בית יצחק אורח חיים כב

כמ"ש הטו"ז סי' י' א"כ כיון שנפסק בתחלה חוט אחד ואח"כ נפסק חוט השני ונקשר שניהם נימא נמי פנים חדשות בא לכאן ול"מ מה שתלאן בראשונה כמו בכלי שניקב וכמו בסנדל דאזדה לה טומאה ראשונה וה"ה הכי לדעתי צריך שיתיר הציצית ויחזור ויקשור והרי לטו"ז אם נפסק בשיעור לפסול ל"מ קשירה ה"ה אם נפסק פחות מכשיעור ונקשר ונפסק עד לכשיעור וצ"ע לחלק בין הדבקים

ד' ב"ה ברעזאן י' כסלו כטל לישראל לפ"ק

שלום וברכה וכ"ט לידידי כנפשי ה"ה הרב הגאון החריף ובקי וירא ד' מרבים בנש"ק המפורסים מוה' צבי הורוויטץ ני' בעהמ"ח לקוטי צבי ושאר ספרים יקרים

יקרת מכתבו ובו איזה הערות על פלפלת כ"ש בחיבורי שיח יצחק וגם ספרו כרם שלמה על הלכות ציצית הגיעני ושמחתי מאוד בדבריו היקרים ובמחברתו ואשיב לכ"ת בזה על איזה הערות כפי אשר ד' יורני

(א) כ"ת הקשה אדברי מ"א סי' ח' שכתב דאם אין יוצאים בציצית התחובין בפנים איכא לועג לרש אם תוחבין בטלית של מתים והקשה דכמ"ש התוס' נדה ס"א דבכלאים ל"ש לועג לרש הואיל ול"ה חימום ה"ה בציצית התחובין דל"ה בר ראי' ל"ש לועג לרש לדעתי לק"מ לפמ"ש התו' דבלא"ה ל"ש לועג לרש בציצית כיון שאינו נהנה ורק דבציצית כיון דשקולין כנגד כל המצות חמור טפי וחיישינן ללועג לרש נכונים דברי המ"א ג"כ דבציצית שייך לועג לרש לכ"ע מיהו תירוצו נמי עולה יפה אך לא הוצרך לזה לאחר עיון בתוס' נדה

והנה התוס' אנהירנא לעיינא בזה במילתא חדתא דגם במצות ציצית אינו חייב רק בבגד שנהנה בו דומיא דכלאים בימי חורפי תירצתי בדברי התוס' אלו קושיות הברית אברהם שהקשה להרשב"א דגם בהנאת הגוף אמרינן מצות לאו להנות נתנו למ"ל קרא דעשה דוחה לל"ת ומ"ה מותר כלאים בציצית ת"ל כיון שמקיים מצות ציצית בבגד זה מלל"נ ולא מיקרי הנאה ואיני עובר משום כלאים לדברי התוס' הנ"ל ניחא דאם נימא מלל"נ ולא מקרי זאת הנאת הגוף א"כ שוב אינו מקיים מצות ציצית דגם במצות ציצית אינו מקיים בבגד בלא הנאת לבישה ולכן א"א ליתפס החבל בב' ראשין וע"כ מיקרי זאת הנאת הגוף דזולת הנאה לא מיקיים המצוה וה"א לאסור משום כלאים והיוצא מזה דע"כ ל"ק הרשב"א מלל"נ אף בהנאת הגוף דוקא היכא דהמצוה מתקיימת בלי הנאת הגוף אבל היכא דבלי הנאת הגוף אין המצוה מתקיימת ע"כ ליהנות ניתנה ולכן לא בטל ההנאה לגבי המצוה דזולת הנאה גם מצוה ליכא ול"ק קו' קושית הברית אברהם ואמנם מה שאזכיר בזה היא הנה בכ"מ פ"א מציצית הל' י"א כתב בטעם דצמר עיר הנדחת פסול דכתותי מכתות שיעורי' ומדלא כתב משום איסור הנאה מוכח דס"ל מלל"נ בציצית וכן הוכיח הפ"מ סי' י"א ובודאי הכ"מ ג"כ סובר דהיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה מל"נ אך דס"ל לכ"מ דמציצית גופי' אין לו הנאת הגוף ורק מהבגד דהציצית ל"ה לבוש. ורק הבגד מהנה ומ"ה הצריך לומר כתותי מכתת שיעורי' ולפי"ז ל"ק מה שהקשיתי על שיטת מהר"ם דס"ל בבגד של שאר מינים בעי צמר ופשתים ביחד ואיך קאמר בנזיר נ"ח דמאן דיליף מראשו לא יליף מגדילים דעשה דוחה לל"ת דאיצטריך לכדרבא והרי גם לרבא דקרא קמ"ל צמר ופשתים פוטרין שלא במינו נמי שמעינן דעשה דוחה לל"ת דהרי הציצית מצו"פ הוין כלאים בשאר מינים [עיין תשו' א' שהארכתי בזה] להנ"ל ל"ק לפמ"ש הנוב"י סי' קפ"ו [היכא ג"כ לעיל סי' א'] דבגד של שאר מינים ויש בו צמר ופשתים ל"ה הבגד כולה כלאים ואם הכלאים מונח לארץ מותר ללבוש הבגד א"כ לפ"מ שהוכחתי דמציצית לא נהנה כלום ורק מהבגד א"כ בשלמא כשהבגד הוא של פשתן וציצית צמר דאסור אף אם צד אחד מונח לארץ דהוה כולה איסור כמבואר בסי' ש"א מה לי שלא נהנה מהציצית לו יהא אלא שמונחים לארץ אסור ללבוש הבגד משא"כ בגד משל שאר מינים והציצית הם כלאים ומהציצית אינו נהנה ומהבגד מותר להנות כדברי הנוב"י הנ"ל ואיזה איסור עושה ומיושב קו' הנ"ל אלא שעומד לנגדינו גמ' ערוכה במנחות דף מ' דמקשה רבא לר"נ דס"ל שאר מינים דרבנן איך צמר ופשתים פוטרין וס"ד תרווייהו ביחד איך מישתרי כלאים אם ל"ה רק דרבנן ולהנ"ל לא מקשה מידי דכיון שהבגד שאר מינים ול"ה כלאים רק הציצית לא איכפת לן כיון דלא נהנה מהציצית כדברי הנב"י הנ"ל אלא ע"כ דליתא לסברא הנ"ל דאף שאם חלק הכלאים מונח לארץ מותר מ"מ אם לבש בגד של שאר מינים ובו חלק אחד כלאים אף דלא נהנה מהכלאים אסור דהוה דרך לבישה ומ"ה מקשה שפיר או דס"ל לגמרא כיון דמכלאים אסור אף שאר הנאה אם הוא דרך לבישה כדאיתא ביו"ד דאסור לקחת ביצה חמה ע"י כלאים שהכלאים שמרו מהחמימות ה"ה הכא אף שלא נהנה מהציצית מ"מ כיון שע"י מותר ללבוש הבגד הוי זאת הנאה דכלאים ועיין בטו"ז וש"ך מה שכתבו לענין לובש כלאים לענין מכס כסברא הנ"ל ולפ"ז מיושבין דברי מהר"ם בדרך זה דבאמת הי' לי' לומר דמותר ללבוש כלאים בציצית דמלל"נ כקושית הברית אברהם אך כיון שיש הנאת הגוף בבגד ל"א מלל"נ ובלא"ה ל"ק קושית הברית אברהם דבבגד אינו עושה מצוה כלל ורק בהציצית ול"ש לומר מלל"נ דבהבגד אינו עושה מצוה כלל אך כ"ז בבגד צמר או פשתים משא"כ בבגד של שאר מינים דאינו עושה איסור בהבגד רק בהציצית מלל"נ ואף דבהנאת הגוף ל"א מלל"נ מ"מ כיון שהוכחנו דמהציצית אין לו הנאת הגוף רק גרם הנאה שע"י כן לובש הבגד בגרם הנאה אמרינן שפיר מלל"נ כמו שכתב הרשב"א לענין טבילה אף שמכשרתו בקדשים מלל"נ וכבר ידוע שיטת הרז"ה דבמצוה דרבנן מצות ליהנות ניתנו ואף החולקים ע"ז נ"ל דזה דוקא היכא שאין לו הנאה רק מהמצוה אמרינן השתא מצוה דאורייתא לא נחשב הנאה כ"ש מצוה דרבנן משא"כ היכא שיש לו גרם הנאה ממש כגון הכא שזולת הציצית ל"ה רשאי ללבוש הבגד והוי גרם הנאה ממש מכלאים זה וודאי אסור במצוה דרבנן לכ"ע ושפיר מקשה בגמ' דמנחות איך יעשה כלאים שאר מינים דרבנן כ"ז אם שאר מינים דרבנן משא"כ אם שאר מינים דאורייתא שפיר אמרינן מלל"נ כיון שהוכחנו דל"נ הנאת הגוף מהציצית רק גרם הנאה ושפיר אמרינן בנזיר דלא יליף מגדילים דעשה דוחה לל"ת דקרא אתיא לכדרבא ושאר מינים דאורייתא ולא הוי הבגד איסור רק הציצית ומציצית אין לו רק גרם הנאה ומלל"נ משא"כ אם ילפינן מגדילים דעשה דוחה ל"ת שפיר ילפינן דהתורה התירה לעשות בבגד פשתן ציצית של צמר והבגד גופה אסור ומזה יש לו הנאת הגוף ול"ש מלל"נ ועוד דאם בהבגד עושה איסור ובזה אין עושה מצוה כלל ונהי דעשה דוחה לל"ת אף שאינן בדבר אחד דלא כשיטת השאג"א [שהובא לעיל סי' ב'] לפי מה שביארנו השתא מ"מ מלל"כ ל"ש אם בבגד עושה איסור ואינו עושה מצוה והתבונן בכל דברינו אלו ושוב נזכרתי שלדרך זה העירני חכם אחד [הוא הרב מסאמפאלנע השואל בסי' ב'] אבל לא ביאר בכל הצורך ות"ל הדברים מבוררים: והנה הרשב"ם הקשה איך לובש כלאים והאיכא לועג לרש ותי' דכיון שלא נהנה גם בחי שרי והקשה התוס' למה האי שעתא ודאי רמינן ציצית משום לועג לרש הרי גם בחי כה"ג פטור מציצית והנ"ל בישוב קושיא זו וכל הקושיות שהקשו התוס' בנדה ובברכות ובע"ז ובב"ב דשמואל קאמר האי שעתא ודאי רמינן משום לועג לרש ואנן מסירין הציצית ונ"ל הנה סברת התוס' דל"ש לועג לרש בציצית משום דגם חי פטור אם אין לו הנאה ל"ש רק למ"ד חובת גברא דאז בעי שילבש ויהי' לו הנאה אבל למ"ד חובת מנא וכלי כופסא חייב בציצית נהי דבעינן בגד הראוי ללבישה אבל ל"ב שילבש ואף במונח בקופסא חייב ואף מוכרי כסות חייבין בציצית לדידי' ולפ"ז ודאי איכא לועג לרש במת דבחי כה"ג שאין לו הנאה חייב. ומעתה שמואל קאמר במנחות כלי קופסא חייב ואח"כ אמר האי שעתא ודאי רמינין ומ"ה קאמר ב' מימרות יחד דחדא באידך תלי' דלדידי' איכא לועג לרש ול"ש סברת התוס' ומיושב אמאי אנן מסירין הציצית דל"ש לועג לרש דאנן פסקינן חובת גברא ואף בחי בכה"ג שאין לו הנאת לבישה פטור וזה יהי' סברת הרשב"ם וזה דבר יקר וברוך ד' שהנחני בדרך אמת וכמעט תימא בעיני שלא תי' התוס' כן

ושוב ראיתי דבמה שכתבתי לעיל דלמ"ד כלי קופסא חייב בציצית אף מוכרי כסות שלהם חייבין בציצית נהי דל"ה לבישה מ"מ הבגד שנהם ול"ג מכלי קופסא וזה תמוה גדולה על התוס' נדה הנ"ל דהרי התוס' קאי לשמואל דהוא בעל מימרא דהאי שעתא ודאי רמינן כעת נראה ליישב דברי התוס' חדא די"ל כיון דכתיב בקרא כסותך אשר תכסה בה בעינן שהבגד תעמוד שיכסה בה בעצמו אבל בבגד שעומד למכור לאחרים ואינו עומד שיכסה בה בעצמו ל"ת תורה בציצית ובהכי מיושב מה שהקשה במלא הרועים בהא דדייק מר' יהודה דהטיל ציצית לפרזימא דאינשי ביתא דס"ל ציצית ל"ה מ"ע שהז"ג ונשים חייבות דילמא ס"ל חובת מנא והבעל חייב בציצית שהבגד' שלו [ואף דהמקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו מ"מ זה הטעם דאין דעתו על כסות אשתו כדאיתא בב"ק ק"ב מ"מ גוף הכסות שלו כדמוכח בכתובות נ"ד דל"ה הגוף שלה דשמין מה שעלי' עיי"ש מ"מ לדעתי קושיא זו לק"מ דכיון דהבגד שלה לכסות בה כ"ז שהיא תחתיו ואין בידו למכור ל"ה שלו לענין ציצית ויבואר במקום אחר] להנ"ל ל"ק דדוקא בבגד שהיא מכסה בו חייב דקרא כתיב אשר תכסה בה ומה שכתב במנא הרועים דא"כ למ"ל לומר דבגד זקן שעשוי לכבודו פטור אין ה"נ דמה"ט פטור משום דאינו עומד שיכסה בה בעצמו בעודו בר חיובא הן אמת דקשיא בגמ' דדריש אשר תכסה לרבות כסות סומא או לרבות בעלת חמש והרי בעי אשר תכסה למעט כסות שעומד למכור אף דהוי כסותך מ"מ פטור ושמא אין ה"נ למ"ד חובת מנא לא מרבה בעלת חמש וס"ל כמ"ד ארבע ולא חמש וקרא דאשר תכסה אתי' להכי אמנם מדברי ב"י ס"יא לא משמע כן אך דאם הוא עומד שיכסה בה בר חיובא חייב בציצית לדידי' איברא דגם זולת קרא דאשר תכסה בגד שעשוי למכור פטור מציצית אף למ"ד חובת מנא הרי זה דומה קצת למה שמבואר ביו"ד סי' ק"כ בישראל שקנה כלי והשאילה לאחר דחייב בטבילה כיון שכבר נתחייב ביד ישראל ומ"מ בישראל שקנה לסחורה והשאילה פטור מטבילה דלא מיקרי נתחייב בטבילה כיון דקנה לסחורה ה"ה הכא בקנה בגד לסחורה פטור מציצית לכ"ע ולשיטת האו"ה שחולק שמא גם הוא יחלוק על סברא דידן: וקצת יש לומר דדבר זה תליא במחלוקת שבין רש"י ותוס' בחולין קל"ג וס"ל לרש"י אף דכהן פטור ממתנות מ"מ בשוחט למכור לאחרים חייב מדאורייתא דל"ח מתנות דידי' ששוחט למכור ולפ"ז לרש"י ה"ה בציצית אינו חייב בציצית אבל התוס' כתבו שם דמדאורייתא פטור כיון שלע"ע הוה דידי' ה"ה בציצית חייב דלע"נ הוה הבגד שלו ועיין עוד בטו"ז סי' קי"ז ס"ק ב': ומכל זה נראה דצדקו דברי התוס' שכתבו דמוכרי כסות פטורין אפילו לשמואל ולפ"ז יש לפרש גם מה שכתבו התוס' ואפי' בחי כה"ג פטור והיינו דאף