בית יצחק אורח חיים רכז

דבאכילת פסחים בעינין שיאכל דרך אכילתו ואף דבלע מצה ופסח יצא גם באיסורין הכי ע' במ"ל בי"ד ממאכלות איסורין וצ"ל דאף בזה יש לו הנא' וא"כ ל"ל באכילת פסחים שיבטל הנאתו לגבי המצו' דאם א"ל הנא' גם ידי מצו' לא יצא אבל בנדונ"ד ושריפת קדשים אף באין לו הנא' מצוה איכא ובטל הנאתו לגבי המצות

(ב) לישב קו' הש"ך סימן רנ"ה דהכא ס"ל לר"א הואיל וא"ב מיתשל עלה ובעירוכין כ"ג ס"ל דאין נשאלין על הקדשות ומה שחילק בין תרומה להקדש קשה דאיך למדו בנזיר דכמו דאין שאל' בהקדש אין שאל' בנזירות שמא נזירות דומ' לתרומ' ולא להקדש. ונ"ל דאף לב"ש דאין שאל' בהקדש דוקא שהוקדש בפה אבל הקדש במחשב' לבד מהני שאל' והוא עפ"י התוס' ב"ב ק"כ שהקשו על הא דב"ש ס"ל אין שאלה בהקדש דהקדש טעות הקדש ותרי שם מוקמינין באומר אלו הייתי יודע שיצא לבן הייתי אומר לבן תרי שם מחשבתו מבטל אמירתו הרי דאזלינין בתר מחשב' וכש"כ שיועיל שאל' בהקדש דמחשבתו הי' בטעות ותי' ר"ת כיון דאמרי מחשבתו מבטלת אמירתו שיהי' הקדש כש"כ אמירתו מבטלת מחשבתו למיהוי הקדש עיי"ש וכ"ז בהקדיש בדיבור אבל בהקדיש במחשב' והמחשב' הי' בטעות דחישב בדעתו להיפך אין כאן לא אמיר' ולא מחשב' ודאי מהני שאל' וא"ל לפ"ז מה מקש' בב"ב לב"ש זה הדבר למ"ל לוקמא בהקדיש במחשב' דמהני שאל' ז"א דלפ"מ דאמרי' בשבועות כ"ו דבנדרים ושבועות ל"מ במחשב' א"כ זה הדבר ע"כ לנדרים באמיר' ודומיא דהכי בהקדש ולב"ש ל"מ שאל' ומיושב קו' הש"ך דבעירוכין ע"כ מיירי שהקדיש בפה דאל"כ בלא"ה נאמן במיגו שלא הקדיש כלל ובהקדיש בפה ל"מ שאל' לר"א דשמותי הוא משא"כ בתרומ' דנטלת במחשב' מהני שאל' ומ"ה ס"ל לר"א הואיל דא"ב מיתשיל עלי' ויתכן יותר לפי המבואר ביצה י"ב דאין מוליכין חלה ומתנות לכהן וכ' בצל"ח הטעם דכיון דעד שלא בא ליד כהן יכול לישאל ולאח"כ א"י לישאל ע"י ההולכ' נגמר ההקדש ומ"ה אין מוליכין ומעת' כיון דבהפרש' בפה אין שאל' ובמחשב' מהני שאל' ודאי דאסור להפריש בדיבור רק במחשב' וכיון דר"א מתלמידי ב"ש ודאי ס"ל דאין מוליכין חלה לכהן ע' ביצה י"ב וכיון דלר"א אין להפריש ביו"ט רק במחשב' נכונים דברי הגמ' דלמה שהפריש במחשב' מהני שאל' ודו"ק היטב

(ג) והנה התוס' ד"ה הואיל הקשו למה אין אופין שתי הלחם ביו"ט נימא הואיל דא"ב פריק להו והקש' בשעה"מ הרי אין פודין ביו"ט וי"ל לפי המבואר בגיטין ס"ד דקטן יכול לפדות הקדש וע' תוס' שם דהיינו מופלא הסמוך לאיש ושיטת הפוסקים דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים שייך שפיר הואיל דא"ב פריק ע"י מופלא הסמוך לאיש

ובזה י"ל קו' התוס' דמה מקש' ולרשב"ג דאמר דוח' את היו"ט וכו' והרי אף לרבה דס"ל צרכי שבת אין נעשין ביו"ט ורק דמותר משום הואיל ומ"ט דרשב"ג ונ"ל דהנה קש' קו' התו' דיאפו ביו"ט ע"י הואיל דא"ב פריק לה ע"י מהס"ל אך התוס' נדה מ"ו בהא דאחרים חייבין על הקדש מהס"ל הקשו והרי הוי התראת ס' שלא יביא שערות בזמנו ול"ה מהס"ל ותי' דרוב מביאין שערות בזמנן ולפ"ז להפוסקים דבכ"מ אמרי' סמוך מיעוטא לחזק' איך מהס"ל יפד' הקדש נימא סמוך מיעוטא שאין מביאין לחזק' דהקדש והיותר קשה להמבואר ברשב"א דל"א סמוך מיעוטא לחזק' רק מדרבנן א"כ בשלמא במה דאמרי' בנדה דלוקין אף דיש חזקת היתר מדאורייתא ל"א סמל"א ומדרבנן להחמיר אמרינן ולא להקל משא"כ לפדות הקדש או שיתרום ויתיר טבל נימא סמל"ח מדרבנן ונ"ל דהנה לכאור' ק' בנדה דאמרי' דאי ס"ל לר' יוסי מהס"ל דאור' א"ש דאתי גברא דאורייתא ומתקן טיבלא דאור' ומשמע דהטבל ניתר מיד והרי הקשו תוס' שמא לא יביא שערות בזמנו, וא"ל דרוב מביאין דהרי ר"י חייש למיעוטא יבמות ס"ז ואמנם הנה דעת הר"מ בפ"א מנדרים דלענין נדרים לא תליא בשערות והוי מהס"ל אפילו לא הביא שערות בזמנו ודעת הרבה פוסקים דלא כהר"מ ונלפע"ד דעכ"פ מ"ד חיישינן למיעוטא ע"כ כהר"מ ס"ל מדגלי קרא במהס"ל דנדרו נדר והרי שמא לא יביא שערות בזמנו דבשלמא למ"ד דרובא דאור' י"ל לעולם תלי' בשערות ומהס"ל דאורייתא מטעם רובא משא"כ למ"ד חיישינין למיעוטא ע"כ לא תלי' בשערות ויותר נרא' דלשיטת הפוסקים דחזק' דרבא ל"ה רוב ממש וע' נוב"י קמא באה"ע סימן ס"א מוכח ג"כ כר"מ דאל"כ שמא לא יביאו שערות ובזה י"ל קו' הע"ל על הר"מ מהא דמקש' בנדה מ"ו אי דלא הביא שערות קטן הוא די"ל דגמ' שם ס"ל דחזק' דרבא הוי רוב י"ל דהאי דמהני מתס"ל מטעם רוב ולעולם בעינין שערות אבל למסקנא דסוגיא דחזקה דרבא ל"מ לחליצ' דהוי רק ס' מוכח דלא תליא בשערות ועכ"פ מיושב הקו' אר' יוסי דאדרבא ר"י לטעמי' דחיישינן למיעוטא ומ"ה הוי מהס"ל אף בלא שערות

(ד) ומעתה מיושב קו' התוס' דמקשה א"ה מ"ט דרשב"ג הרי לרבה נמי אין מותר רק מטעם הואיל ובש"ה ל"ש הואיל ולהנ"ל י"ל דהכי מקש' בשלמא לרבה ת"ק ס"ל ש"ה לא דחי' יו"ט. וא"ל הואיל דא"ב פריק ע"י מהס"ל י"ל לדידי' תלי' בשערות וי"ל פדיון מהס"ל מדרבנן אסור דסמוך מיעוט שאינו מביא שערות לחזקת הקדש ורשב"ג לשיטתי' דחיישינין למיעוטא כמ"ש תוס' בכורות ומוכח לדידי' דלא תליא בשערות ואמרינין הואיל א"ב פריק ע"י מהס"ל ומ"ה ל"ק רק למאן דל"ל הואיל וצ"ש נעש' ביו"ט וכאן גלי קרא דלכם ולל"ג מ"ט דרשב"ג

ובזה מיושבין דברי ר"מ מפ"ח מתמידין שהביא קרא דלכם ולל"ג ותמה בטעם המלך דל"ל קרא הרי ס"ל צ"ש אין נעשין בי"ט ורק מטעם הואיל ובש"ה ל"ש הואיל ולהנ"ל נכון דבאמת י"ל הואיל א"ב פריק ע"י מהס"ל ורק דבגמ' לא מקש' לרבה די"ל דס"ל דתלי' בשערות וא"א לפדות ע"י מהס"ל אבל ר"מ לשיטתי' דס"ל דלא תלי' בשערות שייך הואיל ומ"ה הוצרך להביא קרא דלכם ולל"ג

(ה) וי"ל בזה דברי הגמ' דקאמר לימא דרבה ור"ח בפלוגתא דר"א ור"י פליגי דגם הם פליגי בהואיל וע"כ צ"ל כפרש"י דקאי אהואיל דחזי לאורחין ולא אהואיל דא"ב מיתשל ולכאור' יפלא אמאי בריש הסוגיא ניחא דפליגי ר"א ור"י בהואיל דא"ב מיתשיל להנ"ל י"ל לפמ"ש במ"ל בה' נדרים בפי"א לחד גי' במהס"ל אין יכול לישאול על הקדישו איך קאמר ר"א לא תקרא שם עד שתאפה שיעבור בב"י הואיל דא"ב מיתשיל והרי יכול ליתן במתנה למהס"ל והוא יפריש ול"מ שאלה

ואמנם י"ל כנ"ל דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזק' ואין ניתר הטבל דשמא לא יביא שערות ומעת' בריש הסוגיא קאמר לימא בהואיל דא"ב מיתשיל פליגי כונת הגמ' דבעלמא כ"ע אית לי' הואיל ורק הואיל דא"ב מיתשיל ל"ל לר"י דאזיל לשיטתי' דחיישינין למיעוטא בבכורות כ' ולא תליא בשערות כלל ויכול להפריש ע"י מהס"ל דל"מ שאל' אבל למסקנא דקאמר דפליגי בכל הואיל בפלוגתא דרבה ור"ח ל"ל דקאי אהואיל וא"ב מיתשל דבזה טעמא אחרינא אית לי' לר"י דיכול להפריש ע"י מתס"ל ולפני קאמר דפליגי בהואיל דאורחים ויוצא מזה לדינא במ"ש מג"א סימן תק"ו בא' ששכח להפריש חלה בע"פ בשבת דאותו פת אין לו תקנ' דבשבת אין מפרישין ואוכל והולך ואח"כ יפריש ל"מ דיעבור בב"י ולהנ"ל מפריש ע"י מהס"ל והחל' יתן לכהן קטן כדאיתא במג"א ואמנם לפמ"ש די"ל סמוך מיעוטא לחזק' איך יאכל הגדול הלחם שמא לא יביא שערות ותלי' בפלוגתא הנ"ל אי תלי' בשערות אך לדעת הנ"י ביבמות דל"א סמוך מיעוטא לחזק' רק כגון מיעוטא דמפילות דמגרע להרוב עיי"ש א"כ הכא ל"א סמוך מיעוטא לחזקה

(י) ובתוס' ד"ה הואיל הקש' ר"י אמאי א"י מצת מצוה בשל מע"ש מטעם הואיל דא"ב מיתשיל עלי' ונלפענ"ד דהואיל לא עדיף משותפות דלומר הואיל ויש לו זכות בגוי' הו"ל כשלו לגמרי אין סברא. ומעת' מ"ה עובר בב"י דגם בשל שותפות עובר ולענין יו"ט כמי בהמה חצי' של ישראל וחצי' של נכרי מותר ביצה כ"א דא"א למיפלג וה"נ דזכות שיש לו א"א למיפלג אבל לענין מצוה בעינין שיהי' שלו לגמרי ולפמ"ש הטו"ז סימן תמ"א דהואיל לא עדיף מגל"מ עיי"ש במק"ח יקש' בגמ' דמאי מייתי מפלוגתא דר"א ור"י דפליגי לענין ב"י להך דרבה ור"ח דבשלמא לענין חמץ דגלי קרא דלא ימצא דאפילו לרבנן דלס"ל גל"מ כמ"ד עובר בב"י אף בהואיל עובר בב"י משא"כ לענין יו"ט ואמנם לגי' רש"י דאהואיל דמלאכת יו"ט קאי ניחא דלא מייתי כלל מב"י ובזה ניחא קו' תוס' לר"א דס"ל עובר בב"י מטעם הואיל לישרי לי' נמי לאפות ביו"ט די"ל הואיל ל"מ רק לעבור בב"י דגלי קרא

(ז) והנה בגוף הסברא דהואיל לא מצאתי מי שדיבר להבין הסברא ואולי ס"ל דסדאו"ר מה"ת לקולא ומ"ה מדאור' מותר לאפות שמא יקלעו לי' אורחים ומדרבנן כבר כתב במג"א דמדרבנן ל"מ הואיל ואי דכונתו לחול היכא דהמעש' מותרת לא אזלינין בתר כוונה כמו דנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ור"ח י"ל דס"ל דסד"א מה"ת לחומרא והיכא שיש איסור דאור' מהני מחשב' למלקות כמו דס"ל לר"ש כ"ש למלקות ופי' הריטב"א מטעם אחשבי' והיינו משום דעשה איסור דאור' כמ"ש המפרשים והנה לפמ"ש ברי"ט אלגזי דאף לר"מ דס"ל סדאו"ר מה"ת לקולא רק בס' ל"ת אבל לא בספק עשה וצ"ל דרבה ס"ל דיו"ט ל"ה רק ל"ת. ובזה ישבתי קו' תוס' ד"ה כתיש' הרי יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוח' ל"ת ועש' ולהנ"ל נכון דהגמ' מקש' לרבה דאמרינן הואיל והטעם דס' מה"ת לקולא וע"כ יו"ט ל"ה רק ל"ת דבס' עשה אסור מה"ת

ובזה מיושב קו' התוס' דבטלת מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה מסוכן דבשבת דס' חיוב מית' לכ"ע אסור מה"ת כגי' ר"מ בה' טומאת מת וא"כ חייב מלקות ומית' בנתכוין לאיסור כנ"ל

(ח) ונבוא לישב קו' התוס' ד"ה כתיש' ביו"ט מ' שר' דמי גרע מחריש' ואי דאין עשה דוח' ללתו"ע גם חריש' לתו"ע. וגם לישב דברי הר"מ בפה"מ דמכות שלא הביא מסקנת הש"ס דמיירי במתונתא. עוד הקשה בישי"ע או"ח סימן תפ"ט דבמכות כ"ב פריך ליתני שבוע' שלא אחרוש ביו"ט ומשני דאין איסור חל על איסור ומקשה דליתני שבוע' שלא אחרוש בין