בית יצחק אורח חיים כא

לא קידשה לעתיד לבוא וא"צ היתר כלל כמ"ש מהרש"א בביצה והן אמת דבר"ה אמרינן הטעם משום דקרי לר' אליעזר חבירך ולא קאמר משום דס"ל לא קידשה לעתיד לבא משום דלא מצי לתרץ כן דמנ"ל דהתקנה הי' לאחר חורבן דילמא הי' המעשה קודם חרבן רק שרבו הפירות ולא חשו לעטר ירושלים כמו שהקשה הפ"י בביצה ולזה ל"מ לתרץ דסבר לא קידשה לע"ל דהרי הי' קודם החורבן ולזה קאמר רנב"י ממנ"פ אי קודם חורבן ואז לא הי' לר"א תלמידים הי' צ"ל רבך ואי לאחר החרבן ולא הי' צ"ל רבך משום כבודו כדאמרו בגמ' הרי ס"ל לריב"ז לא קידשה לעתיד לבוא וא"צ היתר עיין עוד בחגיגה ג' ובתוס' מגלה י' משמע דריב"ז ס"ל לא קידשה לעתיד לבא ולפי"ז יפורשו דברי ר"נ ב"י בטוב טעם דהך חששה לאסור מדרבנן יום הנף משום שמא יבנה ביהמ"ק. ע"כ צ"ל דיבנה בלילה דהרי בנין בהמ"ק אין דוחה יו"ט וע"כ במוצאי יו"ט וקשיא איך בונין בלילה כקו' התוס' ע"כ צ"ל שמא יבנה מזבח לבד שיבנה בלילה ומקריבין אע"פ שאין בית משום דקדושה ראשונה קידשה לשעתו וקידשה לעתיד לבוא כדאיתא במגילה ד' ו' ומ"ה יש לחוש לשמא יבנה ויאמרו אישתקד כדכתיבנא לעיל אבל לפי מה דס"ל דס"ל לרנב"י דריב"ז לא התקין כלל בכרם רבעי משום דס"ל לריב"ז לא קידשה לעתיד לבוא וכן מוכח בחגיגה ד' ג' דריב"ז ס"ל כן א"כ אין מקריבין בלא בית ואין לחוש כלל לשמא יבנה בלילה ע"כ צ"ל דר"י טעי בדריב"ז ובאמת ריב"ז מדאוריי' אמר ודוק היטב כי חריף היא קיצור הדברים דרנב"י דקאמר דר"י מטעי טעי ובאמת ריב"ז מדאורייתא אוסר ול"ק דבאמת מדרבנן אוסר משום דאזיל לשיטתו דס"ל בר"ה דריב"ז לא תיקן בכרם רבעי משום דס"ל לא קידשה לעתיד לבוא אין לחוש כלל לשמא יבנה בהמ"ק בט"ז ניסן בלילה דאין בונין בלילה וליכא לתרץ דיבנו מזבח לבד ויקריבו אע"פ שאין בית דהרי לשיטת ריב"ז ס"ל לא קדשה לעתיד לבוא ואין מקריבין בלא בית ולכן ע"כ מדאורייתא אוסר ור"י מטעי טעי ודוק היטב

(ז) מיהו בעיקר הקושיא שהקשיתי מבנין ביהמ"ק דנשים חייבות אף דאין בונין בלילה והיותר תמה לשון הרמב"ם בה' בית הבחירה שהתחיל אין בונין בהמ"ק בלילה ותכ"ד כתב והכל חייבים לבנות נשים וכו' והיא סתירה מני' ובי' נ"ל עפ"י דברי הטורי אבן מגילה ד' כ' שהאריך להקשות אהבאת ביכורים איך נשים חייבות דהוי מ"ע שהז"ג ולפמ"ש בטורי אבן חגיגה ט"ז ע"ב כלל חדש דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ומה דפטור בלילה הוי ז"ג היינו דוקא מצוה שחייבין בה לעולם כגן ציצית ולולב ותפילין ובלילה פטור אבל מצוה שאין מחויב לעשות רק פעם אחת כגון מילה וסמיכה ואם לא עשה בלילה יעשה ביום ואם יעשה בלילה א"צ לעשות יותר ל"ה הלילה רק מפסקת ולא מבטלת ול"ח זאת מ"ע שהז"ג עיי"ש בדברים ערבים לפ"ז קושיתנו מיושבת דבנין בהמ"ק אין מחויב לבנות רק פ"א ואם יבנה בלילה א"צ לבנות ביום ואם לא יבנה בלילה יבנה ביום אבל אין זה מצוה תמידית כמו ציצית ותפילין ומ"ה נשים חייבות אף דאין בונין בלילה וזה מה שרצינו לבאר והשאג"א האריך בטורי אבן הנ"ל ועדיין לא ביאר כל הצורך דבברכות אמרינן ד"כ דק"ש ה"ל מ"ע שהז"ג ואף דבק"ש חייב בלילה מ"מ כיון שק"ש של יום יש לו זמן עד ג' שעות מקרי זאת זמ"ג ולשאג"א קשיא והרי אינו חייב ביום רק פעם א' ומ"מ הו"ל זמן גרמא ה"ה בשאר מצות שחייב לעשות פעם אחת ונקצב זמן ביום ולא בלילה הו"ל זמ"ג אבל יש לחזק סברתו בדרך זה דבק"ש אם לא קרא עד ג' שעות הפסיד ואח"כ לא קיים מצותו ומבטל המצוה כמ"ש המג"א סי' נ"ח דלא ככ"מ שם ומה שאח"כ ביום השני יקרא ק"ש מתחיל חיוב חדש וזה מעוות שלא יוכל לתקן כדאמרינן בחגיגה ד' ט' הרי זה הוי זמ"ג משא"כ מצות מילה אם לא מל ביום אמת שלא ימול בלילה אבל אותו מצוה עצמה קיים ביום השני דאם הי' מל אתמול או בלילה לא הי' לו למול עתה א"כ הלילה אינה רק מפסקת ולא מבטלת ול"ה זמ"ג ודבריו חזקים כראי מוצק וה"ה לענין בנין ביהמ"ק הלילה אינה רק מפסקת ולא מבטלת ועיין תוס' שבת קל"א ד"ה ושוין שכתבו להדיא כעין סברת השאג"א ועפ"י סברת השאג"א הנ"ל מיושב קו' גדולה ונפלאה הקשיתי בש"ס דשבועות דיליף דנשים פסולות לעדות מדכתיב ועמדו שני האנשים עיי"ש ודלמא לעולם נשים כשירות להעיד ורק שאין מחויבת להעיד דכיון דאין מקבלין עדות בלילה ה"ל מ"ע שהז"ג ומ"ה כתיב ועמדו שני האנשים אבל לעולם אם רוצים כשרים להעיד ומצאתי שכבר התעורר בזה במקצת בספר שערי משפט סי' כ"ח והוא הקשה עוד יותר דבגמ' אמרינן שם ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר דאי בבע"ד וכי נשים אין באות לדין ואמרו בגמ' ואם נפשך לומר כל כבודה בת מלך פנימה וכו' והקשה התוס' דאפי' אי קרא מיירי בעדים איך מוכח דנשים פסולות דילמא נקט אנשים משום כל כבודה ותי' התוס' דכיון דעד מפי עד פסול ע"כ צריכה לבא לב"ד והקשה הוא דילמא נשים פטורות משום מ"ע שהז"ג ומש"ה משום כל כבודה בת מלך אין דרכן לבא ומ"ה נקט אנשים ול"ש תי' התוס' דמחויבת לבא בעצמה דהרי פטורה להעיד דהו"ל מ"ע שהז"ג והיא קושיא גדולה אמנם להשאג"א הנ"ל ניחא דכיון דא"צ להעיד בעדות שיודעת רק פעם אחת ואם לא תעיד בלילה יש לה זמן להעיד ביום והלילה אינה מבטלת המצוה אך מפסקת כמו שהאריך בטורי אבן במתק לשונו לא מיקרי זאת זמ"ג לפטור נשים ואס"ד דכשירות להעיד א"כ מחויבת נמי בעשה דוהוא עד וכמ"ש הרמב"ם במנין המצות ול"ש כל כבודה כמ"ש התוס' והנה מ"ש דזולת סברתינו הוה עדות מ"ע שהז"ג אף דאם לא יגיד לאו היא (ודלא כמ"ש בשער המשפט הנ"ל) מ"מ כיון דכתיב והוא עד דהוא מ"ע כמו שכ' הרמב"ם במנין המצות הלאו דבתרי' קאי על העשה וכיון דנשים פטורות בעשה הלאו לא קאי עלי' כעין שכתב השאג"א דנשים אינן בבל תאחר והיא איבעיא בר"ה ד' ו' אף דנשים ודאי ללאוין הם שוין מ"מ כיון דכתיב ובאתם שמה כל שישנו בביאה עובר בל"ת ונשים שאינן בעשה אינן בל"ת וה"ה לעדות כיון שאינן בעשה דוהוא עד אינן בל"ת דאם לא יגיד ובהכי נלע"ד דמ"ה שבועות העדות אין נוהגת אלא בראוים להעיד והרי משכחת לה תועלת גם בנשים לשיטת הרא"ש בתשובה דמיגו במקום עדים פסולים לא אמרינן משכחת לה שבועת העדות בנשים ויש תועלת בעדותן שיפסיד בעל דינו המיגו וכבר הקשה כן בתומים סי' פ"ב כללי מיגו ס"ק ח"י עיי"ש להנ"ל נאמר דנשים פטורות ממ"ע דוהוא עד ומ"ה ליתנהו בלאו דאם לא יגיד אף ביש תועלת בעדותן ומ"ה פטורות מקרבן שבועה ואף אם נאמר דאיכא לאו אחרינא בעדות והוא לאו דלא תעמוד על דם רעך כמו דאיתא בספרי סי' רל"ז וע"ז נשים חייבות מ"מ כיון דקרא דאם לא יגיד סמוך לקרא דוהוא עד ונשים ליתנייהו בעשה זו דהו"ל מ"ע שהז"ג ליתנהו בלאו דלא יגיד וקרבן שבועה אלאו דלא יגיד כתיב ואפי' חייבות בלאו דלא תעמוד מ"מ כיון שאינן באם לא יגיד פטורות מקרבן שבועה כן נלע"ד מיהו עדיין משכחת שבועה העדות בקרובים לשיטת הרא"ש מיהו לסברת השאג"א כל זה ליתא והענין רחב ועמוק תן לחכם ויחכם ועיין נוב"י קמא חלק אה"ע סי' ל"ג מה שהקשה למה לא משכחת אשה חייבת קרבן שבועה בעד טומאה ועיין בחינוך סי' קכ"ה שכתב דקרבן שבועת העדות לא משכחת בנשים ועיין בהגהות מ"ל בפרשת דרכים סוף הספר שכ' דכיון דנשים ליתא בת"ע אף שיש תועלת בעדותן אינה חייבת קרבן שבועה להנ"ל א"צ לכ"ז והטעם פשוט דהוי עדות מ"ע שהז"ג מיהו כ"ז תלוי בדברי שאג"א הנ"ל ודוק

(ח) ושוב נלפענ"ד בדברי הרמב"ם הובא לעיל שכתב הכל חייבין בבנין ביהמ"ק א' אנשים ואחד נשים והכ"מ לא הראה מקום לזה והדבר תמוה דהרי הוי מ"ע שהז"ג דאין בונין בהמ"ק בלילה נ"ל מקורו של הרמב"ם מב"ב ד' ד' דמקשה שם בגמ' ובבא בן בוטה היכי נתן עצה להורדוס לבנות ביהמ"ק והרי אמרו מפני מה נענש דניאל וכו' ומשני שאני עבדים דאיחייבי במצות ולכאורה קשה הרי בנין ביהמ"ק הוי מ"ע שהז"ג ונשים ועבדים פטורות והק"ל וע"כ כדעת הרמב"ם דנשים ועבדים חייבין בבנין ביהמ"ק וזה מקורו של הרמב"ם ז"ל מיהו יש לדחות דנהי דעבדים פטורים מ"מ מותר ליתן לו עצה לעשות מצוה ואינו דומה לנכרי וזה כוונת הגמ' מיהו לפי מה שהקשה הר"ן בסוכה גבי טבי עבדו של ר"ג שישן תחת המטה ומשמע מירושלמי שהי' לר"ג למחות לו שלא ישב בסוכה והקשה הר"ן ומה איכפת לן אם יקיים מצות סוכה וכתב הפני משה בירושלמי שהי' לו למחות שלא יאמרו עליו שהיא ישראל מקיים מצות שהאשה פטורה עיי"ש הק"ל איך נתן לו עצה לסייע בבנין ביהמ"ק והא יש לחוש שיאמרו עליו שהוא ישראל וע"כ כוונת הגמ' דבאמת עבדים חייבין בבנין ביהמ"ק ומוכח כדעת הרמב"ם ודוק

ואתה ח"א הי' שלום צלח ורכב על דבר אמת ותורה וגדולה יתאחדו בביתך ובית אחי הרב נ"י והתענג על רב טוב כנפש דודך אוהבך יצחק שמעלקיש האבד"ק

בשולי המכתב הנה הפמ"ג ליו"ד סי' ל"ג וסי' מ"ח כתב דניקב עור אחד בושט או בקורקבן ועלה קרום ואח"כ ניקב עור השני מהני הסתימה כיון דבשעה שנסתם לא הי' טרפה עדיין והקשיתי עליו מש"ס דשבת קי"ב ובעירובין כ"ד דאמרינן שם בכלי דכדי טהרתו היא כמוצא רימון וניקב כמוצא זית ונסתם וחזר וניקב עד שבצירוף יש כמוצא רימון טהור משום דבצירוף נקובה ראשונה יש כמוצא רימון ומייתי לה ממשנה דסנדל עיי"ש וה"ה בושט דבעי נקיבת ב' עורות אם ניקב עור אחד ונסתם ואח"כ ניקב עור השני יהי' טרפה דהרי בצירוף יש ב' עורות נקובין ול"ת איסור מטומאה לא ילפינן דהרי בעירובין כ"ד ילפינן מזה לענין איסור שבת בפרץ אמה וגדר אמה דמועיל כיון שבצירוף יש עשר אמות וילפינן לה מסנדל ועיין קהלת יעקב אלגזי אות איסור מטומאה שהוכיח דילפינן איסור מטומאה והעירני חכם אחד דלדברי יקשה על הטו"ז בה' ציצית סי' י"ב שפסק דהיכא דנפסקו הציצית ל"מ קשירה וקשירה בחוט קודם תליית הציצית מהני וכתב הלבושי שרד דה"ה בנפסק חוט אחד ונשתייר מצד השני כדי עניבה וקשרו ואח"כ נפסק צד השני כשר וכן פסק הגאון מליסא בסידור שלו ולדברי זה לא יועיל דמה שנפסק בראשון הוה ככלי שניקב פחות ממוצא רימון ומה שקשר הוה כסתימה ואם אח"כ נפסק השני פסולין הציצית כמו שם שבטל מתורת כלי ואומר אני אף שמה שהקשיתי על הפ"מ יש לישב דשם בכלי הוה ככלי חדשה כיון שיש בכלי מוצא רימון חדש ומה לי אם עשה הנקב בפעם אחת או שלא בפעם אחת ומ"ה בטל טומאה וכן בסנדל וכן בגדר הוא עשה עשר אמות חדשים משא"כ בהך דושט שניקב מה איכפת לן אי פנים חדשות בא לכאן ול"ה כראשונה ועוד בטריפות הטעם דל"מ סתימה דל"מ טריפות שחוזר להכשירו וכאן לא נטרף עדן בנקב הראשון ומועיל סתימה מ"מ בהך דציצית צ"ע על הגאון מליסא בסידור שלו דהרי אנן בעינן שיתלה הוא הציצית ואם נפסל אח"כ אף שחזר לכשרותו ל"מ