוין וכ"מ מיבמות ך' דאף באלמנ' לכ"ג האיסור אשת אח הותר אף שיש ל"ת דאיסור אחר]

ומעתה א"ש דקאמר וכתישה מי שרי דדוקא חרישה אסור בשביעית ואיסור י"ט ל"ח אשביעית ול"ה רק ל"ת דיו"ט ומש' דכיסוי דוחה אבל כתישה הוא מותר בשביעית והוי משום יו"ט גופי' עול"ת ואין עשה דוחה ללו"ע ומקשה שפיר כתיש' בי"ט מי שרי ומשני במתונתא. ומעתה כ"ז למסקנא דמכות דל"ל איסור כולל צ"ל דהעשה לא חל וקשיא נימא הואיל וצ"ל דמיירי במתונתא אבל לה"א דמכות דאית לי' איסור כולל איכא ביו"ט עול"ת גם אחרישה ואין עשה דכיסוי דוחה ואף בשאינה מתונתא חייב משום יו"ט הוצרך להקשות ליתני שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט ול"מ להקשות משום כולל שאינה מתונתא דגם זה אסור דאין עשה דכיסוי דוחה לתו"ע. וזה ישוב נחמד ובמ"א כ' די"ל דאאחע"א אף שנמצא עשה לדחות הל"ת ול"ש לומר דמשכחת רוחא וחילי' דעדיין האיסור עלי' רק שנדחה

ובהכי י"ל דברי הר"מ בפהמ"ש במכות דלא הביא דמיירי במתונתא דהנה בשעה"מ ה' כלאים פ"א הוכיח דרבה ס"ל חורש בשביעית לוקה דאיהו ס"ל במ"ק דמנכש חייב משום חורש ומתניתין דמנכש ומחפה כלאים כר"ע ומוכח דלרבנן מחפה גם משום זורע א"ח וע"כ מתניתין דיש חורש משום חורש וחורש בשביעית לוקה ומעתה מקשה לרבה לשיטתי' דחורש בשביעית לוקה וקאי עלי' תוס' שביעית ג"כ ואין עשה דיו"ט חל ואתי עשה ודחי לל"ת אבל הר"מ דפ' בהלכותיו דחורש בשביעית אינו לוקה ומתני' משום מחפה ל"ש לומר אין עשה דיו"ט חל אתוס' שביעית כיון דחורש בשביעית אינו לוקה והוי חרישה די"ט עול"ת דא"ח בשביעית ול"ש הואיל וא"צ לאוקמי במתונתא ודו"ק היטב

(יא) והנה יש לפלפל למ"ש תוס' במ"ק י"ג ד"ה נטייבה דבשביעית חייב במשאצ"ל בשבת של שביעית או ביו"ט אי אמרינין מיגו דחשוב מלאכה לשביעית חשוב מלאכה ליו"ט מטעם אחשבי' כעין דאמרינין בשבת צ"א. ולפ"ז צ"ע בתוס' ד"ה כתישה שפי' דהו"ל משאצ"ל והרי ביו"ט דשביעית חייב משום מיגו ומזה מוכח דתוס' לס"ל כן ודו"ק וע' במכילתא הובא ברש"י משפטים ויום השביעי תשבות אף בשנה השביעית לא תעקר שבת ממקומה. וזה תמוה דמה קמ"ל ע' בטעה"מ ה' שמיטה ויובל מ"ש לפענ"ד קרא קמ"ל דבשביעית צריך שימור יתר בשבת דאף משאצ"ל אסור מדאור' בשבת שבשביעית משום מיגו דחייב אשביעית לתוס' הנ"ל. מיהו צ"ע בדברי התוס' הנ"ל משבת ס"ח דאמרו שם גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית ולא אמרינן גדול עונשו של שביעית משל שבת לענין משאצ"ל וע' תוס' ר"ה ט' ד"ה ור"י משמע דתוס' שבת וי"ט ילפינין משביעית מק"ו ואם יש חומר בשביעית משבת ליכא למילף מק"ו וצ"ע

סימן פב

עוד בסוגיא דהואיל

(א) לישב קו' תוס' בד"ה ועייל עצי מוקצה מ"מ ליתני גה"נ של נבילה דהנה ראיתי מקשים אמאי חייב במבשל גיד בחלב משום יו"ט הרי מקלקל דהרי נאסר בהנאה ועל החלב ל"ק דהוי מקלקל דהחלב נאסר בתחלת הבישול כמ"ש החו"ד סי' צ"א ובגמר בישול ל"ה מקלקל רק אבשר קשי' דהבשר לא נאסר רק בבישול כמאב"ד ואז בשעת מלאכת יו"ט דחייב אבישול כמאב"ד כמבואר במנחות נ"ז בא הקלקול וצ"ל דס"ל להך תנא גה"נ נמי אסור בהנאה ול"ה מקלקל. ואמנם בירושלמי מבואר דאף למ"ד גה"נ אסור בהנאה דוקא של כשיר' אבל של נבילה מותר ע' פמ"ג בפתיחה כוללת לה' פסח ח"ג פ"ד אות י"א ולפ"ז מיושב קו' התוס' דל"מ למיתני גה"נ של נבילה דזה ודאי מותר בהנאה והוי מקלקל וא"ח משום יו"ט אך לפ"ז ק' בגמ' דקאמר אפיק הבערה ועייל גה"נ ש"נ א"כ תיקשי אמאי חייב משום יו"ט הרי הוי מקלקל דמעיקרא מותר בהנאה ועכשיו נאסר

(ב) ונ"ל דבביצה י"ב אמרינן הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש הוא דאי ב"ה הא אמרו מתוך שהותרה תבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ומקשים פתח בתרתי בהבערה ובישול דאינה משנה וסיים בהבערה לחוד גם מקשים לר"מ דס"ל דל"א מתוך רק בהבערה אמאי בישול אינה משנה והרי בבישול ל"א מתוך כלל (ע' מש"ל סימן ל"ד אות ג'): ונ"ל דשיטת הפ"ח סי' צ"א דבב"ח לא נאסר רק בנתבשל כמאב"ד והנה זה פשוט דלבשל אסור אף פחות מכמאכל ב"ד משום ח"ש דהרי חזי לאצטרופי דאם יבשל עוד יהי' שיעור שלם אמנם דוקא לבשל אבל לאכול דבר שלא נתבשל כמאב"ד מותר דל"ח לאיצטרופי דאם יאכל הרבה בב"ח כזה א"ח. אמנם כ"ז אי אכילה אסור מקרא דלא תבשל אבל אי אסרינן בב"ח משום לא תאכל כל תועבה ופרש"י בחולין קט"ו דעיקר האיסור משום שנעשה דבר מתועב בהבישול א"כ גם בנתבשל בפחות ממאב"ד אסור באכילה דכיון דבבישול אסור מטעם ח"ש הרי נעשה דבר מתועב ומיושב בזה קו' הפליתי בסימן צ"א במה דמקשה בחולין ק"ח חלב נבילה הוא ולישני דלא נתבשל כמאכל ב"ד דהפלתי ס"ל דהחלב ג"כ לא נאסר מיד להנ"ל י"ל דשם קאי למאן דאוסר בב"ח משום ל"ת כ"ת ואז אסור אף קודם שנתבשל כמב"ד

והנה התוס' הקשו בהא דפריך בגמרא נימא מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלל"צ דמה צורך קצת איכא ובט"א סוף מגילה באבני שוהם תי' דס"ל לגמ' דבב"ח מותר שלא כד"א והוי צורך קצת וזה אי ילפינין מלא תאכל כל תועבה בעי דרך אכילה אבל אי ילפינן מג' לא תבשל אסור אף שלכד"א דלא כתיב אכילה. ומעתה הגמ' מקשה ממ"נ דהבערה ובשול אינה משנה דנימא אהבערה מתוך ואיכא צורך קצת שלכד"א ועכצ"ל דהאי תנא יליף מלא תבשל לאסור אף שלכד"א וליכא צורך קצת א"כ בישול אינה משנה דכיון דילפינין מלא תבשל לא נאסר בהנאה רק בגמר בישול והוי מקלקל ופטור משום יו"ט דבשלמא אי ילפינן מל"ת כ"ת נאסר בהנאה בתחילת בישול ובגמר בישול דבא חיוב דיו"ט ל"ה מקלקל ואם ילפינין מלא תאכל כל תועבה א"כ מותר שלכד"א ונימא מתוך וע"כ ב"ש הוא ולפ"ז דלא הקשה אבישול רק משום מקלקל לעולם ל"א מתוך רק אהבערה דאבישול הקשה מטעם אחר ומיושב הכל ודו"ק. ומעתה הגמ' דידן משני שפיר אפיק הבערה ועייל גה"נ של נבילה ול"ק הא הוי מקלקל די"ל דס"ל דילפינין