בית יצחק אורח חיים רכ

לא עדיף מהיכא דהותנ' א"כ במוכר ע"ז דהוה המכיר' באיסור וא"א עי"ש ל"מ תנאי וכ"ש עייל ונפיק לא יבטל המעשה דלא עדיף מתנאי ומ"ה שפיר כ' הר"י דמותר אח"כ לקבל המעות דאפי' לא יתן המקח קיים משא"כ במכר יין כשר המעש' הזאת יכול לעשות עי"ש והמעות הוה תנאי כל עוד שלא נתן המעות לא נגמר המקח ואסור אף אם יקח אח"כ המעות. (אך ק"ק שיזקיף במלוה) ובזה יתישב מה שהקש' בישי"ע דבגמ' הוכיח דדמי ע"ז ביד נכרי מותר מדאמר רב להני שרצו לאתגייר שימכרו מקודם ע' ד' ס"ד ודילמא אמר להו שימכרו הע"ז והנכרי ימשוך מקודם עיי"ש ולהנ"ל נכון לשיטת הפוסקים דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות ובנכרי ל"ש אשל"ע כדאיתא באה"ע סימן ה' בב"ש וגם הנכרי אינו עובר בהמכיר' ונמצא דהמעות הוה תנאי ושוב אסור אף שימשוך מקודם אך בגוף הדבר בתנאי במקח שנעש' באיסור יש להתווכח דזה מחמת חולשת המעש' ול"ש סברת התוס' בכתובות ע"ד וגם אי באומדנא בעי' עכ"פ שהמעש' יכול לעשות עי"ש עדיין יש להתווכח ואכמ"ל

(ג) ובריטב"א אשא ס"ג כ' אהא דנתן לה אתנן ולא בא עלי' ומקש' בגמ' מי מצי מקדיש והקש' הרשב"א דהכא שלה היא וברשות' דכיון דמשכתו קני ואי משום דלא בא עלי' אין הבעיל' אלא דמים וכל שמשך ופסק קונ' ואין המעות אלא כחוב וכ' והנרא' בזה דבעלמא כל שהמשיך פירות אחר פסק דמים גמר והקנ' דסמך דפרע לי' לוקח וכי לא פרע לי' נמי כייף לי' בדינא דלא כסיפא לי' למיתבעי אבל הכא דכסיפא לי' למיתבע אנן סהדי דלא מקנה כלל אלא שיהא כפקדון אצלה עד שיבעל ואני אוסיף על דבריו דל"מ לכוף אותה לביא' דדין פועל יש לה והיא יכול' לחזור ומעת' בשלמא בכל מקח כשמשך הקונה מחויב לתת המעות ומ"ה קנה החפץ אבל הכא ל"מ לכוף על הביא' ומ"ה לא הקנ' החפץ עד הביא'. ולפ"ז קשיא אדברי ר"י שהתיר במשך הנכרי ואח"כ נתן מעות ליהנות מהמעות משום שכבר קנה הנכרי והרי א"י לכוף הנכרי שיתן המעות דאסור לדידי' משום קנס וכן איתא במ"ל פט"ז מה' מכיר' בשם בעה"ת במכר בהקפ' א"י לכוף על המעות כיון שהדמים אסור לדידי' וא"כ ודאי לא הקנ' לנכרי במשיכ' עד שיתן הדמים דל"מ למיתבע. אך הדבר נכון דבודאי מכר שיקנ' תיכף הגוי כדי שיוכל אח"כ לקחת המעות ובלא"ה במוכר ע"ז לא תליא כלל בדעת המוכר להפוסקים דאיסורי הנא' אין להם בעלים והגוי קונ' במשיכ' אף בלי דעת הבעלים כקונ' מהפקר

וקצת י"ל בסברת התוס' במשך ואח"כ נתן מעות דמותר המעות לאחרים ולדידי' אסור וי"ל הטעם עפ"י דברי המ"ל פט"ז מה' מכיר' בשם בעה"ת דהיכא דהדמים אסור לדידי' הלו' א"צ לשלם לו א"כ כיון דכבר משך ע"ז ואי בעי הגוי לא יתן לו דהדמים אסור לדידי' נמצא מתנה בעלמא יהיב לי'. ועיין בירושלמי במכרן וקידש בדמיהן ובמ"ל פ"ה מאישות כעין זה. ובזה צ"ע על המג"א בסימן תמ"ג שכ' דכיון דבע"ז לא אסור רק לדידי' בשאר איסורין ומכר ומשך ואח"כ נתן מעות מותר אף לדידי' ועיי"ש וצ"ע דאם מותר לדידי' נמצא דהוה חוב ממש והוה חלופין ואסור

(ד) והנה בסוגיא דע"ז ס"ג גבי אתנן דאמר רבא ל"ש מקיפו ל"ש שאינו מקיפו לא מיתסר כאן דלא מיחד שיעבודי' ונ"ל דרבא לשיטתי' דס"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אבל לאביי דס"ל למפרע גובה וכ' מהרש"א בפסחים דאף דבמטלטלים הואיל ומחוסר גוביינא מוד' מ"מ לענין איסור למפרע גוב' גם במטלטלים כדמוכח בפסחים וצ"ע לאביי מדבי' ר' ינאי דפרע בשמינית ואם למפרע גוב' קנה למפרע המעות והוה חליפי שביעית ונ"ל דבלו' פירות שביעית כיון דהוה הפקר לא אישתעבדו נכסי' ול"מ למיתבע כמש"ל בע"ז מה"ט ומ"ה גם לאביי גוב' משע' דפרעי' ול"ה חלופי שביעית אך באתנן צ"ע לאביי בבא עלי' ואח"כ נתן לה לאביי למפרע גוב' ויהי' אתנן וצ"ל דמוכח כדברי הר"ן ז"ל שמסתפק בדין אתנן אם יכול' לכופו שיתן לה טלה או ממון בשוה טלה או הוא יכול לומר דלא יתן לה רק שוה הביא' עפ"י שומא. ולפ"ז דלא נודע כלל כמות החוב וצריך שומא אף שנותן הטל' ל"ק למפרע דאינו דומ' לבע"ח שידוע כמות החוב משא"כ באתנן ולכן מוד' דמכאן ולהבא הוא גוב'. ולפ"ז מאי דמייתי ראי' מאתנן על פירות שביעית הוא כמש"ל דבפירות שביעית לא נשתעבד בהחוב וגם ראיות הר' אלחנן בע"ז ג"כ כמש"ל דבע"ז ג"כ לא נשתעבד הנכרי דאין לו בעלים. אמנם באמת דברי מהרש"א פסחים דחוקים לחלק בין איסור דס"ל לאביי במטלטלין למפרע גוב' ולא לענין ממון והסוגיא שם י"ל דבאמת לאביי במחוסר גוביינא במטלטלין מוד' כמ"ש תוס' ורק דמשמע לי' לגמ' נכרי שהלו' ישראל על חמצו והחמץ ברשות הנכרי ומזה ידע הגמ' ומ"ה לאביי ניחא ולרבא קשיא דזה לא ידע הגמ' דמיירי בהרהינו אצלינו ונתן לו בתורת משכון והלא כן שיטת בעל העיטור הובא בבעה"ה שער מ"ג ח"ב ובתומים סימן ק"ג ס"ק ה'. דאביי ורבא פליגי במשכונא ביד המלו' ולפ"ז ע"כ צ"ל דגם לס"ד מיירי בחמץ ברשות הנכרי והג"ת הקש' א"כ מאי משני בשהרהינו אצלו והלא לס"ד ג"כ מיירי במשכונא ודבריו אינו אלא תמוהים דבעה"מ ס"ל דגם בקרקע פליגא במשכון ביד המלו' דבקרקע בע"ח אינו קונה משכון כדאיתא בגיטין ל"ז ודכותי' פליגי במטלטלין ג"כ היכא דל"ק המשכון ורק שהוא בידו ומש"ה פריך לרבא ומשני כשהרהינו אצלו קני' בתורת משכון ובזה גם רבא מודה ועכ"פ הסוגיא מיירי היכא שהוא ביד המלו' ומ"ה מקשה ממטלטלין אלא שי"ל קו' גדולה דבב"ק ס"ו בגזל חמץ ועבר עה"פ מקשה שם מכי מטי עידן אסורא מייאש והקש' במק"ח סימן תע"ח דא"כ כל חמץ של ישראל לישתרי אחה"פ בלא ביטול מטעם יאוש ותי' דיאוש ל"מ קודם דאתו ליד זוכה ואני תירצתי דיאוש ל"מ רק על דבר שאינו ברשותו כמ"ש הרמב"ן ב"מ כ"ו וחמץ נהי דאינו ברשותו מצד האיסור אבל כיון דעשאו התורה כאלו ברשותו מ"ה ל"מ יאוש ולפ"ז בנכרי שהלו' לישראל על חמצו דגם לרבא דמכאן ולהבא הוא גובה הוה אינו ברשותו כדאיתא ברש"י פסחים דף ל' ע"ב ומהני יאוש הואיל דזולת האיסור ג"כ הוה אינו ברשותו ול"ש רק תי' המקו"ח דלא אתי ליד זוכ' ולפי"ז להעיטור דחמץ הוא ביד נכרי והחצר קונ' דגם בנכרי קונ' חצר כדמוכח ע"ז ע"א דמקשי ותיקני לי' כלי'. וגם ל"ש מתיאש וזה אינו רוצה לקנות דהנכרי רוצה לקנות ואתי ליד זוכ' ומ"ה מותר לאחה"פ ומאי מקש' לרבא וא"ל לפמ"ש מהרש"א ורש"ל ב"מ כ"ו בתוס' ד"ה דשתיק גם בחצר שייך יאוש של"מ. וכאן אתי נמי ליד נכרי קודם היאוש ל"ק החצר ושפיר מקש' דהרי הקש' לרבא ורבא ס"ל יאוש של"מ הוה יאוש אך י"ל דבעכו"ם אין חצר קונה מטעם שליחות רק מטעם יד ובעי מדעתו דגם יד של"מ הוא מטעם שליחות כמ"ש הנתיבות סי' ר' ס"ק ט"ו ובעכו"ם חצר אינו קונ' של"מ. והעכו"ם אינו מכוין לקנות בפסח ולא אתי ליד זוכ' וז"ב

(ה) ובעמדי בזה הנני להעיר ע"ד הגאון מליסא שכ' בקונ' במשיכ' ואח"כ אינו רוצ' לתת המעות דהחמץ גזל למפרע וכפל דבריו בסי' ק"צ וקצ"א וכמה מקומות וצ"ע והוא בנה יסוד שלו מדברי הח"מ בסי' קכ"ד בלקח נייר ע"מ לשלם מיד ולא פרע הוה הגט גזל וס"ל דהח"מ מיירי בלא הותנ' רק מסתמא הוי כתנאי ואמנם י"ל דהח"מ מיירי בהותנ' בפי' ע"מ לשלם מיד. וכן פי' בישי"ע דברי הח"מ או דהח"מ מיירי בעייל ונפק אזוזי אבל בלא עייל ונפיק אזוזי באותו יום אף שאינו רוצה לשלם הוה כאינו רוצ' לשלם חוב והמקח שביד הלוקח קיים והנתיבות מביא שכ"כ במ"א ולא מצאתי ובה' מכיר' סימן י"ב כ' להדיא דאי מסרב העכו"ם ליתן המעות והישראל עייל ונפיק אזוזי מתבטל המקח משמע דוקא בעייל ונפיק ולענ"ד דלא כהנתיבות דהרי בכל תנאי אין בו שום כפי' כמ"ש הר"ן בקידושין במקדש ע"מ שיתן ר' זוז קודם הכניס' הוה תנאי ול"ש כפי' רק לאחר שכנס הדמים נעשו חוב ומעת' במכר ומשך החפץ דהמוכר יכול לכוף הלוקח שישלם לו אין כאן רק חוב וגם אין שייך אומדנא שיצטרך לדון בדינא ודיינא כיון דנתן לו החפץ והאמין לו על המעות וכיון דלא עייל ונפיק אזוזי ולא גילה דעתו דאך זוזי אנסוה סבר וקיבל שהדמים יהי' חוב ולא שיעכב הקנין מחמתו שיהי' גזל אם לא ישלם ואין ראי' מדברי הב"ח בח"מ סימן צ"ו והובא בב"ש סימן צ' דהמוכר סחורה בהקפ' קודם לכל בע"ח בסחור' זו דשם הטעם דהסחור' הוה כאפותיקי אבל לא שהגוף יהי' שלו דאל"כ נלמוד משם דאף במכר בהקפה וזקף במלו' אם לא ישלם הוה הסחור' גזל דהרי שם הוה בהקפ' וזקף במלו': וגם שם ל"ה רק מתקנ' כדאיתא בצ"צ בסי' קמ"ז וגם הב"ח ס"ל דל"ה רק כאפותיקי ולא שיהי' גזל ולא כהגט פשוט בסי' ק"כ שהרגיש מהב"ח והכי מוכח מדברי הש"ך בסימן צ"א שפסק בחנוני טוען שמא לא נתן לו הדינר הו"ל הבע"ב ודאי שאף לדברי המוכר הלוקח מחזיק בפירות אלא שס' לו אם פרע אין ס' מוציא מידי ודאי עיי"ש ואם נימא דנתינת המעות הוה תנאי הרי בכל תנאי שהוא בקום ועש' וס' אם נתקיים אוקמינין בחזקת המוכר כדאיתא בח"מ סי' רמ"א ובאה"ע סימן ל"ח ואפילו האש' טוענת שמא פ' הר"ן פ' האומר דהוה כא"י אם הלויתני והובא בב"ש ועיין במ"ל פט"ו מטוען בדברי הראנ"ח והפלא שלא הביא דברי הר"ן וגם המ"ל מסיק דמוקמינין בחזקת המוכר וע"כ מוכח מדברי הש"ך ז"ל דנתינת המעות ל"ה תנאי. ומ"ה מוקמינין בחזקת הלוקח והנתיבות הרגיש גם שם בסברתו ליישב קו' הקצה"ח אמאי דאמרינין כל דאלים גבר ולא הרגיש דלפי דבריו אמאי א"צ עדים בקיום התנאי ואולי ס"ל דהטעם דצריך עדים כמ"ש המהרי"ט בסימן קנ"ב דסתמא הי' התנאי אדעתא דהכי שיבואו עדים וכאן כיון דקיי"ל המלו' את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ה"ה במוכר א"צ עדים על המעות אבל כ"ז דוחק. אבל לפמ"ש דאין כאן תנאי הדבר נכון ומ"מ קו' הנתיבות וקצה"ח סוף סימן צ"א אמאי פ' הש"ך כל דאלים גבר בהכחש' במעות הפרעון ל"ק לפמ"ש הב"ח הובא לעיל בלא נמצא מעות לכל בע"ח הבעל הסחורה קדים וכאן כיון דא"י לגבות המעות דהוא אומר שכבר שילם הוי כאישתדיף נכסים ויכול לתפוס הפירות אם נמצאו בסימטא כיון דהוה כאפותיקי כמש"ל והנה מדברי השטמ"ק שהביא הנתיבות בסימן צ"א אין ראי' שנרא' מדבריו דאיירי בעייל ונפיק אזוזי ביומא

(ו) ועיין בקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל ז' סוף אות ה' פוסק במכר דבר ויש ס' בכמות המעות וקנ' הדבר בקנין אף שהוא ביד המוכר הלוקח א"ח לתת אלא כפי שיעור הפחות דהמקח הוה רק כפקדון ול"ה תפיסה ברשות ולדברי הנתיבות